וה' פקד את שרה
זה שאמר הכתוב: וידעו כל עצי השדה, אלו הבריות כמה דאת אמר: כי האדם עץ השדה.
כי אני ה' השפלתי עץ גבוה זה אבימלך, כי עצור עצר.
הפרחתי עץ יבש, זה שרה, אני ה' דברתי ועשיתי לא כאלין דאמרין ולא עבדין.
דברתי למועד אשוב אליך
ועשיתי ויעש י"י לשרה כאשר דבר.
האנוש מאלוה יצדק, וכי אפשר לו לבשר ודם להיות צדיק יותר מבוראו?!
הלא אם מעושהו יטהר גבר, וכי אפשר להיות טהור יותר מבוראו?!
מה אלישע אמר לשונמית?
למועד הזה כעת חיה את חובקת בן.
מה כתיב שם: ותהר ותלד בן למועד אשר דבר אליה אלישע, דבריו של בשר ודם מתקיימין דבריו של הקב"ה על אחת כמה וכמה, וי"י פקד את שרה.
כי תאנה לא תפרח, זה אברהם, כמה דאת אמר: כבכורה בתאנה בראשיתה וגו'.
ואין יבול בגפנים, זה שרה, כמה דאת אמר: אשתך כגפן פוריה.
כחש מעשה זית, וכי אותם המלאכים שבשרו את שרה כחשים היו?!
מעשה זית האירו פניה כזית.
ושדמות לא עשה אוכל - אותם השדים לא עשו אוכל.
גזר ממכלה צאן, כמה דאת אמר: אפרים עגלה מלמדה.
חזרה ואמרה שרה: מה אנא מובדא סברי מן בריי?
חס ושלום לית אנא מובדא סברי מן בריי, אלא ואני בי"י אצפה אעלוזה אגילה באלהי ישעי. א"ל הקב"ה: את לא אובדת סבריך, אף אנא לא מוביד סבריך אלא וי"י פקד את שרה.
יבש חציר נבל ציץ - יבש חצירו של אבימלך, נבל ציצו של אבימלך - כי עצור עצר ה'
ודבר אלהינו יקום לעולם - וה' פקד את שרה, לא איש אל ויכזב וגו'.

אמר רבי שמואל:
פסוק זה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו.
לא איש אל ויכזב וגו', ההוא אמר ולא יעשה וגו', אלא בשעה שהקב"ה גוזר להביא טובה לעולם, לא איש אל ויכזב.
ובשעה שהוא גוזר להביא רעה לעולם, ההוא אמר ולא יעשה.
בשעה שאמר לאברהם: כי ביצחק יקרא לך זרע - ולא איש אל ויכזב.
ובשעה שאמר לו: קח נא את בנך וגו' - ההוא אמר ולא יעשה.
בשעה שאמר הקב"ה למשה: פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים - לא איש אל ויכזב.
ובשעה שאמר לו הקב"ה: הרף ממני ואשמידם - ההוא אמר ולא יעשה.
בשעה שאמר הקב"ה לאברהם: וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי - לא איש אל ויכזב.
ובשעה שאמר לו: ועבדום וענו אותם - ההוא אמר ולא יעשה.
כשאמר: למועד אשוב אליך - לא איש אל ויכזב, אלא וה' פקד את שרה. מושיבי עקרת הבית, זו שרה.
ותהי שרי עקרה - אם הבנים שמחה היניקה בנים שרה.
וה' פקד את שרה כאשר אמר, מה שאמר לה באמירה.
ויעש ה' לשרה כאשר דבר מה שאמר לה בדבור.
וה' פקד את שרה כאשר אמר, על ידי מלאך.
ויעש ה' לשרה כאשר דבר, מה שאמר לה הוא:

ר' יהודה אומר:
וה' פקד את שרה
ליתן לה בן.

ויעש ה' לשרה כאשר דבר
לברכה בחלב.

א"ל ר' נחמיה:
וכי כבר נתבשרה בחלב?
אלא מלמד, שהחזירה הקב"ה לימי נערותה.

ר' אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא:
נותן אני יראתה על כל אומות העולם, דלא יהו מונין לה וצווחין לה: עקרה!

ר' יהודה בשם ריש לקיש:
עיקר מטרין לא היה לה, וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין.

אמר רבי אחא:
הקב"ה בעל פקדונות.
עמלק הפקיד אצל הקב"ה חבילות של קוצים והחזיר לו הקב"ה חבילות של קוצים, שנאמר: ופקדתי את אשר עשה עמלק לישראל.
שרה הפקידה אצלו מצוות ומעשים טובים והחזיר לה הקב"ה מצוות ומעשים טובים, וה' פקד את שרה.

אמר רבי יצחק:
אמר הקב"ה: כתיב: ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע, וזאת שנכנסה לבית פרעה ולבית אבימלך ויצתה טהורה, אינו דין שתפקד?!

אמר רבי יהודה בר רבי סימון:
אף על גב דאמר רב הונא:
מלאך הוא שממונה על התאוה, אבל שרה לא נצרכה לדברים הללו, אלא הקב"ה הוא בכבודו פקדה, שנאמר: וה' פקד את שרה.

וה' פקד את שרה
הוא וסנקליטין שלו.
מה כתיב למעלה מן הענין?
ויתפלל אברהם.
משל למלך שהיה לו אוהב והיה מחבבו יותר מדאי, וכל מה שהיה אוהבו שואל ממנו היה עושה, וכיון שידעו כן כל מי שהיה מבקש שררה, היה בא אצלו והוא מבקש מן המלך, והמלך עושה לו חפצו, ולאותו אוהב לא נתן שררה.
אמרו לו בני פלטין שלו: אדונינו המלך, אוהבך זה מבקש לאחרים שררה, ולנפשו אינו מבקש. אמר המלך: בדין הוא שאתן לו:
בראש השנה נפקדה שרה, רחל, חנה, מנלן?
א"ר אלעזר:
אתיא זכירה זכירה, אתיא פקידה פקידה.
כתיב ברחל: ויזכור אלוהים את רחל
וכתיב בה בחנה: ויזכרה ה'.
ואתיא זכירה זכירה מראש השנה, דכתיב: זכרון תרועה
ואתיא פקידה פקידה, כתיב בה בחנה: כי פקד ה' את חנה
וכתיב בה בשרה: וה' פקד את שרה.
כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי באגדה, עשה אזנך כאפרכסת.
בל"ב מדות האגדה נדרשת:
את מרבוי כיצד?
הרבוי שלוש לשונות:
את,
אף,
גם.
את לרבות כיצד?
וה' פקד את שרה - אילו נאמר: פקד שרה, הייתי אומר שרה לבדה נפקדה, כשהוא אומר: את, מלמד שכל העקרות נפקדו כמוה.
וכן הוא אומר: צחוק עשה לי אלהים כל השומע וגו'.
כיוצא בו: את פני מבין חכמה, אילו אומר: פני מבין, הייתי אומר לשעתו בלבד, כשהוא אומר את, ריבה הכל לדורי דורות:
וכן הוא אומר: עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון.

גם לרבות כיצד?
גם צאנכם גם בקרכם קחו, אילו נאמר צאנכם ובקרכם, ההייתי אומר לא נתן להם אלא צאנם ובקרם, כשהוא אומר גם, ריבה, מלמד שנתן להם דורון משלו, לקיים מה שנאמר: גם אתה תתן בידנו זבחים וגו'.
כיוצא בו אתה אומר: ומתו גם שניהם, אלו נאמר שניהם, הייתי אומר האשה שנתחייבה מיתה ממתינין לה עד שתלד, ת"ל: גם, לרבות את הולד למיתה.

אף, לרבות כיצד?
ויקח את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו אף הוא ויכה את המים.
מלמד, שנעשו נסים לאלישע בקריעת הירדן יותר מאליהו, שבפעם ראשונה הייתה זכות שני צדיקים עומדת, ובשניה לא היה אלא זכות צדיק אחד.
וכן הוא אומר: ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, אתה מוצא ח' מופתים ביד אליהו וי"ו מופתים באלישע.
כיוצא בו: אף ברי יטריח עב, מלמד שענני מטר קשין, והבורא מטריח עליהם להספיק.
יכול שאין המטר יורד כל צרכו?
ת"ל: אף ריבה:

ותהר ותלד שרה
הקיש עיבורה ללידתה.
מה עבורה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער:

בן לזקניו
מלמד שהיה זיו איקונין שלו דומה לו.

למועד אשר דבר אותו אלוהים
ר' יודן אמר:
לתשעה חדשים נולד, שלא יהו אומרים גרוף הוא מביתו של אבימלך.

רבי חמא אמר:
לשבעה שלמים שהם תשעה מקוטעים.

רבי הונא בשם רבי חזקיה:
בחצות היום נולד.
נאמר כאן מועד ונאמר להלן: כבא השמש מועד צאתך ממצרים.

ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק
יצא חוק דרוריה לעולם.

יצחק
י' עשרה כנגד י' דברות שעתידין בניו לקבל.
צ' תשעים, ואם שרה הבת תשעים שנה תלד.
ח' שמונה, כנגד שמונה ימי המילה:
ק' מאה הלבן מאה שנה יולד.

וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר דבר אותו אלוהים
והיכן דבר?
ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר:

כל מצוות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו, אנשים חייבין ונשים פטורות.

תנינא להא דתנו רבנן:

חייב אדם לבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות.
ויש אומרים: אף להשיטו בנהר.

רבי יהודה אומר:
כל שאינו מלמד את בנו אומנות כאלו מלמדו ליסטות.

למולו מנא לן?
דכתיב: וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר ציווה אותו, אותו ולא אותה.
והיכא דלא מהליה הבוה מיחייבי בי דינא איהו למימהל נפשיה, דכתיב: המול לכם כל זכר. והיכא דלא מהליה ב"ד מיחייב איהו למימהל נפשיה דכתיב וערל זכר אשר לא ימול וגו'. אשכחן מיד, לדורות מנא לן?

תנא דבי רבי ישמעאל:
כל מקום שנאמר צוואה, אינו אלא זירוז, מיד ולדורות.
זירוז דכתיב: וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו. מיד ולדורות, דכתיב: מן היום אשר ציווה ה' והלאה לדורותיכם:

סימן צג

ותאמר שרה צחוק עשה לי אלוהים כל השומע יצחק לי
רבי ברכיה בר רבי יהודה בר רבי סימון בשם רבי שמואל בר רבי יצחק:
ראובן בשמחה שמעון מה איכפת ליה?
אם שרה נפקדה אחרות מה איכפת להו?
אלא בשעה שנפקדה שרה אמנו,
הרבה עקרות נפקדו עמה,
הרבה חולים נתרפאו עמה,
הרבה חרשים נתפקחו עמה,
הרבה סומים נתפתחו,
הרבה שוטים נשתנו.
נאמר כאן עשיה, ונאמר להלן והנחה למדינות עשה.
מה עשיה הנאמר להלן נתן דרוריה לעולם, אף עשיה הנאמר כאן נתן דרוריה לעולם.

ר' לוי אמר:
הוסיף על המאורות, נאמר כאן עשיה, ונאמר להלן: ויעש אלוהים את שני המאורות.

ותאמר מי מלל לאברהם
מי דבר אין כתיב כאן, אלא מי מלל, רמזו שהוליד למאה שנה.

רבי פנחס בשם רבי חלקיה:
קמותיו של אביהם [אברהם] היו יבשות ונעשו מלילות.

ברכיה בשם ר' לוי:
את מוצא, כיון שילדה אמנו שרה את יצחק, היו אומות העולם אומרים: חס ושלום לא ילדה שרה את יצחק, אלא הגר שפחת שרה היא ילדה אותו.
מה עשה הקב"ה?
ייבש דדי נשותיהן של אומות העולם והיו מטרוניות באות ונושקות עפר רגליה של שרה, ואומרים לה: עשי מצווה והיניקי בנים שלנו.
שרה הייתה צנועה יותר מדאי, א"ל אברהם אבינו: שרה אין זו שעת הצניעות, אלא גלי את דדיך וקדש שמו של הקב"ה, ושבי בשוק והיניקי בניהן, כדי שידעו הכל שהתחיל הקב"ה לעשות לנו נסים, וגלתה דדיה והיו נובעות כשתי מעינות, והיו מטרוניות באות ומניקות את בניהם ממנה, ואומרים: אין אנו כדאי להניק את בנינו מחלבו של יצחק, [מחלבה של צדקת], הדא הוא דכתיב: היניקה בנים, היניקה בן אין כתיב כאן, אלא בנים.

רבנן ורבי אחא
רבנן אמרי:
כל מי שבא לשם שמים, נעשה ירא שמים.

רבי אחא אמר:
אף מי שלא בא לשם שמים, נתן לו ממשלה בעולם הזה.
כיון שהפליגו עצמן בסיני ולא קבלו את התורה, נטלה מהם אותה הממשלה, הדא הוא דכתיב: מוסר מלכים פתח וגו':

ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה
וכמה בנים היניקה?
תנא:
אותו היום שגמל אברהם אבינו את יצחק בנו עשה משתה גדול, והיו אומות העולם אומרים: ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק, ואומרים בננו הוא, ולא עוד, אלא שעשו משתה גדול כדי להעמיד דבריהם.
מה עשה אברהם אבינו?
עמד וזימן כל גדולי הדור ואף שרה אמנו זימנה את נשותיהם, וכל אחת ואחת הביאה את בנה ולא הביאה מניקתה, נעשה נס ונתפתחו דדיה כשתי מעינות והניקה את כולן, ועדיין אומרים: שרה בת תשעים שנה תלד? אברהם בן מאה שנה יוליד?
מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם, באותה שעה אמרו: אברהם הוליד את יצחק.
מאי דכתיב: ויגדל הילד?
עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמול חסד לזרעו של יצחק.
לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם כוס של ברכה לברך, אומר: איני מברך שיצא ממני ישמעאל.
אומר ליצחק: טול וברך, אומר: איני מברך, שיצא ממני עשו.
אמר ליעקב: טול וברך, אומר: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהם.
אומר למשה: טול וברך, אומר: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל, לא בחיי ולא במותי.
אמר ליהושע: טול וברך, ואומר: איני מברך, שלא זכיתי לבן, דכתיב: נון בנו יהושע בנו.
אומר לדוד: טול אתה וברך, ואומר: אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר: כוס ישועות אשא וגו'.
ויגדל הילד ויגמל
שנגמל מיצר הרע ליצר טוב.

ורבנן אמרי:
שנגמל מחלבו.

ויעש אברהם משתה גדול
גדול עולמים היה שם.

ויעש המלך משתה גדול, גדול עולמים היה שם, הדא הוא דכתיב: כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב - בימי מרדכי ואסתר, כאשר שש על אבותיך - בימי אברהם.

דבר אחר:
משתה
גדולים היו שם: עוג וכל גדולי מלכות היו עמו.
אמרו לו לעוג: לא היית אומר, אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד?
א"ל: ועכשיו מתנתו מה היא, לאו שפיפא היא?
אי יהיב אנא אצבע עלוה, פחים יתיה.
א"ל הקב"ה: אתה מבזה על מתנתי, חייך שאתה רואה אלף אלפים ורבי רבבות יוצאים מבני בניו, ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידם, שנאמר: ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו.

אמר ר' לוי:
לא נדנדה עריסה תחלה אלא בביתו של אברהם אבינו.

דאמר ר' יהושע בן מנחמה:
אותו ל"ב מלכים שהרג יהושע כולם בביתו של אברהם אבינו היו במשתה.
ולא ל"א היו?
אלא כי ההיא דאמר ר' ברכיה ור' חלבו ור' פרנך משום ר' יוחנן:
מלך יריחו אחד, שאין ת"ל אחד, אלא הוא ואנטיקסר שלו.

ותרא שרה את בן הגר המצרית
אמר ר' שמעון:
ר' עקיבא היה אומר בו דבר לגנאי, ואני אומר בו דבר לשבח.

דרש ר' עקיבא:
מצחק
אין מצחק אלא גילוי עריות, כמה דאת אמר: בא אלי העבד העברי וגו' לצחק בי.
מלמד, שהייתה שרה אמנו רואה את ישמעאל מכביש גנות, וצד נשי אנשים ומענה אותן.

תנא ר' ישמעאל:
אין מצחק אלא לשון ע"ז, שנאמר: ויקומו לצחק.
מלמד שהייתה שרה אמנו רואה את ישמעאל בונה בימוסיאות, וצד חגבים ומקטיר עליהם.

רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
אין הלשון הזה, אלא שפיכות דמים כמה דאת אמר: יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו.
אמר זה לזה: נלך ונראה חלקנו בשדה, והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק ועושה בעצמו כאלו מצחק, הדא הוא דכתיב: כמתלהלה היורה זיקים חצרים וגו' כן איש רמה את רעהו ואמר הלא מצחק אני.
ואני אומר: אין הלשון הזה אלא ירושה, שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים.
אמר להם ישמעאל: שוטים אתם, אני בכור ואני נוטל פי שנים, שמתשובה שאמרה שרה לאברהם אתה למד: כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק.
עם בני, אעפ"י שאינו יצחק.
עם יצחק, אעפ"י שאינו בני, קל וחומר עם בני שהוא יצחק.

וירע הדבר מאד בעיני אברהם
הדא הוא דכתיב: ועוצם עיניו מראות ברע:

הניסיון התשיעי:
נולד ישמעאל ונתרבה בקשת, שנאמר: ויהי אלוהים את הנער וגו', נטל קשת וחצים והיה מורה אחר הפרגוד וראה את יצחק יושב לבדו ויורה עליו חץ להרגו, וראתה שרה והגידה לאברהם, ואמרה ליה: כזה וכזה עשה ישמעאל ליצחק, עמוד וכתוב ליצחק כל מה שנשבע הקב"ה ליתן לך ולזרעך, שאין בן האמה הזאת יורש עם בני יצחק.
אמרה שרה: כתוב גט גרושין, שלח את האמה הזאת ואת בנה מעלי ומעל יצחק בני מן העולם הזה ומן העולם הבא, ומכל הרעות שבאו על אברהם, הרע בעיניו הדבר הזה:

כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה
יש שומע ונשכר (כדכתוב ברמז ל"ג).

כי ביצחק יקרא לך זרע
ביצחק -ולא כל יצחק.

ביצחק
ב' תרין במי שהוא מודה בשני עולמות.

ויקח לחם וחמת מים
שכן דרך עבדים שהם שואבים מים בכדיהם.

שם על שכמה ואת הילד
בן י"ז שנה היה ואת אמרת שם על שכמה?!
אלא מלמד, שהכניסה בו שרה עין הרע, ומתוך כך חלה ונכנסה בו חמה ואכאביות.
תדע לך שהוא כן, דכתיב: ויכלו המים מן החמת, שכן דרך החולה להיות שותה בכל שעה.

ותשלך את הילד תחת אחד השיחים
רותם היה, שכן דרך הרתמים גדלים במדבר.

שיחים
ששם הסיחו עמה מלאכי השרת.

ותלך ותשב לה מנגד
הכא את אמר: מנגד וכו' הרחק.
ולהלן הוא אומר: אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה במדה.
הא למדנו, נגד מנגד, הרחק מרחוק.

דבר אחר:
כמטחוי קשת
שני טווחים בקשת, מיל.

אמר ר' ברכיה:
כמטחת דברים כלפי בוראה.
אמרה: אתמול אמרת לי: הרבה ארבה את זרעך ועכשיו הוא מת בצמא! הדא הוא דכתיב: נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך.
באותה בעלת נוד, הלא בספרתך, כשם שכתוב בספר שלך את דמעתי אל תחרש, דמעתה של הגר לא החרשת, ולדמעתי תחריש!
ואם תאמר: על ידי שהייתה גיורת הייתה חביבה, אף אני כן: כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי.

ויקרא מלאך אלוהים אל הגר
בזכותו של אברהם.

באשר הוא שם
בזכות עצמו.
יפה תפלת החולה לעצמו מתפלת אחרים. קפצו מלאכי השרת לקטרגו, אמרו לפניו: רבש"ע, אדם שעתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו את הבאר?
א"ל: עכשיו מה הוא, צדיק או רשע?
א"ל: צדיק.
א": איני דן את האדם אלא לפי שעתו:

אמר קונם שאיני נהנה לזרע אברהם, אסור בישראל ומותר באומות העולם.
והאיכא ישמעאל?
כי ביצחק יקרא לך זרע - כתיב.
והיכא עשו?
ביצחק, ולא כל יצחק:
וישכם אברהם וגו' ויקח לחם וגו' וישלחה
בגט גרושין, ולקח את הרדיד וקשר במתניה לידע שהיא שפחה.
ולא עוד, אלא שרצה לראות את ישמעאל בנו ולידע את הדרך אשר הלכו בה.
בן י"ז שנה היה ישמעאל בצאתו מבית אביו, ובזכות אברהם אבינו לא חסרו המים מן החמת, וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחר ע"ז של בית אביה, ומיד חסרו המים ועיפה נפשו של ישמעאל בצמא, והלך והשליך עצמו תחת חרולי המדבר להיות ישן עליו, ואמר: אלהי אברהם אבי יש לפניך תוצאות מות, קח את נפשי ולא אמות בצמא ונעתר לו, שנאמר: כי שמע אלוהים את קול הנער ושם נפתח לו הבאר שנברא בין השמשות, והלכו ושתו ומלאו החמת ומשם נשאו רגליהן והלכו כל המדבר, עד שהגיעו למדבר פארן, ומצאו שם מוצאי מים וישבו. שלח ישמעאל ולקח לו אשה מבנות מואב ועשיה היה שמה.
לאחר ג' שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל ונשבע לשרה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם, והגיע לשם בחצי היום ומצא שם אשתו של ישמעאל.
אמר לה: היכן הוא ישמעאל?
אמרה ליה: הלך הוא ואמו להביא פירות ותמרים מן המדבר.
א"ל: תני לי מעט לחם ומעט מים, כי עיפה נפשי מדרך המדבר.
א"ל: אין לי לא לחם ולא מים.
א"ל: כשיבא ישמעאל תגיד לו את הדברים האלה, ואמרי לו: חלף את מפתן ביתך, שאינה טובה לך ולא ראויה לך. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדברים, ובן חכם כחצי חכם והבין ישמעאל ושלחה.
שלחה אמו ולקחה לו אשה מבית אביה, ופטימה שמה.

ועוד, לאחר ג' שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל, ונשבע לשרה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם, והגיע לשם בחצי היום ומצא אשתו של ישמעאל וכו', עד מיד הוציאה ונתנה לו.
עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה על בנו ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב וממון וברכות. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר הזה, וידע ישמעאל שעד עכשיו רחמיו עליו כרחם אב על בנים.

קומי שאי את הנער ותלך ותמלא את החמת
הדא אמרה: מחוסרת אמנה הייתה:

ויהי אלהים את הנער ויגדל
שאל ר' ישמעאל את ר' עקיבא:
א"ל: בשביל ששמשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהיה דורש אכין ורקין מעוטין, אתין וגמין רבויין, את דכתיב הכא מהו?
א"ל: אילו כתיב: ויהי אלוהים הנער היה הדבר קשה, אלא את הנער.
אמר ליה: כי לא דבר ריק הוא מכם, ואם ריק הוא מכם הוא ריק, שאין אתם יודעים לדרוש אלא את הנער, הוא וחמרוהי וגמלוהי ובני ביתיה.

ויהי רובה קשת
רבה וקשיותו עמו. רב על כל המורים בקשת.

ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים
אמר ר' יצחק:
זרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאי, כך, לפי שכתוב: ולה שפחה מצרית ושמה הגר, לפיכך ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים.

ישמר אדם דברים בלבבו שלא יעשה שותפות דברים עם הגוי, סוף שהוא כורת ברית עמו. אברהם כרת ברית עם אבימלך, שנאמר: ויקח אברהם צאן ובקר וגו'.
אמרו מלאכי השרת: רבש"ע, אדם יחיד בררת לך מע' לשונות, וכרת ברית עם אומות העולם?! א"ל: בן יחיד נתתי לו ואני אומר לו: העלהו עולה לפני, אם יעלהו הרי מוטב, ואם לאו יפה אתם אומרים, שנאמר: ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם.
מכאן אמרו: אין לך אומה בעולם שנשתעבדו בהן בישראל יותר ממנה, בשכר ברית שכרת אברהם את אבימלך מלך פלשתים בלבד.
מכאן אמרו: כל העושה שותפות דברים עם הגוי, סוף שהוא כורת עמו ברית.
ואם תלמדי חכם הוא, מזלזל בתורתו ומזלזל שם אביו, ומאלמן את אשתו ומייתם את בניו, ואינו ממלא את ימיו, וקושר שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות:

ויהי בעת ההיא ויאמר אבמלך
ברצות ה' דרכי איש, זה אברהם, גם אויביו ישלים אתו.

ויאמר אבמלך ופיכל שר צבאו.
ר' יהודה אומר:
פיכל היה שמו.

ר' נחמיה אומר:
פה שכל צבאותיו נושקין לו על פיו.

אלוהים עמך בכל אשר אתה עושה
לפי שהיו אומות העולם אומרים: אילו היה צדיק היה מוליד!
וכיון שהוליד, א"ל: אלוהים עמך בכל אשר אתה עושה.
אילו היה צדיק, לא היה שומע לקול אשתו לדחות את בנו, וכיון שאמר ליה אלוהים: כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, אמר: אלוהים עמך בכל אשר אתה עושה.
אילו היה צדיק לא היה דוחה בנו בכורו, כיון שראו מעשיו, אמר: אלוהים עמך וגו', הואיל ואלהים עמך, השבעה לי אם תשקור לי ולניני ולנכדי עד כאן רחמי האב על הבן, ע"כ לאחין השותפין.
כתיב: ואויבי חיים עצמו, מה שנתן לאברהם לז' דורות נתן לאבימלך לג' דורות.
למה לא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים?
שעדיין נכדו קיים.

כחסד אשר עשיתי עמך
מה חסד עשה לו?
הנה ארצי לפניך ולא קבל.

והוכיח אברהם את אבימלך
כל אהבה שאין בה תוכחה אינה אהבה.
תוכחה מביאה לידי שלום.
כל שלום שאין עמה תוכחה אינו שלום.

על אודות המים אשר גזלו
איזהו גזלן?
שהוא גוזל בפרהסיא, כמה דאת אמר: ויגזלו כל אשר יעבור עליהם בדרך.
מה דרך בפרהסיא אף גזל בפרהסיא.

ר' שמעון בן יוחאי:
מייתי לה מהכא: והבאתם גזול ואת הַפִּסֵּחַ ואת החולה, מה פסח וחולה מומין שבגלוי, אף גזל בגלוי.

ריש לקיש אמר:
לפני עשרה גזלן.

ר' תנחום אמר:
לעולם אינו גזלן עד שיגזלנו מתחת ידו, שנאמר: ויגזול את החנית מיד המצרי.

ויאמר אבימלך מי עשה את הדבר הזה למה לא הגדת לי
על ידך.

וגם אנכי לא שמעתי
על ידי מלאך.

כי את שבע כבשות תקח מידי
אמר ליה הקב"ה: אתה נתת לו שבע כבשות, חייך שאני משהה משמחת בניך שבעה דורות. אתה נתת לו שבע כבשות, כנגד כן הורגים מבניך ז' צדיקים, אלו הן:
שמשון,
חפני,
ופנחס,
ושאול,
ושלשת בניו.

אתה נתת לו ז' כבשות, חייך כנגד כן מחריבין מבניך שבעה משכנות, ואלו הן:
אהל מועד,
נוב,
וגלגל,
וגבעון,
ושילה,
ובית עולמים שניים.
אתה נתת לו ז' כבשות, כנגד כן ארוני חוזר בשדה פלשתים ז' חדשים.

רבנן אמרי:
רועי אבימלך היו מדיינין עם רועי אברהם, אלו אמרו: שלנו הבאר! ואלו אמרו: שלנו הבאר! אמרו רועי אברהם: כל מי שהמים רואין את צאנו ועולים, שלו היא. כיון שראו המים צאנו של אברהם מיד עלו.
אמר ליה הקב"ה: אתה סימן לבניך, מה אתה כיון שראו המים צאנך מיד עלו, אף בניך כיון שהבאר רואה אותן מיד תהא עולה מאליה, הדא הוא דכתיב: אז ישיר ישראל עלי באר.

אמר ר' יצחק:
בעבור הייתה לי אין כתיב כאן, אלא בעבור תהיה לי לעדה:

ויטע אשל בבאר שבע
מלמד, שנטע פרדס, ונטע בו כל מיני מגדים.

ר' יהודה ור' נחמיה
חד אמר:
פרדס.

וחד אמר:
פונדק.

בשלמא למאן דאמר פרדס, היינו דכתיב: ויטע, אלא למאן דאמר פונדק מאי ויטע?
כדכתיב: ויטע אהלי אפדנו.

ויקרא שם בשם ה' אל עולם
אל תקרי וַיִּקְרָא אלא וְיַקְרִיא.
מלמד, שהקריא אברהם אבינו שמו של הקב"ה לכל עובר ושב.
לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם?
והלא ממי שלו כל העולם כלו אכלתם, הודו וברכו ושבחו, למי שאמר והיה העולם.

ר' יהודה אומר:
שאל מה תשאל: ענבים, תאנים, רמונים.

רבי נחמיה אומר:
אשל
פונדק.
א"ל: שאל מה תשאל, קופר, חמר, ביעין.

ר' זעירא בשם ר' יהודה בר סימון:
אשל
זה סנהדרין, כמה דאת אמר: ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה.
על דעתיה דרבי נחמיה דהוא אמר: אשל - פונדק אברהם וכו'.

ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים
רבים מאותן שנים שעשה בחברון, שבחברון עשה כ"ה שנה ובגרר עשה כ"ו שנה: