מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר –
תבוא מארה לאדם שהוא אוכל קודשים בלועו.

תני ר' חייא:
תבוא מארה לאדם שהוא נהנה מן ההקדש, ואין קודש אלא ישראל, שנאמר: קודש ישראל לה' ראשית תבואתה.

ואחר נדרים לבקר –
איחר אדם נדרו נתבקרה פנקסו.

ואחר נדרים לבקר –
צריך מכות, כמה דאת אמר: ביקורת תהיה.

[לה, א]
ויאמר אלוהים אל יעקב קום עלה בית אל וגו' -
בשעת עקתא - נדרא.
בשעת רווחא - שטפא.
מהולתך טרשא - אקיש עלה.

קום עלה בית אל -
קום עלה לביתו של אל.

ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך -
מה עשו נודר ואינו מקיים, אף את נודר ואינך מקיים.

[לה, ב]
ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו וגו' -
אין אנו בקיאים בדקדוקי ע"א כיעקב אבינו.
דתנינן:

מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת דרקון יוליך לים המלח.

א"ר יוחנן:
כל כסות בכלל ע"א.

[לה, ד]
ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר -
ר' ישמעאל בר' יוסי סליק לצלאה בירושלם. עבר בהדין פלטנוס וחמתיה חד שמראי.
א"ל: לאן את אזיל?
א"ל: למצלא בירושלם.
א"ל: ולא טב לך למצלא בהדין טורא בריכא ולא בביתא קלקלתא?
א"ל: אומר לכם למה אתם דומין? לכלב שהוא להוט אחר הנבלה. כך לפי שאתם יודעין שע"ז טמונה תחתיו, שנאמר: ויטמן אותם יעקב, לפיכך אתם להוטין אחריו.
אמרין: דין בעי מינסבה. קם וערק בליליא.

[לה, ז]
כי שם נגלו אליו -
(כתוב ברמז י"ו).

[לה, ה]
ויסעו ויהי חתת אלוהים -
בג' מקומות נתכנסו אומות העולם לעשות מלחמה עם בני יעקב ולא הניחן הקב"ה, שנאמר: ויסעו ויהי חתת אלהים.
שנית בימי יהונתן שנאמר: ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלוהים (וירב ביער לאכול).
שלישית בימי יהושע.

א"ר אלעזר:
בקשו לרדוף ולא הניחן הקב"ה.
והיכן נתכנסו?
בחצוֹר, הדא הוא דכתיב: כל הערים העומדות על תלם וגו'.
במסורת שרפה, הקב"ה אמר למשה ומשה אמר ליהושע.

[לה, ו]
ויבוא יעקב לוזה -
למה נקרא שמה לוז וכו'?
(לעיל פסיקתא).

[לה, ח-ט]
ותמת דבורה מינקת רבקה וגו' -
לשון יוני הוא אלון - אחר. עד שהוא משמר אבלה של דבורה, באתה לו בשורת אמו, הדא הוא דכתיב: וירא אלוהים אל [יעקב] עוד [ויברך אותו].
מה ברכה ברכו?
ברכת אבלים ברכו, הדא הוא דכתיב: יזכר עון אבותיו וחטאת אמו אל תמח.
וכי אבותיו של עשו רשעים היו?
צדיקים היו, יצחק אביו אברהם זקנו, אלא חטא שחטא על אבותיו.
אברהם גרע חמש שנים משנותיו.
יצחק כהו עיניו.
רבקה מתה והוציאו מטתה בלילה.
אמרי: מאן יפוק קמוה?
יצחק כהו עיניו, יעקב בבית לבן, יפוק רשיעא קומה, דימרון ליטי ביזיא דהכדין אינוק. הוציאו מטתה בלילה, אף הכתוב לא פירסם מיתתה אלא מן הצד: ויקרא שמו אלון בכות. עד שהוא משמר אבלה באתה לו בשורת אמו.
יצא מארם נהרים ובא לו לסוכות עשה שם י"ח חודשים, שנאמר: (ט) ויעקב נסע וגו'.
ובית אל עשה שישה חודשים, מקריב עולות וזבחים.
יצא משם נולד בנימין ומתה רחל בדרך.
בו בפרק מתו רבקה ודבורה ונמצאת רחל מתה בת ל"ו שנה, (י) ולאה לא עברה על מ"ד שנה, ורחל ולאה נשאו בנות כ"ב שנים.
בא לו אל יצחק אביו ושמשו כ"ב שנה (כ) אלה תולדות יעקב יוסף בן י"ז שנה. בו בפרק מתה רחל.
כתיב: עשה אמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני - ויסעו ויהי חתת אלוהים.
ונחמתני - בברכת אבלים.

וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' -
ר' יצחק פתח:
מזבח אדמה תעשה לי וגו' - ומה זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, כדכתיב אבוא אליך וברכתיך, יעקב שאיקונין שלו חקוק בכסאי, על אחת כמה וכמה.

ר' לוי פתח:
ושור ואיל לשלמים וגו', ברוך אתה בבואך –
בבואו לבית חמיו נטען ברכות: ואל שדי יברך אותך.
בצאתו מבית חמיו נטען ברכות: וירא אלוהים אל יעקב וגו'.

רבי ברכיה פתח:
ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור –
על שני דרכיך:
בבואו לבית חמיו נטען ברכות,
בצאתו מבית חמיו נטען ברכות.

מקים דבר עבדו ועצת מלאיו ישלים –
מלאך אחד נגלה על אבינו יעקב ואמר לו: עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך וכו' ירושלים שכל הנביאים מתנבאים עליה על אחת כמה וכמה.

וירא אלוהים אל יעקב עוד -
כבראשונה.
מה בראשונה על ידי מלאך,
אף שניה על ידי מלאך.

אמר רבי אבא בר כהנא:
עוד איני מיחד שמי על בריה.

[לה, יא]
אני אל שדי פרה ורבה -
ולא פְּרוּ ורְבוּ, האיש מצווה על פריה ורביה [ואין האשה מצווה על פריה ורביה]/

[לה, יא]
ורבה וגו'. -
ראובן כבר מבחוץ. שמעון כבר הוא מבחוץ. ובנימין כבר יצא מחלציו ועדיין הוא במעי אמו. אלא גוי זה בנימין.

וקהל גויים -
זה אפרים ומנשה.

ומלכים מחלציך יצאו -
זה ירבעם ויהוא.

רבנן אמרין:
אפשר אבנר אדם צדיק חולק על מלכות בית דוד?!
אלא מדרש דרש והמליך את איש בושת, הדא הוא דכתיב: ומלכים מחלציך יצאו - זה שאול ואיש בושת.
ומה ראו לרחק ולקרב?
מקרא קראו ורחקו, מקרא קראו וקרבו.
מקרא קראו ורחקו - אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי.
מקרא קראו וקרבו - גוי וקהל גויים יהיה ממך.

עתידין בניך ליעשות כקהל עמים, מה קהל עמים מקרבין בשעת איסור במה, אף בניך מקרבין בשעת איסור במה.

ר' יוחנן מייתי לה מן הדא: ויקח אליהו שתים עשרה אבנים וגו'.

[לה, י]
ישראל יהיה שמך -
שמשעה שנתן לו השם הזה, נאמר לו: גוי וקהל גויים יהיה ממך.
ואית דמייתין לה מהכא: עמים הר יקראו - משיעשו בניך כעמים להרו של זבולון, יקראו שם יזבחו.
איסור במה אין כתיב כאן אלא זבחי צדק, עושה עמהם צדקה ומקבל את קרבנם.

גוי וקהל גויים -
לחייב על כל שבט ושבט דברי רי שמעון.

ר' יהודה אומר:
לחייב על כל קהל וקהל.

[לה, יג]
ויעל מעליו אלוהים -
האבות הן הן מרכבה (כתוב ברמז קא).

[לה, טז]
ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ -
בשעה שארץ חלולה ככברה והבר מצוי.

רבנן אמרי:
כבר הבר מצוי ועונת גשמים עברה ועדיין השרב לא בא.

ותלד רחל ותקש בלדתה -
שלוש היו שנתקשו בשעת לידתן ומתו.
רחל - ותקש בלדתה.
אשת פנחס - וכלתו אשת פנחס הרה ללדת וגו'.
ומיכל בת שאול – דכתיב: ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה, עד יום מותה לא היה לה, ביום מותה היה לה, הדא הוא דכתיב: והששי יתרעם לעגלה.
למה נקרא שמה עגלה?
שפעת כעגלה ומתה.

[לה, יז]
ויהי בהקשותה בלדתה -
שני תלמידים של ר' יהושע שינו עטיפתם בשעת השמד. פגע בהן איסטרטיגוס אחד.
אמר להם: אם בניה אתם - תנו נפשכם עליה, ואם אין בניה אתם - למה אתם נהרגים?
א"ל: בניה אנו ועליה אנו נהרגים וכו'.
א"ל: ג' שאלות אני שואל אתכם, אם אתם משיבין לי – מוטב, ואם לאו - אני ממיר אתכם. א"ל: כתוב אחד אומר: ניצב לריב ה'.
וכתוב אחד אומר: כי שם אשב לשפוט את כל הגוים!
א"ל: בשעה שהקב"ה דן את ישראל דן אותם מעומד ומקצר בדי,ן ובשעה שהוא דן את אומות העולם, דן אותם מיושב ומאריך בדין ואח"כ פוסק הדין.
א"ל: לא כך דרש יהושע רבכם, אלא זה וזה באומות העולם, משהוא דן אותם מדקדק בדין ומאריך בדין, ואח"כ עומד ונעשה אנטדיקוס כנגדן.
א"ל: מהו דכתיב: עובד אדמתו ישבע לחם?
א"ל: מוטב מי שחוכר שדה אחת ומעדרה ומזבלה, ממי שוא חוכר שדות הרבה ומובירן.
א"ל: לא כך דרש יהושע רבכם, אלא עובד אדמתו - אלו ישראל, ישבע לחם - ישבע לחמו לעולם הבא וכו'.
א"ל מהו דכתיב: ויהי בהקשותה בלדתה וגו'?
א"ל: כך משיבין נפשה של חיה וא"ל בשעת הלידה: אל תיראי כי בן זכר ילדת.
א"ל: לא כך דרש יהושע רבכם, אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו וכו', תאומה יתרה נולדה עם בנימין.

[לה, יח]
ויהי בצאת נפשה כי מתה וגו' בן אוני -
בן צערי בלשון ארמי.

ואביו קרא לו בנימין -
בלשון קודש.

[לה, יט]
ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה -
מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת?!
אלא צפה שהגליות עתידות לעבור שם וקברה שם, שתהא מבקשת עליהם רחמים, הדא הוא דכתיב: כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו' כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקווה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם.

[לה, כב]
ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא -
א"ר סימון:
קשה הוא לפני הקב"ה לעקור שלשלת יוחסין ממקומה, הדא הוא דכתיב: ובני ראובן בכור ישראל, כי הוא בכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו [לבני יוסף] וגו' ולא להתיחש לבכורה. אמור מעתה, בכורת ממון נטלה ממנו ולא בכורת יוחסין.

ר' לוי ור' סימון,
חד אמר:
לא לראובן להתיחס.

וחד אמר:
אין מיחסין ליוסף אלא לראובן. ואפילו בשעת הקלקלה אין מיחסין אלא לראובן, הדא הוא דכתיב: ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וגו' ויהיו בני יעקב שנים עשר.
[לה, כג]
בני לאה בכור יעקב ראובן -
ראובן - בכור לעיבור,
בכור לבכורה,
בכור לנחלה,
בכור לתשובה,
בכור לנבואה.
תחלת דבר ה' בהושע –

א"ר שמואל בר נחמן:
כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: ויהיו בני עקב שנים עשר, מלמד שכולן שקולין כאחת. אלא מה אני מקיים: וישכב את בלהה פילגש אביו?!
שבלבל מצע אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכבה.

ר"ש בן אלעזר אומר:
מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא חטא בא לידו, אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר: ארור שוכב עם אשת אביו ויבוא חטא זה לידו?!
ומה אני מקיים וישכב?
עלבון אמו תבע.
אמר: אם אחות אמי תהא צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי?!
עמד ובלבל מצעה.

אחרים אומרים:
שתי מצעות בלבל:
אחת של אביו,
ואחת של שכינה.
היינו דכתיב: אז חללת יצועי עלה.
כתנאי: פחז כמים אל תותר.

רבי אליעזר אומר:
פזת"ה,
חבת"ה,
זלת"ה.

רבי יהושע אומר:
פסע"ת על דת,
חטא"ת,
זני"ת.

רבן גמליאל אומר:
פלל"ת,
חלת"ה,
זרח"ה תפלתך.

רבי אלעזר המודעי אומר:
זעזעת הרתעת, פרח"ה חט"א ממ"ך.

ר' ירמיה בר אבא אמר:
זכרת עונשו של דבר, חלית עצמך חולי גדול פרשת מלחטוא. אלה בני לאה (כתוב בפסוק אשה כי תזריע).

ויקח עשו את נשיו וגו' –
כותי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה. כתוב בתורתכם: אחרי רבים להטות, ואנו מפני מה אינכם משוים עצמכם עמנו לעבודת אלילים?!
א"ל: יש לך בנים?
א"ל: הזכרתני צרתי, בשעה שהן יושבים על שלחני וכו' אינן עומדין עד שמפצעין מוחיהן אלו לאלו.
א"ל: ומשוה אתה עמהן?
א"ל: לאו.
א"ל: עד שאתה אומר ולי להשוות עמך לך, והשווה עם בניך נדחף והלך לו.
אמרו לו תלמידיו: לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר?
א"ל: איני משיב אתכם ריקנין.
בעשו כתיב: נפשות הרבה.
וביעקב כתיב: שבעים נפש.
אלא עשו ע"י שעבד אלוהות הרבה, כתיב בו: נפשות הרבה.
יעקב שכל ביתו עובדין לאלוה אחד, כתיב בו: נפש, ויהי כל נפש יוצאי וגו'.
וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו -
אמר עשו ליעקב: חלוק כל מה שהניח אבי לשני חלקים ואני בוחר שאני הוא הגדול.
אמר יעקב: הרשע הזה לא מלא עינו מן העושר!
מה עשה?
חלק כל מה שהניח אביו לחלק אחד, וארץ ישראל ומערת המכפלה לחלק אחד.
הלך עשו לישמעאל לימלך בו.
א"ל: הכנעני יושב בארץ ויעקב בטוח לרשת את הארץ, טול מה שהניח אביך ואין ליעקב מאומה. ולקח עשו כל מה שהניח אביו וארץ ישראל ומערת המכפלה נתן ליעקב, וכתבו שלום ביניהם.
אמר יעקב לעשו: לך מארץ אחוזתי מארץ כנען, ולקח עשו את נשיו ואת בניו והלך לו להר שעיר, מפני יעקב אחיו. ובשכר שפנה נתן לו מאה מדינות משעיר עד מגדיאל, זו רומי, אז ישב יעקב בטח שאנן ושלו בארץ אחוזתו ובארץ מולדתו ובארץ מגורי אביו, שנאמר: וישב יעקב.