[מו, א]
ויסע ישראל וכל אשר לו וגו' -
אמר ר' יהושע בן לוי:
חזרתי על כל בעלי אגדה שבדרום שיאמרו לי פסוק זה ולא אמרו לי, עד שבאתי אצל יהודה בן פדייה בן אחותו של בר קפרא ואמר לי וכו'.

הרב והתלמיד שהיו מהלכין בדרך בתחלה שואלין בשלום התלמיד ואח"כ בשלום הרב.

א"ר הונא כי אתא ר' יהושע בן לוי לטבריא שאליה לר' יוחנן ולר' שמעון בן לקיש,
ר' יוחנן אמר:
שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו.

וריש לקיש אמר:
על ברית השבטים הקריב וכו'.

בר קפרא ור' יוסי בן פטרוס, חד מנהון אמר:
מה אבא להוט אחר גרונו, אף אני להוט אחר גרוני.

וחד אמר:
מה אבא משנה בן מבניו אף אני משנה בן מבני.
חזרתי ואמרתי: אבא לא היה עליו אלא טרחות נפש אחת, ואני של שבעים נפש יש עלי.

ר' יודן אמר תרתי:
אמר: ה' ברכות ברכני אבא, כנגדן נגלה עלי הקב"ה ה' פעמים וברכני.

ר' יודן אמר חורי:
הייתי סבור שהוא מטעימני מאותן ברכות: יעבדוך עמים וגו' - זה יוסף.


ר' ברכיה אמר:
אין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם אלא על בעלי ייסורים, והרי יצחק?!
שהיה בעל ייסורים.

רבנן אמרי:
רואים אפרו כאילו צבור על גבי המזבח.

[מו, ד]
הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה לו מן השמים ונתנצל הימנה.
מאי קראה?
אנכי ארד מצרימה ואנכי אעלך גם עלה.

ר' יצחק אמר מהכא:
גם ה' העביר (את) חטאתך לא תמות.

ויוסף ישית ידו על עיניך -
יעמץ עיניך לאחר מיתה.

ירידה הרביעית שירד למצרים, שנאמר: אנכי ארד עמך מצרימה. שמע יעקב על יוסף שהוא חי והיה מהרהר בלבו ואמר: אעזוב את ארץ אבותי ואת ארץ מגורי אבותי, ואת ארץ ששכינתו של הקב"ה שרויה בתוכה, ואלך לי אל ארץ טמאה, אל תוך ערלים שאין יראת שמים ביניהם?
א"ל הקב"ה: יעקב אל תירא אנכי ארד עמך וגו', וכשבאו לגבול מצרים נתיחסו כל הזכרים ס"ו ויוסף ושני בניו במצרים הרי ס"ט וכתיב: בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו'?
מה עשה הקב"ה?
נכנס במנין עמם, לקיים מה שנאמר: אנכי ארד עמך.

בכללן של ישראל אתה מוצא ע' חסר אחד, אלא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר: אשר ילדה אותה ללוי במצרים - לידתה במצרים והורתה שלא במצרים.

ר' יהודה הוה יתיב ודריש:
כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' -
שבעים - הא אינון חסרת חדא?
זו יוכבד שנולדה על פילי של מצרים.

(ד) ויש אומרים:
סרח בת אשר השלימה מנינן של ישראל, דכתיב: אנכי שלומי אמוני ישראל - אני השלמתי מנינן של ישראל, ואני השלמתי מנאמן לנאמן.
וכשעלו ממצרים נתיחסו כל הגברים ס' רבוא חסר אחד.
מה עשה הקב"ה?
נכנס במנין עמם ועלו ס' רבוא, לקיים מה שנאמר: ואנכי אעלך גם עלה.

[מו, ז]
בניו ובני בניו -
א"ר יהודה בר אלעאי:
בנות בנים הרי הן כבנים, ובני בנות אינם כבנות.
כתוב אחד אומר: בנותיו.
וכתוב אחד אומר: ואת דינה בתו?!
אלא ללמדך שבנותיו של יעקב נשי בניו היו, וכל זרעו של יעקב נשאו אחיות ואת שאר בשרם כדי שלא יתחתנו בעמי הארץ, לפיכך נקראו זרע אמת.

זאב וטלה ירעו כאחד –
זאב - זה בנימין, שנאמר: בנימין זאב יטרף.
טלה - אלו השבטים, שנאמר: שה פזורה.
ירעו כאחד – אימתי?
כשיבוא בנימין עמהם.
והיה יעקב אומר להם: לא ירד בני עמכם, וכיון שירד עמהם, היו מצניעין אותו ומשמרין אותו, וכן יוסף אומר להם וירא את בנימין אחיו בן אמו.
אריה - זה יהודה, שנאמר: גור אריה יהודה.
כבקר - זה יסף, שנאמר: בכור שורו הדר לו, נמצאו אוכלים כאחד, שנאמר: וישבו לפניו הבכור כבכורתו.

דבר אחר:
[מו, כח]
ואת יהודה שלח לפניו -
אמר ר' נחמיה:
להתקין לו בית תלמוד, שיהא מורה שם תורה ושיהו השבטים הוגות שם תורה.
תדע לך שכן הוא, כיון שהלך יוסף מאצלו, היה אבינו יעקב ידע באיזה פרק פרש ממנו שהיה משנה אותו. כיון שבאו אחיו ואמרו לו: עוד יוסף חי לא היה מאמין, שנאמר: ויפג לבו כי לא האמין להם, ונזכר יעקב באיזה פרק פרש ממנו, שהיה משנה אותו. וכיון שבאו אחי יוסף ואמרו לו, אמר להם: נתן לכם סימן באיזה פרק פרש ממני?
מה עשה?
נתן להם עגלות, שנאמר: ויתן להם יוסף עגלות, ללמדך שבכל מקום שהיה יעקב יושב היה עוסק בתורה, כשם שהיו עושין אבותיו, שנאמר: וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי.