אחרי ה' אלהיכם תלכו (כתוב ברמז י"ו וברמז ל"ה):
ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה
אמר אברהם: אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באים להידבק לזאת אות הברית, ומבשרי אחזה אלוה,
אילולי שעשיתי כן, מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי?
וירא אליו ה'.
ר' לוי פתח:
ושור ואין לשלמים לזבוח לפני ה' וגו'.
אמרו: אם זה שהקריב שור ואיל לשמי, הרי אני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה, וירא אליו ה'.

הולך צדקות, זה אברהם, שנאמר:: ושמרו דרך ה' לעשות צדקה.
ודובר מישרים - חלילה לך.
מואס בבצע מעשקות - אם מחוט ועד שרוך נעל.
נוער כפיו מתמוך בשחד - הרימותי ידי אל ה'.
הוא מרומים ישכון - העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע, שנאמר: הבט נא השמימה וכו' כדלעיל.
מצדות סלעים משגבו, אלו ענני כבוד.
לחמו נתן - ואקחה פת לחם.
מימיו נאמנים - יקח נא מעט מים.
מלך ביפיו תחזינה עיניך - וירא אליו ה':

ר' חמא בר חנינא:
אותו היום יום שלישי למילתו של אברהם היה, ובא הקב"ה ושאל בו.
משל לחנוני אחד שהיה לו אוהב כוהן והיה לו טומאה בחצרו.
א"ל הכהן: אם מבקש אתה שאכנס לחצרך פנה הטומאה ממנה, עמד ופנה ונכנס הכהן לחצר. כך הקב"ה אוהב לאברהם, אלא שהייתה הערלה תלויה בו, וכיון שמל, מיד וירא אליו ה':

רבן גמליאל בנו של ר' יהודא הנשיא:
כשנימול אבינו אברהם ביום השלישי היה לו כאב הרבה מאד למכתו.
מה עשה הקב"ה לנסותו?
נקב חור אחד מתוך גיהינום והרתיח את העולם כיומן של רשעים, ויצא וישב לו בפתח האהל לרוח היום.
אמר הקב"ה למלאכי השרת: נרד ונבקר את החולה.
אמר הקב"ה למלאכים: בואו וראו כוחה של מילה, עד שלא נמול היה נופל על פניו ואח"כ הייתי מדבר עמו, ועכשיו שנמול הוא יושב ואני עומד.
והוא ישב כתיב.
ותתן לי מגן ישעך, זה אברהם אנכי מגן לך.
וימינך תסעדני, בכבשן האש, ברעבון, ובמלכים.
וענותך תרבני,
מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם?
שהיה יושב והשכינה עומדת, שנאמר: והוא יושב.
ישב כתיב, בקש לעמוד.
א"ל הקב"ה: שב! אתה סימן לבניך, מה אתה יושב ושכינה עומדת, כך בניך יושבים ושכינה עומדת, שנאמר: אלוהים ניצב בעדת אל.
עומד אין כתיב אלא ניצב, איטימוס, כמה דאת אמר: וניצבתי לי שם על הצור.

פתח האהל
שאילולי את לא בראתי שמים וארץ, וימתחם כאהל לשבת, שאילולי את לא בראתי הירח, הן עד ירח ולא יאהיל.

אמר ר' לוי:
לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהינום ואין מניח אדם מהול מישראל לירד בתוכה, ואותן שחטאו יותר מדאי, מהו עושה להם?
מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו, ומניחן עליהן ומורידן לגיהינום, הדא הוא דכתיב: שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו.

כחם היום
לכשיבוא אותו יום, כי הנה היום בא בוער בתנור:

כחום היום
תני:
וחם השמש ונמס בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות?
כשהוא אומר: כחם היום, בשש שעות אמור. או חלוף?
בארבע טולא קריר ושמשא שריב, בשש שעות טולא ושמשא שריבין, ואין צל לבריה תחתיו.

כחם הים
נקב נקב מגיהינום והרתיח כל העולם לשעה קלה.
אמר הקב"ה: צדיק זה בצער והעולם ברווח?!

כחם הים
הדא אמרה: שהחמין יפה למכה.
אמר: עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באין אצלי, תאמר משמלתי שאין באים אצלי?
א"ל הקב"ה: עד שלא מלת היו בני אדם ערלים באים אצלך, עכשיו אני ופמליא שלי נגלין לך, הדא הוא דכתיב: וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים נצבים עליו.

וירא
וירא, בשכינה.
וירא במלאכים.

אמר רבי חנינא:
שמות חדשים עלו בידם.

אמר ר' לוי:
אחד נדמה לו בדמות סירקי,
ואחד נדמה לו בדמות נווטי,
ואחד נדמה לו כדמות ערבי.
אמר: אם אני רואה שכינה ממתנת להם, אני יודע שהן בני אדם הוגנים.
ואם רואה אני אותם שהם חולקין כבוד זה לזה וכו'.
כיון שראה שהשכינה ממתנת להם וחולקין כבוד זה לזה, ידע שהם הוגנים.

אמר ר' אבהו:
פוולונו של אברהם אבינו מפולש היה כהדא דרומלוס.
אמר: אם אני רואה אותם שהפליגו וכו' אני יודע שהן באין אצלי, כיון שראה אותם שהפליגו, מיד וירץ לקראתם:

וירא אליו
אותו היום יום שלישי למילתו.
מה עשה הקב"ה?
הוציא חמה מנרתקה כדי שלא יטריח.
א"ל לאליעזר: קום חזי בשוקא אי אתו אורחים. קם הזא אתא לגביה, אמר: לא אתן.
אמר אברהם: עבדי לית בהו הימנותא, קם נפק איהו, לא חזא.
חזייה קודשא בריך הוא הלל דקא שרי ואסר.
אמר: לאו אורח ארעא למיקם הכא, והיינו דכתיב: אל נא תעבור מעל עבדך:

תניא:
שלושה שהיו מהלכין בדרך, הרב באמצע גדול מימינו וקטן משמאלו.
וכן מצינו בשלשה מלאכי השרת שבאו אצל אברהם מיכאל באמצע גבריאל בימינו ורפאל משמאלו. תרגמה דמצדד אצדודי.
אבל ההולך לימין רבו, הרי זה בור.
ואחורי רבו הרי זה מגסי הרוח, אין מכבדין בדרכים וע"ש.

כתיב: וישא עיניו וירא.
וכתיב: וירץ לקראתם
כד חזיוה דהוה קא שרי ואסר פירשו, מיד וירץ לקראתם:

מאן נינהו שלושה אנשים?
מיכאל
גבריאל
ורפאל.
כמיכאל בא לבשר את שרה.
ורפאל בא לרפאות את אברהם.
גבריאל בא להפוך את סדום.
והכתיב: ויבואו שני המלאכים סדומה?
ההוא דאתא לשזביה ללוט.
דיקא נמי, דכתיב ויהפך.
מאי שנא גבי אברהם, דכתיב: כן תעשה כאשר דברת.
ומאי שנא גבי לוט, דכתיב: ויפצר בם מאד.
מכאן, שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול:

אמר ר' יוחנן:
גדולה הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש.
דקתני:
מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחין, ומפני בטול בית המדרש.

רב דימי מנהרדעא אמר:
יותר מהשכמת בית המדרש.
דקתני:
מפני האורחים ברישא.

אמר רב יהודה אמר רב:
גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, דכתיב: ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך.

אמר ר' אלעזר:
בוא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם.
מידת בשר ודם אין קטן אומר לגדול המתן עד שאבוא אצלך,
אבל בהקב"ה כתיב: אל נא תעבור מעל עבדך.

אמר ר' יוחנן:
שישה דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעה"ב ואלו הן:
הכנסת אורחים,
ובקור חולים,
והשכמת בית המדרש,
ועיון תפילה,
והמגדל בניו לתלמוד תורה,
והדן את חברו לכף זכות.

ובהני שייכי נמי:
כבוד אב ואם,
וגמילות חסדים,
והבאת שלום בין אדם לחברו,
ותלמוד תורה כנגד כלן:

כל שמות האמורים באברהם קדש, חוץ מזה שהוא חול.
ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך.

חנניה בן אחי ר' יהושע ור' אליעזר משום ר' אלעזר המודעי אמרו:
אף זה קדש.
כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב:
גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה?
כמאן, כאותו הזוג:

יקח נא
אמר לו הקב"ה: אתה אמרת יקח, בו בלשון אני גואל את בניך, ולקחתי אתכם לי לעם הרי בעה"ז.

בעה"ב מנין?
ולקחתי אתכם אחד מעיר.

ר' אליעזר בשם ר' סימון אמר:
אמר הקב"ה לאבינו אברהם: אתה אמרת: יקח נא מעט מים.
חייך, שאני פורע לבניך, הדא הוא דכתיב: אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר.
הרי במדבר.
בארץ כנען מנין?
ארץ נחלי מים וגו' .
לעתיד לבא מנין?
ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים.
אתה אמרת: ורחצו רגליכם.
חייך, שאני פורע לבניך: וארחצך במים, הרי במדבר.
בארץ מנין?
רחצו הזכו.
לעתיד לבא מנין?
אם רחץ ה' את צואת בנות ציון.
אתה אמרת: והשענו תחת העץ.
חייך, שאני פורע לבניך: פרש ענן למסך, הרי במדבר.
בארץ מנין?
בסכות תשבו שבעת ימים.
לעתיד לבא מנין?
וסוכה תהיה לצל יומם.
אתה אמרת: ואקחה פת לחם.
חייך, שאני פורע לבניך: הנני ממטיר לכם לחם. הרי במדבר.
בארץ מנין?
ארץ חיטה ושעורה.
לעתיד לבא מנין?
שנאמר: יהי פסת בר בארץ בראש הרים.

ואל הבקר רץ אברהם
חייך, שאני פורעה לבניך: ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים, הרי במדבר.
בארץ מנין?
ומקנה רב היה לבני ראובן.
לעתיד לבא מנין?
והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר.

והוא עומד עליהם
חייך, שאני פורעה לבניך: וה' הולך לפניהם יומם, הרי במדבר.
בארץ מנין?
אלוהים ניצב בעדת אל.
לעתיד לבא מנין?
עלה הפורץ לפניהם:

ורחצו רגליכם
אמרו לו: שמא כערביים חשבתנו, שמשתחוים לאבק רגליהם, כבר יצא ממך ישמעאל.

אמר רב יהודה אמר רב:
כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת הוא עצמו, עשה הקב"ה לבניו על ידי עצמו.
וכל מה שעשה אברהם למלאכים על ידי שליח, עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח.
ואל הבקר רץ אברהם - ורוח נסע מאת ה' וגו'.
ויקח חמאה וחלב ויתן לפניהם - הנני ממטיר לכם לחם.
והוא עומד עליהם - הנני עומד לפניך שם על הצור.
ואברהם הולך עמם לשלחם - וה' הולך לפניהם יומם.
יקח נא מעט מים - והכית בצור ויצאו ממנו מים.

ופליגא אדר' חמא בר חנינא:
בשכר שלוש.
זכו לשלש.

בשכר חמאה וחלב
זכו למן.

בשכר והוא עומד עליהם,
זכו לעמוד הענן.

בשכר יקח נא מעט מים,
זכו לבארה של מרים.

כתיב: ואקחה פת לחם.
וכתיב: ויקח חמאה וחלב!

אמר רבי אליעזר:
צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים.
מעפרון, דכתיב: ארץ ארבע מאות שקל כסף.
וכתיב וישמע אברהם וגו' והוא לא שקל מניה אלא קנטרי. (ג)

כתיב: קמח
וכתיב סלת מכאן,
שהאשה צרה עיניה באורחין יותר מן האיש.

אמר רבי יצחק:
בתורה בנביאים ובכתובים מצינו, דהדא פתא מזוניתא דלבא.
בתורה, ואקחה פת לחם וסעדו לבכם.
בנביאים, סעד לבך פת לחם.
בכתובים, ולחם לבב אנוש יסעד.

אמר רבי אחא:
וסעדו לבבכם אין כתיב כאן, אלא וסעדו לבכם, הדא אמרה: שאין יצר הרע שולט במלאכים.

דאמר ר' אחא:
שיתו לבכם לחילה, הדא אמרה: שאין יצר הרע לעתיד לבא.

כי על כן עברתם על עבדכם
מיום שברא הקב"ה את עולמו הייתם מזומנים לבא אצלי.

ויאמרו כן תעשה כאשר דברת
אנו אין לפנינו אכילה ושתייה אתה שלפניך אכילה ושתיה כן תעשה לעצמך, כאשר דברת.
יהי רצון שתזכה לעשות סעודה אחרת לבר דכר דיתיליד לך.

וימהר אברהם האהלה אל שרה וגו' מהרי שלוש סאים
תשע סאין אפה:
שלוש לעוגות,
שלוש לחביץ,
שלוש למיני מלטמיא.

לושי ועשי עוגות
הדא אמרה פרוס הפסח היה.

רבי יונה בשם ר' חמא בר חנינא:
הוא מדבר סין, הוא מדבר אלוש, הוא מדבר קדש.
מאיזה זכות זכו ישראל שנתן להם מן במדבר?
בזכותו של אברהם שאמר: לושי ועשי עגות.

ואל הבקר רץ אברהם
אמר ר' לוי:
רץ לקדם אותה אומה שכתוב בה: עגלה מלומדה אוהבת לדוש.

ויקח בן בקר
יכול גדול?
ת"ל: רך.
אי רך יכול חסול?
ת"ל: וטוב

ויתן אל הנער
זה ישמעאל, כדי לזרזו במצות:

מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו:
צא ושכור לנו פועלין והלך ופסק להן מזונות, וכשבא אצל אביו א"ל: בני, אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו, אי אתה יוצא ידי חובתך מפני שהן בני אברהם יצחק ויעקב, אלא עד שלא יתחילו במלאכה, צא ואמור להם: אין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד.

רשב"ג אומר:
אינו צריך, הכל כמנהג המדינה.

למימרא דסעודה דאברהם עדיפא מדשלמה, והכתיב: ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת וששים כור קמח והללו לעמילן של טבחים ולציקי קדירה, ואלף נשים היו לו לשלמה וכל אחת ואחת עשתה בביתה כך, סבורה שמא אצלה סועד היום.
ואילו גבי אברהם כתיב: ואל הבקר רץ אברהם וגו'.

ואמר רב יהודה אמר רב:
בן בקר אחד.
רך שניים.
וטוב שלושה.
א": התם תלתא תורא לתלתא גברי, הכא לישראל כלהו, שנאמר: יהודה וישראל רבים כחול הים.

רך וטוב
ואימא חד כדאמרי אנשי רכיך וטב?
א"ל: לכתוב קרא רך טוב. מאי רך וטוב לדרשא, אימא תרי?
מדטוב לדרשא רך נמי לדרשא.

מתיב רבא בר עולא:
ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו?
כל חד וחד יהביה לחד נער.
ויקח חמאה ובן בקר אשר עשה?
קמא קמא דתקן אתייה לקמייהו.
כל כך למה?
אמר רב יהודה אמר רב:
כדי להאכילן שלוש לשונות בחרדל.

והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו
אמר ר' תנחום בר חנילאי:
לעולם אל ישנה אדם ממנהג המדינה, שהרי משה עלה למרום ולא אכל ולא שתה ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו ושתו.
אוכלין ושותין סלקא דעתך?
אלא נראין כאילו אוכלין ושותין:

ויקח חמאה וחלב
המעולה אחד מששים.
בינוני אחד מארבעים.
הקיבר אחד מעשרים.

ר' יונה אומר:
המעולה אחד ממאה.
בינוני אחד מחמישים.
הקיבר אחד מעשרים.
ופת היכן היה?
אפרים מקשאה תלמידו של ר' מאיר בשם ר' מאיר:
שרה אמנו פרסה נדה ונטמאת העיסה.

רבנן אמרי:
אפילו פת הביא לפניהם.
ומה אם דברים שלא אמר להם הביא לפניהם, דברים שאמר להם על אחת כמה וכמה!

והוא עומד עליהם
הכא את אמר: והוא עומד עליהם.
ולהלן את אמר: נצבים עליו?!
אלא עד שלא יצאו ידיהם, נצבים עליו.
וכיון שיצאו ידיהם, והוא עומד עליהם אימתו מוטלת עליהם:
מיכאל מרתת
גבריאל מרתת.

אמר ר' תנחום משום ר' אלעזר ור' איבו בשם ר' מאיר:
מתלא אמר:
עלת לקרתא, הלך בנימוסה, למעלה שאין אכילה ושתיה, עלה משה ונדמה להם: ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי.
אבל למטה שיש אכילה ושתיה, והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו.
וכי אוכלין היו?
אלא נראין כאוכלין וראשון ראשון מסתלק.

ישמור אדם דברים בלבבו שלא יאכל עם עם הארץ על השלחן מפני שעמי הארץ ממעטין במעשרות ובשביעית. הכתוב אומר: מה לתבן את הבר, כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. וכן דוד הוא אומר: לא ישבתי עם מתי שוא שנאתי קהל מרעים וגו' ארחץ בנקיון כפי וגו' אל תאסוף עם חטאים נפשי.
לעולם ירבה אדם סעודתו עם ת"ח ולא עִם עם הארץ, לפי שלאחר שעה מספרין עליו לשון הרע.
לעולם (ד) יטול אדם רשות מרבו ואחר כך יעשה רצון ת"ח הבאין אליו, שנאמר: אם נא מצאתי חן בעיניך וגו':
(עו) האומר שלא אכלו המלאכים אצל אברהם לא אמר כלום, אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שהטריח, פתח להם הקב"ה פיהם ואכלו, שנאמר: עומד עליהם תחת העץ ויאכלו.
בשכר קיתון של מים שרחצו ידיהם, נתן הקב"ה באר לישראל מ' שנה.
בזמן שישראל עושין רצונו משכמת והולכת ונובעת במקום שישראל חונים, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו הייתה מאחרת בשעה בשתים בשלש בארבע בחמש, עד שיוצאים תלמידי חכמים ונערים וקטנים ואומרת: עלי באר בזכות אברהם יצחק ויעקב, בזכות משה ואהרן ומרים, ואחר כך הולכת ונובעת בין שבט יהודה לשבטו של יששכר, (ו) שנאמר: באר חפרוה שרים וגו' וכל המרבה סעודתו עִם עם הארץ, אין דבריו נשמעין וסוף שהמחלוקות רבות עליו, ומזלזל תורתו ומחלל שמו של מקום, ומאלמן את אשתו ומייתם את בניו, ואינו ממלא את ימיו וקושר שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות:

משום אדם אחד אמרו:
גדולה צדקה שמיום שנברא העולם ועד אותה שעה הרי זה משתבח וקולט עצמו מדינה של גיהינום, שנאמר: אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', ואין יום רעה אלא יום דינה של גיהינום, שנאמר: וגם רשע ליום רעה.
ואומר: אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת.
אבותינו הראשונים מפני מה זכו בעה"ז ולימות המשיח ולעה"ב?
מפני שנהגו עצמן בצדקה, שנאמר: כי ידעתיו וגו'.
יצחק לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר: ויזרע יצחק ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר: זרעו לכם לצדקה.
יעקב לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר: קטנתי מכל החסדים (ז), אין קטנתי אלא מעט, ואין מעט אלא צדקה, שנאמר: טוב מעט בצדקה.
משה לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר: צדקת ה' עשה.
אהרן לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר: תורת אמת הייתה בפיהו, ואין אמת אלא צדקה, שנאמר: אמת מארץ תצמח וגו'.
דוד לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר: (ח) וצדקתך לבן מלך.
אף הקב"ה נשתבח בצדקה, שנאמר: והאל הקדוש נקדש בצדקה.
אף כסא הכבוד נשתבח בצדקה, שנאמר: צדק ומשפט מכון כסאך.
אדם נותן צדקה לחברו מתכוון אליו שיחיה ולא ימות, אף הקב"ה נותנה שיחיה ולא ימות, שנאמר: וצדקה תציל ממות.
מנין אתה אומר שמי שיש ספוק בידו לעשות צדקה ואינו עושה, לקיים נפשות ואינו מקיים, גורם מיתה לעצמו?
שנאמר: ויען נבל אל עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן ישי ולקחתי את לחמי וגו'.
וכתיב: ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל.
מנין שמארכת ימיו של אדם?
שנאמר בשלוח הקן במצווה קלה שבתורה: למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומר לצדקה שהיא חמורה בתורה.
מנין שהיא מביאה את האדם לחיי העולם הבא?
שנאמר: אשרי האיש אשר לא הלך וגו'.
וכתיב: אשרי שומרי משפט עושי צדקה וגו'.
(ט) מה אשרי האמור להלן בן העה"ב, אף אשרי האמור כאן בן העה"ב.
מנין ששוות לתורה?
שנאמר: אם בחקותי תלכו ואומר ונתתי שלום בארץ.
ובצדקה הוא אומר: והיה מעשה הצדקה שלום.
ומנין שהתורה משולה בצדקה?
שנאמר: וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו'.
ומנין שהיא ממהרת להביא את ימות המשיח ואת ימות הגאולה?
שנאמר: שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי וגו'.
ומנין שהיא מעלה ומושיבה את נותנה כנגד כסא הכבוד?
שנאמר: הולך צדקות ודובר מישרים וגו' הוא מרומים ישכון.

ואל הבקר רץ אברהם
ברח מלפניו ונכנס למערת המכפלה ונכנס אחריו שם, וראה שם אדם ועזרו שוכבים וישנים, ונרות דולקים עליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח, לפיכך חמד מערת המכפלה.
אמר לבני יבוס: (והלא חתיים היו? אלא על שם העיר יבוס נקראו יבוסים). לקנות בהם בממכר זהב ובכתב עולם לאחוזת קבר ולא קבלו עליהם.
התחיל כורע ומשתחווה להם, שנאמר: וישתחו אברהם לפני עם הארץ.
אמרו לו: כרות עמנו ברית ושבועה שאין זרעך יורש את עיר יבוסי ואנו מוכרין לך.
כרת עימהם ברית ושבועה.
מה עשו אנשי יבוס?
עשו להם צלמי נחושת והעמידו אותן ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית שבועת אברהם, וכשבאו ישראל לארץ, כתיב: ואת היבוסי יושב ירושלים וגו' ודוד המלך רצה להכניס ולא הניחוהו, שנאמר: ויאמרו אנשי יבוס לא תבא הנה.
וכי מה היה כחן של אנשי יבוס לומר לדוד לא תבא והיו ישראל כחול הים?
אלא מכח השבועה.
עד הסירך העורים והפסחים, אלו הצלמים, שעיניים להם ולא יראו, ורגליהם ולא יהלכון:

אמר הקב"ה לאברהם:
בזכות שלוש ריצות שרצת, חייך כשאבוא ליתן תורה לישראל, אני רץ בפניהם ג' ריצות שרץ אברהם:
וירץ לקראתם
ואל הבקר רץ אברהם
וימהר אברהם
ופרע לו הקב"ה: ויאמר ה' מסיני בא וגו':

ר' סימון בשם ר' אלעזר אמר:
מי שעושה חסד עם מי שאינו צריך חסד, אברהם עשה חסד עם מלאכי השרת, דכתיב: והוא עומד עליהם וגו.'
ראה מה פרע לו הקב"ה לבניו: המן, והבאר, והשליו, וענני כבוד מקיפין אותן.
והרי דברים ק"ו:
ומה זה שעשה חסד עם מי שאינו צריך חסד, כך פרע לו הקב"ה, מי שעושה חסד עם מי שצריך חסד על אחת כמה וכמה!

דבר אחר:
ומה אם מי שלא עשה חסד עם מי שאין צריכין חסד, עמון ומואב עם ישראל, דכתיב: על דבר אשר לא קדמו וגו'.
וכי צריכין היו והלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר היה המן יורד והבאר עולה והשליו מצוי וענני כבוד מקיפין עליהן!
מה פרע להן הקב"ה?
לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'.

והרי דברים קל וחומר:
ומה מי שלא עשה חסד עם מי שאין צריכין חסד, כך פרע להן הקב"ה, מי שהוא עושה חסד עם מי שהוא חייב לו, כגון :יתרו עם משה, דכתיב: ויאמר אל בנותיו ואיו וגו' קראן לו ויאכל לחם בשכרו האכילו, דכתיב: וגם דלה דלה לנו, פרע לו הקב"ה בימי שאול, דכתי: ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשיתה חסד וגו'.
וכי עם כל ישראל עשה יתרו חסד והלא עם משה בלבד עשה?
אלא למדך, שכל מי שהוא עושה חסד עם אחד מגדולי ישראל, מעלין עליו כאלו עשה חסד עם כל ישראל.

והלא דברים ק"ו:
ומה אם מי שעושה חסד עם מי שהוא חייב לו, ראה מה פרע לו הקב"ה, שכרו מי שעושה חסד עם מי שאינו חייב לו, על אחת כמה וכמה!

ויאמרו אליו איה שרה אשתך
אי"ו נקוד, למד אינו נקוד.

אמר רבי אלעזר:
בכל מקום שאת מוצא כתב רבה על הנקודה, את דורש את הכתב.
נקודה רבה על הכתב, את דורש את הנקודה.
כאן שהנקודה רבה על הכתב, את דורש את הנקודה.
איו אברהם?
כשם שאמרו לאברהם איה שרה, כך אמרו לשרה: איו אברהם:

הנה באהל
הדא הוא דכתיב: תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך.

ר' אלעזר אמר:
מנשי בני המדבר.

דבר אחר:
איה שרה אשתך
יודעין היו היכן הייתה אלא להודיע ששרה אמנו צנועה הייתה, כדי לחבבה על בעלה.

רבי יוסי בר חנינא אמר:
כדי לשגר לה כוס של ברכה.

תנא, בשם רבי יוסי:
למה נקוד על איו שבאליו?
למדתך תורה דרך ארץ, שישאל אדם באכסניא שלו.

והאמר שמואל:
אין שואלין בשלום אשה?
על ידי בעלה שאני.

אחרי בלותי הייתה לי עדנה
אחר שנתבלה הבשר נתפשטו הקמטים וחזר היופי למקומו.
גדול השלום שהקב"ה שנה בו, שנאמר: ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי:

ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך.
בפסח נולד יצחק, מנלן?
דכתיב: כעת חיה למועד הזה.
אימת קאי?
אלימא בפסח וקאמר בעצרת, בחמשין יומי מי קא ילדה?
אלא דקאי בעצרת וקאמר בתשרי, אכתי בחמשא ירחי מי קא ילדה?
אלא דקאי בתשרי וקאמר בניסן, אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה?
אותה שנה מעוברת הייתה.
סוף סוף כי מדלי מר ימי טומאה בצרי להו?

אמר מר זוטרא:
אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין, יולדת לשבעה יולדת למקוטעין, שנאמר: ויהי לתקופות הימים ותהר חנה ותלד, מעוט תקופות - שנים, ומעוט ימים - שנים.

ושרה שומעת
מכאן שהנשים צייתניות הן וכו' (ברמז כ"ד):
והוא אחריו זה ישמעאל.
והוא אחריו מפני הייחוד.
והוא אחריו, המלאך הרגיש שבאה אורה.

ואברהם ושרה זקנים
אמר ר' יוחנן:
כבר כתיב: ואברהם ושרה זקנים,
מה ת"ל ואברהם זקן בא בימים?
אלא לפי שהחזירם הקב"ה לימי נערותן, נצרך פעם שניה ואברהם זקן.

אמר ר' אמי:
כאן זקנה שיש בה לחלוחית, להלן זקנה שאין בה לחלוחית.

חדל להיות לשרה ארח כנשים
כמה דאת אמר: וכי תחדל לנדור פסק, כמה דאת אמר: וחדל לעשות הפסח.

ותצחק שרה בקרבה לאמר
זה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך (כתוב ברמז ג').

אחרי בלותי הייתה לי עדנה
האשה הזאת כל זמן שהיא ילדה יש לה תכשיטין ואני אחרי בלותי הייתה לי עדנה - תכשיטין, כמה דאת אמר: ואעדך עדי.
האשה הזאת כל זמן שהיא ילדה, יש לה עמו ולדות.

דבר אחר:
עדנה
עדנין, וסתנית.

ואדני זקן
טוחן ולא פולט.

אמר ר' יהודה בשם ר' סימון:
אתם מילדים עצמכם ומזקינים אדוניכם.

ואני זקנתי
מלעשות נסים.

בר קפרא אמר:
גדול השלום ששנה הכתוב.
היא אמרה: ואדני זקן.
והקב"ה אמר: ואני זקנתי, כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה.

היפלא מה' דבר
רבי יודן בר רבי סימון אמר:
משל לאחד שהיו בידו שני קופליות הוליכן אצל נפח, אמר ליה: יכול אתה לתקנם?
אמר ליה: לבראתן כבתחילה אני יכול ולתקנם איני יכול?!
כך לבראתן כבתחילה אני יכול ולהחזירן לימי נערותן איני יכול?!

ותכחש שרה לאמר
מכאן שהנשים פסולות לעדות, ואילולי שאמר הקב"ה לאברהם שהוא נותן בן משרה, לא הייתה יולדת, שלא האמינה.

ויאמר לא כי צחקת
מעולם לא נזקק הקב"ה לדבר ולהסיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת, ואף היא על ידי עילה.

רבי אבא בר כהנא אמר בשם רבי אורי:
כמה כרכורין כרכר כדי להסיח עמה, ויאמר לא כי צחקת.

רבי אליעזר אומר:
והכתיב: ותקרא שם ה' הדובר אליה, על ידי מלאך.
והכתיב: ויאמר ה' לה?!

ר' חמא אמר:
על ידי מלאך.

רבי יוסי בן זמרא אמר:
על ידי שם.

ואברהם הולך עמם לשלחם
מתלא אמר:
אוכלת אשקיית לוואית, כך ואברהם הולך עמם לשלחם:

וה' אמר המכסה אני מאברהם
רבי יצחק פתח:

זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, כל מי שמזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה.

מה טעם?
זכר צדיק לברכה.
וכל המזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה.
מה טעם?
ושם רשעים ירקב, ארור המן ארורים בניו חרבונה זכור לטוב.
מצינו שהקב"ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן, שנאמר: ה' זכרנו יברך.
אין לי אלא שישים ריבוא.
מנין שכל אחד ואחד מישראל שהקב"ה מזכיר שמו ומברכו?
שנאמר: וה' אמר המכסה אני וגו'.
וכתיב: ואברהם היה יהיה לא הוה צריך קרא למימר, אלא ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה, אלא אמר הקב"ה: הזכרתי את הצדיק ואיני מברכו?!
ואברהם היו יהיה:

אמר רבי אלעזר:
מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, שנאמר: כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו.'
וכתיב: ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה, ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים, שנאמר: ואנשי סדום רעים וחטאים
וכתיב: וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט וגו'.
למה גלה לו?
לפי שהיה אברהם מהרהר בלבו על דור המבול אפשר שלא היו בהם צדיקים שיסלח להם הקב"ה בזכותם.
תדע לך שאף בסדום אמר: האף תספה צדיק עם רשע.
למה חלילה לך שני פעמים?
בעה"ז ובעה"ב:
בתחילה היה סוד ליראים, סוד ה' ליראיו ואחר כך לישרים.
ואת ישרים סודו ואחר כך לנביאים: כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.
אמר הקב"ה: אברהם זה ירא שמים, שנאמר: כי ירא אלוהים אתה.
אברהם זה ישר, שנאמר: מישרים אהבוך.
אברהם זה נביא, שנאמר: כי נביא הוא, ואיני מגלה לו?!

אמר ר' יהושע בן לוי:
משל למלך שנתן פרדס מתנה לאוהבו. לאחר זמן בקש המלך לקוץ מתוכו חמישה אילני סרק. אמר המלך: ואילו מן פטריקון שלו הייתי מבקש לא היה מעכב, ומה בכך?
נמלך בו!
כך אמר הקב"ה: כבר נתתי הארץ מתנה לאברהם, שנאמר: לזרעך נתתי את הארץ הזאת וחמשה כרכין הללו בתוך שלו הן, ואילו מן פטריקון זה הייתי מבקש לא היה מעכב, ומה בכך? נמלך בו!
למלך שהיה לו שלושה אוהבים וכו' (כדכתוב ברמז ל"ד).

דבר אחר:
למלך שהיה לו סנקתדרין אחד ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו.
פעם אחת בקש לעשות דבר חוץ מדעתו.
אמר המלך: כלום עשיתי אותו סנקתדרין שלי אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו!
כך אמר הקב"ה: כלום קראתי לאברהם איש עצתי, אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו.

דאמר ר' יודן:
כך אמר הקב"ה: הרי יש שם לוט בן אחיו ואיני מגלה לו?!

ורבנן אמרי:
כבר קראתי אביהן של כולן: כי אב המון גויים נתתיך, דנין את הבן בלא דעתו של אב?!
גיהינום גליתי לו,
מתן תורה גליתי לו,
דינה של סדום מחר, ואיני מגלה לו?!

ר' אחא בשם ר' שמואל בר נחמן בשם ר' נתן אמר:
אפילו הלכות עירובי חצרות היה אברהם יודע, אפילו שם חדש שעתיד הקב"ה לקראות לירושלים, שנאמר: בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' היה אברהם יודע.

ר' חייא ורבנן דתמן בשם ר' יהודה:
אין לך כל יום ויום שאין הקב"ה מחדש הלכה בב"ד העליון.
מה טעם?
והגה מפיו יצא ואין הגה אלא דברי תורה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה, אפילו אותה הלכה היה אברהם יודע.

ואברהם היו יהיה
רבי תנחום בשם ר' ברכיה:
בשרו שאין העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם.

כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'
ר' יודן בשם ר' אלכסנדרי:
לעשות צדקה ומשפט, זו גמילות חסדים.

רבנן אמרי:
זו בקור חולים.

ר' יהודה בר ר' סימון אמר:
בתחילה צדקה ולבסוף משפט.
הא כיצד?
אברהם היה מקבל עוברים ושבים, משהיו אוכלין ושותין, הוה א"ל: ברך!
א"ל: מה נימא?
אמר: ברוך אל עליון שאכלנו משלו.
אם קבל עליו וברך, הוה אכיל ושתי ואזיל.
ואם לאו, הוא א"ל: הב מה דעלך!
והוה א"ל: מה אית לך עלי?
א"ל: חד קשיטה דחמר בעשרה פולרין, וחדא ליטרא דקופר בעשרה פולרין, וחד עיגול דפיתא בעשרה פולרין.
מאן יהב לך חמרא במדברא?
מאן יהב לך קופר במדברא?
מאן יהב לך פיתא במדברא?
מאן יהב לך עיגולא במדברא?
מן דהוה חמי (כ) ההיא עקתא דהוה עקי ליה, הוה אמר: ברוך אל עליון שאכלנו משלו, הוי מתחלה צדקה ולבסוף משפט.
למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר לו אין כתיב כאן, אלא דבר עליו וכו':

זה שאמר הכתוב: ויקרא המלך לגבעונים, והגבעונים לא מבני ישראל המה.
דוד גזר עליהן.
אמר דוד: ג' סימנין יש באומה זו:
רחמנים
ביישנים
גומלי חסדים.
רחמנים ונתן לך רחמים.
ביישנים, דכתיב: ובעבור תהיה יראתו על פניכם.
גומלי חסדים, דכתיב: כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'.
כל מי שיש בו שלושה סימנין הללו ראוי להידבק באומה זו, וכל מי שאין בו שלושה סימנין הללו אין ראוי להידבק באומה זו:
כתיב: ושמר ה' אלוהיך לך את הברית ואת החסד.
אמר ר' שמעון בן חלפתא:
למה הדבר דומה?
למלך שנשא מטרונא והכניסה לו שני אריסין, אף המלך זקף לה כנגדן שני אריסין.
אבדה מטרונא את שלה אף המלך נטל את שלו.
לאחר ימים עמדה מטרונא וקשטה עצמה והביאה שני אריסין אף המלך מביא את שלו.
אמר המלך: אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו בראשה של מטרונא.
כך את מוצא, אברהם נתן לבניו שני אריסין: צדקה ומשפט שנאמר: כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'
אף הקב"ה זקף להם כנגדן שני אריסין: חסד ורחמים, שנאמר: ושמר ה' אלוהיך לך [את הברית ואת החסד ואומר ונתן לך רחמים וגו'].
אבדו ישראל את שלהן, שנאמר: ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הגיעו, אף הקב"ה נטל את שלו, שנאמר: כי אם אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים.
עמדו וכשרו עצמן והביאו אותן ב' אריסין, שנאמר: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, אף הקב"ה מביא את שלו, שנאמר: כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וגו'.
אמר: אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו בראשו, שנאמר: וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים:

זעקת סדום ועמורה כי רבה
ר' חנינא אמר:
רבה והולכת.

ר' ברכיה בשם ר' יוחנן:
שמענו בדור המבול שנדונו במים וסדומים שנדונו באש.
מנין ליתן האמור כאן להלן והאמור להלן כאן?
ת"ל: רבה רבה לגזרה שווה.

ארדה נא ואראה
תני רשב"י:
זו היא אחת מעשר ירידות (כתוב ברמז כ"ו).

ארדה נא
אמר ר' אבא בר כהנא:
מלמד, שפתח להם הקב"ה פתח של תשובה.

הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה
כליה הם חייבים.

ואם לא אדעה
אודיע בהם מידת הדין בעולם:

ר' יהודה אומר:
הכריזו בסדום: כל מי שהוא מחזיק בפת לחם לעני ואביון ישרף באש.
פלוטית בתו של לוט הייתה נשואה לאחד מגדולי סדום, ראתה עני אחד מדוקר ברחוב העיר ועגמה עליה נפשה.
מה הייתה עושה?
בכל יום כשהייתה יוצאה לשאוב מים הייתה נותנת בכד שלה מכל מה שבביתה ומאכלת לאותו עני.
אמרו: מאין חי העני הזה?
וכשידעו בדבר הוציאוה לישרף.
אמרה: ריבון העולמים, עשה משפטי ודיני ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד.
באותה שעה אמר הקב"ה: ארדה נא [ואראה] אם צעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום, אהפוך יסודותיה למעלה הכצעקתם אינו אומר, אלא הכצעקתה.
ואית דמפקין בהאי לישנא:

אמר ר' לוי:
אפילו אני מבקש לשתוק מדינה, מידת הדין אינה מניחה אותי לשתוק.
מעשה בשתי נערות שירדו למלאות מים מן המעין.
אמרה אחת לחברתה: למה פניך חולניות?
א"ל: כלו מזונותינו וכבר אנו הולכין למות.
מה עשתה?
מלאה הכד קמח והחליפו נטלה זו מה שביד זו וזו מה שביד זו.
וכיון שהרגישו בדבר שרפוה.
עיקר שלותה של סדום לא היה אלא נ"ב שנה, ומהם כ"ב שנה היה הקב"ה מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זוועות כדי שיעשו תשובה ולא עשו, הדא הוא דכתיב: המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו.

ויפנו משם האנשים
הדא אמרה: שאין עורף למלאכים.

ואברהם עודנו עומד
אמר ר' ישמעאל:
תיקון סופרים הוא זה, שהשכינה הייתה ממתנת לאברהם.

ויגש אברהם ויאמר וגו'
רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן,
רבי יהודה אומר:
הגשה למלחמה, ויגש יואב והעם אשר עמו וגו' למלחמה.

רבי נחמיה אומר:
הגשה לפיוס, כמה דאת אמר: ויגשו בני יהודה אל יהושע - לפיוס.

רבנן אמרין:
הגשה לתפילה, כמה דאת אמר: ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלוהים בישראל וגו'.

ר' אליעזר פשיט ליה:
אם למלחמה אני בא,
אם לפיוס אני בא,
אם לתפילה אני בא.

ר' פנחס ורבי לוי בשם רבי יוחנן:
זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו: בוא ועשה! בוא וקרב! בוא ועשה קרבן של צבור! אלא בוא וקרב להתפלל!

אמר ר' תנחומא:
למה התקינו ברכת חמש עשרה עד שומע תפילה?
כנגד ט"ו אזכרות שבהבו לה' בני אלים עד ה' למבול ישב, שהוא מכלה את הפורענות מלבוא לעולם.

ר' הונא בשם ר' אחא:
האף תספה
אתה גורר את האף והאף לא יגררך.

אמר ר' יהושע ברבי נחמיה:
אף שאתה מביא לעולם, אתה מכלה בו הצדיקים עם הרשעים, ולא דייך שאינך תולה לרשעים בשביל הצדיקים, אלא שאתה מכלה הצדיקים עם הרשעים.

רבי ורבי יונתן, רבי אומר:
בשר ודם חמה כבשתו, אבל הקב"ה כובש את החמה, שנאמר: נוקם ה' ובעל חמה.

ר' יונתן אומר:
בשר ודם קנאה כבשתו, אבל הקב"ה כובש את הקנאה, שנאמר: אל קנוא ונוקם ה'.

האף תספה
ר' שמלאי שאל לר' יונתן:
מאי דכתיב: יש נספה בלא משפט?
א"ל: בלא משפט מקומו.
מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טבריא ובני צפורי, כשהוא גובה בטבריא ראה אחד מצפורי ותפסו.
א"ל: מצפורי אני.
א"ל: יש בידי לגבות בני צפורי, לא הספיק לגבות בני טבריא עד שבאת רווחא לצפורי, נמצא נספה בלא משפט מקומו.

ר' לוי אמר:
לדוב שהייתה משכלת בחיה ולא מצאה לשכל בחיה ושכלה בבהמה.
למגל כוסחת כובין ולא שלים לה, שושנה - ולא שלים לה:

חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע
נשבעת ואמרת, שאין אתה מביא מבול לעולם, מה את מערים על השבועה?
מבול של מים אין אתה מביא ושל אש אתה מביא?!
א"כ לא יצאת ידי השבועה!

השופט כל הארץ לא יעשה משפט
אם עולם אתה מבקש אין דין, ואם דין אתה מבקש אין עולם, את תפוס חבלא בתרין ראשין! בעי עלמא ובעי דינא, אם לית אתה מוותר צבחר לית עלמא יכיל קאים.
א"ל הקב"ה לאברהם: אהבת צדק ותשנא רשע.
אהבת צדק, לצדק בריותי.
ותשנא רשע, שנאת מלחייבן, ע"כ משחך וגו' ששון מחברך.
מהו מחברך?
מנח ועד אצלך י' דורות, ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך.

אמר ר' יודן:
חלילה,
היא חולין,
היא לך בדייה,
היא לך חלול השם יש בדבר.

מעשות דבר אין כתיב כאן אלא כדבר לא היא, ולא דכוותה, ולא דפחיתא מינה.

אמר ר' לוי:
שני בני אדם נאמר בהן דבר אחד:
אברהם
ואיוב

אברהם אמר: חלילה לך וגו'.
איוב אמר: אחת היא על כן אמרתי תם ורשע וגו'.

אברהם נטל עליה שכר.
איוב נענש עליה וכו'.

ר' חייא בר אבא אמר:
ערבובי שאלות יש כאן.
אברהם אמר: חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע.
והקב"ה אמר: והיה כצדיק כרשע - יתלה לרשעים בשביל צדיקים?
דהא אינם אלא צדיקים ניכלי!

דאמר ר' יוחנן:
כל צדיקים שנאמר בסדום, צדיקם כתיב.
היא דעתיה דר' יוחנן, דאמר ר' יוחנן:
ויאמרו אלינו זקנינו וכל יושבי ארצנו זקננו כתיב, זקני אשמאי, היינו סבי דבהתא.

אמר ר' יהושע בן לוי:
אמר אברהם: צרף מעשי ויעלו למניין חמישים.

אמר ר' יהודה בר' סימון:
לא את צדיקו של עולם?! צרף עצמך עימהן ויעלו למניין חמישים!

אמר ר' יהודה בר' סימון:
כך א"ל אברהם: מלך בשר ודם תולין לו אנקליטון מדוכוס לאיפרכוס מאיפרכוס לאיסטרטליטי ואת בשביל שאין לך מי שיתלה לך אנקליטון, לא תעשה משפט?!

אמר ר' יהודה בר ר' סימון:
כשבקשת לדון את עולמך מסרת אותו ביד שנים רומוס ורומילוס, שאם בקש אחד מהם לעשות דבר מעכבו חברו, ואת בשביל שאין מעכבך לא תעשה משפט?!

אמר ר' אבא בר כהנא:
מאי חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, ולא, והכתיב: והכרתי ממך צדיק ורשע?!
בצדיק שאינו גמור:

אמר אביי:
הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן?
לדידהו קרו לדידהו תנו! הוי מגלה פנים בתורה, דכתיב: אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.

אמר רב נחמן בר יצחק:
מהכא נמי שמעת מינה: ונשאתי לכל המקום בעבורם:

יהושע בן לוי אמר:
כי אל אל האמר נשאתי לא אחבל, הדא הוא דכתיב: ונשאתי לכל המקום בעבורם.
לא אחבול, איני ממשכנן, כמה דאת אמר: אם חבול תחבול.
והן חובלים עלי דברים, ואומרים: איני דן כשורה.
בלעדי אחזה - בר מיני זיל פשפש דינא, ואם טעיתי אתה הורני.
אם עול פעלתי - עם הראשונים לא אוסיף עם אחרונים.
לא אחריש בדיו - לך אני מחריש ולבדים היוצאים ממך.
לאברהם שאמר: חלילה לך.
למשה שהוא אומר: למה ה' יחרה אפך.
ליהושע שהוא אומר: למה ה' תעמוד ברחוק וגו'.
ודבר גבורות וחין ערכו חן - נתן בעריכות שפתיו, בשעה שבקש רחמים על סדומים:

ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר
דרש רבא:
בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר, זכו בניו לשתי מצוות:
עפר סוטה,
ואפר פרה.
והא איכא נמי עפר כסוי?
התם הכשר מצווה איכא הנאה ליכא:

אמר אברהם:
אלו הרגני אמרפל לא הייתי עפר?
ואלו שרפני נמרוד לא הייתי אפר?
אמר ליה הקב"ה: אתה אמרת: ואנכי עפר ואפר חייך שאני נותן לבניך כפרה בהן, שנאמר: ולקחו לטמא מעפר שרפת הפרה ואסף איש טהור את אפר הפרה.

תמן תנינן:

סדר תעניות כיצד?
מוציאין את התבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה עליה.

ר' יודן בר מנשה ור' שמואל בר נחמן
חד אמר:
זכותו של אברהם.

וחד אמר:
זכותו של יצחק.
מאן דאמר זכותו של אברהם: ואנכי עפר ואפר.
ומאן דאמר זכותו של יצחק: אפר מקלה בלבד.

מילתא דר' יודן בן פזי פליגא אחא, דר' יודן בן פזי הוה מכריז בציבורא ואמר:
כל מאן דלא מטא שליחא דצבורא לגביה למיתן קיטמא ברישיה יסב איהו קיטמא ויהיב ברישיה ומלתיה דר' יהודה בן פזי אמרה הוא עפר והוא אפר.

אולי יחסרון חמישים הצדיקים
חמישה.

אמר ר' חייא בר אבא:
בקש אברהם לירד מחמשים לחמושה, אמר ליה: הקב"ה חזור בך למפרע.

אמר ר' לוי:
לחלף סדרא מלאה מים, כל זמן שהיא מלאה מים סניגור מלמד זכות, פעמים מבקש הדיין שילמד הסניגור, והוא אומר: הוסיפו מים לתוכה.

ויאמר אל נא יחר לה' וגו'
ולמה עשרה?
כנגד כניסה לכולן.

דבר אחר:
למה עשרה?
שכבר נשתייר בדור המבול שמונה, ולא נתלה לעולם בזכותם.

דבר אחר:
למה עשרה?
שהיה סבור הרי שם:
לוט ואשתו,
וד' בנותיו,
וד' חתניו.

ר' יהודה בר' סימון ור' חנין בשם ר' יוחנן:
כאן עשרה ובירושלים אפילו אחד, דכתיב: שוטטו בחוצות ירושלים וגו':
וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם
הדיין הזה כל זמן שהסניגור מלמד זכות הוא ממתין, נשתתק הסניגור עמד לו הדיין, והקטיגור הולך לעשות שליחותו.
כך וילך ה' כאשר כלה.
הסניגור הזה כל זמן שהדיין מסביר לו פנים הוא מלמד זכות, עמד לו הדיין, נשתתק הסניגור. כך ואברהם שב למקומו.
הקטיגור הזה כל זמן שהסניגור מלמד זכות והדיין מסביר לו פנים הוא ממתין, עמד לו הדיין ונשתתק הסניגור, הקטיגור הולך לעשות שליחותו, שנאמר: וילך ה' כאשר כלה ויבאו שני המלאכים סדומה וגו':