ילקוט שמעוני, בראשית פרק כ


המשך סימן פז
ויסע משם אברהם ארצה הנגב
ואולם הר נופל יבול, זה לוט, שנפל מהר.
וצור יעתק ממקומו, זה אברהם, שגרם לו שפינה ממקומו.

דבר אחר:
לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים, אמר: מה אני מפסיק צדקה מביתי?! הלך ונטה לו אהל בגרר, הדא הוא דכתיב: ויסע משם אברהם.
אח נפשע מקרית עוז, זה לוט, שהיה בן אחיו של אברהם, שפשע באברהם, כפרת ביה! שקרת ביה!
ומה גרם לו?
שהביא עליו מדנים כבריח בית ארמונו של הקב"ה זה בית המקדש.
מה להלן: לא יבא טמא לכל דבר בבית המקדש.
אף כאן: לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'.
לכך סמך: ויסע משם אברהם.
חכם לב יקח מצוות, זה אברהם, לפי שחרב מקומה וכו'.

ויסע משם
פינה מקומו מפני ריח רע, שהיו אומרים: לוט בן אחי אברהם בא על בנותיו.

ארצה הנגב
שבעה שמות נקראו לו:
דרום
נגב
ים
תימנה
וימין
חדר
וסינים.
הֵתִיבוּן: והכתיב: ולא ממדבר הרים!
אמר להם: אף הוא דרום הוא.

אמר ר' חייא בר אבא:
עבר הוינא קמי כנישתא דבבלאי דציפורי, ושמעית ינקיא יתבין וקריין: ויסע משם אברהם ארצה הנגב, אמרתי: גדולים דברי חכמים שאומרים: הזהר בגחלתן שלא תכוה שנשיכתן נשיכת שועל וכל דבריהם כגחלי אש, משעה שנתפרש אברהם אבינו מלוט, הייתה פרישתו פרישת עולם.

ויגר בגרר
בגרדיקו:

סימן פח
וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה
אפשר שהלכה מדעתה?
אלא לקחה בעל כרחה שלא בטובתה.

ויבא אלוהים אל אבימלך בחלום הלילה
מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם?
אין הקב"ה נגלה על נביאי אומות העולם אלא בחצי דבור, שנאמר: ויקר אלוהים אל בלעם, אין לשון ויקר אלא לשון טומאה, כמה דאת אמר: כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אבל לישראל נגלה בלשון טהרה, בלשון קדושה, בלשון ברור: ויקרא אל משה, בלשון שמלאכי השרת מקלסין אותו, שנאמר: וקרא זה אל זה ואמר וגו'.
רחוק ה' מרשעים, אלו נביאי אומות העולם.
ותפלת צדיקים ישמע, אלו נביאי ישראל.
אין הקב"ה נגלה על נביאי אומות העולם אלא בשעה שדרך לפרוש אלו מאלו, הדא הוא דכתיב: בשעפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים ואלי דבר יגונב.
מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם?
למלך שהיה הוא ואוהבו בטרקלין והיה תולה את הוילון וכופלו ומדבר עם אוהבו.

ורבנן אמרי:
למלך שהיה לו פילגש כשהוא בא אצל אשתו הוא בא בפרהסיא, כשהוא בא אל פילגשו הוא בא במטמוניות.
כך אין הקב"ה נגלה על אומות העולם אלא בלילה, שנאמר: ויבא אלוהים אל בלעם לילה, ויבא אלוהים אל לבן הארמי בחלום הלילה, אבל נביאי ישראל ביום: והוא יושב פתח האהל כחם היום, ויהי ביום דבר ה', ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה'.

ויאמר הנך מת על האשה
מכאן שאין התראה לבני נח:
איתמר: כסבור בהמה ונמצא אדם גוי ונמצא גר תושב.

רבא אמר:
חייב.

רב חסדא אמר:
פטור.

רבא אמר:
חייב, אומר מותר קרוב למזיד הוא.

רב חסדא אמר:
פטור, אומר מותר אנוס הוא.

איתיביה רבא לרב חסדא:
הנך מת על האשה אשר לקחת
מאי לאו בידי אדם?
לא בידי שמים, דכתיב: מחטו לי.
ולטעמיך: וחטאתי לאלהים, לאלהים ולא לאדם?!
אלא דינו מסור לאדם, הכא נמי דינו מסור לאדם.
איתיביה: הגוי גם צדיק תהרוג?! התם כדקא מהדרי עליה וכו':

סימן פט
תנו רבנן:
כל אלו שאמרו דמי בושתו, אבל צערו - אפילו הביא כל אילי נביות אינו נמחל לו, עד שיבקש הימנו, שנאמר: ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא.
אשת נביא הוא דתהדר, דלאו נביא לא תהדר?
הכי קאמר ליה: ועתה השב אשת האיש, מ"מ ודקאמרת הגוי גם צדיק תהרוג, הלא הוא אמר לי: אחותי היא.
נביא הוא וממך למד אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה, שואלין אותו, או על עסקי אשתו שואלין אותו: אשתך היא אחותך היא.
מכאן לבן נח שנהרג על שהיה לו ללמוד ולא למד.

תמן תנינן:
האשה נקנית בשלש דרכים:
בכסף,
בשטר,
ובביאה.
בביאה מנלן?
א"ר אבהו א"ר יוחנן:
אמר קרא: והיא בעולת בעל, מלמד שנעשה לה בעל ע"י בעילה.

א"ל רבי זירא לרבי אבהו:
כעורה (משנה) זו ששנה רבי. ובעלה, מלמד שנקנית בביאה?!
אי מהתם, הוה אמינא עד דמקדש והדר בעיל, קא משמע לן.

מתקיף לה ר' אבא בר ממל:
א"כ נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה, היכי משכחת לה? אי דקדיש ובעיל, בעולה
היא, ואי דקדיש ולא בעיל לאו כלום הוא?

אמר רב נחמן בר יצחק:
משכחת לה כגון שקדשה בשטר. הואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס.

ור' יוחנן
האי ובעלה מיבעיא ליה, זו נקנית בביאה ואין אמה העבריה נקנית בביאה.
סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב: אם אחרת יקח לו, הקישה הכתוב לאחרת, מה אחרת נקנית בביאה, אף אמה העבריה נקנית בביאה, קא משמע לן.

ורבי
האי סברא מנא ליה?
אם כן לכתוב רחמנא, ובעל. מאי ובעלה?
שמע מנה תרתי.

ולרבא דאמר:
בר אהינא אסברה לי: כי יקח איש אשה ובעלה, קדושין המסורין לביאה הוו קדושין שלא נמסרו לביאה לא הוו קדושין.
מאי איכא למימר?
א"כ לכתוב רחמנא או בעל, מאי ובעלה?
שמע מינה כולהו.

ורבי
האי בעולת בעל, מאי עביד ליה?
מיבעיא ליה בעל עושה אותה בעולה [שלא כדרכה], ואין אחר עושה אותה בעולה [שלא כדרכה]. ומודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי.
ומאי שנא מקטלא,

דאמר רבי:

באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה, הראשון בסקילה וכולן בחנק?
שאני התם דאמר קרא: ומת האיש ההוא אשר שכב עמה לבדו.

ורבי יוחנן
האי סברא מנא ליה?
אם כן לכתוב רחמנא בעולת איש. מאי בעולת בעל?
שמע מנה תרתי.

תני ר' חנינא:
והיא בעולת בעל -
בעולת בעל יש להם, נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם.
והיא בעולת בעל - בעליתו של בעל:

והיא בעולת בעל
אמר רב:
בעלה נתעטר בה, והיא לא נתעטרה בבעלה.

רבנן אמרי:
מרתא דבעלה, בכל מקום האיש גוזר, ברם הכא: כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה:

סימן צ
ואבימלך לא קרב אליה ויאמר אדני הגוי גם צדיק תהרוג
אמר: אם כך דנת לדור המבול ולדור הפלגה, צדיקים היו.

א"ר ברכיה:
אם גוי זה תהרוג, צדיק תהרוג?!
הלא הוא אמר לי: אחותי היא, והיא, גם היא, אף חמריא וגמליא ובני בייתיה, כולם אמרו כן.

בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת
א"ל: אמת באחד, תום יש לך נקיון כפים אין לך.
ממה שהשיבו: גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת, הדא אמרה: משמוש ידים היה שם.

על כן לא נתתיך לנגוע אליה
לגבור שהיה רוכב על הסוס, והיה הסוס רץ מתחתיו וראה תינוק אחד מושלך בדרך, ומשך הסוס ולא הזיק. למי מקלסין לסוס או לרוכב?
הוי אומר: לרוכב, כך על כן לא נתתיך לנגוע אליה, מחטו לי, יצרך המחטיאך בידי הוא מסור, ואני מנעתיך מלחטוא משכתיך מן החטא, והשבח שלי הוא ולא שלך.

ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא
א"ל: מי מפייסו ומודיעו שלא נגעתי בה?
א"ל: כי נביא הוא.
א"ל: ומי מודיע לכל?
א"ל: ויתפלל בעדך וחיה.

ואם אינך משיב דע כי מות תמות
מכאן שאין התראה לבני נח.

וישכם אבימלך בבקר ויקרא לכל עבדיו
לפי שהיו רואים עשנה של סדום עולה ככבשן האש, אמר: תאמר אלו מלאכים שנשתלחו לסדום באו לכאן?
לפיכך וייראו האנשים מאד.

מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי
בכל מקום הייתה רווחא מקדמתך, וכאן קדמך רעבון.

ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלוהים וגם אמנה אחותי בת אבי היא. (ברמז נ"ו). מה עשית לנו הנך מת על האשה ומה חטאתי לך דע כי מות תמות כי הבאת עלי כי עצור עצר ה' (ברמז כ"ה).

סימן צא
וגם אמנה אחותי בת אבי
כשיטתן השיבן.

ויהי כאשר התעו אותי
א"ר חנן:
הלואי נדרוש הדין קריא בתלתא אפין וניפוק ידוהי.
כך אמר אברהם: בשעה שבקשו אומות העולם להזדווג לי, עד שאני בבית אבא נתקיים עלי הקב"ה;
ובשעה שבקשו אומות העולם לענות אותי, נגלה עלי הקדוש ברוך הוא;
ובשעה שבקשו אומה לתעות אותי מדרכיו של הקב"ה, העמיד להן הקב"ה שני גדולים משל בית אבא כגון שם ועבר, והיו מתרים בהם.

ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך
אזלת למצרים סחרת בה, אתית הכא סחרת בה, אם ממון את בעי הא לך ממון וכסי עינך מנאי.

דבר אחר:
עשה לך כסות שיהיו הכל מביטין בו בכסות ולא ביפיה. נטל לבוש מלכות והלבישה ועשאה מטרונא.
ולמה?
כדי שלא יתבע אדם אותה, אלא יהו שומעין שהיא מלכה ומתיראין לתבוע אותה שהיא מכוסה מן העין.

ריש לקיש אמר:
בקש להקנותה בפני בעלה, לומר: כל השנים הללו הייתה עמו ולא עשה לה דבר, וזה הייתה עמו לילה אחת ועשה לה כל הכבוד הזה.

דבר אחר:
אמר להם: אתם כסיתם ממני את העין, בן שאתם מעמידים יהיה כסות עינים.
אסור להסתכל בצלם דמות רשע, שנאמר: לולי פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך ואם אראך.

רבי אלעזר אמר:
עיניו כהות, שנאמר: ויהי כי זקן יצחק ותבהין עיניו מראות, משום דאסתכל ביה בעשו הרשע. והא גרמא ליה.

והאמר רבי יצחק:
לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה, שנאמר: הנה הוא לך כסות עינים, אל תקרי כסות אלא כהות עינים, שנאמר: ותכהין עיניו הא והא גרמא ליה.
א"ל: הואיל וכסית מנאי ולא גלית לי שהוא אישך וגרמת לי הצער הזה, יהי רצון שיהיו לך בנים כסויי עינים.

ואת כל ונוכחת
א"ל: כבר תוכחתיה דההוא גברא גבי.
דתנינן:
המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת.
למה ז'?
שהייתה מתחייבת ז' מלאכות וכו'.
וכן המורד באשתו מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרין בשבת, מפני שהוא מתחייב לה שלושה דברים: שאר כסות ועונה.

ויתפלל אברהם אל האלהים
מתחלת הספר עד כאן לא נאמר בלשון הזה, וכיון שנתפלל אברהם הותר אותו הקשר.

כי עצור עצר ה'
(נאמר) עצירה בפה, (ונאמר) עצירה בגרון, עצירה באזן, עצירה מלמעלה, עצירה מלמטה, והכל: על דבר שרי אשת אברם.

אמר רבי ברכיה:
על דטלמוס למקרב למסאנא דמטרונא וכו'.

אמר רבי אלעזר:
שתי עצירות אלו למה?
אחת באיש שכבת זרע שתים באשה שכבת זרע ולידה.

במתניתא תנא:
שתים באיש שכבת זרע וקטנים, שלוש באשה שכבת זרע וקטנים ולידה.

רבינא אמר:
שלוש באיש שכבת זרע וקטנים ופי טבעת, ארבע באשה שכבת זרע וקטנים ופי טבעת ולידה.

בעד כל רחם
אפי' תרנגולת של אבימלך לא הטילה ביצתה.
מנין שאם לא מחל אדם לחברו שהוא אכזרי?
שנאמר: ויתפלל אברהם אל האלהים.

א"ל רבא לרבה בר מרי:
מנא הא מילתא, דאמרו רבנן:
כל המבקש רחמים על חברו והאו צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה?
שנאמר: וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו.
א"ל: את אמרת מהתם, אנא אמרי מהכא: ויתפלל אברהם אל האלהים, וכתיב: וה' פקד את שרה, כאשר אמר [גו' כאשר אמר] אברהם אל אבימלך:
החובל בחברו אע"פ שלא בקש החובל מן הנחבל צריך שיבקש עליו רחמים, שנאמר: ויתפלל אברהם.
וכן אתה מוצא באיוב: ואיוב עבדי יתפלל עליכם.
וכן הוא אומר: ונתן לך רחמים, כל זמן שאתה רחמן ירחם עליך המקום:




הפרק הבא    הפרק הקודם