[לג, א]
וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא -
א"ר לוי:
ארי כעס על הבהמה ועל החיה.
אמרין: מאן אזיל ומפייס יתיה?
אמר להון הדין תעלה: אתון [להכא], דאנא ידע תלת מאה מתלין ואנא מפייס יתיה.
אמרין ליה: אגומין!
הלך צבחר וקם ליה.
א"ל: מה את קאים?
א"ל: אנשית מאה אמרין ליה אית לך במאתן ברכאן.
הלך צבחר וקם ליה
א"ל: מה את קאים?
אמר לון: אנשית מאתן.
א"ל: אית לך במאה ברכאן. כיון דמטא [תמן].
א"ל: אנשית כולהון, אלא כל חד וחד יפייס על נפשיה.

כך יעקב אמר: יש בי כח לסדר תפילה, יש בי כח לערוך מלחמה, וכיון דמטא, ויחץ את הילדים.
א"ל: כל חד וחד זכותיה תקום ליה.

[לג, ב]
וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה -
הדא אמרה: אחרון אחרון חביב.

[לג, ג]
והוא עבר לפניהם -
הדא הוא דכתיב: כרחם אב על בנים - כרחמן שבאבות זה יעקב.

והוא עבר לפניהם -
טב דיגע בי ולא בהן.

וישתחו ארצה שבע פעמים -
למה שבע?
על שם כי שבע ייפול צדיק וקם.

דבר אחר:
למה שבע?
א"ל: הוי רואה את עצמך כאילו את נתון לפנים מז' קינקלין ויושב ודן, ואני נדון לפניך ואת מתמלא עלי רחמים.

וירץ עשו לקראתו וגו', וישקהו -
נקוד עליו.

א"ר שמעון בן אלעזר:
כל מקום שאתה מוצא כתב רבה על הנקודה, אתה דורש את הכתב.
הנקודה רבה על הכתב, אתה דורש את הנקודה.
וכאן לא הכתב רבה על הנקודה ולא הנקודה רבה על הכתב, מלמד שלא נשקו בכל לבו.

ר' ינאי אומר:
מלמד שלא בקש לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של שיש וקהו שניו של אותו רשע.
ומה תלמוד לומר: ויבכו?
זה בכה על צוארו וזה בכה על שניו.

אמר עשו הרשע: איני הורג את יעקב בקשת ובחצים אלא בפי ובשני אני הורגו ומוצץ את דמו, שנאמר: וירץ עשו לקראתו, אל תקרי וישקהו אלא וישכהו, ונעשה צוארו של יעקב כשיש, ועליו הכתוב אומר: צוארך כמגדל השן, וקהו שניו של עשו, והתחיל כועס וחורק בשניו, שנאמר: רשע יראה וכעס וגו'.

וישא עיניו וירא את הנשים ואת הילדים -
לפי שמצינו חנינה באחד עשר שבטים, ובשבט בנימין לא מצינו, והיכן מצינו?
להלן: אלוהים יחנך בני.

[לג, ו-ז]
ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותגש גם לאה וילדיה -
וביוסף כתיב: ואחר נגש יוסף ורחל. אלא אמר יוסף: הרשע הזה עינו רמה היא, שמא יתלה את עיניו ומביט באמא, וגבהה קומתו וכסה אותה. הוא דהוא אמר: בן פורת יוסף - פרת רבית יוסף. בן פורת עלי עין - עלי לפרוע אותו עין.

[לג, ח-י]
ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי -
כל אותו הלילה נעשו מלאכי השרת כתות כתות חבורות חבורות, והיו מגיעין באלין דעשו. והוו א"ל: מן דמאן אתון?
הוו אומרים: מן דעשו.
אמרין: הכון לון! והכון.
מן בריה דיצחק.
הוו אמרין לון: הכון לון!
מן בר בריה דאברהם.
הוון אמרין: הכון לון.
מן דאחוהי דיעקב.
הוון אמרין: שבקון, דמן דידן אינון.
בצפרא א"ל: מי לך כל המחנה וגו'?
א"ל: אמרין לך כלום?
א"ל: מכתת אנא גביהון. ויאמר למצוא חן בעיני אדוני.

ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך -
א"ר איבו:
לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו.
והיכן נתאוששו?
כאן, דאמר ליה: אחי יהי לך אשר לך.

א"ר שמעון:
מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, שנאמר: ולא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע - מכלל דבעולם הזה שרי.

ריש לקיש אמר:
מהכא: כראות פני אלוהים ותרצני.

ופליגא דר' לוי דאמר ר' לוי:
משל דיעקב ועשו למה הוא דומה?
לאדם שזימן את חברו והכיר בו שמבקש להרגו.
א"ל: טעם תבשיל זה שאני טועם, כתבשיל שטעמתי בבית המלך.
אמר: ידע ביה מלכא, מסתפי ולא קטלא ליה.

[לג, יא-יב]
קח נא את ברכתי אשר הובאת לך -
אמר רבי:
אני כמה יגע כמה צער היה לי עד שלא תבוא אצלי, עתה מאליה היא באה אצלך, שנאמר: אשר הובאת - אשר הבאתי אין כתיב כאן, אלא אשר הובאת לך.

ויפצר בו ויקח -
מתחמי חזר וידיה פשוטה.

ריש לקיש אזל למשאל בשלמיה דרבינו:
א"ל: צלי עלי, דהדין מלכותא בישא סגין.
א"ל: לא תיסב מן בר נש כלום, ולית את יהיב כלום.
מן דיתיב, אתא חדא איתתא טעינא ליה דיסקרא חד וחדא סכינא בגווה.
קם נסיב סכינא ואהדר לה דיסקרא. אתא בלדר ממלכותא חמיתיה חמדה ונסבה.
בפתי רמשא סליק ריש לקיש למשאל בשלמיה, וחמיתא יתיב ושחיק.
א"ל: ההוא סכינא דחמידית, אתא חד בלדר וחמדה ונסבה.
א"ל: ולא כן אמרית לך: לא תיסב מבר נש כלום ולא את יהיב כלום.
כל י"ב חודש שהיה אצלו מכבדו בכל יום.
אמר יעקב: כי השחד יעור פקחים קל וחומר לרשעים.

דבר אחר:
נכסי חוץ לארץ אין בהן ברכה, לכך היה מבזבז שם.
חד עם דארעא א"ל לר' אושעיא: אי אמין לך חדא מילא טבא, את אמרת לה משמי בציבורא אמר ליה: מה היא?
אמר ליה: כל אותן הדורונות שנתן יעקב לעשו עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח. מאי טעמא?
מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו - יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו.
אמר ליה: חייך מילא טבא אמרת, ומשמך אנא אמרה בציבורא.

ר' יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר אחוי ליה ההוא מינאה: עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מניה. אחוי ליה איהו: ידו נטויה עלינו.

א"ל קיסר לר' יהושע בן חנניה:
מאי אחוי לך, ומאי אחוית ליה?
אמר ליה: אחוי ליה עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מניה, ואחוית ליה ידו נטויה.

אמר ליה קיסר למינאה:
מאי אחוית ליה?
א"ל: עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מניה.
ומאי אחוי לך?
אמר ליה לא ידענא.
אמר: גברא דלא ידע מאי קא מחוי ליה במחוג, מחוי קמי מלכא?!
אפקוהו לההוא מינאה וקטלוהו.

כי נח נפשיה דר' יהושע בן חנניה, אמרו ליה רבנן:
מה תהוי עלן ממינים?
אמר להו: אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם.
אבדה עצה מישראל, נסרחה חכמתם של אומות העולם, ואי תימא מהכא: ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך.

[לג, יג]
ויאמר אליו אדוני יודע כי הילדים רכים -
זה משה ואהרן.

והצאן והבקר עלות עלי -
אלו ישראל, ואתן צאני צאן מרעיתי.
אילולי רחמיו של הקב"ה, כבר מתו כל הצאן בימי אדרינוס.

ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר:
אדוני יודע כי הילדים רכים - זה דוד ושלמה.
והצאן והבקר - אלו ישראל, אילולי רחמים של הקב"ה, כבר מתו כל הצאן בימי המן.

[לג, יד]
יעבר נא אדוני לפני עבדו -
אמר ליה: מבקש את שנהא שותף עמך בעולמך.
אמר ליה: יעבר נא אדוני לפני עבדו.
אמר ליה: ואת מתיירא מאפרכי ומאסטרטליטין?!
א"ל: ואני אתנהלה לאטי – להוני, להוני אנא מהלך כמה דאת אמר: מי השלוח ההולכים לאט.

דבר אחר:
בפנים כרוכות אנא מהלך, כמה דאת אמר: הנה היא לוטה בשמלה.

דבר אחר:
יעבר נא אדוני -
אמר ליה: עד עכשיו יש לפני לעשות מלאכת המשכן ומלאכת המקדש.

לרגל הילדים -
אמר ליה: עד עכשיו יש לי להעמיד חנניה מישאל ועזריה, שנאמר בהן: ילדים אשר אין בהם כל מום.

דבר אחר:
עד עכשיו יש לי להעמיד מלך המשיח, שכתוב בו: כי ילד יולד לנו.

אדוני יודע כי הילדים רכים -
אמר ליה יעקב: אני רואה שיסורין עתידין לבוא מבניך על ילדי אלא נהוג אתה בשררותך ושמש בכתרך עד שיעמוד משיח מחלצי ויקבל המלכות ממך, שנאמר: יעבר נא אדוני לפני עבדו, עד אבוא אל אדוני שעירה - זה בית גוברין.

דרש ר' אחא:
עתידין כל אומות העולם לבגוד במלכות הרביעית, ולפנותה מבינם, ואין מניחין לה לא כרך ולא מדינה, ודוחין אותה מאומה לאומה, עד שמגעת לבית גוברין ומוצאה שם מלך המשיח ומשלים לו המלכות, ומנהן הוא בורח לבצרה ונגלה עליו הקב"ה להרגו, והוא אמר ולא צוית, ונס אל אחת הערים האל וחי?
והקב"ה משיב לו: לא קראת מה כתיב בצדו: גואל הדם הוא ימית את הרוצח. (ה).
וכתיב: בני בכורי ישראל.
וכתיב: אחי ורעי.
וכתיב: לבני ישראל עם קרובו.
וכתיב: דודי צח ואדום.
וכתיב: או דודו או בן דודו יגאלנו.
מיד הקב"ה תופס לשרו בציצת ראשו, ואליהו שוחטו ודמו נתז על בגדיו בחזרתו משם אומר מי זה בא מאדום וגו'.

אשר אבוא אל אדוני שעירה -
א"ר אבהו:
חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שהלך יעקב אצל עשו להר שעיר מימיו!
אפשר יעקב אמתי היה מרמה ביה? אלא אימתי הוא בא אצלו?
לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב: ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.

תנו רבנן:
ישראל שנזדמן לו כותי בדרך טופלו לימינו.

ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר:
בסייף - טופלו לימינו, במקל - טופלו לשמאלו.
עולין במעלה או יורדין בירידה לא יהא ישראל למטה וכותי למעלה, אלא ישראל למעלה וכותי למטה. ואל ישוח לפניו, שמא יריץ גלגלתו.
שאלו: לאן אתה הולך?
ירחיב לו את הדרך, כדרך שהרחיב יעקב לעשו, דכתיב: עד אשר אבוא אל אדוני שעירה.
וכתיב: ויעקב נסע סכותה.

ומעשה בתלמידי ר' עקיבא שהיו הולכין לכזיב, פגעו בהן לסטים.
א"ל: לאן אתון הולכין?
אמרו להון: לעכו.
כיון שהגיעו לכזיב, פרשו.
אמרו להן: תלמידי מי אתם?
אמרו: תלמידי רבי עקיבא.
אמרו: אשריך רבי עקיבא ותלמידיך שלא פגע בהן אדם רע מעולם.

ר' מנשיא הוה אזיל לבי תורתא פרש.
אמרו ליה: תלמידי דיהודה רמאה את?
אמר להו: ידעיתו ליה הנהו הנך אינשי בשמתא.
אזלו עבדו גניבותא עשרין ותרתי שנין ולא אצלחו. כ
ולהו שרו שמתייהו.
חד גרדנא דלא אתא שרא שמתיה אכליה אריא,
והיינו דאמרי אינשי:
גרדנא דלא טייזן, שמתא בצרא משניה.
תא חזי מה בין גנבי דבבל ללסטין דארץ ישראל.

[לג, טו]
ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי -
בקש ללוותו ולא קבל עליו.

רבינו כד הוה סליק למלכותא, הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא הוה נסיב עמיה רומאים.
חד זמן לא איסתכל בה ונסיב עמיה רומאים, ולא הגיע לעכו עד שמכר פינס שלו.

[לג, טז]
וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה -
וארבע מאות איש היכן היו?
שמטו אחד אחד בפני עצמו.
אמרו: לא נכוה בגחלתן.
אימתי פרע להן הקב"ה?
להלן: נמלט ולא נותר מהם איש כי אם ארבע מאות איש אשר רכבו על הגמלים.

[לג, יז]
ויעקב נסע סכותה -
כמה שנים עשה אבינו יעקב בסוכות?
ר' אבא בר כהנא אמר:
י"ח חודש, סוכות ובית וסוכות.

דרש רבי לוי:
כל אותן שנים שעשה אבינו יעקב בבית אל, כבד את עשו באותו דורון.

ר' אבין בשם ר' הונא:
תשע שנים היה מכבד את עשו באותו דורון.

ר' פנחס בשם ר' אבין:
כל אותן השנים שעשה יעקב אבינו בבית אל לא מנע מלנסך נסכים.

אמר ר' חנן:
כל מי שהוא יודע לחשב כמה נסוכין נסך אבינו יעקב בבית אל, יודע לחשב את מי טבריא.

[לג, יח]
ויבא יעקב שלם -
בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע.
אי שית אינון קאימנא בהון, ואי שבע אינון קאימנא בהון.
ברעב פדך ממות - כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ.
ובמלחמה מידי חרב - יש לאל ידי לעשות עמכם רע.
בשוט לשון תחבא - קשה הלשון, שמי שבראו עשה לו מקום שיטמן בתוכה.
לא תירא משוד - עשו ואלופיו.
לשוד ולכפן תשחק - זה לבן שהיה כפון על ממונו לשדדו.
כי עם אבני השדה בריתך - ויקח מאבני המקום.
וידעת כי שלום אהלך –
מעשה ראובן ובלהה
מעשה יהודה ותמר.

ופקדת נוך ולא תחטא - אבינו יעקב בן פ"ד שנים [היה], ולא ראה טפת קרי מימיו.
וידעת כי רב זרעך [וצאצאיך כעשב השדה] - לא נפטר אבינו יעקב מן העולם, עד שראה שישים רבוא מבני בניו.

תבוא בכלח אלי קבר –
רבי יצחק אמר:
תבוא בך לחלוחית.

רבנן אמרי:
תבוא בכלח - שאינו חסר כלום, שנאמר: ויבוא יעקב [שלם].

שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל –
א"ל הקב"ה: ויכלו לך?
אמר ליה: גם לא יכלו לי.

ויבוא יעקב שלם -
רבות רעות - זה עשו ואלופיו.
צדיק - זה אבינו יעקב.
ומכולם יצילנו ה' - ויבוא יעקב שלם.
ה' ישמר צאתך - ויצא יעקב מבאר שבע.
ובואך - ויבוא יעקב שלם.
הזורעים בדמעה - זה יעקב, שזרה את הברכות בדמעה.
אולי ימושני אבי - ברנה יקצורו, ויתן לך האלהים מטל השמים.
הלוך ילך - וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם.
ובכה - וישא את קולו ויבך.
נושא משך הזרע - שמשך זרעו.
בוא יבוא ברנה נושא אלומותיו - אתא טעין עולמין ועולמיתא.

ויבא יעקב שלם -
אמר רב:
שלם בגופו,
שלם בממונו,
ושלם בתורתו.

ויחן את פני העיר -
אמר רב:
מטבע תקן להן.

ר' יוחנן אמר:
מרחצאות תקן להן, לפי שכתוב: והוא צולע על ירכו ברם הכא, שלם בגופו.
לפי שכתוב: ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו ברם הכא: שלם בבניו.

ואף על גב דאמר ר' אבא:
תשע שנים היה מכבד את עשו באותו דורון, ברם הכא שלם בממונו.

ר' יוחנן אמר:
אף שלם בתורתו, אבל יוסף שכח כי נשני אלוהים את כל עמלי.

ויחן את פני העיר -
חנן את הפנים שבעיר, התחיל משלח להן דורונות.

דבר אחר:
התחיל מעמיד אטליסין ומכר בזול.
הדא אמרה: שצריך האדם להחזיק טובה למי שיש לו הנאה ממנו.

רבי שמעון בן יוחאי הוי טמון במערה שלוש עשרה שנה הוא ובנו, והיו אוכלין חרובין של גדורא, עד שהעלה גופן חלודה. בסופיה נפיק יתיב על פומא דמערתא, חמא חד צייד צד צפורין. כד הוה שמע ברת קלא אמרה מן שמיא: דמוס דמוס! פסגא, וכד הוה שמע ברת קלא אמרה: ספקולא! הות מתצדא.
אמר: צפור מבלעדי שמיא לא מתצד על אחת כמה וכמה נפש דבר נש.
נפק וחמא מיליא משדכן ונתבטלה הגזרה.
אתון ואסחון בהדא בני דבית מוקד דטבריא.
א"ל בריה: אבא, כל הדא טבתא עבדא לן טבריא ולא אנן מדכיין לה מן קטוליא?
מה עבד?
נסב תורמוסא והוה קצרן תורמוסא ושדי קצוצותיה ומקלק בשוק, וכל אתר דהוה קטילא סליק, ואינון מדכין ונפקין עד שמן דדכי יתה מן קטיליא.
כל מקום שלא הייתה שם טומאה, תורמסא עומדת. והוה מציין איזה מקום טומאה ואיזה מקום טהרה.
חמתיה חד כותי עם דארעא.
אמר ליה: אנא איל ומשחק בהדין סבא דיהודאי.
אית דאמרי: מן הדא שוקא דגרגינא, ואית דאמרי מן הדין שוקא דסקאי.
נסב קטיל וטמריה בשוקא דהוו מדכי.
בצפרא אזל אמר להון: אמריתון דדכי בן יוחאי טבריא, אתון וחמון הדין קטילא.
צפה רבי שמעון ברוח הקודש שהוא נתנו שם, אמר גוזר אני על העליון שירד, ועל התחתון שיעלה. והוה כן. וסליק ושבת בביתיה, ועבר בהדין מגדלא דצבעיא.
שמע קל דנקאי ספרא.
אמר לא אמריתון דדכי בר יוחאי לטבריא?
אמרין: אשכחון חד קטילא.
אמר: יבוא עלי אם אין בידי הלכות כשער ראשי על טבריה [שהיא טהורה] חוץ מזה וזה, ואתה לא היית במנין עמנו שנטהרה?
פרצת גדרן של חכמים. עליך נאמר: ופורץ גדר ישכנו נחש, מיד נעשה גל של עצמות.
עבר בהדא בקעתא דבית נטופא. חמא חד בר נש קאים ומלקט ספיחי שביעית.
א"ל: ולא ספיחי שביעית הן?
אמר ליה ולא אתה הוא שהתרת?
לא כך תנינן: ר' שמעון אומר:

כל הספיחין אסורין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה.

אמר ליה: והלא חברי חלוקין עלי! פרצ ת גדרן של חכמים, ופורץ גדר ישכנו נחש וכן הות ליה.

דבר אחר:
ויחן את פני העיר -
נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין לשבת מבעוד יום, הדא אמרה: ששמר יעקב אבינו את השבת קודם שנתנה (לעיל ברמז ע"א).

[לג, יט]
ויקן את חלקת השדה -
זה אחד מג' מקומות שאין אומות העולם יכולות להונות את ישראל ולומר להן: גזלין הן בידן. ואלו הן:
מערת המכפלה,
וקבורתו של יוסף,
ובית המקדש.

מערת המכפלה - וישקול אברהם לעפרון את הכסף.
בית המקדש - ויתן דוד לארנן במקום וגו'.
וקבורתו של יוסף - ויקן את חלקת השדה.

במאה קשיטה -
במאה אונקיאות, במאה טלאים, במאה סלעים.

אמר רבי סימון:
ק' קמיליא ש' סלעים ט' טריון יו"ד ה"א מה עבדית הכא?
אלו חליות ודייקניתא וזמרגדין, שדרכן להנתן בנזמים.
ומי הוא כותב האוני?

אמר ר' ברכיה:
י"ה כותב האוני.

ומי מעיד על האוני?
י"ה מעיד, הדא הוא דכתיב: ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל, יה מעיד עליהן שהן בני אבותיהם.

[לג, כ]
ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל -
אמר ליה: אני אלוה בעליונים ואתה בתחתונים.
א"ל הקב"ה: אפילו חזן [הכנסת] איני נוטל שררה, ואת נוטל שררה לעצמך?!
מחר בתך יוצא ומתענה, הדא הוא דכתיב: ותצא דינה בת לאה.

ויסעו ויהי חתת אלוהים –
אמרו: אם שני בני יעקב עשו הדבר הגדול הזה, אם יאספו כולם יכולים להחריב את העולם, ונפל פחדו של הקב"ה עליהם, לכך לא רדפו אחרי בני יעקב.

רבותינו אמרו:
אף על פי שלא רדפו אחריהם בפעם ההיא, אבל לאחר ז' שנים רדפו, ונתכנסו כל מלכי האמורי על בני יעקב ובקשו להרגם בבקעת שכם. לפי שלאחר מיכן חזר יעקב ובניו לשכם ועמדו שם וישבו שם.
אמרו: לא די להם שהרגו כל אנשי שכם, אלא שיורשים את ארצם!
נתקבצו כולם ובאו עליהם להרגם, כיון שראה יהודה כך, קפץ לתוך מערכת הרגלים הנלחמים עמהם, והרג בתחלה לישוב מלך תפוח, שהיה מכוסה מראשו ועד רגליו בברזל ובנחשת, והיה רוכב על הסוס והיה מורה חניתות בשתי ידיו מעל הסוס לפניו ולאחריו, לא יחטיא בכל מקום שהיה מטיל כי היה גבוה בכחו לירות בשתי ידיו.
כיון שראהו יהודה לא נתירא ממנו ולא מגבורתו, קפץ ורץ לקראתו נטל אבן מן הארץ בשקלה שישים סלעים והשליכה עליו והוא היה רחוק ממנו שני חלקי ריס (ו) שהן קע"ז אמות ושליש. והוא היה בא לקראת יהודה מקושט בכלי ברזל ומורה חניתות. והכהו יהודה באותה האבן על מגינו והפילו מן הסוס. כיון שרצה לקום רץ יהודה ובקש להרגו קודם שיקום מן הארץ. והוא מהר ועמד על רגליו לקראת יהודה וערך מלחמה כנגדו מגינו מול מגינו ושלף כידונו ובקש לחתוך ראש יהודה.
ויהודה הרים מגינו לנגד הכידון וקבל הכאת הכידון ופסק המגן לשנים. מה עשה יהודה?
גזל והכהו בכידונו וקטע שתי רגליו למעלה מן הקרסולים, ואז נפל לארץ וכידונו נפל מידו, וקפץ וקטע ראשו. ועד שהיה חולץ שריונו באו עליו תשעה חבריו. הראשון שהגיעו נטל יהודה אבן והכהו את ראשו ומגינו נפל מידו ולקחו יהודה ועמד לקראת השמונה. ולוי אחיו הגיע ובא ועמד אצלו וירה אבן והרג לאילון מלך געש.
ויהודה הרג כל השמונה ויעקב אביו קרב והרג לזירורי מלך שילה. וכולם לא קמו לקראת בני יעקב, ועוד לא היה להם לב לעמוד אלא לנוס. ובני יעקב רדפו אחריהם והרג מהם יהודה ביום ההוא אלף קודם שיבוא השמש. ושאר בני יעקב יצאו מתל שכם מן מקום שהיו עומדין בצדו ורדפו אחריהם בהר עד שיצאו לחצר העיר, ולפני חצר העיר היה להם מלחמה כבדה מן אותה המלחמה שנלחמו עמהם בבקעת שכם. וירה יעקב חצים והרג לפרעתון מלך חצר. ופסוסי מלך סרטן. וללבן מלך ארם. לשביר מלך מהנהי. ויהודה היה ראשון ועלה לחומה של חצר, וארבעה גבורים ערכו מלחמה עם יהודה קודם שהגיע נפתלי אצלו שהיה עולה אחריו וטרם שעלה הרג אותם ד' גבורים ונפתלי קפץ ועלה אחריו.

עמד יהודה לימין החומה ונפתלי לשמאל החומה והתחילו להרוג בהם. ושאר בני יעקב דלגו ועלו אחריהם ושברו אותם ביום ההוא וכבשו לחצר. והרגו כל הגבורים ולא הניחו איש שלא הרגוהו ושבו כל השבי.

ביום השני הלכו לסרטן וגם פה היה עמם מלחמה כבדה עיר גבוהה ותלה גבוה וכתשה לכל מי שקרב אצלה ולא היה מקום לקרב אצל החומה משום שחזק היה השור וגבוה מאד ולא היה מקום ללכדה. ביום ההוא כבשו אותה ועלו לחומה וקדם יהודה ועלה ראשון מן המזרח גד עלה מן המערב. עלו שמעון ולוי מן הצפון. עלו ראובן ודן מן הדרום. קרבו נפתלי ויששכר והדליקו צירי השערים. ועל החומה היה עמם מלחמה כבדה עד שעלו סיעת חבריהם שם. עמדו לנגדם על המגדל קודם שכבש יהודה את המגדל. ואחר כך עלה יהודה לראש המגדל והרג מאתים איש על גג המגדל, טרם שירדו ממנו כל בני העיר לכדו והרגו כל הגוים ולא החיו מהם איש, מפני שהאנשים חזקים וקשים היו למלחמה והוציאו כל השבי משם וחזרו לאחוריהם והלכו לתפוח. מפני שיצאו אנשי תפוח להציל מידם השבי שלקחו מחצר העיר, והלכו משם לארבל והרגו לאותם אנשים שיצאו להציל השבי.

ביום השלישי הלכו לתפוח בעת הבוקר וכאשר היו מקבצים השבי ובני שילה באו אצלם לעשות מלחמה, אז חלצו עצמם ויצאו אחריהם והרגו כולם קודם חצות היום, ונכנסו אחר הנשים לתוך שילה ולא נתנו להם יד לעמוד. בו ביום לכדו העיר והוציאו כל השבי לסיעת חבריהם שהניחו בתפוח, באו אצלם ועמהם שלל תפוח.

ביום הרביעי היו עוברים נגד מחנה שביר יצאו אף הם להציל את השבי וירדו מהם תוך הבקעה וקבצו ועלו אחריהם והרגום ודם שעלו המעלה. בו ביום יצאו אנשים ממחנה שביר לנגדם היו משליכים עליהם אבנים. בו ביום לכדום והרגו כל הגבורים והצילו לכל השבי ודבקוהו לאותו שהיה עמהם.

ביום החמישי הלכו לגעש, משום ששמעו שנאספו שם עם רב מן האמוריים והיו אומרים שהיו באים עליהם, ועיר חזקה הייתה געש אחת מן ערי מלכי האמורי, הלכו לשם וערכו מלחמה עם העיר עד חצות היום ולא יכלו ללכדה מפני ששלש חומות היו לה, חומה לפנים מחומה והתחילו מצערין להן והיו מחרפין להן.
באותה שעה עלתה חמתו של יהודה ורוח קנאת גבור נכנסה בו, וקפץ בכל כחו ועלה ראשון לחומה. ושם הגיע יהודה למות אילו לא היה יעקב אביו שם היה נהרג, שהוא משך בקשתו והרג מן ימין ומן שמאל. מן ימין היו משלכין עליו אבנים ומן שמאל ומלפניו היו עומדין למלחמה, וכולן היו מבקשין לטרדו מן החומה. וכאשר עלה דן אחיו הבריחום מעט מן החומה ונפתלי שלישי מאחריהם. ושמעון ולוי כבשו ועלו מערב וחמשתן השעו ולא נתנו להם יד לעמוד והרגו בהם רבים הרוגים עד זמן שהיה מושך נחל של דם מדמן. ולכדו העיר בעת נטה השמש למערב והרגו כל הגיבורים ביום ההוא והוציאו את השבי והלכו ונפשו מחוץ לעיר משום שיגעים היו.

ביום שישי נתקבצו כל האמורים ובאו אצלם בלא כלי מלחמה והיו משתחוים להם ובקשו מהם שיעשו שלום, ואז עשו עמהם שלום ונתנו להם מתנה ולכל ארץ חרריה ואז עשה יעקב עמהם שלום ושלחו לבני יעקב כל הצאן ששבו מהם שנים באחד, ונתנו להם מס והחזירו להם כל השבי ונטה יעקב לתמנה ויהודה לארבאל, ומשם והלאה עמדו בשלום מן האמוריים.

וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו -
מפני שטר חוב.

ויש אומרים:
מפני הבושה.

שאמרו רבותינו:
שבודאי לפי שפנה עשו כליו מפני יעקב והלך, לא שהסיר הקנאה מלבו, אלא ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח, אף על פי שהלך לו באותו זמן לאחר זמן בא עליו למלחמה, היא השנה שמתה לאה והיו יעקב ובניו יושבין באבלות וקצת בניו היו מתנחמין להם. בא עליהם בחיל גדול עורכי מלחמה לובשי שריון של ברזל ונחשת, והיו מזויינין כולם מגינים וקשתות וכידונים והיו ארבעה אלף גבורים, והקיפו לבירה אחת שהיו חונים שם יעקב ובניו הם ועבדיהם ובניהם וכל אשר להם, כי נתקבצו כולם לשם לנחם יעקב על אבלות לאה, והם יושבים בשלוה ולא עלה על לבם שיבוא עליהם אדם להלחם עמם. ולא ידעו עד שדבקו כל חיל לאותה בירה, לבד יעקב ובניו היו שם ומאתים עבדים שלהם.
כיון שראה יעקב לעשו שהחציף פניו לבוא עליהם למלחמה להרוג אותם בתוך הבירה, והיה מורה עליהם חצים. באותה שעה עמד יעקב על חומת הבירה והיה מדבר עם עשו אחיו דברי שלום ריעות ואחוה, ולא קבל ממנו עשו.
מיד ענה יהודה ליעקב אביו עד מתי אתה מאריך עמו דברי שלומים ואהבה?
והוא בא עלינו כאויב לבושי שריונים להרגנו!
כיון ששמע כן, משך בקשתו והרג לאדורם האדומי, ועוד משך קשתו והכה לעשו בכסא (צ"ל בכסל) ימנית, ואז נחלה מן החץ נשאוהו בניו והרכיבוהו על עיר והלך ומת שם באדורין (ז)

ויש אומרים:
לא מת שם וכו'.

ואז יצא יהודה ראשון ונפתלי וגד עמו לדרום הבירה, וחמשים עבדים עמהם מעבדי יעקב אביהם, ולוי ודן ואשר יצאו למזרח הבירה ונ' עבדים עמהם. ויצאו שמעון ובנימין וחנוך בן ראובן למערב הבירה ונ' עבדים עמהם. ויוסף לא היה כי כבר היה נמכר. באותה שעה החזיק יהודה למלחמה נכנס תוך החיל הוא ונפתלי וגד ולכדוהו לאותו מגדל של ברזל וקבלו במגינם חלוקי אבנים שהיו מקלעים עליהם והשמש חשך עליהם מפני קליעת אבנים וירית חצים ובליסטראות שהיו משלכים עליהם, ויהודה נכנס ראשון לתוך החיל והרג מהן שישה גבורים ונפתלי וגד הלכו עמו אחד מימין ואחד משמאל, והם היו משמרים אותו שלא יהרגוהו החיל. וגם הם הרגו בחיל ד' גבורים כל אחד הרג ב' וגם נ' עבדים שהיו עמהם עזרום וקרבו עמהם להלחם בם, והרגו איש את אישו נ' הגבורים.
ובכל זאת לא יכלו יהודה ונפתלי וגד לטרוד החיל מדרום, וילחמו בו ויהרגו מהם איש אישו. ובכל זאת לא הבריחום ממקומן אלא עמדו החיל לקראתם ערוכים למלחמה ברגליהם. ואז נתחזקו יהודה ואחיו ועבדיהם ונאספו יחדו ונלחמו בהם והרגו מהם כל איש שנים מן החיל. וכיון שראה יהודה שהיו עומדים החיל על עמדם לא יכלו להסיעם, אזרו חיל ועצת גבורה לבשתו, ויהודה ונפתלי וגד נתחברו יחד ונכנסו תוך אנשי המלחמה והרג בהם י' גבורים, ונפתלי וגד הרגו בהם ח' גבורים.
וכיון שראו עבדיהם שנתחזקו יהודה ואחיו ונכנסו לתוך עמק המלחמה נתחזקו גם הם לעמוד עמהם להלחם בם, והיה יהודה מכה בחיל מן ימינו ומן שמאלו מאה גבורים ונפתלי וגד היו הורגין אותם אחריו עד שטרדו כל החיל מדרום הבירה מידת ריס. כיון שראו החיל שהיו לקראת יהודה שנשתברו לפני יהודה ואחיו, אז חרדו ונאספו כולם למלחמה וערכו מלחמה עם יהודה ואחיו, ועמדו על עמדם להלחם בם בזרוע חיל וכן לוי, ואותם שהיו עמו וכן ראובן ואותם שהיו עמו שמעון ואותם שהיו עמו וכן עמדו שכנגדם למלחמה ומסרו נפשם להלחם בם בחזקה.
כיון שראה יהודה שנתחזקו ונתקבצו כל החיל למלחמה ועשו בדרך אחד להלחם עמם ועמדו על מעמדם לערוך עמהם מלחמה, תלה עיניו להקב"ה לעזור להם לפי שיגעים היו מכובד המלחמה ולא היו יכולים להלחם בם.
באותה שעה קבל הקב"ה תפלתם וראה בצרתם ועזרם, והוציא רוח סערה מאוצרותיו ונשבה נגד פניהם ומלאה כל עיניהם חשך ואפלה, לא ראו להלחם ועיני יהודה ואחיו היו מצהירות, כי הרוח באה להם מאחריהם והתחילו יהודה ואחיו להרוג בהם ויפלו ההרוגים ארצה כאשר יפיל הקוצר קצירו ועומרי אלומותיו. ועשה אותם גדישים שהרגו כל החיל שבא לפניהם לדרום הבירה. וראובן שמעון ולוי עמהם עמדו למלחמה לקראת החיל שהיו לפניהם, ואחר שהרגו יהודה ואחיו כל אנשי החיל שהיו לקראתם הלכו אצל אחיהם לעזור להם, ורוח סערה ממלאה עיני שונאיהם חושך, וראובן ושמעון ולוי וכל שעמהם נפלו בהם והרגו בהם והפילום ארצה גדשים גדשים עד שהרגו כל החיילים שהיו לקראת יהודה וראובן ולוי שהיו נגד שמעון, נפלו ארבע מאות גבורים עושים מלחמה וברחו שש מאות הנותרים גבורים, הם וד' בני עשו רעואל יעוש יעלם קרח.

ואליפז לא רצה לילך עמהם כי היה יעקב אבינו רבו. ורדפו בני יעקב אחריהם עד ארודין העיר והניחו לאביהם עשו מת מוטל בארודין, והם ברחו להר שעיר למעלה עקרבים. ובני יעקב נכנסו ונחו שם בלילה ההוא ומצאו לעשו מת מוטל וקברוהו מפני כבוד אביהם.

ויש אומרים:
לא מת שם, אלא יצא מארודין חולה וברח עם בניו להר שעיר.

למחר חלצו עצמם בני יעקב ורדפו אחריהם והלכו וצרו אותם בהר שעיר במעלה עקרבים. יצאו בני עשו וכל אותם אנשים שברחו ונפלו לפני בני יעקב ונשתטחו לפניהם והתחננו להם עד שעשו עמם שלום, ונתנום למס עובד.

במאה קשיטה -
א"ר עקיבא:
כשהלכתי לאפריקא היו קורין למעה קשיטה.
מנין שקרא הקב"ה ליעקב אל?
שנאמר: ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל.
אי סלקא דעתך למזבח קרא ליה יעקב אל, ויקרא לו יעקב אל מבעיא ליה?
אלא מי קראו אל?
אלהי ישראל.