ויהי רעב בארץ -
כתיב: יודע ה' ימי תמימים - [זה יצחק].
ונחלתם לעולם תהיה - גור בארץ הזאת.
לא יבושו בעת רעה - ברעתו של אבימלך.
ובימי רעבון ישבעו - ויהי רעב בארץ.
לא ירעיב ה' נפש צדיק - זה יצחק.
גור בארץ הזאת.
והות רשעים יהדוף - זה אבימלך.
עשרה מיני רעבון וכו' (כדכתוב ברמז מ"ו).

אל תרד מצרימה שְׁכֹן בארץ -
עשה שכונה בארץ, הוי זורע הוי נוטע.

דבר אחר:
שַׁכֵּן השכינה בארץ.

גור בארץ הזאת -
את עולה תמימה, מה עולה אם יצאה חוץ לקלעים נפסלת, אף את אם את יוצא חוץ לארץ את נפסל.

כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל -
הקשות וכו' (בב"ר פס"ד).

האל -
מקצתן.
אימתי אני נותן לך את השאר?
לעתיד לבא.

עקב אשר שמע אברהם בקולי -
בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו.

ר' שמעון בן לקיש אמר:
בן שלוש שנים הכיר את בוראו, שנאמר: עקב אשר שמע, מנין עק"ב.

אמר רב:
קיים אברהם אבינו כל התורה כלה, שנאמר: עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'.
ואימא שבע מצוות ומילה?
אם כן מצותי חקותי ותורתי, למה לי. קיים אברהם אפילו ערובי תבשילין, שנאמר: תורותי, אחד דברי תורה ואחד דברי סופרים.

ויהי כי ארכו לו שם הימים -
א"ר יוחנן:
חלום קשה, נבואה קשה, אבל שוטה - אריכות ימים מבטלתן.
נבואה קשה – דכתיב: יארכו הימים ואבד כל חזון, אבל שוטה וכו' מיצחק - ויהי כי ארכו לו שם הימים וירא והנה יצחק מצחק - בשביל שהעלו ימים ארוכים, היה עושה דבר זה?

לא כך א"ר יוחנן:
המשמש מטתו ביום, הרי זה מגונה.

דא"ר יוחנן:
אין תשמיש המטה אלא בלילה, שנאמר: בערב היא באה ובבקר היא שבה.
איוב קלל יום לידתו וליל עיבורו, הדא הוא דכתיב: יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר. אמר איוב: הלואי הייתה אמי נדה בשעה שבא אבא ליזקק לה, שתאמר לו: הורה גבר?
ירמיה מקלל יום לידתו ויום עיבורו: ארור היום אשר יולדתי בו - זה יום העבור.
יום אשר ילדתני אמי - זה יום הלידה.
אפשר חלקיהו אדם צדיק היה עושה דבר זה?
אלא לפי שהיתה איזבל הורגת בנביאים, שמש מטתו ביום וברח.

ויזרע יצחק בארץ ההיא -
א"ר חלבו:
הארץ קשה והשנה קשה אעפ"כ הצליח, ואילו הייתה יפה על אחת כמה וכמה.

וימצא בשנה ההיא מאה שערים -
מאה מינים שערים מאה כורים האמידו אותה ועשתה כמה שהאמידוה. והלא כל דבר שבמדה ובמנין אין ברכה מצויה בו, מפני מה אמדו אותה?
מפני המעשר.

ויזרע -
לקח כל המעשר מממונו וזרע צדקה לעניים, כשם שאתה אומר: זרעו לכם לצדקה וכל דבר ודבר שעישר, נתן לו הקב"ה מאה שערים של ברכות.

ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנוגע -
א"ר איבו:
אפילו צרור לא יזרוק בו אדם.

ויגדל האיש וילך הלוך וגדל -
עד שהיו אומרים (ד) זבל פרדותיו של יצחק, ולא כספו וזהבו של אבימלך.

ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועֲבֻדָּה רבה -
ועָבְדָה כתיב, אם אין אדם נעשה כעבד לעצמו אינו קונה אותו.

לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד -
א"ל: כל עצומות שעצמת, לא ממנו היה?
לשעבר היה לך קווקיא חד, כדון אית לך קווקיא סגיאין.

א"ר חנינא:
הרואה באר בחלום רואה שלום, שנאמר: ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים.

ר' נתן אומר:
מצא תורה, שנאמר: מוצאי מצא חיים.

רבא אמר:
חיים ממש.
הרואה באר בחלום ישכים ויאמר: ויחפרו עבדי יצחק בנחל קודם שיקדמנו פסוק אחר: כהקיר ביר מימיה.

כמה בארות חפר יצחק אבינו בבאר שבע?
ר' יהודה ברבי סימון אמר:
ארבעה, כנגד כן נעשו בניו ארבעה דגלים במדבר.

ורבנן אמרין:
חמישה, כנגד חמישה חומשי תורה.

ויקרא שם הבאר עשק -
כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו.

ויקרא שמה שטנה -
כנגד ספר ואלה שמות, על שם: וימררו את חייהם.

וימצאו שם באר מים חיים -
כנגד ספר ויקרא, שמלא הלכות רבות.

ויקרא אותה שבעה -
כנגד ספר וידבר, שהוא משלים לשבעה חומשי תורה.
והלא חמישה הן?

בר קפרא עביד מן רישא דספרא: דוידבר עד ויהי בנסוע הארון - ספרא.
ויהי בנסוע הארון - ופסוק דבתריה - ספר בפני עצמו.
מן תמן עד סופיה דספרא - ספר בפני עצמו.

ויקרא שמה וגו' -
נגד משנה תורה.

ואבימלך הלך אליו מגרר -
[מגורר] מלמד שנכנסו ליסטין בתוך ביתו והיו מקרקרין בו כל הלילה.

[דבר אחר:
מגרר]
מגורר שעלו בו צמחין.

ואחוזת מרעהו -
ר' יהודה אומר:
אחוזת מרעהו שמו.

ר' נחמיה אמר:
סיעת מרחמוהי.

ופיכול שר צבאו -
ר' יהודה אומר:
פיכל שמו.

ר' נחמיה אומר:
פֶּה, שכל צבאותיו נושקין לו על פיו.

ויאמרו ראו ראינו -
מעשיך ומעשה אבותיך.

אם תעשה עמנו רעה וגו' וכאשר עשינו עמך רק טוב -
רק – מיעוט, מלמד שלא עשו עמו טובה שלמה.

בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות שיבנה בית המקדש. הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו לאנטוכיא. והיו מספיקין לעולי גולה.
אזלין אלין כותאי ואמרין ליה: ידיע להוי למלכא די הן קריתא דך תתבנא ושוריא ישתכללון, מנדה בלו והלך לא ינתנון.
מנדה - זו מנת המלך, בלו - זה פריגורין, והלך - זה אנגרוטוג.
אמר לון: ומה נעביד וגזרית?
א"ל: שלח ואמר להון או ישנינה מן אתריה או יוסיפון עליה חמש אמין או יבצרון מניה חמש אמין - ומן גרמיה אינון חזרין בהון.
הוו קהליא מצמתין בהדא בקעתא דבית רמון. כיון דאתין כתביא שרון בכין, בעון מימרד על מלכותא.
אמרין: יעול בר נש חכים וישדל צבורא.
אמרין: יעול ר' יהושע בן חנניה דהוא אסקלוסתיקא דאורייתא.
עאל ודרש: ארי טרף וישב לו עצם בגרונו.
אמר: כל דאתי ומפיק אנא יהיב ליה אגריה.
אתא הדין קורא מצראה דמוקרֵה אריך, ויהב קועיה ואפקיה.
א"ל: הב לי אגרי!
א"ל: תהוי מגלגלא ואמרת דעלת בפומא דארי בשלם ונפקת בשלם, ואין לך שכר גדול מזה.
כך דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום.

ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו -
אין אנו יודעין אם מצאו אם לאו.
ממה דכתיב: וימצאו שם באר מים חיים, הוי, שמצאו מים חיים.
ויהי עשו בן ארבעים שנה -
כתיב: יכרסמנה חזיר מיער.
כל הנביאים לא פרסמוה אלא אסף ומשה.
אסף אמר: יכרסמנה חזיר מיער.
משה אמר: ואת החזיר כי מפריס פרסה.
לָמָּה מושלה בחזיר?
מה החזיר הזה בשעה שהוא רובץ פושט טלפיו, כלומר, ראו שאני טהור.
כך עשו, כל מ' שנה היה צד נשי אנשים ומענה אותן, כיון שהגיע למ' שנה דמה עצמו לאביו, אמר: מה אבא נשא אשה בן מ' שנה, אף אני נושא אשה בן מ' שנה.

ויקח אשה את יהודית -
ר' יודן בר' סימון פתח:
אלוהים מושיב יחידים ביתה - אפילו ממזר אחד בסוף העולם וממזרת אחת בסוף העולם, הקב"ה מביאן ומזווגן זה לזה. לפי שכתוב: כי החרם תחרימם החתי.
אמר הקב"ה: ייתי הדין מחקי שמא, דכתיב: ולא יהיה שריד לבית עשו, ויסב להדא מחקת שמא.
ויקח אשה את יהודית -
הלך אצל מינו. את כל עורב למינו.

בימי ר' חייא הלך זרזיר לארץ ישראל.
אתון טעון ליה לגביה. א"ל: מהו דנכליניה?
אמר להם: אזלין יהביתון על איגרא, וכל עוף דשכון עליה מיניה הוא. עבדין כן, ואתא הדין עורבא מצראה ושכן גביה.
אמר לון: מסאב הוא, דכתיב: את כל עורב למינו.
אמר: לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו.
כך לפי דכתיב: כי החרם תחרימם
וכתיב: לא יהיה שריד לבית עשו.
ייתי הדין מחיק שמא, ויסב להדא מחיקת שמא.

ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה -
למה ליצחק תחלה?
אלא רבקה על ידי שהיתה בת עע"ז לא הייתה מקפדת על עובדי ע"ז, יצחק שהיה בן קדושים והיה מקפיד על עובדי ע"ז, לכך ליצחק תחלה.

דבר אחר:
מפני מה ליצחק תחלה?
לפי שהיה הדבר תלוי בה, שנאמר: ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך, לכך ליצחק תחלה.

דבר אחר:
וכו' אלא דרכה של אשה להיות יושבת בבית ודרכו של איש להיות יוצא לחוץ ולומד בינה מבני אדם, וזה על ידי שכהו עיניו והוא יושב בתוך ביתו, לכך ליצחק תחלה.

דבר אחר:
לפי שגרם לו לסלק רוח הקודש ממנו.