 |
 |
ילקוט שמעוני, בראשית פרק יט
המשך סימן פד
ויבואו שני המלאכים סדומה בערב כתיב: והחיות רצוא ושוב וגו', רצות אין כתיב כאן אלא רצוא, רצין לעשות שליחותו נפטרין מאברהם בו' שעות ובאין סדומה בערב?!
אלא מלאכי רחמים היו והיו ממתינים סבורים שמא אברהם מוצא להם זכות, וכיון שלא מצא להם זכות, ויבאו שני המלאכים סדומה בערב.
תני:
אין מלאך אחד עושה ב' שליחות ולא ב' מלאכים שליחות אחד, ואת אמר ב' מלאכים?!
אלא מיכאל אמר בשורתו ונסתלק, גבריאל נשתלח להפוך את סדום, ורפאל להציל את לוט.
ויבאו שני המלאכים סדומה
הכא את אמר: מלאכים.
ולהלן אומר: אנשים?!
אלא להלן שהייתה שכינה על גביהן קראם אנשים, וכאן שנסתלקה שכינה מעל גביהן לבשו מלאכות.
אמר רבי תנחומא אמר ר' לוי:
אברהם שהיה כחו יפה, נדמו לו בדמות אנשים, אבל לוט על ידי שהיה כחו רע נדמו לו בדמות מלאכים.
אמר ר' חנינא:
עד שלא עשו שליחותן קראם אנשים, משעשו שליחותן מלאכים.
אמר ר' תנחומא:
לאחד שנטל הגמוניא מן המלך, עד שלא הגיע לבית אוריין שלו היה מהלך כגפן, כיון שהגיע לבית אוריין שלו, היה מהלך כקלמין.
כך עד שלא עשו שליחותן קראן אנשים, כיון שעשו שליחותן קראן מלאכים.
סדומה
תני, משום ר' נחמיה:
כל דבר שצריך למד בתחילתו תן לו ה"א בסופו:
סדומה
שעירה
מצרימה
חרנה.
התיבון ליה: והכתיב: ישובו רשעים לשאולה!
ר' אבא בר זבדא אמר:
לביטי התחתונה שבשאול.
בערב
בא ערבה של סדום, ושקעה שמשה ונתחתם גזר דינה.
אמר ר' לוי:
אין הקב"ה דן את אומות העולם אלא בלילה, בשעה שהם ישנים מן העבירות, ואינו דן את ישראל אלא ביום, בשעה שהן עוסקים במצוות, הדא הוא דכתיב: והוא ישפוט תבל בצדק וגו'. ולוט יושב בשער סדום
ישב כתיב, אותו היום מנו אותו ארכי הדיינין.
חמישה ראשי דיינין היו בסדום:
קץ שקר,
רב שקר,
רב נבל ,
ורב מסטירין,
וקלפנד,
ולוט היה ארכי הדיינין שבכולן, בשעה שהיה אומר להן דברים שהן ערבים להן, היו אומרים לו: גש הלאה - סק לעיל. וכשהיה אומר להם דברים שאין ערבים להן, היו אומרים לו: האחד בא לגור וגו'.
זה שאמר הכתוב: הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע.
הולך את חכמים, למה הוא דומה?
לאדם שהוא נכנס לבית המרקחים, אע"פ שלא לקח ולא נתן, ריח טוב לקח.
ורועה כסילים למה הוא דומה?
לנכנס לבית הבורסקי, אע"פ שלא לקח ולא נתן, ריח רע לקח.
כך לוט כשהיה מהלך עם אברהם אבינו למד מדרכיו, אברהם אבינו עשה לו בית חוץ לחרן וכל מי שהיה נכנס ויצא היה מקבלו מאכילו ומשקהו, ואומר: אלהי אברהם אחד הוא בעולם. וכשבא לוט לסדום, כך היה עושה וכיון שהכריזו: כל מי שהוא מחזיק יד בפת לחם ישרף, והיה מתיירא מעשות יומם ועשה לילה, שנאמר: ויבאו שני המלאכים סדומה בערב, וכשם שהחזיק ידם, כך החזיקו בידו וגו', ואמר להם: אל תביטו אחריכם, שהרי ירדה השכינה וכו'. עדית אשתו של לוט נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום, והביטה אחריה לראות אם הולכות הן אחריה אם לא, וראתה אחריה השכינה ונעשית נציב מלח:
ויאמר הנה נא אדני
ר' יודן אמר:
אפילו איני כדאי, אתם עוקמין עלי את הדרך.
ר' הונא אמר:
עקמו עלי את הדרך, כדי שלא תהיו נראין באים אצלי.
אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם
אברהם היה מקדים רחיצה ללינה, ולוט מקדים לינה לרחיצה?!
אלא אברהם היה מקפיד על טינופת ע"ז, ולוט לא היה מקפיד.
ויש אומרים:
אף זה כשורה עשה, כדי שיצאו ויראו אבק על רגליהן, שלא יאמרו: היכן לנו?
ויאמרו לא כי ברחוב נלין
ממאנין לקטן ואין ממאנין לגדול.
ויפצר בם מאד
הכניס בם אף וצרה.
ויסורו אליו ויבאו אל ביתו
הדא מסייעא למאן דאמר: עקמו עלי את הדרך, כדי שלא תהיו נראין באים אצלי.
ויעש להם משתה
בביתו של אברהם היה, שהיה מקבל עוברים ושבים.
ומצות אפה ויאכלו
אמר ר' יצחק:
מַצּוּת גדולה עמדה על המלח, דהוא אמר לה: הב לאלין אכסנאי קליל מלח.
והות אמרה ליה: אוף הדין סוניתא בישא את בעי מולפא הכא?!
טרם ישכבו
התחילו שואלין אותו שאלות.
אמרו לו: אנשי העיר מה הם?
אמר להון: כל אתר אית בה טבין ובישין, ברם הכא סוגיא בישין.
ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית
אין אחד מהן מעכב.
ויקראו אל לוט ויאמרו לו
ר' יהושע בן לוי בשם ר' פדיה אמר:
כל אותו הלילה היה לוט מבקש רחמים על הסדומים והיו מקבלין ממנו, וכיון שאמרו לו: הוציאם אלינו ונדעה אותם לתשמיש.
אמרו לו: עוד מי לך פה, קרי ביה: עוד מי לך פֶּה, עד כאן היה לך רשות ללמד עליהם סניגוריה, מכאן ואילך אין לך רשות.
רק לאנשים האל אל תעשו
הקשות
דבר אחר:
אלוהות הן אלו.
כי על כן באו בצל קורתי
לא בזכותי, אלא בזכות אברהם.
דבר אחר:
מלמד, שהטו את הבית עליהם.
אמר ליה: אי בעית לקבלינהו, קבלינהו בחולקך.
ויאמרו האחד בא לגור וישפוט שפוט
דין שדנו ראשונים את בא לעוות?!
ר' נחמיה משום רב ביבי:
כך התנו אנשי סדום ביניהם: כל אכסנאי שבא לכאן, נהא בועלין אותו ונוטלין ממנו ממונו.
ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול
מי שהתחיל בעבירה תחילה, ממנו התחילה הפורענות, לפיכך הכו בסנורים מקטן ועד גדול.
ודכוותה: וצבתה בטנה ונפלה ירכה אבר שהתחיל בעבירה תחלה, ממנו התחילה הפורענות. ודכוותה: וימח את כל היקום וגו' מי שהתחיל בעבירה תחלה, ממנו התחילה הפורענות. ודכוותה: והכיתי כל בכור בארץ מצרים וגו' מי שהתחיל בעבירה וכו'.
ודכוותה: ואכבדה בפרעה ובכל חילו.
ודכוותה: הכה תכה את יושבי העיר ההיא וגו'.
וילאו למצא הפתח
ולעיאו, כמה דאת אמר: ונלאו מצרים.
כי משחיתים אנחנו
ר' לוי בשם רב נחמן:
מלאכי השרת על ידי שגלו מסתורין של הקב"ה, לפיכך (ל) נדחו ממחיצתן מאה ושלשים ושמונה שנה.
ר' חמא בר חנינא אמר:
על שנתגאו, ואמרו: כי משחיתים אנחנו.
ויצא לוט וידבר אל חתניו לוקחי בנותיו
ארבע בנות היו לו: שתים נשואות ושתים ארוסות.
לקוחי אין כתיב אלא לוקחי.
ויהי כמצחק בעיני חתניו
א"ל אדרבולון וכרדבלין במדינה והעיר נהפכת?!
וכמו השחר עלה וגו'
אמר ר' חנינא:
משיעלה עמוד השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ד' מילין, משהאיר המזרח עד הנץ החמה אדם מהלך ד' מילין, שנאמר: וכמו השחר עלה.
וכתיב: השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה.
ומסדום לצוער ד' מילין.
אמר ר' זעירא:
המלאך היה מקדר לפניהם את הדרך.
ומנין משיעלה עמוד השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ד' מילין?
כמו, וכמו
מילתא דמיא למילתא.
אם יאמר לך אדם הדא כוכבא דצפרא איילתא דשחרא הוא, שקרא הוא, פעמים פוחתת פעמים מוספת, אלא כמין תרתין קרנין דנהורן סלקין מן מדינחא ומנהרין לעלמא:
עוד מי לך פה (כתוב ברמז מאי דכתיב:).
מעלות השחר עד הנץ החמה ה' מילין, דכתיב: וכמו השחר עלה.
וכתיב: השמש יצא על הארץ וגו'.
ואמר ר' חנין:
לדידי חזי לי ההוא אתרא, והויא ה' מילין:
קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות
שתי מציאות:
רות המואביה,
ונעמה העמונית.
מצאתי דוד עבדי
היכן מצאתי?
בסדום.
וכתיב: הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי.
ויתמהמה
תימהון אחר תימהון.
אמר: במה אברר בכסף וזהב באבנים טובות ומרגליות?
הדא הוא דכתיב: עושר שמור לבעליו לרעתו.
ריב"ל אמר:
זה לוט.
ר' שמואל בר נחמן אמר:
זה קרח.
ר' יהודה בר סימון אמר:
זה נבות.
ר' לוי אמר:
זה המן.
ר' יצחק אמר:
זה שבט ראובן וגד.
רבנן אמרי:
זה איוב, דהוה מתמסכן וחזר למה דהוה. (מ)
(גירסא אחרינא:
זה שבטו של לוי, דהוה עתיר ונתמסכן וחזר למה דהוה).
ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו בחמלת ה' עליו
מי היה זה?
זה רפאל.
איתיבון: והכתיב: ויוציאוהו ויניחוהו!
וכתיב: ויהי כהוציאם אותם החוצה?!
א"ל: קרון מה דבתריה: ויאמרו המלט על נפשך אין כתיב כאן, אלא ויאמר המלט על נפשך.
ההרה המלט וגו'
בזכותו של אברהם שגדול כהר, כמה דאת אמר: מדלג על ההרים.
הנה נא מצא עבדך חן בעיניך וגו'
ר' ברכיה ור' לוי בשם ר' חמא בר חנינא:
שני בני אדם אמרו דבר אחד:
לוט
וצרפית.
צרפית אמרה: עד שלא באת אצלי היה הקב"ה רואה מעשי ומעשה עירי והיו מעשי רבים על מעשה עירי עכשיו שבאת אצלי באת להזכיר עוני ולהמית בני.
ולוט אמר: עד שלא הלכתי אצל אברהם היה הקב"ה רואה מעשי ומעשה עירי, עכשיו שאני הולך אצל אברהם מעשיו רבין משלי ואיני יכול לעמוד בגחלתו, הדא הוא דכתיב: ואנכי לא אוכל להמלט.
רבי ברכיה בשם ר' לוי:
מן הן תנינן: כשם שהנווה הרע בודק, כך נווה יפה בודק.
מן הכא: ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני וסדום בעמקא היא, לפום כן הוא אומר: ואנכי לא אוכל להמלט ההרה שרי בעמיקתא ואינון אמרין ליה: פוק לטורא!
והוא אמר הכין: לא אוכל להמלט ההרה?!
הדא אמרה: אפילו מנוה הרע לנווה היפה, הרי שהנווה היפה בודק:
כל שמות האמורות בלוט חול, חוץ מזה: הנה נא מצא עבדך חן בעיניך, מי שיש בידו להמית ולהחיות זה הקב"ה.
אמר רב:
לעולם יחזור אדם לישב בעיר שישיבתה קרובה, שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין.
אמר רב חנן:
מאי קראה?
דכתיב: הנה נא העיר הזאת קרובה.
מאי קרובה?
אילימא דמקרבא וזוטרא, הא חזי לה, אלא מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין.
ואמר ר' יצחק:
ישיבתה של צוער נ"א שנה, שנאמר: אמלטה נא בגימטריה נ"א.
ושל סדום נ"ב.
ושלותה כ"ו, דכתיב: י"ב שנה עבדו וגו'.
ויאמר אליו הנה נשאתי פניך וגו'
אמר ר' חלפתא דמן קסרייא:
ומה אם ללוט על ידי שכבד למלאך נשא לו פנים, לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך?!
ישא ה' פניו אליך.
מהר המלט שמה
למדינה שהיה לו ב' פטרונים, אחד בן מדינה ואחד עירוני, וכעס (עליהם) המלך ובקש המלך לרדות לבני המדינה.
אמר המלך: אם אני רודה אותם בפני בן המדינה, עכשיו יהו אומרים: אילו היה עירוני כאן היה מתקיים עלינו. [ואם רודה אני אותם בפני בן עירוני, עכשיו הן אומרים: אלו היה בן מדינה כאן היה מתקיים עלינו].
כך לפי שהיו סדומיים מהן עובדין לחמה מהן ללבנה.
אמר הקב"ה: אם אני רודה אותם ביום, הם אומרים: אילו הייתה לבנה שם הייתה מתקיימת עלינו. ואם אני רודה אותם בלילה, יהו אומרים: אילו הייתה חמה שם הייתה מתקיימת עלינו, אלא אני רודה אותם (נ) בי"ו בניסן, בשעה ששתיהן עומדות ברקיע, הדא הוא דכתיב: השמש יצא על הארץ.
וכתיב: וה' המטיר על סדום.
וה' המטיר
כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש - כהדא סליי בליי, כשלשול זה שהוא נמחה בצואה, כאשת הזאת שהיא אינה מספקת לראות שמש, עד שהיא חוזרת לעפרה.
דבר אחר:
כאשת איש שזנתה והיא מתביישת שלא תראה עוברה והיא משליכתו קודם שלא תחזינה שמש, הדא הוא דכתיב: השמש יצא על הארץ וגו', וה' המטיר על סדום.
וה' המטיר על סדום
לשתי מדינות שמרדו במלך אמר המלך: אחת תישרף באש משלה, ואחת תשרף מן טמיון.
כך להלן באדום: ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית.
ברם הכא: וה' המטיר על סדום.
אמר ר' אבין:
לשפחה שהייתה רודה פת בתנור. בא בנה ורדה גחלים ונתנה לו.
בא בן גברתה רדה פת ונתנה לו גחלים ופת יצאו מן התנור.
כך להלן: ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
ברם הכא: וה' המטיר על סדום.
וה' המטיר על סדום
זה גבריאל.
מאת ה'
זה הקב"ה.
כל מקום שנאמר: וה' הוא ובית דינו.
הקב"ה מזכיר שמו שני פעמים (כדכתוב ברמז ל"ט):
סימן פה
הדא הוא דכתיב: ימטר על רשעים פחים, גומרין ומצדין.
אש וגפרית
אמר ר' יודן:
אדם מריח גפרית נפשו סולדת עליו.
למה?
שהיא יודעת שנדונת בו לעתיד לבא.
ורוח זלעפות מנת כוסם.
ר' ישמעאל בר נחמן משום ר' יונתן:
כפיילי פוטירין לאחר המרחץ.
אמר רבי חנינא:
אין דבר רע יורד מלמעלן.
איתיבון: והכתיב: אש וברד שלג וקיטור?!
א"ל: רוח סערה הוא עושה דברו.
מלתא דרבי שמעון בן לקיש פליגא אהא דאמר ר' חנינא בן פזי:
יפתח ה' לך את אוצרו הטוב מכאן שיש לו אוצרות רעות.
מאת ה' מן השמים
כמרתק מן גבר.
ויהפוך את הערים האל
רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן:
חמשת כרכים הללו יושבין על צור אחד שלח המלאך את ידו והפכן, הדא הוא דכתיב: בחלמיש שלח ידו.
חד אמר:
כל היד.
וחד אמר:
בחלמיש.
(ס) שלח אצבע שהוא מה', אפיק למד מחלמיש.
אמר ר' יהושע:
וצמח האדמה, אפילו צמחי אדמה לקו.
אמר ר' יהושע בן לוי:
עד עכשיו אם יקלוט אדם מטר מאוירה של סדום ויתן בערוגה אחרת אינה מצמחת.
ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח
רבי יצחק אמר:
על שחטאה במלח באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט.
מה היא עושה?
הולכת אל כל שכנותיה ואומרת להן: תנו לי מלח שיש לנו אורחים, והיא מתכוונת שיכירו בהם אנשי העיר, על כן ותהי נציב מלח.
ויהיה בשחת אלוהים את ערי הככר ויזכור אלוהים את אברהם וגו'
שנו רבותינו:
הרואה אשתו של לוט מברך שתים:
על אשתו מברך דיין האמת.
ועל לוט מברך ברוך זוכר הצדיקים.
אמר ר' יוחנן:
אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הצדיקים, שנאמר: ויהי בשחת אלוהים את ערי הככר ויזכור אלוהים את אברהם וגו'.
מה זכירה זכר לו ללוט?
שתיקה ששתק לאברהם, שאמר לשרי: אחותי היא, והוא היה יודע ושותק.
וישלח את לוט מתוך ההפיכה
ר' שמואל בר נחמן אמר:
שהיה שרוי בהן.
רבנן אמרין:
שהיה מלוה אותם בריבית.
ויעל לוט מצוער וישב בהר
הדא הוא דכתיב: למנצח אל תשחת לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה.
אמר לפניו: ריבונו של עולם, עד שלא נכנסתי למערה עשית חסד עם אחרים בשבילי, עכשיו שאני נתון במערה יה"ר מלפניך אל תשחת.
ואיש אין בארץ
שהיו סבורות שנתכלה העולם כדור המבול.
לכה נשקה את אבינו יין וגו'
רבי תנחומא משום ר' שמואל:
ונחיה מאבינו זרע
ונחיה מאבינו בן אין כתיב כאן, אלא ונחיה מאבינו זרע, אותו זרע שהוא בא ממקום אחר.
ואי זה?
זה מלך המשיח.
ולא ידע בשכבה ובקומה
נקוד על וי"ו של ובקומה. שבשכבה לא ידע ובקומה ידע.
ומנין היה להן יין במערה?
אלא שהיה להם מרובה, והיו כונסין אותו במערות.
אמר ר' יהודה ברבי סימון:
מעין דוגמת העולם הבא נעשה להן, כמה דאת אמר: והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס:
סימן פו
תפילות אבות תקנום.
אברהם תקן תפילה של שחר, שנאמר: וישכם אברהם.
יצחק תקן תפילה של מנחה, שנאמר: ויצא יצחק לשוח בשדה, ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר: תפילה לעני כי יעטוף וגו'.
יעקב תקן תפילה של ערבית, שנאמר: ויפגע במקום.
וכתיב: ואתה אל תתפלל בעד וגו' ואל תפגע וגו':
כל היום כשר למילה, שנאמר: וביום השמיני ימול אלא שזריזין מקדימין למצוות, שנאמר: וישכם אברהם בבקר:
קמץ מאימתי מתיר שירים באכילה?
רבי חנין אומר:
משמשלה בו האור.
ר' יוחנן אמר:
משתצת אש ברובו.
וטעמא דרבי יוחנן:
דכתיב: והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן.
אימתי מעלה הכבשן קיטור?
משתצת אש ברובו.
ולא ידע בשכבה ובקומה
אמר רבי יוחנן:
מאי דכתיב: כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם?
משל ללוט ובנותיו הם שנתכוונו לשם שמים, צדיקים ילכו בם.
הוא שנתכוון לשם עבירה, ופושעים ייכשלו בם.
ותשקין את אביהן
והא מינס אניס?
תנא משום רבי יוסי בר חוני:
למה נקוד על וי"ו שבקומה של בכירה?
לומר שבשכבה לא ידע.
מאי הוה ליה למעבד מאי דהוה הוה?
נפקא מינה דלפניא אחרינא לא אתבעי ליה למשתי חמרא:
אח נפשע מקרית עוז וכו' לתאוה יבקש נפרד וכו':
ותהרין שתי בנות לוט
שתי בנות לוט שלטו בעצמן והוציאו ערותן.
אמר ר' נחמן בר חנין:
כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות, סוף מאכילין אותו מבשרו. אין אנו יודעין אם לוט נתאוה לבנותיו, או אם בנותיו נתאוו לו, ממה דכתיב: לתאוה יבקש נפרד, הוי לוט נתאוה לבנותיו ובנותיו לא נתאוו לו.
אין לך כל שבת ושבת שאין קורין בה פרשתו של לוט.
מאי טעמא?
דכתיב: בכל תושיה יתגלע התגלעו אין כתיב כאן אלא יתגלע, אנשים נתרחקו ונשים נתקרבו, הדא הוא דכתיב: אני ידעתי וגו' אברתו ולא כן בדיו.
ר' הונא בר פפא ור' סימון, רבי הונא אמר:
תחילת עיבורו של מואב לא היה לשם זנות, אלא לשם שמים.
בדיו לא עשו כן, לשם שמים אלא לשם זנות, שנאמר: ויחל העם לזנות אל בנות מואב.
דבר אחר:
תחלת עבורו לא היה לשם שמים אלא לשם זנות.
בדיו לא עשו כן, לשם זנות אלא לשם שמים, שנאמר: ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה.
דבר אחר:
ותהרין שתי בנות לוט מאביהן
מאביהן היה הדבר.
ראה מה כתיב: ולא ידע בשכבה ובקומה, נקוד למה?
שהיה שכור מאמש, אבל בלילה פג יינו והרגיש בה, מפני כך הוא מתפרסם בכל שבת הרי הוא חייב לעצמו.
ותקרא את שמו מואב
אמר ר' חייא בר אבא, אמר ר' יוחנן:
אין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה, דאלו בכירה דקאמרה: מואב - מן אב.
אמר הקב"ה למשה: אל תתגר בם מלחמה, מלחמה הוא דלא, הא אנגריא עביד בהו.
ואילו צעירה דקאמרה: בן עמי.
אמר הקב"ה למשה: וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם, דאפילו אנגריא לא תעביד בהו.
סימן פז
לעולם יקדים אדם לדבר מצווה, שבשביל לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה, קדמתה ארבעה דורות בישראל:
עובד
ישי
דוד
שלמה.
ואלו צעירה עד רחבעם, שנאמר: ושם אמו נעמה העמונית.
ר' יודן בשם ר' איבו:
הבכירה על ידי שביזתה כבוד אביה, אמרה: מואב - מֵאָב, אמר הכתוב: ואל תתגר בם מלחמה, אבל אתה מפתק נהרות שלהן ומצית גדישין שלהן באש, אבל הצעירה על ידי שחסתה על כבוד אביה, ואמרה: בן עמי - בן מי שהיה עמי, אל תתגר בם מלחמה כל עיקר.
אמר ר' יהודה בר סימון ורבי חנין בשם ר' יוחנן:
בנותיו של לוט הולכות לעבור עבירה ונתפקדו.
בזכות מי?
בזכות אברהם.
מואב
מאב, כי אב המון גויים נתתיך:
הפרק הבא הפרק הקודם