[לב, א]
וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם -
דוויים וסגופים היו, ולא היו מפרינין אלא בפה.

וילך וישב לבן למקומו -
חזר לדוויו, מלמד שנכנסו ליסטין בתוך ביתו והיו מקרקרין בו כל הלילה.

[לב, ב]
ויעקב הלך לדרכו -
כמה מלאכים היו מלוין ליעקב?
ס' רבוא, הדא הוא דכתיב: ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוהים זה, ואין שכינה שורה על פחות מס' רבוא.

רבנן אמרין:
ק"כ רבוא.

ויקרא שם המקום ההוא מחנים -
רבי איבו אמר:
נטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו, הדא הוא דכתיב: וישלח יעקב מלאכים לפניו:


ר' פנחס בשם רבי ראובן פתח:
קומה ה' קדמה פניו - קדמיה לרשיעא, עד דלא יקדימך.
הכריעהו - הכריעהו לכף חובה שוברהו כדבר אחר.
המה כרעו ונפלו פלטה נפשי מרשע חרבך - מאותו רשע שבא מכחה של אותה חרב שנאמר: ועל חרבך תחיה.

דבר אחר:
מאותו רשע שהוא עתיד ליפול בחרבך, כמה דאת אמר: כי רותה בשמים חרבי.
א"ל הקב"ה: לדרכו היה מהלך, והיית משלח אצלו ואומר: כה אמר עבדך יעקב.

רבי יהודה בר סימון פתח:
מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע - כשם שאי אפשר למעין להרפס ומקור להשחת, כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע.
א"ל הקב"ה: לדרכו היה מהלך וכו'.

רבי הונא פתח:
מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו –
משל לארכיליסטים שהיה ישן בפרשת דרכים ועבר חד מעיר ביה.
א"ל: קום לך דבישא שכיח הכא.
קם ושרי מקפח ביה.
א"ל: ינער בישא, דהוא דמיך ועוררתיה.
כך א"ל הקב"ה: לדרכו היה מהלך וכו'.
אל תתן ה' מאויי רשע - רבש"ע, אל תתן לעשו הרשע מחשבות לבו.
זממו אל תפק - עשה לו זמם לעשו הרשע, שלא תהא לו נחת רוח שלמה.
ומה זמם לו הקב"ה?
אלו בני ברבריא ובני גרמניא שאדומיים מתיראים מהם.

דבר אחר:
[לב, ד]
וישלח יעקב מלאכים -
מה כתיב למעלה מן הענין?
ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוהים - זה כמה הוא מחנה אלוהים?
שני אלפים רבוא, שנאמר: רכב אלוהים רבותים אלפי שנאן.

ויקרא שם המקום ההוא מחנים - שתי מחנות, למה?
מלמד, שנתנו לו ליעקב ארבעת אלפים רבוא מלאכי השרת, ונדמו כולם לחיילות של מלך, מהם לבושי ברזל,
מהם רוכבי סוסים,
מהם יושבי קרנות,
פגע בלבושי ברזל א"ל: של מי את?
א"ל: של יעקב.
וכן רוכבי סוסים וכן ביושבי קרנות, הדא הוא דכתיב: מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. ואף יעקב היה מזכיר לעשו הרשע שמו של הקב"ה, כדי ליראו ולבהלו, דכתיב: כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים.
משל דיעקב ועשו למה הדבר דומה?
לאחד שזימן חברו לסעודה, והכיר בו שהוא מבקש להרגו.
א"ל: דומה תבשיל זה לאותו תבשיל שטעמתי בבית המלך.
אמר: ידע ביה מלכא! מסתפי ולא קטליה.
אף הכא כיון שאמר לעשו כראות פני אלוהים אמר עשו הרשע: הגיעו הקב"ה לכבוד הזה, שוב איני יכול לו.

מלאכים -
שלוחי בשר ודם.

אמר רבי חמא בר חנינא:
הגר שפחת שרה הייתה ונזדווגו לה חמישה מלאכים, זה שהוא אהובו של בית - על אחת כמה וכמה.
יוסף קטנן של שבטים נזדווגו לו שלושה מלאכים:
וימצאהו איש,
וישאלהו האיש,
ויאמר האיש,
זה שהוא אביהם, על אחת כמה וכמה.

לפניו -
זה שבא עתו ליטול מלכות.
לפניו - חלש פורפוריה וטלקיה קודמוי.
א"ל: אין שני זרזירין ישנים על דף אחד.

אל עשו אחיו -
(א) אפילו עשו אלא אחיו.

ארצה שעיר שדה אדום -
למה נקרא שמו שעיר?
שהוא מעמיד שערותיהם של אדם.

[לב, ה]
ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו -
רבינו אמר לרבי אפס:
כתוב חד איגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס. וכתב ליה: מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס, נסבה וקראה וקרעה.
א"ל: כתוב מן יהודה עבדך למרן מלכא אנטונינוס.
אמר ליה: מה את מבזה על כבודך?
אמר ליה: מה אנא טב מן סבי?!
לא כך אמר יעקב: כה אמר עבדך יעקב?

עם לבן גרתי -
לבן רבהון דרמאי יהביתיה בחפתי, ההוא גברא - לא כל שכן.

ואחר עד אתה -
שעדיין לא נולד שטנו של אותו האיש.

דאמר רבי שמואל בר נחמני:
מסורת היא בידינו, שאין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל.

דבר אחר:
ויצו אותם לאמר -
אל תאמר כשיצא נטל כלום מתפוסת בית אביו, אלא בשכר קניתי כל המחנות האלו בכחי, שנאמר: ועתה הייתי לשני מחנות.
באותה שעה שקרא יעקב אבינו לעשו אדוני.
א"ל הקב"ה: אתה השפלת את עצמך לפני אחיך וקראת אותו אדון שמונה פעמים, אני מעמיד ממנו שמונה מלכים קודם לבניך, דכתיב: ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל.
אמר ליה: אם לשלום אתה מתוקן - אני כנגדך, אם למלחמה - אני כנגדך.
יש לי גבורים ובעלי מלחמה, ואומר לפני הקב"ה דבר והוא עושה, שנאמר: רצון יראיו יעשה.

ויהי לי שור וחמור -
רבי יהודה אומר:
משור אחד יצאו שוורים הרבה, ומחמור אחד יצאו חמורים הרבה.

רבי נחמיה אומר:
לישנהון דברייתא חמרוותא גמלוותא.

רבנן אמרין:
שור - זה משוח מלחמה, שנאמר: בכור שורו הדר לו.
חמור - זה מלך המשיח, שנאמר: עני ורוכב על חמור.
צאן - אלו ישראל, שנאמר: ואתן צאני צאן מרעיתי.
ועבד ושפחה - הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו.

דבר אחר:
ויהי לי שור וחמור -
שור - זה יוסף, דכתיב: בכור שורו הדר לו.
חמור - זה יששכר, דכתיב: יששכר חמור גרם.
ובן בנו של יוסף עומד לכלות את עמלק, דכתיב: ויחלוש יהושע וגו'.
ובניו של יששכר יודעים מה הקב"ה עושה בעולמו, שנאמר: ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. וצאן - אלו ישראל, שנאמר: ואתן צאני.
ועבד - זה דוד, שנאמר: אני עבדך בן אמתך.
ושפחה - זה אביגיל, שנאמר: הנה אמתך לשפחה.
באותה שעה הלכו אותן שלוחים וראו את עשו שהיו עמו גבורים מזויינים.

[לב, ו]
וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו -
את נוהג בו כאח והוא נוהג בך כעשו.

וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו -
ריש לקיש אמר:
עִמו – כעמו, מה הוא עשוי על ארבע מאות איש, כך כל אחד מהם עשוי על ארבע מאות איש.

עִמו -
רבי שמואל בר נחמן אמר:
ארבע מאות [קושרי] כתרים היו עמו.

ויש אומרים:
ארבע מאות איפרכין היו עמו.

רבי ינאי אומר:
ארבע מאות ראשי גייסות היו עמו.

[לב, ח]
רבי לוי אמר:
הלך ונטל אגרמי ממצרים.
אמר: אי יכילית ליה – טָבָת. ואי לא – אנא אמר ליה: אייתי מכסא, מיגו כן אנא קאים עליה וקטל יתיה. כיון שאמרו לו ליעקב כל אותה גדוּלה, היה מתירא ממנו, והיה מחלק את בניו ואת נשיו לשני מחנות, שנאמר: ויירא יעקב מאד ויצר לו.
באותה שעה עמד יעקב בתפילה לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבש"ע, כתבת בתורתך: ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, ואם יבוא רשע זה ויאבד בני ואת אמם כאחת, ספר תורה שאתה עתיד ליתן בהר סיני מי יקראנו?!
בבקשה ממך הצילני מידו, שלא יבוא ויכני אם על בנים, שנאמר: הצילני נא.
מה עשה?
מיד שלח לו דורון לסמות את עיניו, שנאמר: כי השחד יעור עיני חכמים, ואין חכמים אלא אדום, שנאמר: והאבדתי חכמים מאדום.
ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו , מהו ורוח תשימו בין עדר ובין עדר?
אמר לפניו: רבש"ע, אם יהיו צרות באות על בני לא תביא אותן זו אחר זו, אלא הרויח להן מצרותיהן.
באותה שעה נשא יעקב את עיניו וראה את עשו שבא מרחוק, ונשא עיניו למרום ובכה, ושמע הקב"ה תפלתו והבטיחו שהוא מושיעו, שנאמר: יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב.
וירא יעקב מאד ויצר לו -
שני בני אדם הבטיחן הקב"ה ונתיראו:
הבחור שבאבות
והבחור שבנביאים.

הבחור שבאבות - זה יעקב, שנאמר: כי יעקב בחר לו יה.
ואמר לו הקב"ה: הנה אנכי עמך וסוף נתירא ויירא יעקב.

הבחור שבנביאים זה משה, שנאמר: לולי משה בחירו.
וא"ל הקב"ה: כי אהיה עמך ונתירא (כתוב ברמז רס"ו).
ויאמר ה' אל תירא אותו - מכלל שנתירא.
ראויין היו ישראל כליה בימי המן אילולי שסמכו דעתן לדעתו של זקן.
אמרו: ומה אם אבינו יעקב שהבטיחו הקב"ה נתירא, אנו על אחת כמה וכמה.

ויירא יעקב -
מכאן שאין הבטחה של צדיקים בעולם הזה.
כתיב: הנה אנכי עמך, אם יהיה אלוהים עמדי.
מכאן שאין הבטחה לצדקים בעולם הזה.
כתיב: ויאמר כי אהיה עמך - ואין דבר רע מזיקך.
וכתיב: ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה'.
מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה.
כתיב ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר ה'
לא כן כתיב: הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה?!
אלא אמר: הרבה קטיגורין יעמדו מכאן ועד גיחון.

ר' יעקב בר אידי רמי:
כתיב: והנה אנכי עמך ושמרתיך.
וכתיב: ויירא יעקב.
אמר: שמא יגרום החטא.

תניא נמי הכי: עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה.
עד יעבור עם זו קנית - זו ביאה שניה.
אמור מעתה ראויין היו ישראל לעשות להן נס בימי עזרא כדרך שנעשה להן בימי יהושע?!
אלא שגרם החטא.

וירא יעקב מאד ויצר לו -
לא היא יראה ולא היא צרה?
אלא ויירא שלא ייהרֵג,
ויצר - שלא יהרוג.
אם מתגבר הוא עלי - הורגני ואם אני מתגבר עליו - אני הורגו.
אמר כל השנים הללו הוא יושב בארץ ישראל, תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת ארץ ישראל?
כל השנים הללו הוא יושב ומכבד הוריו, תאמר שהוא בא עלי מכח כיבוד אב ואם?
כך אמר: יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי, תאמר שמת אותו זקן?
כך אמר לי הקב"ה: שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך, תאמר ע"כ היו התנאים ולא יותר?

ויחץ את העם אשר אתו -
זיינם מבפנים והלבישן בגדים מבחוץ, והתקין עצמו לג' דברים:
לדורון - ותעבור המנחה על פניו.
למלחמה - אם יבוא עשו אל המחנה.
לתפילה - ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם.

[לב, ט]
והיה המחנה הנשאר לפליטה -
למדתך תורה דרך ארץ, שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזוית אחד.
ממי את למד?
מיעקב, ויחץ את העם אשר אתו וגו'.
וכן הוא אומר: ואחביאם חמישים חמשים איש במערה.

אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו -
אל אחינו שבדרום.

והיה המחנה הנשאר לפליטה -
אלו אחינו שבגולה, אף על פי כן היו מתענין עליהן בשני ובחמישי.

[לב, י]
ויאמר ה' אלהי אבי אברהם -
הא לעשו לא?!
אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם - אני מתקיים עליהם.
מי היה קרוב לדוד, לא אחז?
הוא מניח לאחז ואמר לחזקיהו: כה אמר ה' אלהי דוד אביך!
אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם - אני מתקיים עליהם.

[לב, יא]
קטנתי מכל החסדים -
ר' אבא בר כהנא אמר:
איני כדאי.

קטנתי מכל החסדים -
ר' לוי אמר:
כדאי אני, קטנתי מכל החסדים (כתוב ברמז ל"ב):

כי במקלי עברתי את הירדן הזה -
בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שלא עברו ישראל את הירדן אלא בזכות יעקב.
בתורה - כי במקלי עברתי את הירדן הזה.
בנביאים - ביבשה עבר ישראל את הירדן, ישראל סבא.
בכתובים – דכתיב: הירדן תסוב וגו'. מלפני אלוה יעקב.

א"ר לוי:
אתר הוא תמן מצווח ירדן בחמי טבריא. בבהלה נכנס יעקב לשם ונעל עשו בפניו, חתר לו הקב"ה ממקום אחר, הדא הוא דכתיב: כי תעבור במים אתך אני.

[לב, יב]
הצילני נא, הצילני נא מיד אחי -
שבא עלי מכחו של עשו.

פן יבוא והכני אם על בנים -
ואתה אמרת: לא תקח האם על הבנים.

דבר אחר:
[לב, יג]
ואתה אמרת היטב איטיב עמך -
היטב בזכותך,
איטיב - בזכות אבותיך.

[לב, טו]
עזים מאתים -
מכאן לעונה האמורה בתורה.
עזים מאתים - שהן צריכות תישים עשרים.
רחלים מאתים - שהן צריכות אילים עשרים.

[לב, טז]
גמלים מיניקות ובניהם שלשים - ובנאיהן שלשים.
פרות ארבעים - שהן צריכות פרים עשרה.
אתונות עשרים - שהן צריכות עירים עשרה.

אמר רבי לוי:
אילו היית מחזר בכל אהלי קדר אין את מוצא גמלים מיניקות ובניהם שלשים, ראה עשרו של יעקב.

ויקח מן הבא בידו -
אבנים טובות ומרגליות.
ולמה הוא נותן גמלים באמצע?
אלא א"ל: הוי רואה עצמך כאילו אתה יושב על הבימה ודן אותי ואני נדון מלפניך, ואתה מתמלא עלי רחמים.

[לב, יח-יט]
ויצו את הראשון לומר כי יפגשך עשו אחי ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה -
רבי ור' יוסי בר יהודה היו מהלכים בדרך, ראו גוי אחד מהלך כנגדן, אמרין: תלת מילי הוא שאיל לן: מה אתון ומה אומנותכון ולאן אתון אזלין?
מה אתון?
יהודים.
ומה אומנותכן?
פרגמטוטיא.
ולאן אתון אזלין?
למיזבן חטין מן אוצרא דיבנה.
עמד לו רבי כנגד הגוי לראות מה ישאל, והמתין לו רבי יוסי בר' יהודה.
אמר: אם אמר מלה, אנא אמר אוחרי.
א"ל: מן הן אית הדא?
א"ל: מאבונן יעקב.

[לב, כ]
כדבר הזה תדברון אל עשו. במוצאכם אותו –
בגדולתו.

[לב, יז]
ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו -
למה לא הכניסן בערבוביא?
כדי לתמהו על דורון שלו.
ולמה לא הכניסן כולן כאחד?
כדי לשבוע עיניו של אותו רשע.
אתי למחסל והוא אמר קבל.
אתי למחסל והוא אמר קבל.

[לב, כב]
ותעבור המנחה על פניו -
אף הוא הוה בעקא.

[לב, כג]
ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו -
ודינה היכן הייתה?
נתנה בתיבה ונעל בפניה.
אמר: עינו של אותו רשע רמה היא, שמא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממני.
א"ל הקב"ה: למס מרעהו חסד מנעת חסדך מן אחוך! ונסבתה לאיוב ולא גיירתיה?
לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נשאת דרך איסור, הדא הוא דכתיב: ותצא דינה בת לאה.
[לב, כד]
ויעבירם את הנחל -
עשה עצמו כגשר, נסב מהכא ויהיב הכא.

[לב, כה]
ויותר יעקב לבדו -
אין כאל ישורון רוכב שמים בעזרך.
אין כאל ומי כאל?
ישורון - הנאים והמשובחים שבכם.
את מוצא כל מה שעתיד הקב"ה לעשות לעתיד לבוא, הקדים הקב"ה לעשות על ידי צדיקים בעולם הזה.
הקב"ה מחיה מתים,
ואליהו - מחיה מתים.

הקב"ה עוצר גשמים,
ואליהו עוצר גשמים.

הקב"ה מברך את המועט,
ואליהו מברך את המועט.

הקב"ה מחיה מתים,
ואלישע, מחיה מתים.

הקב"ה פוקד עקרות,
ואלישע פוקד עקרות.

הקב"ה מברך את המועט,
ואלישע מברך את המועט.

הקב"ה ממתיק את המר,
ואלישע ממתיק את המר.

הקב"ה ממתיק את המר במר,
ואלישע ממתיק את המר במר.

אין כאל ישורון - ומי כאל?
ישורון, ישורון סבא.
מה הקב"ה כתיב ביה: ונשגב ה' לבדו.
אף הכא ויותר יעקב לבדו.

ר' הונא אמר:
נדמה לו בדמות רועה.
לזה צאן
ולזה צאן,

לזה גמלים,
ולזה גמלים.

א"ל: העבר את שלי ואני מעביר את שלך.
העביר יעקב אבינו את שלו חזר וראה שמא שכח דבר, מיד: ויאבק איש עמו.

ר' חייא בר רבה ור' שמעון ברבי ורשב"ג עסיקין בפרקמטיא במטכסין בהדא צור, כיון שיצאו להם, אמרו: נלך ונתפוס אומנות אבותינו.
אמרו: נחזור ונחמי אי אנשינן כלום.
חזרו ואשכחו חדא מחיילא דמטכסיה.
אמרין לו: מן הן אית לכון הדא?
א"ל: מאבונא יעקב דחזר.

ויותר יעקב לבדו -
רבנן אמרי:
לארכיליסטים נדמה לו, לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים.
א"ל: העבר את שלי ואני מעביר את שלך.
עבר המלאך כהרף עין, והיה יעקב אבינו מעביר וחוזר ומשכח.
א"ל: פרקמוס, נטל פוקרין ונתן בצוארו.
א"ל: פרקמוס פרקמוס לית חרשין מצלחין בלילה!
בסוף אמר המלאך: אני מודיעו עם מי הוא עסוק.
ומה עשה?
נטל אצבעו ונתנה בארץ, והתחילה [הארץ תוססת אש].
א"ל: מן דא את מדחיל לי?
אנא כולי מניה, הדא הוא דכתיב: והיה בית יעקב אש.

רבי חמא בר חנינא אמר:
שרו של עשו היה, הוא דהוה אמר ליה: כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוהים ותרצני.

[לב, כו]
וירא וגו' -
לאתליטיס שהוא עומד ומתגושש עם בנו של מלך, תלה עיניו וראה שהיה המלך עומד על גביו והרפיש עצמו לפניו.

א"ר ברכיה:
אין אנו יודעים מי נצח, אם המלאך אם יעקב, מן מה דכתיב: ויאבק איש עמו מי נתמלא אבק?
האיש שהיה עמו.

ויאבק איש עמו -
יש אומרים מיכאל היה.
א"ל מיכאל: ומה אני שאני אחד מן השרים הראשונים כך עשית לי ואתה מתירא מעשו?!

א"ר טרפון:
לא היה לו רשות למיכאל לזוז ממקומו עד שנתן לו יעקב רשות, שנאמר: שלחני כי עלה השחר.
א"ל: וכי גנב או קוביוסטוס אתה, שאתה מתיירא מן השחר?
באו כתות כתות של מלאכי השרת שאמרו לו מיכאל עלה! כי זמן הזמיר הגיע לומר, אם אין אתה פותח בשיר נמצא השיר בטל. התחיל מתחנן ליעקב.
א"ל: בבקשה ממך שלח אותי, שלא ישרפוני מלאכי השרת שבערבות בשביל עיכוב השיר.
א"ל: לא אשלחך כי אם ברכתני.
א"ל: וכי איזה מהם חביב, השמש או הבן?
אני השמש ואתה הבן, ואתה צריך לברכתי?!
א"ל: אף על פי כן.
מיד א"ל: לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל.
א"ל: אשריך ילוד אשה שנכנסת בפלטין של מעלה וניצלת.

אמר רבי:
בשעה שהיו מתאבקים רצה כת של מיכאל לסכנו, אלא שנגלה עליהן הקב"ה. וכיון שראה להקב"ה תשש כחו, שנאמר: וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו.
א"ל הקב"ה למיכאל: יפה עשית, שעשית כוהן שלי בעל מום?!
א"ל: רבש"ע, והלא אני כהנך?
א"ל: אתה כהני ברקיע והוא כהני בארץ.
מיד קרא מיכאל לרפאל, אמר לו: חברי, בבקשה ממך עמוד עמי בצרה, שאתה ממונה על הרפואות. ירד ורפאו.

ויש אומרים:
שמש שעתיד לזרוח על הצדיקים ולרפאותן מחלים, הזריח עליו הקב"ה ורפאו, דכתיב: ויזרח לו השמש.
וכתיב: וזרחה לכם יראי שמי - זה שאמר הכתוב: ויזרח לו השמש והוא צולע.

משל בא פלוני רופא בעיר, שאין צריך לשאול למה בא, אלא כדי לרפאות את החולה.
אמר ליה הקב"ה למיכאל: למה עשית כן לבני בכורי?
אמר לפניו: (ב) לכבודך עשיתי.
אמר ליה: מעכשיו תהא ממונה עליו ועל זרעו עד סוף כל הדורות, הדא הוא דכתיב: כי אם מיכאל שרכם.
ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול.
וכתיב: כי מי גוי גדול, יבוא גדול ויעמוד על הגדול.
אתה אש, דכתיב: והיה בית יעקב אש יבוא אש ויעמוד על אש.
אתה ראש למלאכי השרת והוא ראש לכל האומות, יבוא ראש ויעמוד על הראש.
אתה עליון למלאכי השרת, והוא עליון: ונתנך ה' אלוהיך עליון.
יבוא עליון ויעמד על עליון ויבקש מן העליון רחמים עליהם, דכתיב: כי גבוה מעל גבוה שומר.

[לב, ל]
ויברך אותו שם -
א"ל: יהי רצון שיהיו בניך צדיקים כמותך.

ויותר יעקב לבדו -
אמר רבי אלעזר:
מלמד שנשתייר על פכין קטנים. מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופן.
וכל כך למה?
לפי שאין פושטין ידיהם בגזל.

ויאבק איש עמו עד עלות השחר -
אמר רבי יצחק:
מכאן לתלמיד חכם שאל יצא יחיד בלילה.

רבי אבא בר כהנא אמר:
מהכא: הנה הוא זורה את גרן השעורים הלילה.

רבי אבהו אמר:
מהכא: וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו.

ורבנן אמרין:
מהכא: לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן.

כי לא יכול לו -
אמר ר' חנינא בר יצחק:
אמר הקב"ה: הוא בא אליך וחמש קמיעין תלויין בו:
זכותו, זכות אבות, זכות אמו, זכות זקנו, זכות זקנתו.
מדוד עצמך, אם אתה יכול לעמדו אפילו בזכותו!

משל למלך שהיה לו כלב אגריאון וארי נמירון, והיה המלך נוטל את בנו ומלבבו בארי, שאם יבוא הכלב להזדווג לו יאמר לו המלך: ארי לא היה יכול לעמוד בו ואתה מבקש להזדווג לבני?!
כך, שאם יבואו אומות העולם להזדווג להם לישראל, יאמר להם: שרכם לא היה יכול לעמוד בו ואתם מבקשים להזדווג לבניו?!

ויגע בכף ירכו -
נגע בצדיקים שעתידין לצאת ממנו, ואיזה זה?
זה דור השמד.

ותקע כף ירך -
יעקב ר' ברכיה ור' אליעזר, רבי ברכיה אומר:
שייעה.

רבי אליעזר בשם רבי יוסי אומר:
סידקה כדג.

רב נחמן בר יעקב אמר:
פרשה [ממקומה], כמה דאת אמר: ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי.

אמר רבי חנינא בר יצחק:
כל אותו הלילה היו שניהם פוגעין זה כנגד זה, מגיניה דדין לקבל מגיניה דדין.
כיון שעלה עמוד השחר, מה כתיב?
שלחני כי עלה השחר.

ויאבק איש עמו -
א"ל המלאך: לא כך אמרתי [אמרת]: עשר אעשרנו לך, מיד לקח כל מקנהו (ג) ועשר מהן תק"נ.
מכאן אתה למד שכל מקנהו ה' אלפים ות"ק.
א"ל המלאך: הרי יש לך בנים ולא עשרת אותם.
מה עשה יעקב?
הפריש ארבע בכורות לארבע אמהות ונשתיירו שמונה, והתחיל משמעון וגמר בבנימין שבמעי אמו, ועוד התחיל משמעון ועלה לוי מעשר קדש, שנאמר: העשירי יהיה קודש.
ר' ישמעאל אומר:
כל הבכורות כשהן בשמירת עין חייבין להתעשר (ד) ולא עשר יעקב אלא למפרע. התחיל בבנימין שבמעי אמו ועלה לוי קדש לה'. ירד מיכאל המלאך ונטל את לוי והעלהו לפני כסא הכבוד.
אמר לפניו: ריבון העולמים, זה הוא גורלך וחלק מעשרך.
ופשט יד ימינו וברכו שיהיו בניו משרתים לפניו בארץ כמלאכי השרת בשמים.
אמר מיכאל לפני הקב"ה: רבש"ע, המשרתים למלך אינו נותן להם טרף מזונם, לכך נאמר: אשי ה' ונחלתו יאכלון.
לקח יעקב את כל מעשר מקנהו ושלח ביד עבדיו ונתן לעשו.
א"ל הקב"ה: יעקב, עשית את הקדש חול.
ויאמר לפניו: רבש"ע, אני מחניף לרשע בשביל שלא יהרגני.
מכאן אמרו: שמחניפים לרשעים בעולם הזה, מפני דרכי שלום.

ויאמר עשו יש לי רב -
בשביל שחלק כבוד ליעקב, בו בלשון חלקו ישראל כבוד לבני עשו, רב לכם סב את ההר הזה. א"ל הקב"ה: יעקב, לא דייך שעשית את הקדש חול, אלא שאמרתי: ורב יעבוד צעיר, ואתה אמרת: כה אמר עבדך יעקב, חייך כדברך הוא ימשול בך בעולם הזה ואתה תמשול בו לעתיד לבוא.

[לב, כז]
ויאמר שלחני כי עלה השחר -
חדשים לבקרים רבה אמונתך.

א"ר שמואל בר נחמן בשם ר' יוחנן:
בכל יום ויום הקב"ה בורא כת מלאכים חדשים, והן אומרות שירה חדשה והולכים להם.

א"ר ברכיה: [השבתי] לרבי חלבו:
והכתיב: ויאמר שלחני כי עלה השחר.
א"ל: חנוקא, מה סברת למחנקני?
,מיכאל וגבריאל הן הן שרים של מעלה וכולהון מתחלפין ואינון אינן מתחלפין.

אדריינוס שחיק טמיא שאליה לר' יהושע בן חנניא:
א"ל: אתון אמרין אין כת למעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום הקב"ה בורא מלאכים חדשים והן אומרים שירה והולכין להן?
א"ל: ולאן אינון אזלין?
אמר רבי: לאן דאיתברון.
א"ל: מן הן איתברון?
א"ל: מן נהר דינור.
א"ל: מה עסקיה דהדין נהר דינור?
א"ל: כהדין ירדנא, דלא פסיק לא ביממא ולא בליליא.
א"ל: מן הן הוא אתא?
א"ל: מן זיעתא דחייתא, דאינון מזיעין מן דטענין כורסייא דקב"ה.
א"ל: סנקתדרין דידיה: והא הדין ירדנא מהלך ביממא ולית הוא מהלך בליליא!
א"ל: נטר הוינא בבית פעור כמה דהוא מהלך ביממא הוא מהלך בליליא.

ר' מאיר אומר:
מי גדול, השומר או הנשמר?
מן מה דכתיב: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, הוי אומר הנשמר גדול מן השומר.

ר' יהודה אומר:
מי גדול הנושא או הנשא?
מן מה דכתיב: על כפים ישאונך, הוי הנשא גדול.

ר' שמעון אומר:
מי גדול, המשלח או המשתלח?
מן מה דכתיב: ויאמר שלחני, הוי המשלח גדול מן המשתלח.

ויאמר שלחני -
שהגיע זמן קלוסי לקלס.
א"ל: יקלסו חבריך!
א"ל: איני יכול למחר אני בא לקלס, ויאמרו לי חברי: כשם שלא קלסת אתמול, כך לא תקלס היום.
א"ל: שייצת סייפת!

לא אשלחך כי אם ברכתני -
א"ל: אותן המלאכים שבאו אצל אברהם לא פרשו ממנו אלא בברכה.
א"ל: ותן נשתלחו על מנת כן, אני לא נשתלחתי לכך.
א"ל: שייצת סייפת וכו'.
א"ל: מלאכי השרת על ידי שגלו מסתורין של הקב"ה נדחו ממחיצתן קל"ח שנים, אשמע לך ואדחה ממחיצתי?
א"ל: שייצת סייפת וכו'.
בסוף אמר: אני מגלה ואם הקב"ה אומר לי למה גלית? אני אומר לו: בניך גוזרין גזרות ואין אתה מבטל גזרתן, ואני הייתי יכול לבטל?!
א"ל: עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני עומד שם, הדא הוא דכתיב: בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו - עמך אין כתיב כאן אלא עמנו.

[לב, כט]
ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך -
(כתוב ברמז פ"א):

כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל -
נתגוששת עם העליונים ויכלת להם, עם התחתונים ויכלת להם.

ר' חמא בר חנינא אמר:
שרו של עשו היה.
הוא דהוא א"ל: כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים.
מה פני אלוהים דין,
אף פניך דין.

מה פני אלוהים ולא יראו פני ריקם,
אף אתה לא יראו פני ריקם.
עם התחתונים - זה עשו ואלופיו.

דבר אחר:
כי שרית עם אלוהים -
את הוא שאיקונין שלך חקוקין למעלה.

[לב, ל]
וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך -
כתוב אחד אומר: מונה מספר לכוכבים וגו'.
וכתוב אחד אומר: המוציא במספר צבאם וגו'?!
אלא מלמד שיש שם שינוי לא כשהוא נקרא עכשיו הוא נקרא לאחר זמן, שנאמר: ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי איני יודע מאיזה שם אני מתחלף (כתוב ברמז ק"ה וברמז קי"ט):

[לב, לב]
ויזרח לו השמש -
אמר ר' ברכיה:
ולמי לא זרחה?!
אלא לו לרפואתו, אבל לאחרים אורה.

א"ר אחא:
השמש מרפא ביעקב אבינו ומלהטת בעשו ואלופיו.
א"ל הקב"ה: את סימן לבניך:
מה [את] השמש מרפא בך, ומלהטת עשו ואלופיו,
כך [בניך] השמש מרפא בהם, ומלהטת אומות העולם.
מרפא בהם, דכתיב: וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.
ומלהטת אומות העולם, דכתיב: כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא.

והוא צולע על ירכו -
ר' יהושע בן לוי סלק לרומי, וכיון דאתא לעכו, נפק ר' חנינא לקדמותיה, אשכחיה מטלע על רגליה.
א"ל: את דמי לסבך והוא צולע על ירכו.

[לב, לג]
על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה -
א"ר חנניא:
למה נקרא שמו גיד הנשה?
שנשה את מקומו.

ר' הונא אמר:
הדין פקוקלתא דגידא שריא, וישראל קדושים הן ואסרו אותה עליהן.

ר' יהודה ור' יוסי, ר' יהודה אומר:
באחת מהן נגע ואחת מהן נאסרה.

רבי יוסי אומר:
באחת מהן נגע ושתיהן נאסרו.
אית תנא תני: הדעת מכרעת שהיא של ימין, כדרבי יהודה.
ואית תנא תני שהוא של שמאל, כדרבי יוסי.

מאן דאמר: הדעת מכרעת שהוא של ימין: ויגע בכף ירכו.
ומאן דאמר הדעת מכרעת שהוא של שמאל: כי נגע בכף ירך יעקב.

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה -
תנן: שולח אדם לנכרי ירך שגיד הנשה בתוכה,
רבי אבהו אמר:
כל מקום שנאמר: לא יאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבלה.
קסבר רבי אבהו: כשהותרה נבלה חלבה וגידה הותרו.

לרבי יהודה דאית ליה יש בגידים בנותן טעם.

ולרבי שמעון דלית ליה סבירא ליה דגיד הנשה אסור בהנאה.

תנינן:

גיד הנשה נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין ונוהג בבהמה ובחיה בירך של ימין ובירך של שמאל. (חולין פט)

רבי יהודה אומר:
אינו נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת של ימין.
וטעמא מאי?

אמר רבא:
דאמר קרא: הירך - המיומנת שבירך.

ורבנן:
ההוא דפשיט איסורא בכוליה ירך, לאפוקי חיצון דלא.

דאמר רב יהודה אמר שמואל:
שני גידין הן:
פנימי הסמוך לעצם - אסור וחייבין עליו.
חיצון הסמוך לבשר - אסור ואין חייבין עליו.

רבי יהשע בן לוי אמר טעמא דרבי יהודה מהכא:
בהאבקו עמו - כאדם שחובק את חברו וידו מגעת לכף ימינו של חברו.

ורבי שמואל בר נחמן אמר:
כגוי נדמה לו, ואמר מר ישראל שנטפל לו גוי בדרך טופלו לימינו.

רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא משמיה דרבא בר עולא אמר:
כתלמיד חכם נדמה לו, דאמר מר: המהלך לימין רבו הרי זה בור.

ורבנן אמרי:
מאחוריה אתא ונשייה בתרוייהו.

ורבנן האי בהאבקו עמו מאי דרשי ביה?
ההוא מיבעיא ליה לכאידך דרבי יהושע בן לוי.
מלמד שהעלו אבק ברגליהם עד שהגיע לכסא הכבוד.
כתיב הכא: בהאבקו עמו.
וכתיב התם: וענן אבק רגליו.

אמר רבי יהושע בן לוי:
למה נקרא שמו גיד הנשה?
שנשה ממקומו ועלה.
וכן הוא אומר: נשתה גבורתם היו לנשים.

אמר רבי יוסי בר' חנינא:
מאי דכתיב: דבר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל?
זה גיד הנשה שפשט איסורו בכל ישראל.

ויאמר שלחני כי עלה השחר -
א"ל: וכי גנב אתה, או קוביוסטוס אתה שאתה מתירא מן השחר?
אמר ליה: מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו.

מסייע ליה לרבי חננאל, דאמר רבי חננאל אמר רב:
שלוש כתות של מלאי השרת אומרים שירה בכל יום:
אחת אומרת: קדוש,
ואחת אומרת: קדוש קדוש,
ואחת אומרת: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו.

וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו - איני יודע מי נעשה שר למי?
כשהוא אומר: כי שרית עם אלוהים, הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך.
בכה ויתחנן לו - איני יודע מי בכה למי?
כשהוא אומר: שלחני כי עלה השחר, הוי אומר מלאך בכה ליעקב.

כי שרית עם אלוהים -
אמר רבא:
רמז רמז לו, שעתידים שני שרים לצאת ממנו:
ראש גולה בבבל,
ונשיא שבארץ ישראל.

אמר שמואל:
לא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד, דכתיב: אשר על כף הירך.

אמר רב פפא:
כתנאי: אכלו ואין בו כזית - חייב.

רבי יהודה אומר:
עד שיהא בו כזית.
מאי טעמא דרבנן?
בריה בפני עצמה היא.

ורבי יהודה:
אכילה כתיב בה.

ורבנן:
ההוא דאי היו ארבעה וחמשה זיתים במקום אחד ואכל מניה כזית - חייב.

ורבי יהודה:
מאשר על כף הירך נפקא.

ורבנן:
ההוא מיבעיא ליה לכדשמואל:
לא אסרה תורה אלא על כף הירך בלבד.

ורבי יהודה:
ההוא לא מצית אמרת, הירך - דכולה ירך משמע.

ורבנן:
הירך - ההוא דמשיך בכולי ירך למעוטי חיצון דלא ולעולם שעל הכף, והאי כף מבעיא ליה למעוטי עופות דלית להו כף.

האוכל גיד הנשה של טמאה

ר' יהודה:
מחייב שתים.


ור' שמעון:
פוטר.

ר' שמעון מאי קסבר?
אי קסבר איסור חל על איסור ויש בגידין בנותן טעם, ליחייב תרתי.
ואי קסבר אין בגידין בנותן טעם לחייב משום גיד.

אמר רבא:
לעולם קסבר אין בגידין בנותן טעם, וטעמא דרבי שמעון מהכא: על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה - מי שגידו אסור ובשרו מותר, יצאה בהמה טמאה שגידה ובשרה אסור.

נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה

ר' יהודה אומר:
אף בטמאה.

א"ר יהודה:
והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה, ועדיין בהמה טמאה מותרת להם.
אמר ליה: בסיני נאמר, אלא שנכתב במקומו.

א"ל לר' יהודה:
וכי נאמר על כן לא יאכלו בני יעקב, והלא לא נאמר אלא בני ישראל - לא נקראו בני ישראל אלא בסיני, ובסיני נאמר, אלא שנכתב במקומו מה טעם נאסרה.

מתיב רבא:
וישאו בני ישראל את יעקב אביהם?
לאחר מעשה.

א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי:
מאותו מעשה ואילך ליתסרי?
וכי תורה פעמים נתנה?!
ההיא שעתא לא שעת מעשה הואי ולא שעת מתן תורה הואי.

גיד הנשה של כוי אסור.

בכף הירך תלה רחמנא והא אית ליה כף.

דמו [מנין]?
מכל דם לא תאכלו.
אצטריך קרא למיסר ספיקא?
קסבר כוי בריה בפני עצמה היא.

חלבו מנין?
מכל חלב.

נבלתו מנין?
כל נבלה.