אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם.
נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה, ניסיון אחר ניסיון, גדולה אחר גדולה.
מה טעם נתתה ליראיך נס?
בשביל להתנוסס, לנסותם בעולם.

דבר אחר:
לגדלם, כנס הזה של ספינה.
וכל כך למה?
בשביל קושט סלה, בשביל שתתקשט מידת הדין בעולם.
שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה הוא מעשיר, למי שהוא רוצה הוא מעני, למי שהוא רוצה הוא עושה מלך.
אברהם כשרצה עשה אותו עשיר, כשרצה עשה אותו מלך.
יכול אתה להשיבו: יכול אתה לעשות מה שעשה אברהם?
אברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו, ואחר כל הצער הזה נאמר לו: קח נא את בנך ולא עכב.

ה' צדיק יבחן ורשע ואהב חמס שנאה נפשו, היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעין, מפני שאינו מספיק להקיש עליהן עד שהוא שוברן, אלא מה הוא בודק?
קנקנים היפים שאפילו מקיש עליהן כמה פעמים אינו שוברן.
כך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים, שנאמר: ה' צדיק יבחן.
הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שפשתנו יפה, כל זמן שהוא כותשה היא משובחת וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת.
כך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים.
משל לבעל הבית שהיו לו שתי פרות, אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע. על מי נותן את העול, לא על אותה שכחה יפה?!
כך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים.
באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה.
לא תנסו את ה' אלהיכם.
והאלהים נסה את אברהם!
לרב שהיה מצווה את תלמידו: אל תלווה בריבית - והיה והוא מלוה בריבית.
א"ל: רבי, את אמרת לי אל תלוה בריבית והרי אתה מלוה!
א"ל: אני אומר לך אל תלווה בריבית לישראל, אבל אתה מלוה בריבית לעכו"ם, שנאמר: לנכרי תשיך.
כך אמרו ישראל להקב"ה: כתבת בתורתך: לא תקום ולא תטור, ואתה נוקם ונוטר, שנאמר: נוקם ה' ובעל חמה.
א"ל הקב"ה: אני כתבתי בתורתי: לא תקום ולא תטור את בני עמך, אבל נוקם ונוטר אני לאומות העולם, שנאמר: נקום נקמת בני ישראל:

אחר הדברים האלה
הרהורי דברים היו שם.
מי הרהר?
אברהם הרהר.
אמר: נולד יצחק בני שמחתי ושימחתי את הכל, ואל הפרשתי להקב"ה לא פר אחד ולא איל אחד.
א"ל הקב"ה על מנת שאומר לך שתקריב את בניך ולא תעכב.

על דעתיה דר' אליעזר, דאמר:
וה' הוא ובית דינו,
והאלהים הוא ובית דינו.
אמרו מלאכי השרת: אברהם שמח ושימח את הכל ולא הפריש להקב"ה לא פר אחד ולא איל אחד!
א"ל הקב"ה: ע"מ שיאמר לו שיקריב את בנו ולא יעכב.
אמרו אוה"ע: אברהם זה שמח ושימח וכו'.

דבר אחר:
אחר הדברים האלה
יצחק וישמעאל היו מדיינין זה עם זה.
זה אומר: אני גדול ממך שמלתי לח' ימים.
אמר ישמעאל: אני חביב.
למה?
שהיה בידי למחות ולא מחיתי.
באותו שעה אמר יצחק: הלוואי יגלה עלי הקב"ה, ויאמר לי שאחתוך לי אחד מאברי, ולא אעכב!
א"ל הקב"ה: ע"מ שתקריב עצמך ואל תעכב:
והאלהים נסה את אברהם
רבי יוסי הגלילי אומר:
גדלו כנס הזה של ספינה.

ר' עקיבא אומר:
ניסה אותו וודאי שלא יהיו האפיקורסים אומרים: ערבבו, ולא היה יודע מה לעשות, שנאמר: ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני.

אמר ר' יהושע בן קרחה:
בשני מקומות דמה משה עצמו לאברהם.
א"ל הקב"ה: אל תתהדר לפני מלך, ובמקום גדולים אל תעמוד.
אברהם אמר: הנני.
הנני לכהונה,
הנני למלכות.
זכה לכהונה
זכה למלכות.
זכה לכהונה שנאמר: נשבע ה' ואל ינחם אתה כוהן לעולם.
זכה למלכות, שנאמר: נשיא אלוהים אתה בתוכנו.

משה אמר: הנני
הנני לכהונה
הנני למלכות
א"ל: אל תקרב הלום אין קרב אלא כהונה, שנאמר: והזר הקרב יומת
ואין הלום אלא מלכות, שנאמר: כי הביאותני עד הלום.

דבר אחר:
ויהי אחר הדברים האלה
אחר למי?
אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא:
אחר דברו של שטן, דכתיב: ויגדל הילד ויגמל.
אמר שטן לפני הקב"ה: רבש"ע, זקן זה חננתו לק' שנה פרי בטן, מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד, או גוזל אחד להקריב לפניך!
א"ל: כלום עשה אלא בשביל בנו, אם אני אומר לו זבח את בנך לפני היה זובח! מיד והאלהים נסה את אברהם אחר דבריו של ישמעאל וכו' כדלעיל

דבר אחר:
למלך שהיה לו אוהב עני. א"ל המלך: עלי להעשירך ונתן לו ממון כדי לעשות בו פרקמטיא. לימים נכנס לפלטין, אמרו: מפני מה זה נכנס?
אמר להם המלך: מפני שהוא אוהבי נאמן.
א"ל: א"כ אמור לו שיחזור ממונך!
מיד א"ל המלך: החזר לי מה שנתתי לך, ולא עכב. ונתביישו בני הפלטין ונשבע המלך להוסיף לו עושר.
אמר הקב"ה למלאכי השרת: אילו שמעתי לכם כשאמרתם לי: מה אנוש כי תזכרנו, שמא היה אברהם שמהדרני בעולמי?
אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: כל הניסיונות שנסיתו - בממונו, נסנו בגופו, אמור לו: יקריב לפניך בנו! מיד א"ל: קח נא את בנך:

הניסיון העשירי:
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם
יצא ישמעאל מן המדבר לראות את אברהם אביו, באותו הלילה נגלה עליו הקב"ה וא"ל: קח נא את בנך:

ויאמר קח נא
אין נא אלא לשון בקשה.
את בנך
א"ל: איזה בן?
א"ל: יחידך.
א"ל: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו.
א"ל: אשר אהבת וכו' (כדלעיל ברמז ס"ב)

ולך לך אל ארץ המוריה
רבי חייא רבה ורבי ינאי
חד אמר:
למקום שההוראה יוצאה לעולם.

וחד אמר:
למקום שהיראה יוצאה.

דכוותה: ארון
חד אמר:
מקום שאורה יוצאה לעולם.

וחד אמר:
מקום שהיראה יוצאה לעולם.

ודכוותה: דביר.
חד אמר:
למקום שהדבר יוצא לעולם.

וחד אמר:
מקום שהדברות יוצאות לעולם.

ר' יהושע בן לוי אמר:
שמשם מורה כחץ לאומות העולם ומורידן לגיהינום.

ר' [שמעון] בן יוחאי אומר:
למקום שהוא יראוי כנגד בית המקדש של מעלה.

ר' יודן אומר:
למקום שאני בוראה [מראה] לך.

ר' פנחס אמר:
מאתר מרוותא דעלמא.

רבנן אמרין:
למקום שהקטרת קרב, כמה דאת אמר: אלך לי לא הר המור.

והעלהו שם לעולם
אמר לפני הקב"ה: וכי יש קרבן בלא כוהן?
א"ל: הקב"ה כבר מניתיך שתהא כוהן, הדא הוא דכתיב: נשבע ה' ולא ינחם אתה כוהן לעולם, אל הארץ אשר אראך וכו' (כדכתוב ברמ"ז ס"ג)
משל למה הדבר דומה?
למלך שאמר לאוהבו מתאווה אני לראות על שלחני תינוק קטן.
מיד הלך אוהבו והביא את בנו והעמידו על השולחן לפני המלך, והלך והביא את החרב לשחטו. וצווח המלך עליו: מה אתה עושה?
א"ל: והלא אמרת לי מתאווה אני לראותו!
א"ל: שמא מת?
כך אמר הקב"ה לאברהם: קח נא את בנך, וישלח אברהם את ידו וגו'.
א"ל: אל תשלח ידך אל הנער.
א"ל: והלא אתה אמרת לי: קח נא את בנך!
א"ל שמא אמרתי לך לשחטו?!
הוי לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה:

קח נא את בנך
אין נא אלא לשון בקשה.
משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שעמדו עליו מלחמות הרבה, והיה לו גיבור אחד שהיה מנצח את כולם.
לימים עמדה עליו מלחמה חזקה.
א"ל: בבקשה ממך עמוד לי במלחמה זו, כדי שלא יאמרו הראשונים לא היה בהן ממש.
כך א"ל הקב"ה לאברהם: הרבה ניסיונות נסיתיך ועמדת בכולן, בבקשה ממך עמוד לי בניסיון זה, כדי שלא יאמרו הראשונים אין בהם ממש.

קח נא את בנך
שני בנים יש לי וכו'
קדמו שטן לדרך א"ל: זקן להיכן אתה הולך, לא לשחוט את בנך?
מיד פתח וגו' הנסה דבר אליך תלאה, הנה ייסרת רבים וגו', כושל יקימון מליך וגו', כי עתה תבוא אליך ותלא וגו'.
א"ל: אני בתומי אלך.
א"ל: הלא יראתך כסלתך.
א"ל: זכר נא מי הוא נקי אבד.
כיון דחזא דלא קא שמע ליה, א"ל: ואלי דבר יגונב, כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ולא יצחק לעולה.
א"ל: כך עונשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו:
וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו
א"ר שמעון בן יוחאי:

אהבה מקלקלת השורה שנאה מקלקלת השורה.

אהבה מקלקלת השורה, שנאמר: וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו, וכי לא היו לו עבדים?!
אלא אהבה מקלקלת את השורה.

ושנאה מקלקלת את השורה, שנאמר: ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו, וכי לא היו לו עבדים?!
אלא שנאה מקלקלת את השורה.
ויאסור יוסף מרכבתו וכי לא היו לו עבדים?!
אלא אהבה מקלקלת את השורה.
ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו, וכי לא היו לו עבדים?!
אלא שנאה מקלקלת את השורה.

א"ר שמעון בן יוחאי:
תבוא חבשה שחבש אברהם אבינו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם,
ותעמוד על חבשה שחבש בלעם הרשע לילך לקלל את ישראל.
תבוא אסרה שאסר יוסף לעלות לקראת ישראל אביו,
ותעמוד על אסרה שאסר פרעה לרדוף אחרי בני ישראל.

תני, ר' ישמעאל:
תבא אסרה שאסר יוסף לעלות לקראת ישראל אביו, ותעמוד על אסרה שאסר פרעה לרדוף אחרי, שנאמר: וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת, ותעמוד על חרב יד של פרעה, שאמר: אריק חרבי תורישמו ידי:

ויקח את שני נעריו אתו
אמר ר' אבהו:
שני בני אדם נהגו בדרך ארץ:
אברהם
ושאול

אברהם: ויקח את שני נעריו אתו.
שאול: וילך הוא ושני אנשים עמו:
ויבקע עצי עולה
בשכר שני בקיעות שבקע אברהם עצי עולה, זכה שיבקע הים לפני בניו.
נאמר כאן: ויבקע עצי עולה.
ונאמר להלן: ויבקעו המים.

אמר ר' לוי:
דיך, עד כה! אלא אברהם לפי כחו והקב"ה לפי כחו.

ויקם וילך אל המקום
נתן לו שכר קימה ושכר הליכה:
אמר לפניו: לאיזה הר?
א"ל: בכל מקום שתראה כבודי עומד, ואמתין לך.
השכים בבקר ולקח ישמעאל ואליעזר ויצחק בנו עמו, וחבש את החמור.
הוא בן האתון שנברא בין השמשות.
הוא החמור שרכב עליו משה, שנאמר: ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור. הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו, שנאמר: עני ורוכב על חמור.
בן ל"ז שנה היה יצחק בלכתו להר המוריה, וישמעאל בן נ' שנה.
נכנס תחרות בין ישמעאל לאליעזר.
אמר ישמעאל: עכשיו מקריב אברהם את יצחק בנו לעולה מוקדת, ואני בנו בכורו ואני הוא היורש את אברהם.
א"ל אליעזר: כבר גרשך כאשה המתגרשת מבעלה ושלחך למדבר, אבל אני עבדו משרת אותו ביום ובלילה ואני היורש.
ורוח הקדש משיבה אותן: לא זה יורש ולא זה יורש.
באותה שעה הרהר בלבו אברהם, אם אני מודיע לשרה נשים דעתן קלה, ואם לא אודיעה ואגנבנו, כיון שאינה רואה אותו תחנק את עצמה.
אמר לה: תקני לנו מאכל ומשתה ונשמח היום.
אמרה ליה: מה טעם של שמחה זו?
א"ל: את יודעת כשהייתי בן ג' שנים הכרתי את בוראי, והנער גדול ולא נתחנך ויש מקום ששם מחנכין התינוקות אוליכנו לשם.
א"ל: קחנו לשלום.
והשכים בבקר, אמר: עד שהיא ישנה אצא ולא תחזור בה, ועוד שלא יראו אותנו בני אדם.
בא שטן ועמד לפניו, ונדמה לו לזקן.
א"ל: להיכן אתה הולך?
א"ל: להתפלל.
א"ל: והעצים והאש ומאכלת למה?
א"ל: שמא אשהה יום ויומיים לאפות ולאכול.
א"ל: אדם שכמותך יאבד בנו שניתן לו בזקנתו ותאבד נשמה ותתחייב בדין.
א"ל: הקב"ה אמר לי.
בא ועמד אצל יצחק, נדמה לו כנער.
א"ל: להיכן אתה הולך?
א"ל: ללמוד מוסר ובינה.
א"ל: בחייך או לאחר מיתתך?
לשחטך הוא הולך.
א"ל: אע"פ כן.
בא אצל שרה.
א"ל: בעלך היכן הוא?
א"ל: במלאכתו.
ובנך היכן הוא?
א"ל: עמו.
א"ל: לא כך היית אומרת שאינך עוזבת אותו שיצא מפתח החיצונה?
א"ל: לא למלאכה הלכו אלא להתפלל.
א"ל: לא תראי אותו.
אמרה: הקב"ה יעשה רצונו מבני:
ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק
כתיב: יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו.

ביום השלישי
של שבטים שנאמר: ויאמר אליהם יוסף בים השלישי.

ביום השלישי של מתן תורה, שנאמר: ויהי ביום השלישי בהיות הבקר.
ביום השלישי של מרגלים, שנאמר: ונחבתם שמה שלשת ימים.
ביום השלישי של יונה, שנאמר: ויהי יונה במעי הדג שלושה ימים.
ביום השלישי של עולי גולה, שנאמר: ונחנה שם ימים שלושה.
ביום השלישי של תחיית המתים, שנאמר: יחיינו מיומים.
ביום השלישי של אסתר, שנאמר: ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות.
באיזה זכות יום שלישי של אברהם?
ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום
מה ראה?
[ראה] ענן קשור בהר.
אמר: דומה לי שאותו המקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני שם.
אמר ליצחק: רואה.
א"ל: לאו.
אמר: הואיל והחמור אינו ראה ואתם אינכם רואים, שבו פה עם החמור.

רבנן מייתי לה מן הכא, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וגו' עבדך ואמתך ושורך וחמורך.
אמרו: אותו היום שהעלה אבינו אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח, תיקן הקב"ה שני כבשים א' בשחרית וא' בין הערבים, שנאמר: את הכבש האחד וגו'
כל כך למה?
שבשעה שישראל מקריבין תמידין על המזבח וקוראין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר עקדת יצחק בן אברהם, מעיד אני עלי שמים וארץ, בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין שפחה קורא את המקרא הזה: צפונה לפני ה' הקב"ה זוכה עקדת יצחק בן אברהם.

דבר אחר:
צפונה לפני ה' זה מעשה אברהם יצחק ויעקב, שהם צפונים לפניו, שנאמר: חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך.
עמרם וכל הכשרים שהיו במצרים ישנים ושל אחריו חדשים.

אמר ר' יצחק:
מהו מרחוק?
עתיד לירחק שכינה מבעליו.
יכול לעולם?
ת"ל: זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה.

ביום השלישי
הגיעו לצופים וראו כבוד השכינה עומד, שנאמר: ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא ראה עמוד אש עומד מן הארץ ועד השמים.
א"ל יצחק: רואה אתה.
א"ל: הן והבין אברהם שנרצה הנער לעולה:
וכי מאחר שאין דרך מרובה למה נתעכב ג' ימים?
אלא כיון שלא שמעו לשטן הלך ונעשה לפניהם כנהר גדול שלא יוכלו לעבור.
אמר אברהם: אם יורדים הנערים מתיירא אני שמא יטבעו, ירד עמדו להם המים עד צוואריהם, תלה אברהם את עיניו לשמים, אמר: ריבון העולמים, נגלית עלי ואמרת לי אני יחיד ואתה יחיד הודע שמי בכל העולם והעלה בנך לעולה ולא הרהרתי אחר דבריך, ולא עיכבתי מאמריך, ועכשיו באו מים עד נפש, אם טובע יצחק בני, היאך יתייחד שמך?
מיד גער הקב"ה בשטן והלך לו:
את המקום מרחוק
מתחלה היה המקום עמוק, אמר הקב"ה: אין דרך המלך לשכון בעמק אלא במקום גבוה מעולה ויפה, והגביהו הקב"ה, לכך נקרא הר המוריה שמיראתו נעשה הר:

תנינן:
כל מי שאין לה עליו קדושין ולא על אחרים הולד כמוה.
ואי זו?
זו ולד שפחה ונכרית.
שפחה מנלן?
אמר קרא: שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור.
אשכחן דלא תפסי בה קדושין, ולדה כמוה מנלן?
אמר קרא: האשה וילדיה תהיה לאדוניה.
נכרית, דכתיב: ולא תתחתן בם.
אשכחן דלא תפסי בה קידושין, ולדה כמוה מנלן?
אמר קרא: כי יסיר את בנך וגו' בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה.
האי בשבעה גויים כתיב?
אמר קרא: כי יסיר את בנך, לרבות כל המסירין.
הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא, אלא לרבנן דלא דרשי מאי טעמא?
דאמר קרא: ואחר כן תבוא אליה ובעלתה, מכלל דמעיקרא לא תפסי בה הויה.
אשכחן דלא תפסי בה קדושין, ולדה כמוה מנלן?
דאמר קרא: כי תהיין לאיש וילדו לו, כל היכא דקרינן ביה כי תהיין קרינן ביה וילדו לו, כל היכא דלא קרינן ביה כי תהיין לא קרינן ביה וילדו לו.
אי הכי שפחה נמי?
אין הכי נמי אלא האשה וילדיה למה לי?
מבעיא ליה לכדתניא: האומר לשפחתו דרי את בת חורין וולדך עבד, הולד כמוה, משום שנאמר: האשה וילדיה, דברי ר' יוסי הגלילי.

וחכמים אומרים:
דבריו קיימים.

אמר רבא:
שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות.
מאי טעמא?
חמרא מעברתא הוא דאזקת, דאמר קרא: שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור:

שבו לכם פה עם החמור
לכשיבוא אותו שכתוב בו: עני ורוכב על חמור תחזור המקום לבעליו.

ואני והנער נלכה עד כה
נלך ונראה מה סופו של כה.

ונשתחוה ונשובה אליכם.
ברית כרותה לשפתיים בשרן שהוא חוזר מהר המוריה.

א"ר יצחק:
הכל בזכות השתחויה, אברהם לא חזר מהר המוריה אלא בזכות השתחויה, שנאמר: ונשתחוה ונשובה אליכם.
ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחויה, שנאמר: ויאמן העם וישמעו וגו' ויקדו וישתחוו. התורה לא נתנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר: והשתחויתם מרחוק.
חנה לא נפקדה אלא בזכות השתחויה, שנאמר: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' והשתחוו לה'.
בית המקדש לא נבנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר: רוממו ה' אלהינו והשתחוו.
אף המתים אינן חיים אלא בזכות השתחויה, שנאמר: בואו נשתחוה ונכרעה:

סימן קא

ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו
כזה שהוא טוען צלובו בכתפו.

ויקח בידו את האש ואת המאכלת
למה נקרא שמה מאכלת?
מפני שהיא מכשרת אוכלים.

ורבנן אמרי:
למה נקרא שמה מאכלת?
שישראל אוכלים בעולם הזה בזכות אותה מאכלת.

וילכו שניהם יחדו
זה לעקוד וזה ליעקד.
זה לשחוט וזה לישחט.

ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי
בא סמאל, וא"ל: סבא הובדת לבך?
בן שנתן לך למאה שנה את הולך לשחטו?!
א"ל: ע"מ כן.
ואם מנסה לך יותר מכן תוכל לעמוד?
הנסה דבר אליך תלאה,
א"ל: ויותר עד כדון.
א"ל: למחר יאמר לך שופך דם אתה, ששפכת דמו!
א"ל: על מנת כן.
וכיון שלא הועיל לו, בא אצל יצחק.
א"ל: אן ברא דעלובתא הולך הוא לשחטך?
א"ל: על מנת כן.
א"ל: אם כן כל פרוגיאות שעשת אמך לישמעאל שנאיה דביתא ירותא כד לא תיעול כולה תיעול פלגא, הדא הוא דכתיב: ויאמר אבי
למה אבי שני פעמים?
כדי שיתמלא עליו רחמים.

ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה
א"ל יצף לההוא נברא דיגער ביה, מכל מקום יראה לו השה לעולה, ואם לאו, השה לעולה בני:

וילכו שניהם יחדו
זה לעקוד וזה לעיקד,
זה לשחוט וזה לישחט.

ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח
[ויצחק היכן היה]?
נטלו והצניעו ליצחק.
אמר: דלא יזרוק ההוא דיגער ביה אבן ויפסלנו מן הקרבן.

ויעקוד את יצחק בנו
כל מה שהיה אברהם אבינו עוקד את יצחק בנו מלמטה, היה הקב"ה כופת שריהם של אומות העולם מלמעלה, ולא עשה אלא כיון שהפליגו ישראל עצמן לע"ז בימי ירמיה.
א"ל הקב"ה: מה אתם סבורין דאינון כפתיא קיימין?
שנאמר: כי עד סירים סבוכים וגו' - כי עד שרים סבוכים?
אשתרון יתהון כפתיא: אוכלו כקש יבש.

ויעקד את יצחק בנו ממעל
מהו ממעל?
מלמד, שעשה את המזבח מכוון כנגד כסא הכבוד, כמה דאת אמר: שרפים עומדים ממעל לו.

וירא את המקום מרחוק
מיל, כמה דאת אמר: אך רחוק יהיה ביניכם כאלפים אמה במצה.
א"ל יצחק: אבא, אוסרני בידי וברגלי, שהנפש חצופה היא שלא תראה המאכלת ואפסל מן הקורבן, בבקשה ממך שלא תעשה בי מום!

ויבואו אל המקום
שניהם מביאים את האבנים,
שניהם מביאים את האש,
שניהם מביאים את העצים.
אברהם דומה כמי שעשה חתנות לבנו, ויצחק דומה כמי שעשה חופה לעצמו.
אמר ליה יצחק: אבא מהר ועשה רצון יוצרך ושורפני יפה, ואפר שלי הולך לאמי ותניחהו, וכל זמן שתראהו אמי תאמר: זהו בני ששחטו אביו.
אבא, מה תעשו לזקנותיכם?
א"ל: בני, יודעים אנו שמיתתנו קרובה, מי שנחמנו עד עכשיו הוא ינחמנו עד יום מותנו.

וישם אותו על המזבח
עיני אברהם בעיני יצחק, ועיני יצחק בשמי שמים, והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם, עד שהייתה קומתו משוטטת בדמעות.
א"ל: בני, הואיל והתחלת על רביעית דמך, יוצרך יזמין לך קרבן אחר תחתיך.
באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה, והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה והרים קולו, ואמר: אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי, עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ.
באותה שעה הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון עמדו מלאכי השרת שורות שורות ברקיע, ואומרים זה לזה: ראו יחיד שוחט ויחיד נשחט.
אמרו: מי יאמר לפניך על הים, זה אלי ואנוהו?
שבועת כה יהיה זרעך מה תעשה לה?
מיד אל תשלח ידך אל הנער:

ויבן שם אברהם מזבח אין כתיב כאן אלא את המזבח,
המזבח שהקריבו בו קין והבל,
הוא המזבח שהקריבו בו נח ובניו.
אמר יצחק לאביו: אבא, קשור שתי ידי ושתי רגלי שלא אבעט אותך ונמצאתי מחלל מצוות כבד, ועשה כן, וככהן גדול הגיש את מנחתו ואת נסכו, והקב"ה רואה את האב מעקיד בכל לב, והבן נעקד בכל לב, ומלאכי השרת צועקים ובוכים, שנאמר: הן אראלם וגו'.
אמרו לפני הקב"ה: רבש"ע, נקראת רחום וחנון, מי שרחמיו על כל מעשיו רחם על יצחק, שהוא אדם ובן אדם נעקד לפניך כבהמה?!
אדם ובהמה תושיע ה'.

ר' יהודה אומר:
כיון שהגיע החרב לצוואר פרחה ויצאה נשמתו של יצחק, וכיון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים: אל תשלח ידך אל הנער חזרה נפשו לגופו והתירו, ועמד יצחק, וידע יצחק, שכך עתידים המתים לחיות.
ופתח ואמר: ברוך אתה ה' מחיה המתים.

יתיב רב אחורי' דר' חייא קמיה דרבי, ויתיב רבי וקאמר:
מנין לשחיטה שהיא בתלוש?
שנאמר: וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו.

א"ל רב לר' חייא:
מאי קאמר?
א"ל: וי"ו דכתיב אאופתא קאמר.
והא קרא קאמר?
קרא זריזותיה דאברהם קאמשמע לן.
בשעה ששלח אברהם אבינו את ידו ליקח המאכלת לשחוט את בנו, בכו מלאכי השרת, שנאמר: הן אראלם צעקו חוצה - חיצה כתיב, חיצה היא בידה למיכם ית ברה!
מה היו אומרים?
נשמו מסלות, שאין אברהם מקבל את העוברים ואת השבים.
שבת עובר אורח הפר ברית - ואת בריתי אקים את יצחק.
מאס ערים - ויסע אברם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור.
לא חשב אנוש - לא חשב זכות אברהם?

ויקח את המאכלת
רב בעי קומי ר' חייא רבה:
מנין לשחיטה שהיא בדבר המיטלטל?
מהכא: וישלח אברהם את ידו ויקח, מכלל דתלוש הוא.
א"ל: אם מן הגדה אמר לך רבי, אפילו במחובר שרי, דחזר הוא ביה, אם מן אולפן אמר לך, לית הוא חזר ביה.

דתני לוי:
היו נעוצין מתחלתן הרי אלו פסולין, תלושין ונעצן הרי אלו כשרין.

דתנינן:

השוחט במגל יד בצור ובקנה - שחיטתו כשרה.

ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם
לשון חבה,
לשון זירוז.

ר' אליעזר בן יעקב אומר:
לו ולדורות.
אין דור שאין בו כאברהם,
אין דור שאין בו כיעקב,
ואין דור שאין בו כמשה ושמואל.

ויאמר אל תשלח ידך אל הנער
וסכין היכן היה?
נשרו שלוש דמעות ממלאכי השרת עליו ונשחת הסכין.
א"ל: ומה אעשה לו, אחנקנו?
א"ל: אל תשלח ידך אל הנער.
א"ל: אוציא ממנו טפת דם.
א"ל: אל תעש לו מאומה - מומה.

כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה
הודעתי לכל שאת אוהבי.

ולא חשכת את בנך את יחידך ממני
שלא תאמר כל חולאים שחוץ לגוף אינן חולאים, אלא מעלה אני עליך כאילו אמרתי שתקריב עצמך ולא עיכבת.
א"ל: כביכול שיש לפניך כשיחות בני אדם שמחליפין בדבורם!
אתמול אמרת לי: כי ביצחק יקרא לך זרע, וחזרת ואמרת: קח נא את בנך ועכשיו אתה אומר: אל תשלח ידך!
אמר לו הקב"ה: לא אחל את בריתי שאמרתי: ואת בריתי אקים את יצחק.
בשעה שאמרתי לך: קח נא את בנך מוצא שפתי לא אשנה, וכי אמרתי לך שחטהו?!
העלהו אמרתי לך, אסקיתיה אחתינה:

אברהם אברהם
מפני שהיה אברהם ממהר לשחטו.
א"ל אברהם: מי אתה?
א"ל: מלאך.
א"ל: כשאמר לי הקב"ה להקריב, בעצמו אמר לי, ועכשיו אני מבקש שיאמר לי הוא, מיד פתח הקב"ה הרקיע, וא"ל: בי נשבעתי.
א"ל: אף אני נשבעתי שאיני יורד מן המזבח, עד שאומר כל מה שאני צריך.
א"ל: אמור!
א"ל: אתה אמרת לי: כי ביצחק יקרא לך זרע, כשם שהיה לי להשיבך ולא השבתיך, אף אתה כשיהיו בניו של יצחק חוטאין לפניך, זכור להם עקדת יצחק אביהם ופדה אותם מצרתן!
אמר ליה: עתידין בניך שיהו חוטאין לפני ואני עתיד לדון אותן בראש השנה, ואם מבקשין הן שאסלח להן יהו תוקעין לפני בשופר.
א"ל יצחק לשרה: נטלני אבא והעלני הרים והורידני גבעות, והעלני לראש הר אחד ובנה מזבח, וסדר את המערכה והעריך את העצים, ועקדני על גבי המזבח ונטל הסכין בידו לשחטני, אילולי שא"ל הקב"ה: אל תשלח ידך אל הנער, כבר ההיתי שחוט.
א"ל: ווי לך ברא דעלובתא, אילולי דאמר הקב"ה: אל תשלח ידך, היית שחוט, לא הספיקה לומר הדבר, עד שיצאה נשמתה, הדא הוא דכתיב: ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.
מהיכן בא?
מהר המוריה בא.
אמר הקב"ה: הצדיקים לא שמחו בעולמי ואתם שמחים בעולמי, אמרתי להוללים אל תהולו ולרשעים אל תרימו קרן.

וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל
ר' זכריה אומר:
אותו איל שנברא בין השמשות, היה רץ ובא להתקרב תחת יצחק, והיה סמאל עומד ומסטינו כדי לבטל קורבנו של אברהם אבינו, ונאחז בשתי קרנין בין האילנות.
מה עשה אותו איל?
פשט את ידו ואת רגלו בטליתו של אברהם, והביט אחריו וראה את האיל, והתירו והקריבו.

ר' ברכיה אומר:
עלה ריח ניחוח של יצחק וערב עליו.
מה עשה הקב"ה?
פשט יד ימינו ואחז בראשו של יצחק ונשבע לברכו בעולם הזה ובעולם הבא.
והרבה בעולם הזה ארבה את זרעך לעולם הבא.

ר' חנינא בן דוסא אומר:
אותו איל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה.
גידין של איל, אלו עשרה נבלים כינור שהיה דוד מנגן בהן.
עורו של איל, היה אזור מתניו של אליהו.
קרניו של איל, שמאלו שתקע בו בהר סיני ויהי קול השופר.
קרנו של ימין, שהוא גדול משמאלו שהוא עתיד לתקוע בו לעתיד לבא, שנאמר: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול.

וירא והנה איל
ר' אליעזר אומר:
מן ההרים בא, שהיה רועה שם.

ר' יהושע אמר:
מלאך הביאו מגן עדן, ותחת עץ החיים היה רועה, ושותה מן המים שעוברין תחתיו, והיה ריחו של איל נודף בכל העולם.
ואימתי נתן בגן?
בין השמשות של ששת ימי בראשית:

וירא והנה איל אחר
מהו אחר?
אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכים בצרות, וסופן ליגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב: ביום ההוא יתקע בשופר גדול, לפי שהיה אברהם אבינו רואה את האיל נותש מחורש זה, ונסבך בחורש אחר.
א"ל הקב"ה: כך עתידין בניך להסתבך במלכויות מבבל למדי, וממדי ליון, ומיון לאדום, וסופן להיגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב: וה' אלוהים בשופר יתקע ה' יגן עליהם.

וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו
אמר לפניו: רבש"ע, הוי רואה דמו של איל זה כאלו דמו של יצחק בני קרב.

כהדא דתנינא:

הרי זו תחת זו הרי זו חלופי זו הרי זו תמורה.

ר' פנחס אמר: [אמר] לפניו: רבש"ע, הוי רואה דמו של איל זה, כאילו הקרבתי את יצחק בני תחלה, ואח"כ הקרבתי את האיל תחתיו. כדאמר: וימלוך יותם בנו תחתיו - במקומו.

כהדא דתנן:
הרי עלי כאימרא כדירים.

[רבי יוחנן] אמר:
כאימרא תמידא.

[ריש לקיש] אמר:
כאילו של יצחק.

תמן אמרי: כולד החטאת.

תני, בר קפרא:
כאימר דלא ינק מן יומוי.

ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה
אמר לפניו: רבש"ע, בשעה שאמרת לי: קח נא את בנך, היה לי להשיב: אתמול אמרת לי: כי ביצחק יקרא לך זרע, ולא עשיתי כן, אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך, יהי רצון מלפניך, בשעה שיהו בניו של יצחק באין לידי עבירות, תהיה נזכר להם העבודה הזאת ותתמלא עליהם רחמים:
אברהם קרא אותו יראה
ושם בן נח קרא אותו שלם שנאמר: ומלכי צדק מלך שלם.
אמר הקב"ה: אם אני קורא אותו יראה כדרך שקרא אותו אברהם, שם בן נח אדם צדיק הוא ומתרעם.
ואם אני קורא אותו שלם כדרך שקרא אותו שם בן נח, אברהם אדם צדיק הוא ומתרעם.
אלא הריני קורא אותו כמו שקראו שניהם ירושלים - יראה שלם.

ר' ברכיה בשם ר' חלבו:
עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה סוכה והיה מתפלל בתוכה, שנאמר: ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון.
מה היה אומר?
יהי רצון שאראה בבנין ביתי.

דבר אחר:
מלמד, שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי.
ה' יראה, הרי בנוי.
אשר יאמר היום בהר, הרי חרב, כמה דאת אמר: על הר ציון ששמם.
ה' יראה, הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כמה דאת אמר: כי בנה ה' ציון נראה בכבודו.

ויקרא מלאך ה' אל אברהם ויאמר בי נשבעתי
מה צורך לשבועה זו?
א"ל: השבע לי שאין אתה מנסה לי עוד, לא אותי ולא ליצחק בני!
משל למלך שהיה נשוי למטרונא ילדה ממנו בן ראשון וגרשה וחזר ונשאה וילדה לו בן שני וגרשה, עד שילדה בן עשירי, ונכנסו כולם ואמרו לו: השבע שאין את מגרש את אמנו עוד מעתה.
כך, כיון שנתנסה אברהם אבינו ניסיון עשירי, א"ל: השבע לי שאין אתה מנסה לי עוד מעתה.

כי יען אשר עשית את הדבר הזה
ניסיון עשירי הוא, ואת אמרת את הדבר הזה?!
אלא ניסיון אחרון שקול כנגד כלן, שאילולי שקיבל עליו זה איבד כל מה שעשה מתחילה.

כי ברך אברכך
ברכה לאב ברכה לבן.

והרבה ארבה
רבות לאב רבות לבן.

וירש זרעך את שער אויביו
זה תרמוד.
אשריו מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד שהייתה שותפה בשני חורבנות.

ר' יודן ור' הונא, חד מנהון אמר:
בחרבן ראשון העמידה שמונה אלף קשתים, בשני העמידה ארבעים אלף קשתים.

וחד אמר:
בחרבן ראשון העמידה ארבעה אלף קשתים, ובשני אלפים קשתים.

וישב אברהם אל נעריו
ויצחק היכן היה?
שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה.
משל לאשה שהעשירה מפילכא. אמרה: הואיל ומן הפלך הזה נתעשרתי, עוד אינו זז מתחת ידי לעולם.

ר' יוסי בר חנינא אמר:
שלחו בלילה מפני עין הרע שלא ישלוט בו, שמשעה שעלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, לא הוזכרו עוד להיכן הלכו.

ר' אלעזר אומר:
ברקן מתו, שהיו אומות העולם רוקקים בהם, ואומרים: יש לכם אלוה כזה ואתם עובדים עבודה זרה?!

ר' יוסי בר חנינא אמר:
בעין מתו.

ר' יהושע בן לוי אמר:
שינו מקום והלכו להם אצל יהושע בן יהוצדק ללמוד תורה, הדא הוא דכתיב: שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה, על מנת כן ירדו לתוך כבשן האש, על מנת שיעשה להם מופת:

אחר הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה
כתיב: חיי בשרים לב מרפא שעד שהוא בהר המוריה נתבשר שנולדה בת זוגו, שנאמר: ובתואל ילד את רבקה.

דבר אחר:
אחר הדברים
אחר הרהורי דברים שהיו שם.
מי הרהר?
אברהם הרהר, אמר: אילו מת יצחק בהר המוריה לא היה מת בלא בנים?
עכשיו שנעשה לו נס אשיאנו מבנות ענר אשכול וממרא שהן צדקניות, אעפ"י שאינן מיוחסות! דמה איכפת לי ביוחסין.
א"ל הקב"ה: אינו צריך, כבר נולדה בת זוגו של יצחק בנך, שנאמר: הנה ילדה מלכה גם היא.
מהו גם היא?
מה זו בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה, אף זו בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה.

דבר אחר:
מה הרהר?
נתיירא מן הייסורין.
א"ל הקב"ה: אין אתה צריך, כבר נולד מי שיקבלם, את עוץ בכורו.

ר' שמעון בן לקיש משום בר קפרא אמר:
איוב, בימי אברהם היה.

ר' אבא בר כהנא אמר:
בימי יעקב היה ודינה אשתו של אויב הייתה, שנאמר: כדבר אחת הנבלות תדברי.
וכתיב: כי נבלה עשה בישראל.

ר' לוי אמר:
בימי שבטים היה, דכתיב: אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, זה ראובן ויהודה.
מה שכר נטלו על כך?
להם לבדם נתנה הארץ.

ר' יוסי בן חלפתא אמר:
בירידתן למצרים נולד ובעליתן מת.
אתה מוצא, עיקר שנותיו של אויב ר"י שנה, וישראל היו במצרים ר"י שנה, ובא שטן לקטרג וגירה אותו באיוב.
משל לרועה שהיה עומד ומביט בצאנו בא זאב ונזדווג לו.
א"ל: תנו לו תיש אחד שיתגרה בו.

ר' חמא בר חנינא אמר:
משל למלך שהיה יושב בסעודה בא כלב אחד ונזדווג לו.
אמר :תנו לו אבר אחד שיגרה בו.
כך בא שטן לקטרג וגירה אותו באיוב, הוא דאמר איוב: יסגירני אל אל עויל, זה שטן.
ועל ידי רשעים ירטני אלו חבריו.

רבי יוסי בר' יהודה אמר:
בימי שפוט השופטים היה, הדא הוא דכתיב: הן אתם כלכם חזיתם, חזיתם מעשי ומעשי דורי. מעשי, מצוות ומעשים טובים.
ומעשי דורי, שהן מבקשים ליתן שכר לזונות מן הגרנות, הדא הוא דכתיב: אהבת אתנן על כל גרנות.

רבי שמואל בר נחמן אמר:
בימי כשדים היה, שנאמר: כשדים שמו שלושה ראשים.

רבי נתן אמר:
בימי מלכות שבא היה, שנאמר: ותפול שבא ותקחם.

רבי יהושע בן קרחה אמר:
בימי אחשורוש היה, שנאמר: יבקשו למלך נערות בתולות וגו'.
וכתיב: ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב.

ר' שמעון בן לקיש אמר:
איוב לא היה ולא עתיד להיות.
מחלפא שטתיה דריש לקיש.
תמן אמר ריש לקיש בשם בר קפרא:
איוב בימי אברהם היה.
והכא אמר: לא היה ולא עתיד להיות?!
אלא תברא: הוא היה, ויסורין לא היו שנכתבו עליו.
ולמה נכתבו עליו?
אלא לאמר שאם היו באים עליו, היה יכול לעמוד בהן.

רבי יוחנן אמר:
מעולי גולה היה וישראל היה.
ולומדין ממנו הלכות אבלים: ויקם איוב ויקרע את מעילו.
מכאן שצריך אדם לקרוע מעומד.

רבי חנינא אמר:
גוי היה.

דתני, רבי חייא:
צדיק אחד היה לי באומות העולם בעולמי, ונתתי לו שכרו ופטרתיו.
ואיזה?
זה איוב.

ובתואל ילד את רבקה
(כתוב בפרשת אשה כי תזריע).

ואת קמואל אבי ארם
הוא לבן, הוא קמואל.
ולמה נקרא שמו קמואל?
שקם על אומתו של אל.

ופילגשו ושמה ראומה
כלו לשון מרדות הן:
טבח - טבחון
גחם - גחמון
תחש - תחשון
מעכה - מעכון.