ואברהם זקן בא בימים
כתיב: עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא.
ר' מאיר אזל לממלא, ראה אותן כולן שחורי ראש, אמר להם: תאמר ממשפחות בני עלי אתם, דכתיב ביה: וכל מרבית ביתך ימותו אנשים?
אמרו לו: ר' התפלל עלינו!
אמר להם: לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה, דכתיב: עטרת תפארת שיבה.
מהיכן היא מצויה?
בדרך צדקה.
ממי את למד?
מאברהם, על ידי שנאמר בו: ושמרו דרך ה' לעשות צדקה זכה לזקנה, שנאמר: ואברהם זקן.
עוז והדר לבושה
עוז והדר לבושה, של תורה.
ותשחק ליום אחרון
אימתי משחקת?
ליום אחרון, מתן שכרה לעתיד לבא.
ממי אתה למד?
מאברהם, על ידי שכתוב: ושמרו דרך ה' וגו'
זכה לזקנה, שנאמר: ואברהם זקן.
אורך ימים בימינה לעתיד לבא.
בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה.
אפילו שהיא באה להשמאיל, לאדם עושר וכבוד.
ממי אתה למד?
מאברהם על ידי שכתוב בו וכו'.
יפיפית מבני אדם, נתיפית בעליונים, שנאמר: אראלם צעקו חוצה.
נתיפית בתחתונים, נשיא אלוהים אתה בתוכנו.
על כן ברכך אלוהים לעולם (ג) וה' ברך את אברהם בכל.
מי יעלה בהר ה' זה אברהם.
ומי יקום במקום קדשו זה אברהם, שנאמר: וישכם אברהם בבקר אל המקום.
נקי כפים,
אם מחוט ועד שרוך נעל.
ובר לבב,
חלילה לך מעשות כדבר הזה.
אשר לא נשא לשוא נפשו, זה נפשו של נמרוד.
ולא נשבע למרמ,
הרמותי ידי אל ה'.
ישא ברכה מאת ה'
וה' ברך את אברהם בכל, אברהם היה מברך את הכל, שנאמר: ונברכו בך כל משפחות האדמה.
ומי מברך את אברהם?
הקב"ה, שנאמר: וה' ברך את אברהם בכל.

משה נסן של ישראל: מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'.
ומי הוא נסו של משה?
הקב"ה, שנאמר: ויקרא שמו ה' נסי.

דוד רועה של ישראל, שנאמר: אתה תרעה את עמי את ישראל.
ומי הוא רועה של דוד?
הקב"ה, שנאמר: ה' רועי לא אחסר.

ירושלים אורו של עולם, שנאמר: והלכו גויים לאורך ומלכים לנגה זרחך.
ומי הוא אורו של ירושלים?
הקב"ה, שנאמר: והיה ה' לך לאור עולם.

ואברהם זקן בא בימים
זקן זה שקנה שני עולמים.
יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה, אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה.

בא בימים
בא בדיופלין.

ר' ברכיה אמר:
בא בפילון מפולש לחיי העה"ב.

אמר ר' יצחק:
בא באותן הימים שכתוב בהן עד אשר לא יבואו ימי הרעה.

וה' ברך את אברהם בכל
ר' יהודה אומר:
שנתן לו נקבה.

אמר ר' נחמיה:
עיקר ביתו של מלך לא כתיב בו ברכה, אלא וה' ברך את אברהם בכל שלא נתן לו נקבה כל עיקר.

ר' לוי אמר:
תלת שהשליטו ביצרו ועשה ישמעאל תשובה בימיו ולא חסר קילרין שלו כלום.

ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינא:
שלא חזר ונסה אותו.
חמא בר חנינא אמר:
מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם. היו במצרים ישיבה עימהם שנאמר לך ואספת את זקני ישראל.
במדבר ישיבה עימהם שנאמר: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.
אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: ואברהם זקן.
יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: ויהי כי זקן יצחק.
יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: ועיני ישראל כבדו מזקן.
אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו.
מהו המושל בכל אשר לו המושל בתורת רבו, הוא דמשק אליעזר שדולה ומשקה תורת רבו לאחרים.

ואברהם זקן –
זה אחד משבעה מופתים (כתוב ברמז ע"ז).
אברהם לא הוה זקנה [מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק] אתא אברהם ובעי רחמי והוי זקנה, שנאמר: ואברהם זקן.
עד דאתא יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב ובעי רחמי והוי חולשא, שנאמר: ויאמר ליוסף הנה אביך חולה.
עד דאתא אלישע, לא הוי קצירא, דאתפח אתא אלישע ובעי רחמי, שנאמר: ואלישע חלה את חליו וכו' ושלשה חלאים חלה וכו'.

ואית דמפקין לה בהאי לישנא: אברהם תבע זקנה.
אמר לפניו: ריבונו של עולם, אדם ובניו נכנסין למקום אחד אין העולם יודעין למי יכבד. ומתוך שאתה מעטרו בזקנה ושיבה, אדם יודע למי מכבד.
א"ל הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל.
מתחילת הספר ועד כאן אין בו זקנה, וכיון שעמד אברהם אבינו נתן לו זקנה, הדא הוא דכתיב: ואברהם זקן.

יצחק תבע יסורין.
אמר לפניו: ריבונו של עולם, אדם מת בלא יסורין, מידת הדין מתוחה כנגדו ומת, ואם את מביא עליו יסורין, אין מידת הדין מתוחה כנגדו.
א"ל הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל.
מתחילת הספר ועד כאן, אין כתיב יסורין וכיון שעמד אבינו יצחק נתן לו יסורין, דכתיב: ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות.

יעקב תבע את החולי.
אמר לפניו: ריבון העולמים, אדם מת בלא חולי אינו מיישב בין בניו ומתוך שהוא חולה שנים או שלושה ימים, הוא מיישב בין בניו.
א"ל: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל, הדא הוא דכתיב: ויגד ליוסף הנה אביך חולה.
אברהם חדש זקנה,
יצחק חדש יסורין,
יעקב חדש את החולי,
חזקיהו מלך יהודה חדש חולי שני.
אמר לפניו: ריבון העולמים, לא טוב לאדם שהעמדת אותו עד יום מותו, לא מתוך שאדם חולה ועומד, הוא עושה תשובה שלמה.
א"ל: חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל, הדא הוא דכתיב: מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו .
מכאן שהיה בין חולי לחולי - חולי כבד משניהם.
ברך את אברהם בכל -
עד (ד) שהוא בין הבתרים בשרו שהוא נותן לו בן אחר נ"ב שנה.
בן מ"ח שנה הכיר לבוראו, באותה שעה בשרו.

בכל -
בזכות המעשר, שנאמר: ויתן לו מעשר מכל.

תניא:
וה' ברך את אברהם -
ר' מאיר אומר:
שלא הייתה לו בת.

ר' יהודה אומר:
שהיתה לו בת.

אחרים אומרים:
בת הייתה לו ובכל שמה.

ר' אלעזר המודעי אומר:
איצטגנינות גדולה הייתה לאברהם בלבו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו.

ר' שמעון בן אלעזר אומר:
מרגלית טובה הייתה לאברהם אבינו תלויה בצווארו, שכל חולה הרואה אותה מיד נתרפא ובשעה שנפטר אברהם אבינו, נטלה הקב"ה ותלאה בגלגל חמה.

אמר אביי, היינו דאמרי אינשי:
מידלי יומא אידלי קצירא.

דבר אחר:
שלא מרד עשו בימיו.

דבר אחר:
שעשה ישמעאל תשובה בימיו.

תנו רבנן:
שלושה לא שלט בהם יצר הרע ואלו הן:
אברהם, יצחק, ויעקב,
דכתיב בהו: בכל מכל כל.

שלושה הטעימן הקב"ה מעין העולם הבא, ואלו הם:
אברהם, יצחק, ויעקב.
דכתיב בהו: בכל מכל כל.

שישה לא שלט בהן מלאך המות:
אברהם, יצחק, ויעקב,
דכתיב בהו: בכל מכל כל.

משה, אהרן, ומרים,
דכתיב בהו: ע"פ ה'.
ומרים אע"ג דלא כתיב בה, אתיא שם שם ממשה.
ומפני מה לא נאמר בה?
שגנאי הדבר לומר אצל אשה.

תנו רבנן:
שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה:
אברהם יצחק ויעקב
דכתיב בהו: בכל מכל כל.

משה אהרן ומרים
דכתיב בהו: ע"פ ה'.

בנימין בן יעקב דכתיב ביה: ידיד ה' ישכן לבטח.

ויש אומרים:
אף דוד דכתיב: אף בשרי ישכון לבטח.

ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו -
שהיה זיו איקונין שלו דומה לו.

המושל בכל אשר לו -
שהוא שליט ביצרו כמותו.

שים נא ידך תחת ירכי -
לפי שנתנה להם המילה בצער, לפיכך אין נשבעין אלא בה.

דבר אחר:
למה היו מחבבין את המילה?
שהיו יודעין שהיא עתידה להציל את בניהם מגיהינום, שנאמר: לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק ואין חוק אלא מילה, שנאמר: אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק ויעמידה ליעקב לחק וישראל שהיו מולין נמלטין ממנה, שנאמר: כי תעבור במים אתך אני וגו' כי תלך במו אש לא תכוה:

סימן קז

ואשביעך בה' אלהי השמים -
עד שלא הודעתי אותו לבריותיו אלהי השמים וכיון שהודעתי אותו לבריותיו ואלהי הארץ.

אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני -
הזהירו על בנות ענר אשכול וממרא.

כי אם אל ארצי ואל מולדתי -
אמרי: חיטיא דקרתך זונן מנהון זרע.

ויאמר אליו העבד אולי וגו' -
הדא הוא דכתיב: כנען בידו מאזני מרמה.
כנען - זה אליעזר.
בידו מאזני מרמה - שהיה יושב ומשקל בתו, אם ראויה אם אינה ראויה.
לעשוק אהב - לעשוק אהובו של עולם, זה יצחק.

אמר אולי לא תאבה האשה -
אתן לו בתי.
א"ל: אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מדבק בברוך.

ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי -
זה בית אבי

ומארץ מולדתי -
זה שכונתי.

ואשר דבר לי בחרן -
ואשר נשבע לי בין הבתרים.

הוא ישלח מלאכו לפניך -
הרי מלאך מסוים.
בשעה שאמר (הקב"ה) [אברהם]: הוא ישלח מלאכו זימן לו הקב"ה שני מלאכים: אחד להוציא את רבקה ואחד ללוות את אליעזר.

ואם לא תאבה האשה וגו' רק את בני לא תשב שמה -
רק מעוט, בני אינו חוזר בן בני חוזר.

ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו -
גמליו של אברהם אבינו היו ניכרים, שבכל מקום שהיו יוצאין יוצאין זמומין.

וילך אל ארם נהרים -
בר יומו היא דעתיה דר' ברכיה.

ואבא היום אל העין -
היום יצאתי היום באתי, הדא הוא דכתיב: הרעשתה ארץ - בימי אברהם.
פצמתה - בימי אליעזר.
רפה שבריה - בימי יעקב.
כי מטה - בימי ישבי בנוב, הדא הוא דכתיב: וישבי בנוב אשר בילידי הרפה.
אניף במגיניה קפץ דוד לאחוריה י"ח אמין, זה נתירא מזה וזה נתירא מזה.
זה נתיירא לומר: אם לאחורוהי קפץ כדין, לקדמוהי לא כ"ש?!
וזה נתיירא לומר: אם במגיניה אניפיה כדין, היך אנא יכל למיקמא ביה.
באותה שעה אמר דוד: הלואי הוה לי חד מן בני אחתי ויסייעני! מיד ויעזור לו אבישי בן צרויה.
לאחורי תרעא הוה קאי?
אתמהה.

רבנן אמרין:
אפילו היה בסוף העולם הטיסו הקב"ה והביאו, כדי שלא יהא אותו צדיק עומד ומצטער.

תנו רבנן:
שלושה קפצה להן הארץ:
אליעזר עבד אברהם,
ויעקב אבינו,
ואבישי בן צרויה.
אבישי, כדכתיב: (ברמה) ישבי בנוב.
אליעזר, דכתיב: ואבא היום אל העין למימרא דההוא יומא נפק?!
אלא מלמד, שקפצה לו הארץ.
יעקב אבינו, דכתיב: ויצא יעקב, וכתיב: ויפגע במקום וילן שם.
אלא כי מטא לחרן, אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו?!
כיון דהרהר בדעתו למיזל מיד קפצה ליה ארעא ועאל וצלי, דכתיב: ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפילה, ואכתי הוה עידנא ליומא. בתר דצלי בעי למיהדר.
אמר הקב"ה: צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה?!
מיד וילן שם כי בא השמש.
כתיב: ויזרח לו השמש
וכי לו בלבד זרחה והלא לכל העולם כולו זרחה?!
אלא שמש שבאה בעבורו, זרחה בעבורו.

ויברך הגמלים -
ארבעינון.

לעת ערב לעת צאת השואבות -
אמר ר' הונא:
בשעה שאדם הולך ליקח אשה ושמע קל כלביא מנבחין, הוא ציית מה אינון אמרין: לעת ערב לעת צאת השואבות.

ה' אלהי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום -
מי בכם ירא ה' - זה אליעזר.
שומע בקול עבדו - בקולו של אברהם.
אשר הלך חשכים - בשעה שהלך להביא את רבקה.
ואין נוגה לו.
ומי מאיר לו?
הקב"ה מאיר לו בזיקים וברקים.
יבטח בשם ה' וישען.

הקרה נא לפני היום -
כתיב: עבד משכיל ימשול בבן מביש.
עבד משכיל - זה אליעזר.
ומה הייתה השכלתו?
אמר: כבר קללת אותו האיש בידו, שמא יבא כושי אחד או ברברי א' וישתעבד בי?
מוטב לי שאשתעבד בבית זה ולא אשתעבד בבית אחר.
ימשול בבן מביש - זה יצחק, שבייש את כל העולם כולו בשעה שנעקד על גבי המזבח.
ובתוך אחים יחלק נחלה - בתוך ישראל.
מה אלו מזכירין זכות אבות, אף זה מזכיר זכות אבות, שנאמר: ה' אלהי אדוני אברהם.

הקרה נא לפני -
התחלת - גמור.

ועשה חסד עם אדוני אברהם -
הכל צריכין לחסד אפילו אברהם שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו נצרך לחסד, שנאמר: ועשה חסד עם אדוני אברהם.

אנכי ניצב על עין המים והיה הנערה -
ארבעה הן ששאלו שלא כהוגן, לשלשה נתן להם כהוגן ולאחד נתן לו שלא כהוגן, ואלו הן: אליעזר עבד אברהם,
וכלב,
ושאול,
ויפתח.

אליעזר: והיה הנערה אשר אומר אליה אלו יצתה אמה אחת והשקהו, היה משיאה לבן אדוניו?!
זימן לו הקב"ה כהוגן והנה רבקה יוצאת.

כלב אמר: אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה .
אלו לכדה עבד אחד, היה נותן לו את בתו?!
זימן לו הקב"ה כהוגן: וילכדה עתניאל בן קנז.

שאול אמר: והיה האיש אשר יכנו וגו'
אלו יצא כושי אחד, או גוי אחד, או עבד אחד והכהו, היה נותן לו את בתו?!
זמן לו הקב"ה כהוגן: ודוד בן איש אפרתי.

יפתח אמר: והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי.
אלו יצא חמור אחד, או כלב אחד, היה מעלה עולה?!
זימן לו הקב"ה שלא כהוגן: ויבא יפתח המצפתה והנה בתו יוצאה לקראתו.
הוא טרם כלה לדבר -
שלושה הן שנענו במענה פיהן:
אליעזר עבד אברהם,
משה,
ושלמה.
אליעזר, דכתיב: ויהי הוא טרם כלה לדבר.
משה, דכתיב: ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם. שלמה, דכתיב: וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים.

והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה -
תמן תנינן:
מוכת עץ כתובתה מאתים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה מנה.

טעמא דר' מאיר מהכא:
ואיש לא ידעה הא אם נבעלה מעץ בתולה.

טעמא דרבנן:
בתולה - הא נבעלה מעץ, אינה בתולה.

אמר ר' יוחנן:
לא נבעלה אשה ממהול לשמונה תחלה, אלא רבקה.

אמר ר' שמעון בן לקיש:
לפי שבנות הכותים משמרות עצמן ממקום ערותן ומפקירות עצמן ממקום אחר, אבל זו בתולה ממקום בתולים ואיש לא ידעה ממקום אחר.

אמר ר' יוחנן:
ממשמע שנאמר: בתולה אין אנו יודעין שאיש לא ידעה?!
אלא אפילו אדם לא תבע בה על שם: לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים.

ותרד העינה ותמלא -
כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו, כיון שראו אותה המים מיד עלו.
א"ל הקב"ה: את סימן לבניך, מה את, כיון שראו אותך המים מיד עלו, כך בניך, כיון שהבאר רואה אותן, מיד תהא עולה, הדא הוא דכתיב: אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה.

וירץ העבד לקראתה -
לקראת מעשיה הטובים.
הגמיאיני נא מעט מים -
גמיאה אחת, הדא הוא דכתיב: צדיק אוכל לשובע נפשו זה אליעזר, שאמר: הגמיאיני נא גמיאה אחת.
ובטן רשעים תחסר - זה עשו הרשע, שאמר לאבינו יעקב: הלעיטני נא.

אמר ר' זעירא:
פער פיו אותו רשע כגמל, אמר: אנא אפתח פומי ואת משדר ואזיל.
כהדין דתנינן:
אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין.

והאיש משתאה לה -
ממצמץ ומביט בה.

ויקח האיש נזם זהב -
אבן יקרה היה בה והיה משקלה בקע.

ושני צמידים על ידיה -
כנגד שני לוחות.

י' זהב משקלם -
כנגד י' הדברות.

היש בית אביך מקום לנו ללין -
לינה אחת.

גם מקום ללון -
לינות הרבה.

ויקוד האיש וישתחו לה' -
מכאן שמודין על בשורה טובה.

ויאמר ברוך ה' אלהי אדוני אברהם -
ממה שקפצה הארץ והדרך לפני, הייתי יודע שבדרך נחני ה' בית אחי אדני.

ותרץ הנערה ותגד לבית אמה -
אין האשה רגילה אלא לבית אמה.

התיבון ליה:
והכתיב: ותרץ ותגד לאביה?!
אמר להון: שמתה אמה, ולמי היה להגיד לא לאביה?!

ולרבקה אח ושמו לבן -
פרדיכוס.

רבי ברכיה אמר:
לגנאי מלובן ברשע.

וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין -
מעייני ליה.

ויהי כראות את הנזם -
מעייני גרמיה:

כראות את הנזם-
מיד הלך לו להמיתו הכיר בו שמרוצתו לרעה, הזכיר שם והעמיד הגמלים על העין באויר, והוא עומד על הגמלים באויר.

ויהי בראותו כן הכיר שהוא צדיק ואמר: בוא ברוך ה' שהיה סבור שהוא אברהם, שהיה קלסתר פניו דומה לו.
כנען הוא אליעזר, ועל ידי ששמש את הצדיק באמונה, יצא מכלל ארור לכלל ברוך.

ויאמר בוא ברוך ה' -
ר' יעקב בשם ר' יוחנן דבית גוברין:
עבד ליה אפטריה, ומה אם אליעזר על ידי ששמש את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך, ישראל שהן עושין חסד עם גדוליהן בידיהן וברגליהן על אחת כמה וכמה.

למה תעמוד בחוץ -
אין כבודך שתעמוד בחוץ.

ואנכי פניתי הבית -
מטנופת ע"א.

ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים -
התיר זממיהן.

ר' ירמיה שאל לר' חייא בר אבא:
לא היו גמלים של אברהם דומין לחמורו דר' פנחס?
חמרתי' דר' פנחס נסבו יתה לסטאי, עבדת גביהון תלתא יומי ולא טעמה כלל, אמרי: סופה מתה ומסרייה עלן, נמסרה לרבונה, שלחו יתה ועאל בביתא דמארה, כיון דעאלת נהקת, וחכם קלא.
אמר: פתחון לאותה עניה והבו לה דתיכול, דאית לה תלתא יומי דלא טעמה כלום.
יהבו לה שעורים ולא טעימנן.
א"ל: תקנתין יתהון?
א"ל: אין.
אמר ליה": אפיקתון דמאי.
א"ל: ולא כן אולפן רבנו: הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי?!
א"ל: ומה נעביד לה דהיא מחמרא על גרמה.

ר' ירמיה שלח ליה לר' זעירא חד טרסקל של תאנים.
אמר ר' זעירא:
אפשר ר' ירמיה משלח לון דלא מתקנן?

אמר ר' ירמיה:
אפשר ר' זעירא אכיל לון דלא מתקנן?
בין דין לדין את אכיל תאנים בטבלן.
למחר קם ר' ירמיה עם ר' זעירא א"ל: תקנת אלין תאנים?
א"ל: לא.
אמר ר' זעירא: אי הוו קדמאי מלאכים אנן בני נש, ואי הוו בני נש אנן חמרין.

אמר ר' מנא:
אפילו חמרין לית אנן דחמרתא דר' פנחס בן יאיר, יהבין לה שערין טבלין ולא טעמתהון ואנן אכלין תאניא בטבליא.

ויתן תבן ומספוא לגמלים -
יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפין היא אמורה, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו, אלא מרבוי המקרא.

רשב"י אומר:
טמא הטמא.

ר' אלעזר ברבי יוסי אומר:
זה וזה.

ויושם לפניו לאכול -
אמר ר' אחא:
יפה רחיצת רגלי עבדי אבות מתורתן של בנים, שאלו רחיצת רגליהם צריך לכתוב, והשרץ מגופי תורה וכו':

ויאמר עבד אברהם אנכי -
מילתא דאת בהית בה אמור לה קודמי.

ואבא היום אל העין -
מקרית ארבע עד חרן מהלך י"ז ימים, ובג' שעות בא העבד לחרן והיה תמיה בלבו והיה אומר: היום יצאתי והיום באתי, שנאמר: ואבא היום אל העין.
רצה הקב"ה לגמול חסד ליצחק ושלח מלאך לפני אליעזר ונקפצה הדרך לפניו, ובת מלכים שלא יצאת לשאוב מים מימיה יצאת לה באותה שעה, והנערה שלא הייתה יודעת מהו איש, קבלה עליה להזדווג ליצחק שהיתה ראויה לו ממעי אמה.
וכתיב: הנה רבקה לפניך והשכים העבד בבקר וראה את המלאך עומד וממתין לו בחוץ.
א"ל: אל תאחרו אותי ובשביל (ה) שלא יתיחד העבד עם הנערה בלילה, נקפצה הארץ לפניו, ובשלש שעות בא לחברון לעת תפלת הערב, ויצא יצחק להתפלל תפלת מנחת הערב.
אמר אברהם ליצחק: העבד הזה חשוד על כל עבירות שבתורה ומרמה בידו, שנאמר: כנען בידו מאזני מרמה הבא הנערה האהלה והוצא בתוליה באצבע, אם טהורה היא בבתוליה הרי היא ראויה לך, וכך עשה והראה אותן לאברהם, ואחר כך לקחה לאשה. ובשביל שגמל אליעזר חסד ליצחק, הוציאו לחירות ונתן לו הקב"ה שכרו בעולם הזה, והעמידו למלך והוא עוג מלך הבשן.
כיון שראו את הצמידים (ו) נתקבצו להרוג לאליעזר, וראו שהיה נוטל ב' גמלים בב' ידיו ומעבירן את הנחל, כיון שראו כן, אמרו: אין אנו יכולין להרגו והניחו קערה לפניו וסם המות בתוכה, ובזכות אברהם נתחלפה הקערה ואכל בתואל ממנה ומת. ואין ויושם אלא לשון סם.
ומפני מה מת בתואל?
שהוא היה מלך בארם נהרים וכל בתולה שתינשא בועל אותה לילה ראשונה ואחר כך חוזרת לבעלה, נתקבצו כל השרים ואמרו: אם הוא עושה לבתו כשם שעשה לבנותינו מוטב, ואם לאו אנו הורגים אותו ואת בתו, לפיכך מת כדי שינצל אליעזר ורבקה.
בשתי שעות ביום יצאו מחרן וקפצה הארץ לפניהם.

ויצא יצחק לשוח בשדה -
מהיכן יצא?
מגן עדן.

ותפול מעל הגמל -
לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע, נזדעזעה ונעשית מוכת עץ ויצא ממנה דם בתולים, מיד אמר הקב"ה לגבריאל: רד ושמור את הדם שלא יסריח ולא יהיה בו מום, בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים חשדה מאליעזר.
אמר לה: בתולותיך היכן הן?
אמר לו: כשנפלתי מן הגמל נעשיתי מוכת עץ.
אמר לה: שקר את מדברת, אלא אליעזר פגע בך, ונשבעה לו שלא נגע בה.
הלכו ומצאו העץ צבוע דם מיד ידע יצחק שהיא טהורה.
אמר הקב"ה: מה אעשה לעבד הזה שהיה חשוד?
אמר למלאכי השרת: הכניסוהו חי בגן עדן, הוא אליעזר בן נמרוד, והוא תמיה גדולה, יצחק יצא מגן עדן חי ואליעזר נכנס לגן עדן חי.

ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב -
מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שאין זווגו של אדם אלא מאת הקב"ה.
מן התורה ויאמרו מה' יצא הדבר.
מן הנביאים, ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא
ומן הכתובים, בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת:

אם ישכם עושים חסד ואמת וגו' ואפנה על ימין -
זה ישמעאל.

או על שמאל -
זה לוט, כמה דאת אמר: אם השמאל ואימנה.

מה' יצא הדבר -
מהיכן יצא?
מהר המוריה יצא.

ורבנן אמרין:
מהיכן יצא?
ותהי אשה לבן אדוניך.

ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ומגדנות -
רב הונא אמר:
קונפי.

רבנן אמרי:
קליות ואגוזים.
וקליות היו חביבות מן הכל?
אלא ללמדך, שאם יוצא אדם לדרך אם אין מזונותיו עמו מסתגף הוא.

ויאמרו אחיה ואמה -
ובתואל היכן היה?
בקש לעכב ונגף בלילה, הדא הוא דכתיב: צדקת תמים תישר דרכו וברעתו ילכד רשע.
צדקת תמים - זה יצחק.
תישר דרכו - של אליעזר.
וברעתו ילכד רשע - זה בתואל, שבקש לעכב ונגף בלילה.

תנינן:
נותנין לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל כדי לפרנס את עצמה.
מנא הני מילי?
דאמר קרא: תשב הנערה אתנו ימים או עשור.
מאי ימים?
אלימא תרי יומי משתעי אינש הכי?
א"ל: תרי יומי
וא"ל: לאו, והדר.
א"ל: עשרה יומי?
אלא מאי ימים?
שנה, דכתיב: ימים תהיה גאולתו.
ואימא מאי ימים חדש, דכתיב: עד חדש ימים?
דנין ימים סתם מימים סתם, ואין דנין ימים סתם מימים, שנאמר בהם חדשים.

תשב הנערה אתנו ימים -
אלו שבעת ימים אבלו של בתואל.

או עשור -
אלו י"ב חדש שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה.

ויאמרו נקרא לנערה -
מכאן שאין משיאין את הקטנה אלא על פיה.

ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי -
אמרה: הולכת אני על כרחכם שלא בטובתכם.

ויברכו את רבקה -
אמר רבי איבו:
דווים ושפופים ואל היו מפריגין אותו אלא בפה.

כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שלא טבלה.
ומנין לברכת חתנים מן התורה?
שנאמר: ויברכו את רבקה אחותם.
ומנין שאפילו אלמנה צריכה ברכה?
שנאמר: ויקח בועז עשרה אנשים.

את היי לאלפי רבבה -
מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל יצחק עליה?
שלא יהו אומות העולם אומרים, תפלתנו עשתה פירות אלא ויעתר יצחק לה'.
ברכת אובד עלי תבא - זה לבן הארמי, שנאמר: ארמי אובד אבי.
עלי תבא - זו רבקה, שנאמר: אחותנו את היי לאלפי רבבה ו ועמדו ממנה אלופים מעשו ורבבה מיעקב.
אלופים מעשו - אלוף תימן אלוף אומר
רבבה מיעקב – שנאמר: רבבה כצמח השדה.

ויש אומרים:
אלו ואלו עמדו מישראל, שנאמר: ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל.

ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש -
ולא לפני האיש, כעור לאיש להיות מהלך אחרי אשה.

אמר רב נחמן:
מנוח עם הארץ היה, שנאמר: וילך מנוח אחרי אשתו.
ודלמא אחר דבריה ואחר עצתה.

ולמאי דאמר רב נחמן: מנוח עם הארץ היה, אפילו פסוקי בי רב לא קרא, דכתיב: ותקם רבקה ונערותיה וכו':

ותרכבנה על הגמלים –
שכן דרך הגמלים גדלים במזרח.

רבנן אמרין:
מה גמל זה יש בו סימן טומאה וסימן טהרה, כך העמידה רבקה צדיק ורשע.

ויצחק בא מבוא -
אתא מלמיתי.

ולהיכן הלך?
באר לחי רואי הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי עולמים: ראה בעלבוני.

ויצא יצחק לשוח -
אין שיחה אלא תפילה (כתוב רמז פו):

ותישא רבקה את עיניה ותרא את יצחק -
צפת שידו שטוחה בתפילה.
אמרה: ודאי אדם גדול הוא, לכך שאלה עליו.

ותפול מעל הגמל -
אתרכינת כמה דאת אמר: כי יפול לא יוטל.

ותאמר מי האיש הלזה -
ראתה אותו הדור, כמה דאת אמר: הנה בעל החלומות הלזה בא.

רבנן אמרי:
הוא ופלסונו.

הלזה -
אלון זה.

ותקח הצעיף ותתכס -
שתים הן שנתכסו בצעיף וילדו תאומים.
רבקה - ותקח הצעיף ותתכס.
תמר - ותכס בצעיף ותתעלף.

ויספר העבד ליצחק -
אמר ר' אלעזר:
כלליה של תורה מרובין מפרטיה, שאלו בא לכתוב שנים שלושה דפין, היה כותב.

ורבנן אמרי:
דברי שבח גלה לו מה שקפצה הארץ לפניו.

ויביאה יצחק האהלה שרה אמו -
כל הימים שהיתה שרה קיימת, היה ענן קשור על האהל, וכיון שמתה פסק אותו ענן וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן.
כל זמן שהיתה שרה קיימת, הייתה ברכה משולחת בעיסה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה ברכה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה ברכה.
כל זמן שהיתה שרה קיימת, היו דלתותיה פתוחות לרווחה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה רווחה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה רווחה.
כל זמן שהיתה שרה קיימת, היה נר דלוק מלילי שבת ללילי שבת, כיון שמתה שרה פסק, וכיון שבאת רבקה חזר אותו הנר.
וכיון שראה יצחק שהיתה עושה כמעשה אמו עושה חלתה בטהרה, וקוצה חלתה בטהרה, מיד ויביאה יצחק האהלה שרה אמו:

וינחם יצחק אחרי אמו -
רבי יוסי אמר:
שלוש שנים עשה יצחק אבל על אמו ולאחר שלוש שנים לקח את רבקה ושכח אבל אמו, מכאן אתה למד, עד שלא לקח אדם אשה אהבתו הולכת אחר הוריו, לקח אדם אשה אהבתו הולכת אחר אשתו, שנאמר: על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו וגו'.
וכי יעזוב איש את מצוות כבד?
אלא שאהבת נפשו דובקת אחרי אשתו, שנאמר: ודבק באשתו:

אמר רבי יודן:
למדתך תורה דרך ארץ, שאם יהיו לאדם בנים גדולים יהי משיאן תחלה ואחר כך נושא לו אשה.
ממי אתה למד?
מאברהם, בתחלה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו.
ולבסוף ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה: