המשך סימן קמ

[לז, א]
כתיב: בזעקך יצילוך קבוציך ואת כולם ישא רוח יקח הבל והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קודשי.
תני:
כנוסו וכנוס בניו הצילו מיד עשו.

ואת כולם ישא רוח יקח הבל - זה עשו.
והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קודשי - זה יעקב.
נסו ואין רודף רשע וצדיק ככפיר יבטח - ערק רשיעא ולא רדפין ליה - זה עשו.
וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו.
וצדיקים ככפיר יבטח - וישב יעקב בארץ מגורי אביו.

אם שוט ימית פתאום למסת נקים ילעג –
אנטונינוס שאל את רבינו:
מהו אם שוט ימית פתאום?
א"ל: גזור דיסיב מאה מגלבין - הוו יהבין גביה!
ק' דינרין - דין סכום לדין ודין סכום לדין ולא מפקין מניה כלום, כענין הזה מלעיג על המוכה. למסת נקים ילעג - בשעה שהצדיקים מבקשין לישב בשלוה בעה"ז.
וכן יעקב אבינו על ידי שביקש לישב בשלוה בעה"ז, נזדווג לו שטנו של יוסף.

וישב יעקב -
לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רגז.
לא שלותי - מעשו.
ולא שקטתי – מלבן.
ולא נחתי - מדינה.
ויבוא רגז - בא עלי רגזו של יוסף.

א"ר יוחנן:
כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער.

וישב ישראל בשטים -
מה כתיב?
ויחל העם לזנות.

וישב יעקב -
מה אירע שם?
מכירת יוסף.

וישב ישראל בארץ מצרים –
מה כתיב?
ויקרבו ימי ישראל למות.

וישב העם לאכול ושתו - ויקומו לצחק.
וישב ישראל ויהודה לבטח – וכתיב: ויקם ה' שטן לשלמה.

וישב יעקב בארץ מגורי אביו -
אברהם גייר גרים, שנאמר: ואת הנפש אשר עשו בחרן, אם מתכנסין כל באי עולם לברוא יתוש אחד ולזרוק בו נשמה אינן יכולין, ואת אמרת: ואת הנפש אשר עשו בחרן?!
אלא אלו הגרים שגיירו.
ולמה עשו?
אלא ללמדך כל המגייר את הגר כאילו בראו.

יעקב גייר גרים, ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלהי הנכר.
ביצחק לא שמענו אלא וישב יעקב בארץ מגורי אביו - מגויירי אביו.
מה כתיב למעלה מן הענין?
ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום.
וכתיב: וישב יעקב.

משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים ונתירא מהן, וישב לו ביניהן.
כך כיון שראה יעקב אבינו עשו ואלופיו נתירא מהן, וישב לו ביניהן.

א"ר לוי:
משל לנפח שהיה פתחו פתוח לרשות הרבים ופתח בנו זהבי פתוח כנגדו, וראה חבילות חבילות של קוצים נכנסות למדינה.
אמר: חבל למדינה! מה נכנס בתוכה.
והיה שם פקח אחד, א"ל: מאלו אתה מתירא?
גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך שורפין אותן, הדא הוא דכתיב: והיה בית יעקב אש וגו'.

[לז, ב]
אלה תולדות יעקב יוסף -
התולדות הללו לא באו אלא בזכות יוסף, ובשבילו לא הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל. התולדות היו ממתינים עד שבא יוסף, הדא הוא דכתיב: ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף.
מי מורידו למצרים?
יוסף.
מי מכלכלן במצרים?
יוסף.
לא נקרע הים אלא בשביל יוסף, הדא הוא דכתיב: ראוך מים יחילו גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף.
אף הירדן לא נקרע אלא בשביל יוסף.

אלה תולדות וגו' -
לא הוה צריך קרא למימר אלא אלה תולדות יעקב ראובן, אלא –
מה יעקב נולד מהול,
אף יוסף נולד מהול.

מה זה הייתה אמו עקרה
אף זה הייתה אמו עקרה.

מה זה נתקשה אמו בשעת לידה,
אף זה נתקשה אמו בשעת לידה.

מה זה ילדה אמו שנים,
אף זה ילדה אמו שנים.

מה זה אחיו שונא אותו,
אף זה אחיו שונאים אותו.

מה זה אחיו מבקש להרגו,
אף זה אחיו מבקשים להרגו.

זה רועה,
וזה רועה.

זה נשטם,
וזה נשטם.

זה נגנב,
וזה נגנב.

זה נגנב שני פעמים,
וזה נגנב שני פעמים.

זה נתברך בעשר,
וזה נתברך בעשר.

זה יצא חוצה לארץ,
וזה יצא חוצה לארץ.

זה נשא אשה חוצה לארץ,
וזה נשא אשה חוצה לארץ.

זה הוליד בנים חוצה לארץ,
וזה הוליד בנים חוצה לארץ.

זה לווהו מלאכים,
וזה לווהו מלאכים.

זה נתגדל על ידי חלום,
וזה נתגדל על ידי חלום.

זה נתברך בית חמיו בשבילו,
וזה נתברך בית חמיו בשבילו.

זה ירד למצרים,
וזה ירד למצרים.

זה כלה את הרעב,
וזה כלה את הרעב.

זה משביע,
וזה משביע.

זה מצווה,
וזה מצוה.

זה מת במצרים,
וזה מת במצרים.

זה נחנט,
וזה נחנט.

זה עלו עצמותיו,
וזה עלו עצמותיו.

אלה תולדות יעקב יוסף -
אמרו: ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר: אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שיצא שכבת זרע ממנו מבין צפרני ידיו. ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו וכולן נקראו על שמו וכו' כדכתוב בפסוק: ויבוא הביתה לעשות מלאכתו.
ראויה הייתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב: אלה תולדות יעקב יוסף וגו' (כדכתוב ברמז קכ"ה וברמז מ"ט):

בן שבע עשרה שנה -
ואת אמרת: והוא נער?!
אלא שעשה מעשה נערות, ממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקבו.

ויבא יוסף את דבתם רעה -
מה אמר?
חשודין הן בניך על אבר מן חי.

ר' יהודה אומר:
מזלזלין הן בניך בבני השפחות.

ר' שמעון אומר:
תולין הן עיניהן בבנות הארץ.

א"ר יהודה בר' שמעון:
על תלתיהון לקה.

פלס ומאזני משפט לה' –
א"ל הקב"ה: אתה אמרת חשודין הן בניך על אבר מן החי, חייך שאפילו בשעת הקלקלה אינן אלא שוחטין ואוכלין, שנאמר: וישחטו שעיר עזים.
אתה אומר מזלזלין בבני השפחות וקורין להם עבדים, לעבד נמכר יוסף.
אתה אומר תולין הם עיניהן בבנות הארץ, חייך שאני מגרה בך את הדוב, שנאמר: ותשא אשת אדוניו גו'.

[לז, ג]
וישראל אהב את יוסף כי בן זקנים הוא לו -
ר' יהודה אומר:
שהיה זיו איקונין שלו דומה לו.

ר' נחמיה אומר:
שכל ההלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו.

ועשה לו כתונת פסים -
צריך האדם שלא לשנות בנו בין בניו, שע"י כתונת פסים שעשה יעקב ליוסף, לא יכלו דברו לשלום.

פסים -
שהיתה מגעת עד פס ידו.
פסים - שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביו.
פסים - על שם צרות שהגיעוהו: "פוטיפר, "סוחרים, "ישמעאלים, "מדינים.
לכו וראו מפעלות אלוהים.
וכתיב בתריה: הפך ים ליבשה.
למה וישנאו אותו?
שקרע לפניהם את הים פסים פסים.

אמר רב:
לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

[לז, ד]
ולא יכלו דברו וגו' -
שהיה בא ושואל בשלום, ולא היו משיבים אותו.
וכן משנכנס לשררה היה שואל בשלום אחיו: וישאל להם לשלום.
מתוך גנותם של שבטים אתה יודע שבחם.
להלן: ולא דבר אבשלום עם אמנון למטוב ועד רע, דבליבא – בליבא.
ברם הכא לא יכלו דברו לשלום דבליבא בפומא.

[לז, ה-ו]
ויחלום יוסף חלום ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה -
אמר להם: אף יהיו נביאים מוכיחים אתכם: שמעו נא את אשר ה' אומר.

[לז, ז]
והנה אנחנו מאלמים -
אתם כונסין פירות ואני כונס פירות. שלכם מרקיבים ושלי עומדין.

והנה קמה אלומתי -
ר' לוי אמר:
עתידין אתם לעשות אלילים אלמים לפני עגליו של ירבעם, ולאמר: אלה אלוהיך ישראל.

ר' אחא אמר:
עתידים אתם להעלים עלי דברים לפני אבא, לומר: חיה רעה אכלתהו.
ומה קאים לי?
משתיקותא דאימא קמה.

[והנה קמה] אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי -
כנגד חמישה פעמים שהן עתידין להשתחוות לו.

[לז, ח]
ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו -
ר' לוי אמר:
לפי שעָנו אותו בעין הרע, לפיכך הוא מעמיד רשעים.

ר' סימון אומר:
לפי שענו אותו בלשון כפול, הוא מעמיד מלכים (כתוב ברמז קי"ח).

[לז, י]
ויגער בו אביו -
כך תהיו גוערים בנביאכם, שנאמר: למה לא גערת בירמיה הענתותי.

ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת -
כך היה אבינו יעקב סבור, שתחית המתים מגעת בימיו, שנאמר: הבוא נבוא אני ואמך רחל מתה ואת אמרת אני ואמך?!
ולא היה אבינו יעקב יודע שהדברים מגיעים לבלהה שפחת רחל, שגדלה אותו כאמו.

א"ר ברכיה:
חלום אף על פי שכולו אין מתקיים, מקצתו מתקיים.
מנלן?
מיוסף, שנאמר: הבוא נבוא אני ואמך, והאי יומא אמיה לא הֲוָאִי.

א"ר לוי:
לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד עשרים ושתים שנה.
מנלן?
מיוסף, שנאמר: יוסף בן שבע עשרה שנה וגו'.
וכתיב: ויוסף בן ל' שנה וגו'.
מי"ז עד ל' הוו תליסר, ושבע דשבעא ותרתין דכפנא הויין עשרין ותרתין.

תנו רבנן:
קידה - על אפים.
וכן הוא אומר: ותקוד בת שבע אפים.
כריעה – על ברכיים.
וכן הוא אומר: מכרוע על ברכיו.
השתחויה - זו פשוט ידים ורגלים.
וכן הוא אומר: הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה.

[לז, יא]
ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר -
נטל קולמוס וכתב באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום, שנאמר: ואביו שמר את הדבר.
ורוח הקודש אומרת: שמור את הדבר, עתידים הדברים ליגע בך.
אבינו יעקב רואה את הדברים ממשמשין ובאים, אמר: אם נתבקרה פנקסי, מה אני יכול לעשות?

[לז, יב]
וילכו אחיו לרעות את צאן אביהן בשכם -
את נקוד עליו, מלמד שלא הלכו אלא לרעות את עצמן.

[לז, יג]
ויאמר ישראל אל יוסף, ויאמר לו הנני -
נהג בו כבוד כמורא האב על הבן.

ויאמר לו הנני -
הדברים היה אבינו יעקב נזכר ומעיו מתחתכין, יודע היית שאחיך שונאין אותך, והיית אומר: הנני.

[לז, יד]
לך נא ראה -
מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה וכו' (כדכתוב בויותר יעקב לבדו).

וישלחהו מעמק חברון -
והלא אין חברון נתונה אלא בהר, ואת אמרת: וישלחהו מעמק חברון?!
אלא הלך להשלים עצה עמוקה שנתן הקב"ה בינו לבין חבר הנאה שקבור שם: ועבדום וענו אותם.
כיוצא בו אתה אומר: את מצבת אשר בעמק המלך - בעצה עמוקה של מלכו של עולם, הנני מקים עליך רעה מביתך.

[לז, טו]
וימצאהו איש -
ג' מלאכים נזדמנו לו:
וימצאהו איש,
וישאלהו האיש,
ויאמר האיש.

[לז, יז]
דותינה -
שהן מדותיו של הקב"ה.

וימצאהו איש -
זה גבריאל המלאך, שנאמר: והאיש גבריאל אשר מועף ביעף.

[לז, יח]
אותו מרחוק ובטרם וגו' ויתנכלו אותו להמיתו-
אמרו: נשסה בו את הכלבים.

ויאמרו הנה בעל החלומות -
דיליה אתיא וטעין חלמוי

א"ר לוי:
זהו עתיד להשיאנו לבעלים.
א"ל הקב"ה: אתם אומרים: ונראה מה יהיו חלומותיו, עתה נראה דבר מי יקום, שלי או שלכם.

[לז, יט]
ויאמר איש אל אחיו -
(כתוב ברמז קנ"ח).

[לז, כא]
וישמע ראובן ויצילהו מידם -
והיכן היה?

ר' יהודה אומר:
כל אחד ואחד היה משמש את אביו יומו, ואותו היום של ראובן היה.

ר' נחמיה אומר:
אמר בכור אני וכל הסרחון אין נתלה אלא בי.

רבנן אמרי:
הוא מונה אותי עם אחי, דכתיב: ואחד עשר כוכבים וגו' ואיני מצילו?!
א"ל הקב"ה: אתה פתחת בהצלה תחלה, חייך שאין מפרישין ערי מקלט תחלה אלא בתחומך, הדא הוא דכתיב: את בצר במדבר בארץ המישור לראובני.
למדתך תורה דרך ארץ, שכשהאדם עושה מצווה יהא עושה אותה בלב שמח, שאילו היה יודע ראובן שהקב"ה כותב אחריו: וישמע ראובן ויצילהו מידם, בכתפיו היה טוענו ומוליכו אצל אביו.
אילו היה אהרן יודע שהקב"ה כותב עליו: וגם הנה הוא יוצא לקראתך וגו', בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו.
אילו היה בועז יודע שכותב עליו: ויצבט לה קלי, עגלות פטומות היה מביא ומאכילה.
לשעבר היה אדם עושה מצווה והנביאים כותבין אותה, ועכשיו שאין נביאים מי כותב אותה? אליהו ומשיח והקב"ה חותם, הדא הוא דכתיב: אז נדברו יראי ה' וגו'.

סימן קמב

[לז, כג]
ויהי כאשר בא יוסף –
ר' אליעזר אומר:
בקילוס היה בא.

ויפשיטו את יוסף -
זה הפינס.

את כתנתו -
זה חלוק.

את כתונת הפסים -
זה הפרגוד.

אשר עליו -
זה פלמניא.

[לז, כד]
ויקחוהו וישליכו אותו הבורה -
מי היה זה?
שמעון.
אימתי פרע לו?
ויקח מאתם את שמעון.
כיון שנתנוהו בתוך הבור, היה שמעון מצווה והיו משליכים אבנים כדי להרגו, אבל כשנפל הוא ביד יוסף היה משליך עליו פטומות כדי להאכילו.

והבור רק אין בו מים -
דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבא:
מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו.

א"ר אחא:
נתרוקן בורו של יעקב.

אין בו מים –
אין בו דברי תורה שנמשלו למים, דכתיב: הוי כל צמא לכו למים.
(א) כתיב: כי ימצא איש גונב נפש מאחיו ואתם מכרתם את אחיכם וכו'?!

[לז, כה]
וישבו לאכל לחם –
עבירתן של שבטים זכורה לעולם, תקווה היא להם לעולם, מאכיל לחם לכל באי עולם.

וישאו עיניהם ויראו -
והלא אין דרכן של ישמעאלים להיות טוענין אלא עורות ועטרן?
אלא בוא וראה מה זימן הקב"ה לאותו צדיק, באותה שעה שקים מלאים בשמים שהרוח מנשבת בהן מפני ריחן של ערביים.

[לז, כו]
בשלשה מקומות המליכו יהודה עליהן.
ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע.
ויבוא יהודה ואחיו ביתה יוסף.
ויגש עליו יהודה.

[לז, כז]
לכו ונמכרנו לישמעאלים –
אמרו: נלך ונתפוס דרכו של עולם. כנען שחטא, לא לעבד נתקלל?
אף זה לכו ונמכרנו לישמעאלים.

[לז, כח]
ויעברו אנשים מדינים –
עברו אותן הדינין.
כתיב: למה תתענו ה' מדרכיך - כשרצית נתת בלבם לאהוב, כשרצית נתת בלבם לשנוא.
א"ל הקב"ה: אתם מכרתם בנה של רחל בה' סלעים, לפיכך יהא כל אחד ואחד מכם נותן ה' סלעים במנה צורי.
אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף, לפיכך יהא כל אחד ואחד מכם מפריש בקע לגלגלת.

וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף -
(ב) כל חד ואחד מהם נטל שני כספים (ג) לקנות מנעלים לרגליהם, שנאמר: על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים.
אמרו: נחרים בינינו שאין אחד ממנו מגיד את הדבר הזה ליעקב.
אמר להם יהודה: ראובן אינו כאן אין החרם (ד) מתקיים בתשעה.
מה עשו?
שתפו למקום עמהם וחרמו.
הגידו לראובן שעשו את החרם ושמע החרם ושתק.
ואף הקב"ה, כתיב: מגיד דבריו ליעקב דבר זה לא הגיד מפני החרם, וכשבאו למצרים ומצאו, אז התירו החרם, ושמע יעקב, ותחי רוח יעקב וגו'.
וכי מתה הייתה רוחו של יעקב?
אלא מפני החרם נסתלקה רוח הקודש מעליו, וכיון שהתירו החרם שרתה רוח הקודש עליו כבתחלה.

רבי עקיבא אומר:
החרם הוא השבועה והשבועה הוא החרם, וכל מי שהוא מפר את החרם כאילו מפר את השבועה.

[לז, כט]
וישב ראובן אל הבור -
והיכן היה?
ר' אליעזר אומר:
עסוק היה בשקו ובתעניתו, מכיוון שנפנה הלך אל הבור.

ר' יהושע אומר:
כל טרחותו של בית אביו הייתה מושלכת עליו, וכיון שנפנה הציץ בבור.
א"ל הקב"ה: מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה.
ואיזה?
זה הושע, שנאמר: שובה ישראל עד ה' אלהיך.

[לז, לא]
וישחטו שעיר עזים -
למה שחטו שעיר עזים?
שדמו דומה לדם אדם.

א"ר ענני בר ששון:
למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות?
לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין.
כתנת מכפרת על שפיכות דמים, שנאמר: וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם וכו'.

[לז, לב]
הכר נא הכתנת בנך היא -
אמר ליה הקב"ה ליהודה: אתה אמרת לאביך הכר נא חייך, שתמר אומרת לך הכר נא למי החותמת והפתילים.
[לז, לג]
ויכירה ויאמר כתנת בני -
אמר [לית] ידע אנא מה אנא חמי.

חיה רעה אכלתהו -
נצנצה בו רוח הקודש, זו אשת פוטיפרע.

דבר אחר:
זה יהודה, שנאמר חיה רעה, ואין חיה רעה אלא אריה, דכתיב: גור אריה יהודה.

[לז, לד]
ויקרע יעקב שמלותיו -
שבטים גרמו לאביהם לקרוע.
והיכן נפרע להם?
במצרים, ויקרעו שמלותם. יוסף גרם וכו'.
מנשה - גרם לשבטים, לפיכך נקרע נחלתו חציה בעבר הירדן וחציה בארץ כנען.
בנימין - גרם לשבטים לקרע.
והיכן נפרע לו?
בשושן הבירה: ויקרע מרדכי את בגדיו.

וישם שק במתניו -
לפי שתפס יעקב את השק, לפיכך לא זז מבניו ומבני בניו עד סוף כל הדורות.
דוד – שנאמר: ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים.
אחאב – שנאמר: וישם שק על בשרו.
יורם – שנאמר: וירא העם והנה השק על בשרו מבית.
מרדכי - וילבש שק ואפר.

ויתאבל על בנו ימים רבים -
אלו עשרים ושתים שנה.

[לז, לה]
ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו -
רבי יהודה אומר:
לאחיותיהן נשאו השבטים, הדא הוא דכתיב: ויקומו כל בניו וגו'.

רבי נחמיה אומר:
כנעניות היו.

רב נחמן אמר על הדא דרבי יהודה:
וכל בנותיו - כמה בנות היו לו?
חדא הות ליה, ולואי קברה! אלא אין אדם מונע לקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו.

וימאן להתנחם -
מטרונא שאלה את רבי יוסי:
א"ל: כתיב: כי יהודה גבר באחיו.
וכתיב: וינחם יהודה.
וזה שהוא אביהם של כולם יצרו תקיף עליו, וימאן להתנחם?!
א"ל: מתנחמים על המתים ואין מתנחמין על החיים.

שאל מין אחד לרבינו: אפשר שהמתים חיים אבותיכם אינם מודים ואתם מודים.
מה כתיב ביעקב: וימאן להתנחם, אילו היה יודע שהמתים חיים, היה ממאן להתנחם.
א"ל: שוטה, לפי שהיה יודע ברוח הקודש (ה) שהוא חי ואין מקבלין תנחומין על חי.

דבר אחר:
אמר יעקב: הרי נפרצה ברית השבטים, כמה יגעתי להעמיד י"ב, כל מעשיו להקב"ה כנגד י"ב שבטים:
י"ב מזלות,
י"ב שעות ביום,
י"ב שעות בלילה,
י"ב חודשים,
י"ב אבנים באפוד.
הרי נפרצה ברית השבטים ולא רצה יעקב לישא אשה ולהוליד בן, מפני שבועתו של לבן: ואם תקח נשים על בנותי וגו'.

ויבך אותו אביו -
זה יצחק.

רבי לוי אמר:
אצלו היה בוכה, וכיון שהיה יוצא ממנו היה הולך ורוחץ במרחץ ואוכל ושותה.
ולמה לא גלה לו?
אמר: הקב"ה אינו מגלה לו, ואני מגלה לו?!

רבי סימון אומר:
על שם כל המתאבלים עליו מאבלים עמו.

[לז, לו]
והמדנים מכרו אותו אל מצרים -
כמה אוניות נכתבות עליו?

רבי יודן אמר:
מכרוהו אחיו לישמעאלים,
וישמעאלים לסוחרים,
וסוחרים למדנים,
ומדנים למצרים.

רב נחמן אומר:
חמישה, מדינים מכרו אותו לדמוסיא של מדינה בא פוטיפר ונטלו מדמוסיא של מדינה.