[מג, ה]
ואם אינך משלח לא נרד -
א"ל: מה?
הוא אומר לנו דברים של אמת, ואנו משיבין אותו דברים של בטלה?!

תני:
רשב"א אומר:
בית תינוק ואשה, אף על פי שאין נחש יש סימן.

אמר ר' אלעזר:
והוא דאיתחזק תלתא זמני, דכתיב: יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו.

[מג, ו]
ויאמר ישראל למה הרעותם לי -
מעולם לא אמר אבינו יעקב דבר של בטלה, אלא כך אמר הקב"ה: אני עסוק להמליך את בנו במצרים, והוא אומר: למה הרעותם לי! הוא דהוא אמר: נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור.

[מג, ז]
ויאמרו שָאוֹל שאל האיש לנו -
אפילו עצי עריסתנו גלה לנו.

[מג, ח]
ויאמר יהודה אל ישראל אביו -
אמר ליה: מוטב שתהא נפש אחת בספק ולא כולם בודאי.

אנכי אערבנו כל הימים -
זה העולם הבא שכולו יום.

אמר רב נחמן:
מנין לערב דמשתעבד?
שנאמר: אנכי אערבנו מידי תבקשנו.

מתקיף לה רב חסדא:
הא קבלן הוה, דכתיב: תנה אותו על ידי.

אלא אמר רב יצחק מהכא:
לקח בגדו כי ערב זר.
וכתיב: בני אם ערבת לרעך.. התרפס ורהב.. - אם יש לך ממון התר לו פיסת היד, ואם לאו הרבה עליו רעים.

[מג, ט-יא]
ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן אפוא -
תאמר אותה חרדה שהחרדתי לאבא, ויאמר מי אפוא הוא שנזדעזע עלי כאן?

אמר רב יהודה אמר רב:
נידוי אפילו על תנאי צריך הפרה.
מנלן?
מיהודה, דכתיב: אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים.
וכתיב: יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה.
כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר, היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים.
אמר לפניו: רבש"ע, מי גרם לראובן שהודה?
יהודה, וזאת ליהודה.
מיד שמע ה' קול יהודה, עאל אבריה לשפא. ולא הוו קא עיילי ליה למתיבתא דרקיעא - ואל עמו תביאנו. לא הוה ידע למשקל ולמטרח בשמעתא בהדי רבנן – ידיו רב לו – לא הוה סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא - ועזר מצריו תהיה.

קחו מזמרת הארץ -
דברים שהן מזמרין בעולם: חלזון, חמר, קטף, ומורי. אגרי, מעט צרי, בלסם, קטף. ומעט דבש - דבש בריא כאבן. [נכאת שעוה. ולוט מצטוכא].

בטנים ושקדים –
משח דבטנים ומשח דשקדים ומשח דלוזים.

[מג, יב-יד]
וכסף משנה קחו בידכם -
שמא הוקר השער.

ואת הכסף המושב -
אמר להם: הרי הדורון והרי הכסף והרי אחיכם. צריכיתון מילא אחרי?
אמרין ליה: צלותך אנו בעין.
אמר לון: ואי צלותי אתון בעין, ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש.

אמר ר' יוסי בר חנינא:
מאי דכתיב: וטבוח טבח והכן?
טבוח טבח - פרע להן בית השחיטה.
והכן - טול גיד הנשה בפניהם, כמאן דאמר: גיד הנשה נאסר לבני נח.

ואל שדי יתן לכם רחמים -
אשרי הגבר אשר תיסרנו יה.
אשר תיסרנו ה', אין כתיב כאן אלא יה - כזה שהוא נדון לפני הדיין והוא אומר יה.
כך אבינו יעקב אומר: מי שעתיד לומר ליסורין די! יאמר לצרותי די!

ואל שדי יתן לכם רחמים -
על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא - לעת מצוי חשבון.
משראה עקב אבינו שנתמצה בחשבון, התחיל שופך תחנונים: ואל שדי יתן לכם רחמים.

ר' יהושע פתח קריא בגלות:
ואל שדי יתן לכם רחמים - ויתן אותם לרחמים.

לפני האיש -
זה הקב"ה, שנאמר: ה' איש מלחמה.

ושלח לכם את אחיכם -
אלו עשרת השבטים.

אחר -
שבט יהודה ובנימין.

ואני כאשר שכלתי -
בחרבן ראשון,

שכלתי -
בחרבן שני, לא אשכל עוד.

דבר אחר:
ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש -
זה השלטון.

ושלח לכם את אחיכם -
זה יוסף.

אחר -
זה בנימין.
שמעון כמשמעו.

ואני כאשר שכלתי -
מיוסף.

שכלתי -
משמעון, ולא אשכל עוד.

[מג, טו]
ויקחו האנשים את המנחה וגו' -
אין והכן אלא שבת, שנאמר: והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו.
הדא אמרין: ששמר יוסף את השבת עד שלא תנתן.

[מג, יט]
וידברו אליו פתח הבית -
מלמד שהיה דוחפן לפניהם והן דוחין אותו לחוץ.

[מג, כ]
ויאמרו בי אדוני ירד ירדנו -
ירידה היא לנו, בארצנו היינו מפרנסים אחרים ועכשיו אנו צריכים לפרנסתך.

[מג, כג-כד]
ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם -
בין בזכותכם בין בזכות אבותיכם. מכל מקום כספכם בא אלי.

ויוצא להם את שמעון -
הוה עביד כהדין צרצורא.
[מג, כז]
ויאמר השלום אביכם הזקן וכו' -
ר' חייא רבה חמא, חד בבלאי אמר ליה: מה עבד אבא?
א"ל: אמך שייל בך.
א"ל: אנא אמרי לך כדין, ואת אמרת לי כדין?!
אמר ליה: שואלין על החיים ואין שואלין על המתים.
כך השלום אביכם - זה יעקב.
הזקן אשר אמרתם - זה יצחק.

[מג, כח]
ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי.

[מג, כט]
ויאמר אלוהים יחנך בני –
לפי ששמענו חנינה בשאר שבטים ובבנימין לא שמענו שעדיין לא נולד, והיכן שמענו בו חנינה?
כאן: ויאמר אלוהים יחנך בני.

א"ר שמואל בר נחמן:
כיון שראה אותו יוסף, מיד נתקררה דעתו וברכו באותה שעה.
אמר להם: קרבוהו אצלי, והיה שואל לו עד שהגיע לענין אחיו.
א"ל: בני, כלום יש לך אח?
אמר: היה לי ואיני יודע היכן הוא.
יש לך אשה?
א"ל: הן, יש לי אשה ועשרה בנים.
אמר ליה: ומה שמותן?
אמר ליה: בלע, ובכר, ואשבל.
אמר ליה: למה קראת להם שמות הללו?
אמר ליה: על צרות אחי.
בלע - שנבלע בין האומות, ואיני יודע היכן הוא.
בכר - שהיה בכור לי ולאמי.
אשבל - שנשבה מאביו והלך לו.
גרא - שהוא גר באכסניות ונעשה גר בארץ אחרת.
נעמן - שהיה נעים.
מופים וחופים - שהיה ראשו חפוי בין עובדי ע"א.
וארד - שירד ממדינה למדינה.

דבר אחר:
בלע - שנבלע ממני.
אחי וראש - שהיה אחי וראשי.
מופים - שהיה יפה מאד.
חופים - שהוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו.
וארד - שהיה כורד של שושנים.

דבר אחר:
[מג, ל]
מופים וחופים -
מיום שגלה ממני לא חפפתי ולא שרקתי ועשיתי עצמי כאבל.
באותה שעה נכמרו רחמיו של יוסף, שנאמר: וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו וגו'.

[מג, לג]
וישבו לפניו הבכור כבכורתו -
נטל הגביע ועשה עצמו כאלו מריח.
אמר: יהודה שהוא מלך ישב בראש.
ראובן שהוא בכור ישב אצלו.
ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון בני אם אחת, היכן הם?
הביאום והסבום זה אצל זה.
גד ואשר בני אם אחת, היכן הם?
הביאום והסבום זה אצל זה.
דן ונפתלי בני אם אחת, היכן הם?
הביאום והסבום זה אצל זה.
אנא לית לי אימא והדין טליא לית ליה אימא, אלא בלדתה מתה, בגין כך ייתי רישיה לרישא דידי, לפיכך: ויתמהו האנשים מאד.

[מג, לד]
וישא משת וגו' חמש ידות -
יוסף נתן לו חלקו וחלק אסנת וחלק מנשה וחלק אפרים וחלק עם אחיו. הדא הוא דכתיב: ותרב משאת בנימן וכו'.

וישתו וישכרו עמו -
עמו שתו אבל חוץ ממנו לא שתו מיום שפרש יוסף מאחיו לא שתו יין, אלא נזרו כולם מן היין ואף יוסף לא שתה יין עד אותו היום, שנאמר: ולקדקד נזיר אחיו.

רבי יוסי בר חנינא אמר:
אף הן לא שתו, שנאמר: (ב) וישתו וישכרו עמו, ואידך, עמו הוא דלא הוה שתיין מיהא הוה.