[לו, ה]
ואהליבמה ילדה את יעוש ואת יעלם ואת קרח -
כתיב: כי אני חשפתי את עשו - קליפת בצלים.
כל כך למה?
גליתי את מסתריו כדי לגלות הממזרים שבו.
וכמה ממזרים העמיד?

רב אמר:
ג'.

לוי אמר:
ד'.
קרח דהכא - ממזר הוא.

[לו, ו]
וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו -
ר' אליעזר אומר:
מפני שטר חוב.

ר' יהושע (בן לוי) אמר:
מפני הבושה.

[לו, יב]
ותמנע הייתה פילגש -
(כתוב ברמז קנ"ט).

הוא ענה אשר מצא את הימים -
(כתוב ברמז ז).
כל שאזניו דקות - אמו סוסיא ואביו חמור.
ושאזניו גדולות - אמו חמורה ואביו סוס.

ר' חנינא הוה מפקד לאלין דבי נשיאה הוו זבנין מן אלין דאודניהון דקיקין מפני שאמו סוסיא ואביו חמור.
מה עשה ענה?
הביא חמורה וזווג לסוס ויצאה מהן פרדה.
אמר הקב"ה: אני לא בראתי בעולמי דבר של היזק.
מה עשה?
הביא חכינא וזווג לחרדון, ויצא מהן חברבר.
מעולם לא אמר אדם שנשכו חברבר - וחיה.
מעולם לא אמר אדם שבעטתו פרדה לבנה - וחיה.
והא קא חזינן דחיה?
אימא: וחיית.
והא קא חזינן דמיתסי?
בדסומקא איהי וחוורן רישי כרעייהו.

א"ר יהושע:
למה נקרא שמם יֵמִים?
שאימתן מוטלת על הבריות.

ר' פנחס בן יאיר הוה קא אזיל לפדיון שבוים. פגע ביה גינאי נהרא.
א"ל: גינאי נהרא, חלוק לי מימיך ואעבור בך!
א"ל: אתה הולך לעשות רצון קונך, ואני הולך לעשות רצון קוני. אתה ספק אתה עושה ספק, אי אתה עושה ואני וודאי עושה.
א"ל: אם אין אתה חולק לי, גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם! חלק ליה.
הוה בהדייהו ההוא גברא דהוה דרי קמחה לפסחא.
א"ל: חלוק נמי להאי, דבמצוה קא עסיק. חלק ליה.
הוה ההוא טייעא דאלוי בהדייהו.
א"ל: חלוק נמי להאי, דלא לימא כך עושין לבני לוויה, חלק ליה.

אמר רב יוסף:
כמה נפיש האי גברא ממשה ושיתין רבוון וכו'.
איקלע לההוא אושפיזא רמו שערי לחמריה ולא אכל.
נקרינהו ולא אכל.
חבטינהו ולא אכל.
אמר ליה: דלמא לא מעשרן?
עשרינהו ואכל.
אמר ליה: עניה זה הולכת לעשות רצון קונה, ואתם מאכילין אותה טבלים?!
ומי מחייבן?
והתנן:

הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים - פטור מן הדמאי.

התם הא אתמר עלה.

א"ר יוחנן:
לא שנו אלא שלקחו מתחלה לבהמה, אבל לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליהן, לבהמה חייב לעשר.

שמע רבי נפק לאפיה.
א"ל: רצונך שתסעוד אצלי?
א"ל: אין.
צהבו פניו של רבי.
א"ל: כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני, בני ישראל קדושים הם, יש רוצה ואין לו, ויש שיש לו ואינו רוצה.
וכתיב: אל תלחם את לחם רע עין וגו', ואתה רוצה ויש לך.
השתא מסרהיבנא דבמלתא דבמצוה אנא קאזיל, כי הדרנא אתינא עיילנא לגבך. כי אתא איתרמי עאל בההוא פתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא.
אמר: מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו?!
שמע רבי נפק לאפיה.
א"ל: מזבנינא להו.
א"ל: ולפני עור לא תתן מכשול.
מפקרנא להו, מפשת היזקא.
עקרנא להו, איכא צער בעלי חיים.
קטילנא להו, איכא בל תשחית.
הוה קא מבתש ביה טובא, גבה טורא בינייהו.
בכה רבי ואמר: בחייהון כך, במיתתן על אחת כמה וכמה!

אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר:
מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו, ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו.
קים להו לרבנן דחמשה זרעונים בשיתא טפחים לא ינקי מהדדי.
מנלן [דהא] דקים להו לרבנן מילתא היא?

דא"ר יוחנן:
לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים - גבול אשר גבלו ראשונים לא תסיג.
[לו, כ]
מאי גבול ראשונים?
א"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן:
דכתיב: אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ.
אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו?
אלא שהיו בקיאין בישובה של ארץ, שהיו אומרים: מלא קנה זה לזיתים.

חורי –
שמריחין את הארץ כחויא.
למה נקרא שמם חִוִִי?
שטועמין את הארץ לאיזה דבר ראויה, כנחש שמאכלו עפר.

חוי -
רב אחא בר יעקב אמר:
שנעשו בני חורין מנכסיהן, כדכתיב: ובני עשו יירשום ולא הצריכו לעבוד את אדמתן.
תנו רבנן:
איש כי ימות ובן אין לו - אין לי אלא בן, בן הבן ובת הבן מנין?
ת"ל: אין לו - עיין עליו.
בת - אין לי אלא בת, בת הבת ובן הבת מנין?
ת"ל: אין לו - עיין עליו.
הא כיצד?
נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן.
ולימא עד יעקב?
גמירי דלא כליא שבטא.

א"ר הונא אמר רב:
כל האומר תירש הבת עם בת הבן, אפילו נשיא שבישראל אין שומעין לו, שאינו אלא מעשה צדוקים.

דתניא:
בכ"ד בטבת תבו לדייננא, שהיו צדוקין אומרין: תירש הבת עם בת הבן.
נטפל להם רבי יוחנן בן זכאי וא"ל: שוטים, זו מנין לכם?
ולא היה אדם שהחזיר לו דבר, חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו, ואמר: ומה בת בנו שבאה מכח כחו תירשנו, בתו הבאה מכחו אינו דין שתירשנו?! קרא עליו המקרא הזה: אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה.
וכתיב: ואלה בני צבעון ואיה וענה.
מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה.
ודלמא תרי ענה הוו?

אמר רבא:
אנא אמינא מלתא דשבור מלכא לא אמרה, ומנו?
שמואל: אמר קרא: הוא ענה - הוא ענה דמעיקרא.

א"ל רבי:
בכך אתה פוטרני?
א"ל: שוטה, לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם, מה לבת בנו שכן יפה כחה אצל האחין, תאמר בבתו שהורע כחה אצל האחים. ונצחום ובטלום, ואותו היום עשאוהו יום טוב.

[לו, לא]
ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום -
ר' יצחק פתח:
אלונים מבשן עשו משוטיך - נמשלו אומות העולם כספינה, מה ספינה זו עושים לה תורן ממקום אחד, וָהֳגָנִים ממקום אחר, כך אומר הפסוק: שמלה ממשרקה, שאול מרחובות הנהר.
נחלה מבוהלת בראשונה - ואלה המלכים.
ואחריתם לא תבורך- ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.
בשעה שזה מעמיד מלכים,
זה מעמיד שופטים.

זה מעמיד אלופים,
זה מעמיד נשיאים.

זה העמיד שמונה: בלע יובב חושים שמלה שאול הדד בעל חנן הדר.
וזה העמיד שמונה: שאול ואיש בושת דוד שלמה רחבעם אביה אסא יהושפט.

בא נבוכנאצר ובטל של אלו ושל אלו, שנאמר: שם תבל כמדבר ועריו הרס.
בא אויל מרודך ונתן גדולה ליהויכין.
בא אחשורוש ונתן גדולה להמן.

משל לבן מלכים שהיה לו דין עם אחד וכלו מזונותיו ובא אחד והספיק לו מזונות.
ואמר המלך: אין לי עסק אלא עם זה שהספיק לו מזונות.
כך אמר הקב"ה: כבר הייתה מלכות עקורה מאדום ובאתה בצרה והספיקה מלכים, אין לי עסק אלא עמה, הדא הוא דכתיב: כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום, אף על פי כן טבח [גדול] בארץ אדום.

[לו, לט]
וימת בעל חנן בן עכבור -
ר' לוי אמר:
מטיבי אלוהות היו.
מהיטבאל - שהיו מטבין עצמן לע"א.
מטרד - שהיו מעמידין טריון לע"א.

ר' סימון אמר:
מטיבי נשים היו.
מהיטבאל בת מטרד - שהיו מטיבין אותה לבעלה [ואח"כ] היו טורדין אותה מבעלה.
בת מי זהב - מן דעתירין אמרין: מהו דהבא? מהו כספא?

[לו, מג]
אלוף מגדיאל אלוף עירם -
יום שמלך לוטינוס נראה לר' אמי בחלום: היום מלך מגדיאל.
אמר: עוד מלך אחד נתבקש לאדום.

אלוף עירם -
למה נקרא שמו עירם?
שהוא עתיד לערום תסבריות למלך המשיח.

מעשה בשלטון אחד שהיה מבזבז תסבריות של אביו. נראה לו אליהו ז"ל בחלום.
וא"ל: אבותיך מצמצמין ואתה מבזבז?
ולא זז עד שמלאן.

הוא עשו אבי אדום -
(כתוב ברמז ס"ב).

החטין והתבן והקש מריבין זה עם זה.
החטין אומרים: בשבילנו נזרעה השדה.
והקש אומר: בשבילי נזרעה השדה.
א"ל החטים: תבוא השעה ותהיו רואים.
וכיון שהגיע שעת הגורן בא בעל השדה נוטל את הקש ושורפו, התבן ומשליכו, החטין מעמידן בכרי, התחילו הכל מנשקין אותן.
כך [או"ה הללו] אומרים: בשבילנו נברא העולם.
[והללו] אומרים: בשבילנו נברא העולם.
א"ל ישראל: תבוא השעה ותהיו רואים.
לעתיד לבוא מה כתיב?
תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם, אבל ישראל: ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל.