[לא, א]
וישמע את דברי בני לבן לאמר -
חזקיה אמר: עד שלא ירד יעקב אבינו לשם, לא נפקדו בזכרים, הדא הוא דכתיב: וישמע את דברי בני לבן לאמר: ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה -
אין כבוד אלא כסף וזהב, שנאמר בוזו כסף בוזו זהב ואין קצה לתכונה כבוד מכל כלי חמדה.

[לא, ב]
וירא יעקב את פני לבן -
לב אדם ישנה פניו בין לטוב בין לרע.
אמר לו הקב"ה ליעקב: חמיך אין מסביר לך פנים, ואת יושב אצלו?!
שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך.

[לא, ג]
ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך -
זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים.
והלא אין ארץ החיים אלא צור וחברותיה: תמן שובעא תמן זולא, ואת אמרת: בארץ החיים?!
אלא ארץ שמתיה חיים תחלה לימות המשיח.

ריש לקיש משום בר קפרא מייתי לה מהכא:
נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה.
אמר ליה הקב"ה: אתה אמרת: חלקי בארץ החיים, שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך - אביך מצפה לך, אמך מצפה לך, אני בעצמי מצפה לך, נכסי חוצה לארץ אינן בכלל ברכה אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך.

הכא את אמרת: ואהיה עמך,
ולהלן את אמרת: ואהיה עמך בכל אשר הלכת?
אלא דוד ע"י שהיה מפרנס לכל ישראל, הוא אומר: בכל אשר הלכת יעקב ע"י שהיה מפרנס את ביתו, הוא אומר לו: שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך.

[לא, ד]
וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו -
אמר רשב"ג:
בג' דברים אני אוהב את בני מדי:
שאין נושכים ואוכלין אלא חותכין ואוכלים.
ואין נושקין אלא ביד.
ואין נוטלים עצה אלא בשדה, דאית בה רווח, הדא הוא דכתיב: וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו.

[לא, ח]
אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך -
צפה הקב"ה מה שעתיד לעשות לבן עם אבינו יעקב והיה צר צורה כיוצא בה.

אם כה אמר אין כתיב כאן, אלא אם כה יאמר - כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך אין כתיב כאן אלא עושה לך.

[לא, יא]
ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב -
(יעקב) לו ולדורות.
אין דור שאין בו כאברהם, ואין דור שאין בו כיעקב, ואין דור שאין בו כמשה.

[לא, יב]
שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים -
עולים אין כתיב כאן אלא העולים - מאליהן היו עולים.

[לא, ט]
ויצל אלוהים את מקנה וגו' -
כזה שהוא מציל מן הנצולות.

ותען רחל ולאה ותאמרנה לו -
למה מתה רחל תחלה?

ר' יהודה אומר:
מפני שדברה בפני אחותה.

א"ל ר' יוסי:
מימיך ראית אדם קורא ראובן ושמעון עונה אותו?
והלא לרחל קרא ורחל ענתה!
על דעתיה דר' יהודה ניחא.
על דעתיה דר' יוסי לא מתה אלא מקללתו של זקן, עם אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה -
והוה כשגגה שיוצאה מלפני השליט.

הלוא נכריות נחשבנו לו וגו' -
אפשר כן?!
אלא אי היה חמי קווקיא טבא - הוה נסיב ליה, פטיקלין טב - הוה נסיב ליה.

ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים -
לב חכם לימינו - זה יעקב.
ולב כסיל לשמאלו - זה עשו, ויקח עשו את נשיו ואח"כ את בניו ואת בנותיו.

[לא, יט]
ולבן הלך לגזוז את צאנו -
בכל מקום שנאמר גזיזה, עושה רושם.

ותגנוב רחל את התרפים -
היא לא נתכוונה אלא לשמים.
אמרה: מה אנא מיזל לי ונשבוק הדין סבא בקלקוליה?
לפיכך: ותגנוב רחל את התרפים.

[לא, כב]
ויגד ללבן ביום השלישי -
א"ר אבהו:
מה שהלך יעקב אבינו לשלשה ימים, הלך לבן ביום א'.

א"ר חייא בר אבא:
מה שהלך יעקב אבינו לשבעה ימים, הלך לבן ליום אחד.
מה נפשך, רוצה ולא רוצה כבר כתיב, וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב.
וכתיב: ויגד ללבן ביום השלישי, שלישי לבריחה, שנאמר: וירדוף אחריו דרך שבעת ימים יומא דהוו קיימי ביה, הוי: מה שהלך יעקב אבינו לשבעה ימים, הלך לבן ביום אחד.

[לא, כד]
ויבא אלוהים אל לבן הארמי בחלום הלילה וגו' השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע -
אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי:
כל טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים, שנאמר: השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע - בשלמא רע לחיי, אלא טוב אמאי לא?
אלא שמע מנה, אפילו טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים.
בשלמא הכא דלמא מדכר ליה שמא דעבודה זרה, אלא התם מאי רעה איכא?
משום דקא שדי בה זוהמא.

דאמר ר' יוחנן:
בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, אותם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן.

השמר לך מדבר עם יעקב -
אפילו דברים שאתה אומרן לטובתו, הוא חשבן לרעתו.

[לא, כז]
למה נחבאת לברוח -
אמר: דלמא דחזר ביה.

[לא, כח]
ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי -
אמר: עד כדון אית ביה.

[לא, כט]
אמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע -
אמר לית הוא מניה.

[לא, ל]
למה גנבת את אלהי -
כיון ששמעו השבטים כך, אמרו בושנו ממך לבן אבי אמנו, שלעת זקנתך את אומר: למה גנבת את אלהי.

[לא, לג]
ויבא באהל רחל -
דהוה משמשנית.

[לא, לד]
ורחל לקחה את התרפים ותשימם בכר הגמל -
בעביטא דגמלא.

[לא, לה]
ותאמר אל אביה -
א"ר יוחנן:
תרפים לא מצא קיתוניות מצא, נעשו תרפים קיתוניות שלא לבייש את רחל.

מה הן תרפים?
(ח) שוחטין אדם בכור ומולקים את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים, וכותבין על ציץ הזהב שם רוח הטומאה ומניחין אותו תחת לשונו נותנין אותו בקרי ומדליקין ומשתחוים לו, והוא מדבר עמם, שנאמר: כי התרפים דברו און, לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב, ולא עוד אלא להכרית ע"ז מבית אביה:

אמר רב ספרא:
כמאן קרו פרסאי לנדה דישתנא?
מהכא, כי דרך נשים לי.

[לא, לו]
ויחר ליעקב וירב בלבן -
קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים.
קפדנותן של אבות מנין?
ויחר ליעקב וירב בלבן - מה את סבור שמא מכות ופצעים היו שם, ולא היו שם אלא דברי פיוסים, יעקב מפייס את חמיו.

[לא, לז]
כי מששת את כל כלי -
חתן שהוא דר בבית חמיו, אפשר לו שלא ליהנות ממנו אפילו כלי אחד או חפץ או סכין אחד? ברם הכא: כי מששת את כל כלי - אפילו מחט אחד אפילו צנורא אחד.

ולא ענותנותן של בנים – מדוד.
ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי ומה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי - מזכיר שפיכות דמים בפיוסו.

[לא, לח-לט]
טרפה לא הבאתי אליך -
דקטילא.

אנכי אחטנה -
אני הייתי חוטא על הארי שכך גזר הקב"ה על צאנו שהיה הארי אוכל ממנו בכל יום חמישה. ואם תאמר, שאם היה רועה אחר היה מצילו?
תלמוד לומר: כי כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו וגו'.

גנובתי יום וגנובתי לילה -
קריין לי גנבא דיממא וגנבא דליליא.

זה לי עשרים שנה -
גדול תלמוד תורה מכבוד אב ואם, שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית עבר לא נענש עליהם.

ואילי צאנך לא אכלתי -
אמר רבא:
שור בן יומו קרוי שור, דכתיב: שור או כשב או עז כי יולד.
איל בן יומו קרוי איל, שנאמר: ואילי צאנך לא אכלתי.
אילים הוא דלא אכל הא כבשים אכל?!
אלא שמע מנה , איל בין יומו קרוי איל.

[לא, מ]
הייתי ביום אכלני חורב -
ההוא רעיא דהוה רעי חיותא אגודא דנהר פפא, שריק חדא מנייהו נפלת לנהרא, אתא לקמיה דרבה, פטריה.
אמר: מאי הוה ליה למעבד הא נטר כדנטרי אינשי וכו', הכא נמי דפטור?
א"ל: אין.
איתיביה: עד מתי שומר שכר חייב לשמור? כגון:הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני [התם] בחזני מתא.
אטו יעקב אבינו מחזני מתא הוה?
הכי קאמר לה ללבן: נטרי לך נטירותא יתירתא כחזני מתא.

הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני -
מה היה אומר?

רבי יהושע בן לוי אמר:
ט"ו שיר המעלות שבספר תהילים.
מה טעם?
שנאמר: לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל - ישראל סבא.

רבי שמואל בר נחמן אמר:
כל ספר תהילים.
מה טעם?
שנאמר: ואתה קדוש יושב תהילות ישראל - ישראל סבא.

[לא, מב]
לולי אלהי אבי אלהי אברהם -
כל מקום שנאמר: לולי - בזכות אבות.
והכתיב: כי לולא התמהמהו - כל עצמן לא עלו אלא בזכות אבות, שאילולי זכות אבות לא עלו משם לשלום.
אית דמפיק לישנא אחרינא: כל מקום שנאמר לולי, בזכות אבות הוא בא, חוץ מזה.
א"ל: אף זה בזכות אבות, בזכות קדושת השם, בזכות תורה: לולי תורתך שעשועי.
בזכות אֲמָנָה, שנאמר: לולא האמנתי לראות בטוב ה'.

ואת יגיע כפי ראה אלוהים -
חביבה היא מלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות.

זכות אבות הצילה ממון - לולי אלהי אבי וגו' כי עתה ריקם שלחתני.
ומלאכה הצילה נפשות - את עניי ואת יגיע כפי.

[לא, מג]
ויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנותי -
אמר רבי ראובן:
כלהון בנותיו היו.

הבנות בנותי -
הרי שתים.
ולבנותי - הרי ארבע.

[לא, מה]
ויקח יעקב אבן -
א"ר יוחנן:
כשן הזה של טבריא.

[לא, מו]
ויאמר יעקב אל אחיו -
חד אח היה ליה ולואי קבריה! אלא אלו בניו, והיה קורא אותם אחיו, צדיקים כיוצא בו, גבורים כיוצא בו.

אמר רבי יודן:
לבש אדם לבושו של אביו, הרי הוא כיוצא בו.

[לא, מז]
ויקרא לו לבן יגר שהדותא -
אמר רבי שמואל בר נחמן:
אל יהא לשון סורסי קלה בעיניך, שבתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהקב"ה חולק לו כבוד. בתורה - ויקרא לו לבן יגר שהדותא.
בנביאים - כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו.
בכתובים - וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי.

[לא, מט]
והמצפה אשר אמר יצף ה' ביני ובינך -
כי יסתר אין כתיב כאן אלא כי נסתר, עד כאן היינו רואים זה את זה.

[לא, נ]
אם תענה את בנותי -
הרי שתים

ואם תקח נשים על בנותי -
הרי שתים, כולהון בנותיו היו.

תשמיש המטה דאיקרי ענוי מנלן?
דכתיב: אם תענה את בנותי מתשמיש המטה.

ואם תקח נשים וכו' -
מצרות.

ואימא אידי ואידי מצרות?
מי כתיב אם תקח ואם תקח כתיב.
ואימא אידי ואידי מצרות, חד צרות דידיה וחד דאתיא מעלמא?
מי כתיב: אם תקח ואם תענה.
אימא תשמיש יתירה, דתשמיש גופה ענוי הוא, דכתיב: וישכב אותה ויענה - התם שענה בביאות אחרות.

[לא, נב]
עד הגל הזה וגו' אשר יריתי -
כזה שהוא מורה את החנית.

עד הגל הזה ועדה המצבה לרעה -
לרעה אין אתה עובר עלי, אבל אתה עובר לפרקמטיא.

[לא, נג]
אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו -
אלהי אברהם – קודש,
ואלהי נחור – חול,
ואלהי אביכם - משמש קודש ומשמש חול.