[מד, ג]
והאנשים שלחו -
אמר רב יהודה אמר רב:
לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב.
עובדא הוה בחד דרומא דהות תמן חד פונדק, דהוה קאים ולביש זוגוי בליליא והוה אמר לו למאן דהוה תמן: פוקו דלוייתא אנא עביד לכון.
והוו נפקין וליסטיא קדמין להון ומקפחין להון ופלגון עמיה.
חד זמן איתקבל תמן רבי מאיר וקם ולביש זוגוי ואמר ליה: קום דלוייתא אנא עביד לך.
אמר ליה: אית לי אח, ואנא יתיב ומסכי ליה.
אמר ליה: אן הוא?
א"ל: בבי כנישתא.
א"ל: ומה שמיה? ואנא אזיל וקרי ליה?
א"ל: כי טוב.
כל ההוא ליליא אזל ההוא פונדק וצווח על פייל דכנשתא: כי טוב! כי טוב! ולא היה בר נש עני ליה.
לצפרא קם רבי מאיר ושרי חמריה למיזל.
א"ל ההוא פונדקא: אן הוא אחוך דאמרת לי?
א"ל: הא אתי, דכתיב: וירא אלוהים את האור כי טוב.

[לד, ד]
הם יצאו את העיר לא הרחיקו -
כמה דאת אמר: רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה.
אמר: אם יתרחקון מן העיר אפילו מיל אחד, אין כל בריה יכולה להחזירן.

קום רדוף אחרי האנשים -
בעוד שאימת כרך עליהם.

והשגתם -
בשי"ן כתיב שַגֵּש אותם בדברים' אחד רך ואחד קשה.

למה שלמתם רעה תחת טובה -
זה קשה.

[לד, ה]
הלא זה אשר ישתה אדוני בו -
הרי רך, וכן עשה.

[לד, ו]
וישיגם וידבר אלהם -
שגש אותם בדברים.

[לד, ח]
הן כסף -
אמר רבי שמעון:
זה אחד מעשרה קלים וחמורים שבתורה.

הן כסף אשר מצאנו -
קל וחומר איך נגנוב?!

הן בני ישראל לא שמעו אלי,
קל וחומר ואיך ישמעני פרעה.

הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' - ואף כי אחרי מותי.

ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים
קל וחומר לשכינה.

כי את רגלים רצתה וילאוך
קל וחומר איך תתחרה את הסוסים.

ובארץ שלום אתה בוטח,
ואיך תעשה בגאון הירדן.

הנה אנחנו פה ביהודה יראים
קל וחומר אף כי נלך קעילה.

הן צדיק בארץ ישולם
קל וחומר אף כי רשע וחוטא.

בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד
קל וחומר בשאר מדינות המלך.

[לד, י-יא]
ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא -
י' בני אדם שנמצאו בגנבה אין כולם בסירה?!
אנכי איני עושה כן, אלא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד.

[לד, יב]
ויחפש בגדול החל ובקטן כלה -
שלא יאמרו יודע היה היכן הוא מונח.

וימצא הגביע באמתחת בנימן -
כיון שנמצא, אמרו לו: הא גנבא בר גנבתא.
אמר להן: יש כאן שעיר?
יש כאן אחים מוכרים אחיהם?

[לד, יג]
ויקרעו שמלותם -
מנשה גרם לשבטים לקרע וכו' (כדלעיל).

ויעמוס איש על חמורו -
כל אחד נסיב טעוניה בחד ידא וטעין על חמריה.

וישובו העירה -
מטרפולין הייתה ואת אמרת העירה?!
מלמד שלא הייתה חשובה בעיניהם אלא כעיר של עשרה בני אדם.

[לד, יד]
ויבוא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם -
למוד היה לצאת בכל יום לבימה לדון, ואותו יום לא הלך שלא לבייש את אחיו מפני מצריים.

ויפלו לפניו ארצה -
לקיים החלום: ואחד עשר כוכבים משתחוים לי.

[לד, טז]
ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני -
בכסף הראשון.

ומה נדבר -
בכסף השני.

ומה נצטדק -
בגביע.

דבר אחר:
מה נאמר -
במעשה תמר.

ומה נדבר -
בבלהה.

ומה נצטדק -
בגביע.

מה נאמר -
שחטאנו גלוי וידוע שלא חטאנו.

האלהים מצא אות עון עבדיך -
מצא בעל השטר לגבות חובו.

אמר ר' לוי:
כזה שהוא ממצה את החבית ומעמידה על שמריה.

נצטדק הננו עבדים לאדוני -
(כתוב ברמז פ)

[לד, יז]
ויאמר חלילה לי -
נער פורפירא שלו ואמר: חלילה לי מעשות זאת.
א"ל יוסף: חס ושלום שאני חושד אתכם, אלא הנער הזה חשוד שגנבו, כדי לקסום על אחיו היכן הלך.

האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד -
באותה שעה הפכו כל השבטים פניהם ממנו, ומי עמד כנגדו?
הערב, שנאמר: ויגש אליו יהודה, אמר: שלמא, דכלא נטופא!
ורוח הקודש משיבה: שלום רב לאוהבי תורתך וגו'.

אם ערבת לרעך –
אמר רבי חנינא:
ברח מן שלוש והדבק בשלוש.
ברח מן הפקדונות ומן המאונים ומלעשות ערבותו בין אדם לחבירו, והדבק בחליצה ובהיתר נדרים ובהבאת שלום בין אדם לחבירו.

א"ר שמעון בר אבא:
לית שמיה פקדון אל פוק דין.

דבר אחר:
בני אם ערבת לרעך - זה יהודה, שנאמר: אנכי אערבנו.
נוקשת באמרי פיך - אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים.
עשה זאת אפוא בני והנצל התרפס - בעפר רגליו.
ורהב רעך - המליכהו עליך.

[מד, יח]
ויגש אליו יהודה -
כי הנה המלכים נועדו –
זה יהודה ויוסף שנתועדו יחדו.

עברו יחדו –
זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה.

המה ראו כן תמהו – יתמהו האנשים איש אל רעהו.

נבהלו נחפזו – ולא יכלו אחיו לענות אותו וגו'.

רעדה אחזתם - אלו השבטים.
אמרו מלכים מדיינים זה עם זה, מאי איכפת לנו?

ויגש אליו יהודה -
אחד באחד יגשו –
זה יהודה ויוסף.

ורוח לא יבא ביניהם –
אלו הן השבטים, אמרו המלכים וגו'.

תפוחי זהב במשכיות כסף –
תרגם עקילס הגר:
חזורין [דדהב] בגו דסקרין [דכסף].

דבר דבור על אפניו –
מה האופן מראה פנים בכל צד, כך היו דבריו של יהודה נראין לכל צד, בשעה שדבר עם יוסף.

ויגש אילו יהודה -
מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה.
משל לבור שהיו מימיה יפין ועמוקין ולא היה בריה יכולה לשתות הימנה. בא אחד וקשר חבל בחבל ונימא בנימא ודלה ושתה הימנה, התחילו הכל דולין ושותין הימנה.
כך לא זז יהודה, משיב דבר ליוסף עד שעמד על לבו. ויגש אליו יהודה

הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר [חורש] –
זה יהודה.

ארכיב אפרים יחרוש יהודה, בקוצר –
זה יוסף.

והנה אנחנו מאלמים אלומים, ודורך ענבים –
זה יהודה.

כי דרכתי לי יהודה, במושך הזרע –
זה יוסף, שמשך זרעו של יעקב והורידן למצרים.

והטיפו ההרים עסיס –
אלו השבטים, אמרו מלכים וכו'.

ויגש אליו יהודה -
החכמה תעוז לחכם.

אמר ר' יוחנן:
בשעה שתפס יוסף את בנימין א"ל יהודה: בנימין אתה תפוס ושלום יש בבית אבא?!
מיד כעס יהודה ושאג בקול רם והלך קולו ת' פרסה, עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ושאגו שניהם יחד, ובקשו ארץ מצרים להפך, עליהם אמר איוב: שאגת אריה - זה יהודה שנאמר: גור אריה יהודה.
וקול שחל - זה חושים בן דן, שנאמר: ולדן אמר דן גור אריה.
ושני כפירים נתעו - אלו גבורי יוסף.
וכיון שצעק יהודה נשרו שניהם של כולם.

א"ר לוי:
אף אחיו, כיון שראו יהודה כועס אף [הם] נתמלאו חמה ובעט בארץ ועשו אותם תלמים תלמים, שנאמר: ליש אובד מבלי טרף - זה יהודה, שמסר עצמו על בנימין.
אמר: שמא ימחול לי הקב"ה אותו עון שאמרתי לאבא: טרף טרף יוסף.
ובני לביא יתפרדו - אלו אחיו שנתמלאו חמה על יוסף.
כיון שראה יוסף סימנין של יהודה שהוא כועס, מיד נזדעזע ואמר: אוי לי שמא יהרגני.
ומהו סימנין של יהודה?
עינו של ימין זולגת דם.

ויש אומרים:
חמישה לבושים היה לבוש, ונימא הייתה לו בלבו, וכיון שהיה כועס הייתה קורעת כולן ויוצאת.
מה עשה יוסף באותה שעה?
אותו עמדו של אבן שהוא יושב עליו, בעט בו ועשאו גל של צרורות.
אמר יהודה: גם זה גבור כמותנו!
באותה שעה אחז יהודה החרב ובקש לשלפה - ואינה נשלפת.
אמר: בודאי ירא שמים הוא זה, לכך נאמר: החכמה תעוז לחכם - זה יוסף.
מעשרה שליטים - אלו עשרת אחיו.

ויגש אליו יהודה -
רבי יהודה אומר:
הגשה למלחמה, כמה דאת אמר: ויגש יואב והעם אשר אתו למלחמה.

רבי נחמיה אומר:
הגשה לפיוס, כמה דאת אמר: ויגשו בני יהודה אל יהושע – לפייסו.

ורבנן אמרי:
הגשה לתפילה: ויגש אליהו.

רבי אלעזר פשט להון:
אם למלחמה אני בא, אם לפיוס אני בא, ואם לתפילה אני בא.

רבי מאיר אומר:
אין ויגש אלא לשון שלום, שנאמר: ויגשו וגו' וישאל להם לשלום.

ר' יהודה אומר:
אין ויגש אלא לשון קרבן, שנאמר: ויגש את פר החטאת.

רבי יוסי אומר:
אין ויגש אלא לשון נזיפה, שנאמר: ויאמרו גש הלאה.

רבי נתן אומר:
אין ויגש אלא לשון משמוש, שנאמר: גשה נא ואמשך בני.

ויאמר בי אדוני -
בי ולא בו.
אם למלחמה - אנא טב,
ואם לשמשא - אנא טב.
ואם למפצע קיסין - אנא טב.

דבר אחר:
בי אדוני -
בייא את מעביר עלינו, אתמול אמרת לנו: הורידהו אלי ואשימה עיני עליו - זו הוא שימת עין?!
זו היא סמיות עין!
בנימוסות שלנו כתיב: ואם אין לו ונמכר בגנבתו - וזה יש לו לשלם!

ידבר נא עבדך דבר -
יכנסו דברי באזניך. זקנתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וכל ביתו בנגעים, הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת.
אמו של זה לא מתה אלא מקלללתו של אבא: עם אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה היזהר שלא תחול בך קללה אחת, ואותו האיש מת.
שנים ממנו נכנסו לכרך גדול והחריבוה בעבור נקבה אחת, וכאן בשביל זכר, על חיבת עין, בא על אכסניא של הקב"ה, שנאמר: ובין כתפיו שכן על אחת כמה וכמה.

ידבר נא עבדך דבר -
דבר אני מוציא מפי ומכניס דֶבֶר בְּנֹא.
בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היה מכניס עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן אבק.

כי כמוך כפרעה -
מה פרעה גוזר ואינו מקיים,
אף אתה גוזר ואינו מקיים.

ומה פרעה להוט אחר זכרים,
אף אתה להוט אחר זכרים.

ומה פרעה מלך ואת שני לו,
אף אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו.
ואם אני שולף חרבי, ממך אני מתחיל ובפרעה אני מסיים.
אלו אמר מפרעה אני מתחיל ובך אני מסיים היה מניחו, כיון שאמר ממך אני מתחיל רמז למנשה' ורפש חד רפש וזעת כל הפלטין, אמר: דין רפש מדבית אבא. כיון דחמא כן, שרי משתעי רכיכין: אדוני שאל את עבדיו.

דבר אחר:
ויגש אליו יהודה -
נכנסו לתוכחות.
אמר יהודה לנפתלי: קפוץ וראה כמה שווקים יש במצרים?
קפץ וראה, אמר: י"ב שווקים.
אמר: כל אחד ואחד יחריב שלו, ואני אחריב שלשה.
א"ל יוסף: מצרים לא כשכם, אם תחריב מצרים, תחריב את כל העולם, דכתיב: כגן ה' בארץ מצרים.

כי כמוך כפרעה -
אם אשלוף חרבי, אהרוג את כל מצרים.
אמר יוסף: אם אתה מוציאה, אכרוך אותה על צוארך,
א"ל יהודה: אני פותח פי ובולעך.
א"ל יוסף: אם תפתח את פיך אני סותמו באבן.
א"ל: אם אלך אל אבי, מה אומר לו?
אמור לו: הלך החבל אחר הדלי, התחיל יהודה כועס שלא הבין החידה.
שגר יוסף לפרעה, שישלח לו ג' מאות גבורים.
אמר: בשבועה, שבשקר דן אותנו.
א"ל יוסף: שקר לשַקָרִי, בשקר העליתם לאחיכם בבור.
אמר ליה יהודה: נור דשכם דליק בלבי.
אמר: נור דתמר כלתך אנן מנהרין.
א"ל: תגרום שאצבע שוקי מצרים בדם.
א"ל: נהוגים אתם בַּדָּבָר שצבעתם הכתנת בדם.
כיון שראה יוסף שרצה להחריב מצרים, נתודע לאחיו.
בקשו להרגו, בא מלאך ופזרן בארבע פנות הבית.
צוח יהודה קול אחד, והפילו כל שרי מצרים והפילו החיות, ויוסף נפל מן הספסל ונפלו שִנֵּיהֶם של שלוש מאות גבורים, והפכו פניהם ולא חזרו עד יום מותן. אף פרעה נפל מכסאו, שנאמר: והקול נשמע בית פרעה.
[מד, יט]
אדוני שאל את עבדיו לאמר -
תדע שבעלילה אתה בא עלינו:
כמה מדינות ירדו לכאן ליקח אוכל, כלום שאלת להם כמו ששאלת לנו?!
שמא בתך היינו מבקשים, אחותנו אתה מבקש?

ונאמר אל אדוני וגו' -
אפשר אדם כיהודה מדבר דבר שאינו ברור לו: ואחיו מת?
אלא כך אמר יהודה: אם אני אומר לו שהוא חי, הוא אומר לי הביאהו אלי כדרך שאמר על בנימין, לפיכך אמר: ואחיו מת.

אמר ר' חייא בר אבא:
כל הדברים שאתה קורא מדבר יהודה ליוסף עד ולא יכול יוסף להתאפק, היה בהן פיוס ליוסף פיוס לבנימן פיוס לאחיו.
פיוס ליוסף - ראו היאך נתן נפשו על בניה של רחל.
פיוס לאחיו - ראו היאך נתן נפשו על אחיו.
פיוס לבנימין - כשם שנתתי נפשי על אחיך, כך אני נותן עליך.

[מד, כז]
ויאמר עבדך אבי אלינו -
(ב) י' פעמים אמרו בני יעקב ליוסף: עבדך אבינו ושמע יוסף את הדבר הזה ושתק, ושתיקה כהודאה, לפיכך נתקצרו משני חייו י' שנים, שנאמר: וימת יוסף וכל אחיו.

[מד, כט]
ולקחתם גם את זה -
א"ל: בתחלה כשהיה בנימין אצלי הייתה דעתי מיושבת עלי, ועכשיו דומה לי כאילו שלושה לקחתם ביום אחד.
ולמה יעקב דומה?
לנר שיש לו ג' פיות, כיון שכבתה אחרונה כבו כולן.

וקרהו אסון -
אמר: אוי לי שמא נגזרה גזרה על זרעה של רחל, היא מתה בדרך ואחיו מת בדרך, ועכשיו אם הולך הוא בדרך מיד ימות, ואף אני מת באנחה אחריו.
א"ל יוסף: יהודה, למה אתה דברן, והלא יש באחיך גדולים ממך?
א"ל: אף על פי כן, כולם חוץ לזיקא הן עומדין, ואני מעי קומטים עלי כחבל.
א"ל: למה?
א"ל: שאני ערב לו.
א"ל: אם בכסף אם בזהב אני נותן לך.
א"ל: לא בכסף ולא בזהב, אלא כך אמרתי לאבא: אהיה בנידוי בעוה"ז ובעוה"ב שנקרא ימים, שנאמר: אם לא אביאנו אליך וגו'.
א"ל: למה אתה מבקש בנימן?
אם לגדולה - אני גדול ממנו.
אם לגבורה - אני גבור ממנו.
מוטב שאהיה עבד תחתיו, ואל אראה בצערו של אבא.
א"ל יוסף: איני רוצה לידע אלא לבנימין זה, מי נתן לו עצה לגנוב, שמא אתם נתתם לו עצה?! אמר בנימין: לא הן נתנו עצה ולא נגעתי בגביע.
א"ל: השבע לי! (ג)
נשבע לו בפרישתו של יוסף אחי ממני, לא נגעתי בו. ולא בשלוח חצים שנשתלחו בו, ולא בהפשט שהפשיטו אותו, ולא בהשלכת הבור שהשליכוהו, ולא במכירה שמכרוהו לישמעאלים, ולא בטבילה שטבלו כתנתו בדם.
אמר: מי מודיע שאתה נשבע על אחיך באמת.
א"ל: בשמות של בני אתה יכול לידע כמה אני מחבבו, שהוצאתי שמותן על מה שאירע לו.
א"ל: ומה שמותן?
א"ל: בלע ובכר וגו' מופים למדתי מפיו תורה, שלמד מאביו.
חופים - שנתחפה עד היום הזה.

[מד, לד]
דבר אחר:
שהלכתי יחף ומתאבל עליו.
וארד - כי ארד אל בני אבל שאולה.
בבקשה ממך אל תוריד אבי ביגון שאולה, שכן יהודה אומר: כי איך אעלה אל אבי וגו', כיון שהגידו לו צערו של אביו, מיד ולא יכול יוסף להתאפק.