ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו -
ר' יצחק פתח:
מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו –
כל מי שנוטל שחד בשביל להצדיק את הרשע - זה יצחק, ע"י שהצדיק את הרשע כהו עיניו: ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו וגו'.
מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם - לא ממה שהיתה רבקה אוהבת ליעקב יותר מעשו עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה: לא יעול ויטעי לההוא סבא, על שם: תועבת ה' גם שניהם ועל ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו.
ר' יצחק פתח:
ולא תקח שחד וגו' כי השוחד יעור עיני פקחים –
ומה מי שנטל ממי שנתחייב לו כהו עיניו, הנוטל שחד ממי שאינו חייב לו על אחת כמה וכמה.

ר' חנינא בר פפא פתח:
רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו –
כל פעולות שפעלת אלינו - בשבילנו.
למה כהו עיניו של יצחק?
כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות.

יצחק תבע יסורין וכו' –
(כדכתוב ברמז ק"ה).

ותכהין עיניו מראות -
מראות ברעתו של אותו רשע.
אמר הקב"ה: יהא יצחק יוצא לשוק ויהון ברייתא אמרין: דֵּין אביו של אותו רשע!
אלא הרי אני מכהה עיניו ויהא יושב בתוך ביתו, הדא הוא דכתיב: בקום רשעים יסתר אדם מכאן כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע עיניו כהות.
תלמיד רשע - מאחיה השילוני - ואחיהו לא יכול לראות כי קמו עיניו מִשֵּׂיבוֹ - שהעמיד ירבעם הרשע.
בן רשע מיצחק - ותכהין עיניו מראות, שהעמיד עשו הרשע.

דבר אחר:
מראות -
מכח אותה ראיה.
בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת, דכתיב: הן אראלם צעקו חוצה ונשרו דמעותיהן לתוך עיניו של יצחק והיו רשומות בתוך עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו.

דבר אחר:
בשעה שנעקד על גבי המזבח, תלה עיניו למרום והביט בשכינה.
מושלים אותו משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו וראה בן של אוהבו מציץ עליו בעד החלון.
אמר: אם אני הורג אותו הריני מכריע את אוהבי, אלא הריני גוזר שיסתתמו חלונותיו.
כך בשעה שנעקד תלה עיניו והביט בשכינה.
אמר הקב"ה: אם אני הורג אותו הריני מכריע את אברהם אוהבי, אלא גוזרני שיכהו עיניו. והביט בכבוד השכינה, והכתיב: כי לא יראני האדם וחי?!
אלא תחת המיתה כהו עיניו בזקנותו.
מכאן אתה למד שהסומא כמת.

אסור להסתכל בצלם דמות רשע, שנאמר: לולי פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך ואם אראך.

וא"ר אליעזר:
עיניו כהות, שנאמר: ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות - משום דאסתכל ביה בעשו הרשע.
והא גרמא ליה?

והאמר ר' יצחק:
לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה, שנאמר: הנה הוא לך כסות עינים, אל תקרי כְּסוּת עינים אלא כְּהוּת עינים, שנאמר: ותכהין עיניו מראות, הא והא גרמא ליה.

דבר אחר:
לאדם גדול שהיה לו טרקלין נאה ומשובחת והיו שכניו שורפין קש ותבן ומעלין עשן בעד החלון, הלך וסתם את החלון.
כך נשי עשו עובדין עבודה זרה ויצחק רואה ומיצר, מיד כהו עיניו.

ויקרא את עשו בנו הגדול -
הגיע ליל פסח, קרא יצחק לעשו בנו א"ל: בני, הלילה הזה העליונים אומרים שירה, הלילה הזה אוצרות טללים נפתחין, עשה לי מטעמים!
ורוח הקודש משיבה אותו: אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו, ונתעכב שם. אמרה רבקה ליעקב בנה: הלילה הזה העליונים וכו' היום הזה ברכת טללים, עשה מטעמים לאביך, שעד שהוא בעולמו ויברכך והבא שני גדיי עזים.
וכי ב' גדיי עזים היה מאכל של יצחק?
(ה) אלא אחד הקריב קרבן פסח ואחד עשה מטעמים.
י' ברכות ברך יצחק את יעקב, כנגד י' מאמרות שנברא בהן העולם, וכשיצא יעקב מעוטר כחתן וככלה בקשוריה וירד עליו תחית טל מן השמים ונדשנו עצמותיו ונעשה גבור חיל, לכך נאמר: מידי אביר יעקב.

ויקרא את עשו בנו הגדול -
למדינה שהיתה מכתבת ענקמין למלך, והיתה שם אשה אחת והיה לה בן ננס והיתה קוראה אותו מקרוא לפרוס.
א"ל: בני מקרוא לפרוס, ואין אתם מכתיבין אותו?
א"ל אם בעיניך מקרוא לפרוס, בעינינו הוא ננס.
כך אביו קרא אותו גדול ויקרא את עשו בנו הגדול אמו קראה אותו גדול ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול.
א"ל הקב"ה: בעיניכם הוא גדול בעיני הוא קטן, שנאמר: הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד.

א"ר ברכיה:
לקבל תורא טבחא, הדא הוא דכתיב: כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום.

ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני -
הדא הוא דכתיב: כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו.
את מוצא תועבה אחת כתיב בתורה וכתיב בה עשר: לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן מנחש ומכשף וחבר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש את המתים, כי תועבת ה' כל עושה אלה. כאן כתיב שבע על אחת כמה וכמה, הוי: שבע תועבות בלבו.

הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי -
א"ר יהושע:
הגיע אדם לפרק אבותיו קודם לחמש שנים ידאג מן המיתה, שכך אמר יצחק: אם לשנים של אבא אני מגיע - עד עכשיו מתבקש לי, ואם לשנים של אימא מגיע - הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי.

תני:
ז' דברים מכוסים מבני אדם, ואלו הן:
יום המיתה שנאמר: כי לא ידע האדם את עתו.
יום הנחמה - אני ה' בעתה אחישנה.
ועומק הדין – שנאמר: כי המשפט לאלהים הוא.
ואין אדם יודע במה משתכר – דכתיב: מתת אלוהים הוא.
ואין אדם יודע מה בלב חברו - אני ה' חוקר לב.
ואין אדם יודע מה בעבורה של אשה – דכתיב: כעצמים בבטן המלאה.
ומלכות הרביעית מתי תפול – דכתיב: כי יום נקם בלבי.

ועתה שא נא כליך -
שחוז מאני זינך שלא תאכילני נבלות וטרפות. סב מאני זינך שלא תאכילני גזלות וחמסים.

תליך -
א"ל: הרי ברכות תלויות, למאן דרחמי ליה למתברכא הוא מתברך.

דבר אחר:
שא נא כליך -
זה בבל, דכתיב: ואת הכלים הביא וגו'.
תליך - זו מדי, דכתיב: ויתלו את המן.
קשתך - זו יון, דכתיב: כי דרכתי לי יהודה קשת וגו' ועוררתי בניך ציון על בניך יון.
וצא השדה - זו אדום, דכתיב: ארצה שעיר שדה אדום.

ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי -
א"ל בתחלה הייתי נהנה מן הראיה, ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם.
וכן שלמה אומר: ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו - לא דמי ההוא דחמי סולגיתא פניא וכפן לההוא דחמי סולגיתא מליא ושבע.

ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו וגו' לצוד ציד להביא -
אם מצא – מוטב, ואם לאו - להביא מן הגזלות ומן החמסים.

ועתה בני שמע לך נא אל הצאן -
לך וקדם את האומה שהיא משולה כצאן: ואתנה צאני צאן מרעיתי.

וקח לי משם שני גדיי עזים -
אם מצאת – מוטב, ואם לאו - הבא לי מפורנין שלי, שכך כתב לה שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום.

גדיי עזים טובים -
טובים לך טובים לבניך.
טובים לך - שעל ידיהם אתה נוטל את הברכות.
טובים לבניך - שעל ידם מתכפר להם, דכתיב: כי ביום הזה יכפר עליכם.

הן עשו אחי איש שעיר -
גבר שיידן, כמה דאת אמר: ושעירים ירקדו שם.

ואנכי איש חלק -
כמה דאת אמר: כי חלק ה' עמו.

ר' לוי אמר:
לקווץ וקרח שהיו [עומדים] על שפת הגורן, עלה המוץ [בקווץ] ונסתבך בשערו, עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו.
כך עשו הרשע כל השנה כולה הוא מתלכלך ואין לו במה יתכפר, אבל יעקב בא יוה"כ ומתכפר, כמה דאת אמר: כי ביום הזה יכפר עליכם.
אמר ר' יצחק:
לא שאיל הוא לה ולא שאילה היא לו.
ונשא השעיר - זה עשו - עשו אחי איש שעיר.
את כל עונותם - את כל עונות תם - ויעקב איש תם.

אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע -
כתועה וכעובד ע"ז.

והבאתי עלי קללה ולא ברכה -
אפילו ברכה אחת שהוא עתיד ליתן לי בסוף אינו נותן לי.

א"ר אלעזר:
כל המחליף דבורו כאילו עובד ע"ז.
כתיב הכא: והייתי בעיניו כמתעתע.
וכתיב התם: הבל המה מעשה תעתועים.

ותאמר לו אמו עלי קללתך בני -
אמרה: אדם הראשון שחטא לא אמו נתקללה?
שנאמר: ארורה האדמה אף את, עלי קללתך בני.

ר' יצחק אמר:
עלי ליכנס לומר לו: בנך יעקב צדיק ועשו רשע.

וילך ויקח ויבא לאמו -
אנוס וכפוף ובוכה.

ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות -
שחמד מנמרוד הרשע, הדא הוא דכתיב: חמד רשע מצוד רעים.

ר' מאיר אומר:
עשו ראה את הכתונת על נמרוד וחמד אותה בלבו, והרגו ולקחו ממנו, וכשלבש אותה נעשה גם הוא גבור, שנאמר: ויהי עשו איש יודע ציד.
אמר יעקב: אין הרשע ראוי ללבוש בגדים הללו.
מה עשה?
חפר בארץ וטמנם, שנאמר: טמון בארץ חבלו וגו'.

אשר אתה בבית -
שבהן משמש לאביו.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:
כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו הרשע את אביו.
אני בשעה שהייתי משמש את אבא הייתי משמש אותו בבגדים מלוכלכים ובשעה שהייתי יוצא לשוק הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות.

אשר אתה בבית -
כמה נשים היו לו, ואת אמרת: אשר אתה בבית?!
אלא דהוא ידע מה עובדייהו.
עובדא הוה בהדא סיעא דפריצין בהדא כפר חטיא דהוו נהיגין אכלין ושתין בבי כנישתא כל פתי רמשא דשבתא. מן דהוו אכלין, הוו נסבין גרמי ומקלקלי יתהון על ספרא.
חד מנהון דמך.
אמרין ליה: למאן את מפקד על בניך?
אמר לון: לספרא.
אמר: כמה רחמין הוו ליה, והוא אמר לספרא?!
אלא דהוה ידע עובדיהון.
כך כמה נשים היו לו, ואת אמרת: אשר אתה בבית?!
אלא דהוה ידע עובדיהון.

ואת עורות גדיי העזים -
אמר רבי יוחנן:
תרין אדרעין דאבונא יעקב כתרין עמודין דפרספא ואת אמרת הלבישה?! אלא חייטינן.

[רב הונא בשם רב יוסף]:
שני תמידין שהיו ישראל מקריבין בחג היו מרכיבין אותן על שני הוגנין והיו רגליהן שפופות בארץ.
קנמון היה גדל בארץ ישראל, והיו עזים וצבאים אוכלין ממנו.

אמר ר' חנינא:
[והלא] עגלין נשחטין וזיתים נקצצין ועפר שבהרים, מעשה נסים הם.

תמן תנינן:

בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאה.

מנהני מילי?

א"ר אלעזר דאמר קרא:
וישלח יהודה את גדי העזים - הא כל מקום שנאמר גדי סתם, אפילו פרה ורחל במשמע.
ולילף מינה?
כתיב קרא אחרינא: ואת עורות גדיי העזים, הוי להו שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.
הניחא למאן דאמר אין מלמדין, אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר?
תרי מעוטי כתיבי.

ותתן את המטעמים -
לותה אותו עד הפתח אמרה עד כאן הייתי חייבת לך, מכאן ואילך ברייך יקום לך.

ויאמר יעקב אנכי עשו בכורך -
א"ר לוי:
אנכי - שעתידין בני לקבל עשרת הדברות, אבל עשו בכורך.

קום נא שבה -
אמר הקב"ה ליעקב: אתה אמרת: קום נא שבה – בבקשה, חייך, באותו לשון אני פורע [לך] קומה ה' ויפוצו אויביך.
יש נספה בלא משפט - זה עשו.
א"ל הקב"ה לעשו: אתה אמרת: יקום אבי, אף אני בו בלשון אני פורע לך, יקום אלוהים יפוצו אויביו.

ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני ויאמר כי הקרה ה' אלוהיך לפני -
מה זה מהרת - למצוא את הברכה בני, אביך נתברך בן ע"ה ואתה בן ס"ג.

ויאמר כי הקרה ה' אלוהיך לפני -
ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש,
חד מנייהו אמר:
ומה אם לקרבנך המציא לך: וירא והנה איל וגו' למאכלך - על אחת כמה וכמה.

חד מנהון אמר:
אם לזווגך המציא לך, דכתיב: הקרה נא לפני.
וכתיב: וישא עיניו וירא והנה גמלים באים, למאכלך על אחת כמה וכמה.

כי הקרה ה' אלוהיך לפני -
משל לעורבא דאייתי נורא לקיניה.
בשעה שאמר: כי הקרה ה' אלוהיך, אמר יצחק: יודע אני שאין עשו מזכיר שמו של הקב"ה, אין זה עשו אלא יעקב, מיד אמר ליה: גשה נא ואמושך בני. נשפכו מים על ברכיו והיה לבו רפה כשעוה, וזימן לו הקב"ה שני מלאכים אחד לימינו ואחד לשמאלו והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא ייפול, הדא הוא דכתיב: אל תשתע כי אני אלוהיך.
אל תשוע - אל יהי לבך לשעוה.

ויאמר הקול קול יעקב -
הא קל דקל חכים וידים משלחין מתין.
אין יעקב שולט אלא בקולו, שנאמר: הקול קול יעקב.
ואין עשו שולט אלא בידים, שנאמר: והידים ידי עשו.
בשעה שיעקב מצפצף בקולו - אין ידי עשו שולטות.

לא עמדו פילוסופים באומות העולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי.
אבנימוס הגרדי נתכנסו כל אומות העולם אצלו, אמרו לו: תאמר שאנו יכולים להזדווג באומה זו?
אמר להן: לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהן, אם [מצאתם] שם תינוקות מצפצפים בקולם אי אתם יכולים להן ואם לאו אתם יכולים להם, שכך הבטיחן אביהם, ואמר להם: הקול קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין הידים ידי עשו.

הקול קול יעקב -
בפילגש בגבעה: ארור נותן אשה לבנימין.

דבר אחר:
הקול קול יעקב -
הא קל משתק את העליונים ואת התחתונים. כתיב: בעמדם תרפינה כנפיהן.
וכי יש ישיבה למעלה, והכתיב: ורגליהם רגל ישרה שאין להם קפיצים, קרבת על חד מן קאמיא. מן קיימיא - שרפים עומדים ממעל לו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, ואת אמרת בעמדם?!
אלא, בעם דם בשעה שישראל אומרים שמע ישראל וגו' שותקים, ואח"כ תרפינה כנפיהן
ומה הן אומרים?
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

כתיב: ברן יחד כוכבי בקר - זרעו של יעקב שנמשלו לכוכבים.
ומצדיקי הרבים ככוכבים - ואחר כך ויריעו כל בני אלוהים - אלו מלאכים.
כתיב: ותשאני רוח ואשמע אחרי קול - משקלסתי אני וחברי ואח"כ רעש גדול, ומה הן אומרים: ברוך כבוד ה' ממקומו.

א"ר יהודה ב"ר אלעאי:
רבי היה דורש:
הקול קול יעקב - קולו של יעקב צוח ממה שהידים ידי עשו עָשׂוּ לו.

א"ר יוחנן:
אנדרינוס קיסר הרג בביתר שמונים אלף רבוא בני אדם.

הקול קול יעקב -
כחך קשה משל עשו [עשו] אם תופס את האדם הרי הוא בידו, ואם ברח אינו יכול [לעשות] לו דבר, אבל אתה אפילו אדם בורח לסוף העולם הקול אתה אומר בבית הכנסת והרי הוא בא מעצמו.

דבר אחר:
כל הקולות שלך ויהי קולות וברקים, והגשמים בזכותך, לקול תתו המון מים אם אתה מפטט בקולך הידים ידי עשו, וכן הוא אומר: היש ה' בקרבנו מיד ויבא עמלק.

הקול קול יעקב והידים ידי עשו -
זה אנדרינוס קיסר שהרג באלכסנדריא של מצרים שישים רבוא על שישים רבוא, כפלים כיוצאי מצרים.

הקול קול יעקב -
זה אספסינוס קיסר שהרג בכרך ביתר ד' מאות רבוא, ואמרי לה: ארבעת אלפים רבוא.

והידים ידי עשו -
זו מלכות רומי שהחריבה את ביתנו ושרפה היכלנו והגליתנו מארצנו.

דבר אחר:
הקול קול יעקב -
אין לך תפילה נשמעת שאין בה מזרעו של יעקב.

ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו -
בשעה שהיו רשעים עומדים ממנו, לא היה מכירו.

ויאמר גשה נא ושקה לי בני -
את נושקני בקבורה, ואין אחר נושקני בקבורה.

ויבא לו יין -
מהיכן היה, וכתיב: ותתן את המטעמים?
מיכאל הביא לו מן עדן.
אין אתה מוצא יין של ברכה אלא זה, ושל אברהם: ומלכי צדק מלך שלם וגו'.

ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו -
א"ר יוחנן:
אין לך דבר שריחו קשה מן השטף הזה של עזים, ואת אמרת: וירח את ריח בגדיו ויברכהו?! אלא כשנכנס יעקב נכנס גן עדן עמו.

דבר אחר:
וירח את ריח בגדיו -
ריח בוגדיו, כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות.
יוסף משיתא - בשעה שבקשו שונאים ליכנס להר הבית, אמרו: יכנס מהם ובהם תחלה.
אמרין ליה: עול, ומה דאת מפיק - דידך הוא.
נכנס והוציא מנורה של זהב.
אמרו ליה: אין דרכו של הדיוט להשתמש בו, אלא עול זמן תניינות, ומה דאת מפיק - דידך הוא. ולא קבל עליו.
נתנו לו מכם שלוש שנים, ולא קבל עליו.
אמר: לא די שהכעסתי לאלהי פעם אחת, אכעיסנו פעם שניה?!
ומה עשו לו?
נתנוהו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו, והיה צוח: ווי דאכעסתי לבריי.
יקום איש צרורות בן אחותו של יוסי בן יועזר איש צרדה, דהוה רכיב סוסיא בשבתא.
אזל קומי שריתא למצטלבא.
א"ל לר' יוסי: חמי סוסיא דארכבי מרי, וחמי סוסיא דארכבך מרך.
א"ל: אם כן לעושי רצונו קל וחומר למכעיסיו.
נכנס בו הדבר כארס של עכנא, הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות ב"ד: סקילה שרפה הרג וחנק. מה עשה?
הביא קורה ונעצה בארץ וקשר בה נימין והקיפה גדר ועשה מדורה לפניה ונעץ את החרב באמצע. נתלה בקורה נפסקה נימא ונחנק, קדמתו חרב, ונהפך עליו גדר, ונשרף.
נתנמנם יוסי בן יועזר וראה מטתו פורחת באויר.
אמר: אוי לשעה קלה קדמני זה לגן עדן.

דבר אחר:
מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי.

ויאמר ראה ריח בני - הרי בנוי, כמה דאת אמר: ריח ניחוחי תשמרו להקריב.
כריח השדה - הרי חרב, כמה דאת אמר: ציון שדה תחרש.
אשר ברכו ה' - הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כמה דאת אמר: כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם.

וירח את ריח בגדיו -
[הנהו] בריוני דהוו בשיבבותיה דרבי זירא דהוה מקרב להו, כי היכי דאהדרו בהו בתיובתא, והוו קפדי רבנן. כי נח נפשיה דר' זירא, אמרי: עד האידנא הוה קטינא חריך שקי דהוה בעי עלן רחמי, השתא מאן בעי עלן רחמי, הרהרו בלבייהו ועבוד תשובה.

ויתן לך האלהים מטל השמים -
כתיב: שורשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי.
אמר יעקב: ע"י שהייתי עוסק בתורה שנמשלה למים, זכיתי להתברך בטל: ויתן לך האלהים מטל השמים.
הגשמים אינן יורדין אלא בזכותך, יפתח ה' לך בזכותך.
הטללים אינן יורדין אלא בזכותך ויתן לך האלהים בזכותך.
יתן לך ויחזור
ויתן לך.

יתן לך – ברכות,
ויתן לך - כבושין הראויות לך.

יתן לך – שלך,
ויתן לך - של אביך,

יתן לך - שלך
ויתן לך - של אחיך.

יתן לך – אלהותא.
אימתי?
לכשתצטרך, הדא הוא דכתיב: ויתפלל שמשון וגו' ויאמר זכרני נא וחזקני נא.
אמר לפניו: רבש"ע, זכור לי אותה ברכה שברכני אבא, יתן לך אלהותא.

מטל השמים -
זה המן: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.

משמני הארץ -
זה באר, שהיתה מעלה דגים שמנים.

ורוב דגן -
אלו הבחורים דגן בחורים.

ותירוש -
אלו הבתולות, ותירוש ינובב בתולות.

דבר אחר:
מטל השמים -
אלו מנחות.

ומשמני הארץ -
הקרבנות.

ורוב דגן -
אלו הבכורים.

ותירוש -
אלו הנסכים.

דבר אחר:

מטל השמים -
זה מקרא.

ומשמני הארץ -
זה משנה.

ורוב דגן -
זה תלמוד.

ותירוש -
זה אגדה.

יעבדוך עמים -
אלו ע' אומות.

וישתחוו לך לאומים -
אלו בני ישמעאל ובני קטורה, דכתיב: ובני דדן היו אשורים ולטושים ולאומים.

הוה גביר לאחיך -
זה עשו ואלופיו.

וישתחוו לך בני אמך -
הכא את אמרת בני אמך ולהלן הוא אומר בני אביך?
אלא יעקב על ידי שנשא ד' נשים, הוא אומר בני אביך, יצחק שלא נשא אלא אחת, הוא אומר: בני אמך.

אורריך ארור ומברכיך ברוך -
ולהלן הוא אומר מברכיך ברוך ואורריך ארור?
אלא בלעם על ידי שהיה שונא, פותח בברכה וחותם בקללה.

דבר אחר:
הרשעים ע"י שתחלתן שלוה וסופן יסורין פותחין בברכה וחותמין בקללה, הצדיקים ע"י שתחלתן יסורין וסופן שלוה, פותחין בקללה וחותמין בברכה. אורריך ארור ומברכיך ברוך.

ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב -
פילונו של אבינו יצחק מפולש היה.

ורבנן אמרי:
כמין איסטדימוטא, הדלתות היו נכפלות לאחוריהן. ועמד לו יעקב אחורי הדלת ויצא, דכתיב: אך יצא יצא יעקב - נראה יוצא ואינו יוצא.

ועשו אחיו בא -
יוצא מזויין.

ויעש גם הוא מטעמים -
הדא הוא דכתיב: שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך.
באיזה זכות השממית בידים תתפש?
בזכות אותן הידים: ויעש גם הוא מטעמים.

יקום אבי -
אמר ליה הקב"ה ליעקב: אתה אמרת וכו' כדלעיל:

ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד -
חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב, חרדה שהחרידה רות לבועז, בדין היה לקללה, אלא ובוטח בה' ישוגב, נתן הקב"ה בלבו וברכה: ויאמר ברוכה את לה' בתי. חרדה שהחריד יעקב ליצחק בדין היה לקללו, אלא ובוטח בה' ישוגב נתן בלבו וברכו.

אמר רבי חמא בר חנינא:
מאד - מחרדה שהחריד ע"ג המזבח, אמר: מי הוא שנעשה סרסור ביני לבין המקום שיטול יעקב את הברכות?
כלפי רבקה אמר.

אמר רבי יוחנן:
מי שיש לו ב' בנים אחד יוצא ואחד נכנס חרד?
אלא בשעה שנכנס עשו נכנס גיהנם עמו.

רבי נתן בשם רבי אחא:
התחילו כתלי הבית מרתיחין, הוא דהוה אמר מי אפוא, מי הוא זה שעתיד לאפות בכאן, אני או יעקב בני?
אמר ליה הקב"ה: לא אתה ולא יעקב בנך, אלא הוא הצד ציד.
צידא היך צדוך, פכור תרעיא היך תרעך פכור ומקולקל, הדא הוא דכתיב: לא יחרוך רמיה צידו - לא יאריך ולא יאחר הקב"ה לרמאי ולצידו.

דאמר רבי יהושע בן לוי:
כל אותו היום היה עשו צד צבאים וכופתן ומלאך בא ומתירן, צד עופות וכופתן ומלאך בא ומפריחן, כל כך למה?
והון אדם יקר חרוץ, כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות שהן יקרות של עולם חרוצות לו.

רבי חנינא בר פפא שאליה לרבי אחא:
אמר ליה: מהו דכתיב: הון אדם יקר חרוץ?
אמר ליה: חרוצה היא ביד הצדיקים שאינן נוטלין מן היקר של עתיד לבוא בעוה"ז.

ואוכל מכל -
רבי יהודה אומר:
מכל מה שנברא מששת ימי בראשית.

ר' נחמיה אומר:
מכל מה שהוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא.
אמר ליה: עקרו של דבר מה האכילך?
אמר ליה: איני יודע אלא טועם הייתי טעם פת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל מעדנים שבעולם.

אמר רבי ברכיה:
כיון שהזכיר בשר מיד בכה, אמר: אני קערה אחת של עדשים האכילני ונטל את בכורתי, אתה שהאכילך בשר על אחת כמה וכמה.

אמר רבי לוי:
לפי שהיה יצחק אבינו מתפחד תאמר שלא עשיתי כשורה שעשיתי את שאינו בכור בכור?
וכיון שאמר את בכורתי לקח, אמר: יאות ברכתי.

אמר רבי אלעזר:
אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר אילולי שרמה יעקב אבינו באביו, לא נטל את הברכות?
תלמוד לומר: גם ברוך יהיה.

אמר רבי יצחק:
בא לקללו.
א"ל הקב"ה: הזהר, שאם אתה מקללו לנפשך את מקלל, שכבר אמרת: אורריך ארור.

אמר רבי לוי:
שישה דברים משמשין את האדם, שלושה ברשותו ושלשה אינן ברשותו.
העין והחוטם והאוזן אינן ברשותו, מה דלא בעי שמע, מה דלא בעי מורח, מה דלא בעי חמי. הפה והיד והרגל ברשותו אי בעי הוא לעי באורייתא, אי בעי מפליג מצוות, אי בעי אמר לישן ביש, אי בעי מחרף ומגדף.
והיד - אי בעי גנב, אי בעי קטיל.
והרגל - אי בעי אזיל לבתי כנסיות ומדרשות, ואי בעי אזיל לבתי טרטיאות ולבתי קרקסיאות

ובשעה שאדם זוכה הקב"ה עושה אותן שהן ברשותו שלא ברשותו.
הפה - גם ברוך יהיה.
היד - ותיבש ידו אשר שלח עליו.
הרגל - בני אל תלך בדרך אתם כי רגליהם לרע ירוצו.

כשמוע עשו את דברי אביו -
א"ר חנין:
כל מי שאומר הקב"ה ותרן הוא - יותרו מעיו, אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה.
זעקה אחת הזעיק יעקב אבינו לעשו, אימתי נפרע לו?
בשושן הבירה: ויזעק זעקה גדולה ומרה.

ג' דמעות הוריד עשו:
אחד מימינו
ואחד משמאלו
ואחד נסתלקה בתוך עינו והיא האכילתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש.
אמרו ישראל: עשו הרשע על שהוריד ג' דמעות נתמלא רחמים עליו, אנו שדמעותינו תדירין ביום ובלילה כלחם על אחת כמה וכמה, שנאמר: הייתה לי דמעתי לחם יומם ולילה.
אמר דוד: אל דמעתי אל תחרש. ואוכל מכל (כתוב לעיל):

הכי קרא שמו יעקב -
מלמד שחיכך בגרונו והוציא את הזמורה.
שלושה באו בעלילה:
קין,
ועשו,
ומנשה.
קין - דכתיב: גדול עוני מנשוא.
עשו – דכתיב: הברכה אחת היא לך אבי.
מנשה - בתחלה קרא לאלוהות הרבה ולבסוף לאלהי אבותיו.

ויאמר בא אחיך במרמה -
בחכמת תורתו.

הלא אצלת לי ברכה -
מן הנצולות.

ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך -
היא ברכה שביעית, ולמה אומר תחלה?
א"ל: מלך שמתיו עליך וברכותיך שלו הן, עבדא ומה דיליה למריה.

ולכה אפוא מה אעשה בני -
ברם לך פתא אפויה.

ר' יוחנן אמר:
הרף ממני שפורניותו אפוי לך בכל מקום.

וריש לקיש אמר:
הרף ממני, שאף וחמה מסורין לו.
א"ל הקב"ה: כך היית אומר ולכה אפוא?
א"ל: יוחן.
א"ל: רשע הוא.
א"ל: בל למד צדק - לא כבד את הוריו?
א"ל: בארץ נכחות יעול - עתיד לפשוט ידו בבית המקדש.
א"ל: א"כ השפע לו טובה בעוה"ז, ובל יראה גאות ה' לעוה"ב.

הנה משמני הארץ יהיה מושבך -
זו איטליא.

ומטל השמים מעל -
זו בית גוברין.

דבר אחר:
הנה משמני הארץ -
מן שמיניא דארעא.
אנטונינוס שלח לגבי רבינו, א"ל: בגין דתיסבריא חסרין, מה נעביד דנמליא יתהון. נסביה לשליחא ועייליה לגו פרדסא עיקר פוגלין רברבין ושתל דקיקין, חסין רברבין ושתל דקיקין.
א"ל: הב לי אנטיגרפא. לא יהב ליה. עאל גביה.
א"ל: מה אמר לך?
אמר ליה: לא אמר לי כלום.
א"ל: ולא עבד קמך כלום?
אמר ליה: אעלני לגו פרדסא, שרי עיקר פוגלין רברבין ושתל דקיקין, חסין רברבין ושתל דקיקין. שרי מפיק דוכסין ומעייל איפרכין עד זמן דאיתמליאן תיסבריא.

ועל חרבך תחייה -
א"ר לוי:
תטול חרבך ואת חיי.

ואת אחיך תעבוד -
אם זכה – תעבוד, ואם לאו - תעבד.

והיה כאשר תריד -
א"ל: את יש לך ירידין,
והוא יש לו ירידים.

את יש לך נמוסים,
והוא יש לו נמוסים.

אם ראית יעקב אחיך פורק מעליו עולה של תורה, גזור עליו שמדים ואת שולט בו, הדא הוא דכתיב: כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו.
ויצחק היכן הוא?
אמרו ישראל: מי שאומר גזור עליו שמדים, את מתכיפו עם האבות.

וישטום עשו -
בלבו נעשה לו שונא ונוקם ונוטר. עד כדון קראון סנטיראי דרומאי.

ויאמר עשו אל לבו -
הרשעים ברשות לבן (כתוב ברמז ס"א).

יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב -
ר' יהודה אומר:
בא לו עשו במתינה. אמר: מה אנא מעכיר את אבא?
אלא יקרבו ימי אבל אבי.

רב נחמן אמר:
הרבה סייחין מתו ונעשו עורותיהן שטיחין על גבי אמותן.

רבנן אמרי:
אם אני הורגו, הרי שם ועבר יושבין עלי בדין ואומרים לי: למה הרגת את אחיך?
אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל, והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו, ויורש אני שתי משפחות, הדא הוא דכתיב: יען אמרך את שני הגוים ואת [שתי הארצות] לי תהיינה וירשנוה וה' שם היה.
מאן אמר, דאמרית כן?
אמר הקב"ה: וה' שם היה.
כפר עשו ואמר: אנא לא אמרי הדא מילתא.
אמר ליה הקב"ה: לית אנא ידע דאנא בודקיהון דלביא אני ה' חוקר לב.
ויגד לרבקה את דברי עשו -
מי הגיד לה?
אמהות נביאות היו, רבקה הייתה מהאמהות.

ר' ברכיה בשם ר' יצחק:
אפילו הדיוט אינו חורש תלם [בתוף תלם], ונביאים חורשים תלם בתוך תלם?!
אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו.

הנה עשו אחיך מתנחם לך -
כמת הוא תוה עליך, כמת הוא מתנחם עליך, כבר הוא שותה עליך כוס תנחומין.

וישבת עמו ימים אחדים -
וכתיב: ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים.
נאמר כאן ימים אחדים,
ונאמר להלן אחדים.
מה להלן שבע שנים, אף כאן שבע שנים.

עד אשר תשוב חמת אחיך -
אמו בצדקתה אמרה, והוא לא עשה כן אלא ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח - עוברתיה ונחרתיה לא זיעא מפומיה.

למה אשכל גם שניכם -
א"ר לוי:
אוי להם לרשעים שהן מתעמקין עצות רעות על ישראל, כל אחד ואחד אומר: עצתי יפה מעצתם.
עשו אמר: שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה?!
אני איני עושה כן, אלא יקרבו ימי אבל אבי.

פרעה אמר: שוטה היה עשו שאמר: יקרבו ימי אבל אבי ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה?!
אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקיקין תחת כורסי אנא מחנק להון, הדא הוא דכתיב: כל הבן הילוד היארה תשליכוהו וגו'

אמר המן: שוטה היה פרעה ולא היה יודע שהבנות נשאות לאנשים ופרות ורבות?!
אני איני עושה כן, אלא להשמיד להרוג ולאבד.

א"ר לוי:
אף גוג לעתיד לבא אומר כן, שוטה היה המן ולא היה יודע שיש להן פטרון בשמים?!
אני איני עושה כן, אלא בתחלה אני מזדווג לפטרונן ואח"כ להם, הדא הוא דכתיב: יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו.
אמר הקב"ה: רשע, לי באת להזדווג, חייך שאני עושה מלחמה עמך, שנאמר: ה' כגבור יצא וגו' ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב.

ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת -
התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת.

אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה -
קופחת זו לזו.