ילקוט שמעוני, בראשית פרק מז
סימן קנג
[מז, ב]
ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים -
מלמד שלא היו גבורים שבשבטים.
מי היו?
ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין.
עשה הדבר בחכמה, אמר: אם אני מעמיד הגבורים שבהם לפני פרעה, מיד יעשה אותם אנשי מלחמתו.
ומנין שלא היו גבורים?
אתה מוצא מברכת משה רבינו, כל מי שנכפל שמו היה גבור, שנאמר
וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה.
ולנפתלי אמר: נפתלי שבע רצון.
ולאשר אמר: ברוך מבנים אשר.
ולדן אמר: דן גור אריה.
ולזבולן אמר: שמח זבולן בצאתך.
ולגד אמר: ברוך מרחיב גד.
ואית דאמרי:
איפכא, לפי שנאמר
: ומקצה אחיו לקח ולא נתפרשו שמותם, אותם שנכפלו שמותן לקח.
[מו, כט]
ויאסר יוסף מרכבתו –
(כתוב ברמז צ"ז).
שמע יוסף שבאו אחיו אל גבול מצרים ולקח את כל האנשים ההולכים עמו ויצא לקראת אביו וכל העם יוצאים לקראת המלך ואין המלך יוצא לקראת אדם אחר?
אלא ללמדך שאביו של אדם כמלכו.
א"ל רבא לרבה בר מרי:
מאי דכתיב:
ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים, מאן נינהו?
א"ל: אלו הנכפלים בשמות.
והא איכא נמי יהודה דאיכפל?
א"ל: יהודה למלתיה הוא דאיכפל.
דא"ר יונתן:
מאי דכתיב:
יחי ראובן ואל ימות וגו', וזאת ליהודה וכו'.
סימן קנד
[מז, יד]
וילקט יוסף -
אמר רב יהודה אמר שמואל:
כל כסף וזהב שבעולם לקט יוסף והביא למצרים, שנאמר:
וילקט יוסף את כל הכסף.
אין לי אלא בארץ מצרים, שבארץ כנען ושבשאר ארצות מנין?
ת"ל:
וכל הארץ באו מצרימה.
וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהם, שנאמר:
וינצלו את מצרים.
ואמר רב אסי:
שעשאוה כמצולה שאין בה דגים.
ריש לקיש אמר:
עשאוה כמצודה שאין בה דגן. והיה מונח עד רחבעם.
בא שישק מלך מצרים ונטלו מרחבעם.
בא זרח מלך הכושי ונטלו משישק.
בא אסא ונטלו מזרח ושגרו להדדרימון בן טברימון.
באו בני עמון ונטלו מהדדרימון.
בא יהושפט ונטלו מבני עמון, והיה מונח עד אחז.
בא סנחריב ונטלו מאחז.
בא חזקיה ונטלו מסנחריב, והיה מונח עד צדקיה.
באו כשדים ונטלוהו מצדקיה.
באו פרסיים ונטלו מכשדים.
באו יונים ונטלו מפרסיים.
באו רומיים ונטלו מיונים, ועדיין מונח ברומי.
א"ר חמא בר חנינא:
שלוש מטמוניות הטמין יוסף:
אחת נתגלתה לקרח,
ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס,
ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא.
[מז, כח]
ויחי יעקב בארץ מצרים -
למה פרשה זאת סתומה מכל פרשה שבתורה?
אלא כיון שנפטר יעקב אבינו התחיל השעבוד.
דבר אחר:
שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתם ממנו.
דבר אחר:
שנסתמו ממנו כל צרות שבעולם (כתוב ברמז קמ"א).
יקר בעיני ה' המותה לחסידיו –
קשה לפני הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים, כך היה יכול הכתוב לומר למשה:
אתה מת, ולא אמר כך, אלא תלה המיתה בימים:
הן קרבו ימיך למות, וכן ביעקב.
סימן קנה
[מז, כט]
ויקרבו ימי ישראל למות -
הדא הוא דכתיב: מי גבר יחיה ולא יראה מות.
מי גבר – כאברהם, שהצילו מכבשן האש. וכתיב ביה: ויגוע וימת אברהם.
מי גבר – כיצחק, שפשט צוארו ע"ג המזבח. וכתיב ביה: לא ידעתי יום מותי.
ומי גבר – כיעקב, שנפגש עם המלאך, וכתיב: ויקרבו ימי ישראל וגו'.
ויקרבו ימי ישראל למות -
זה שאמר הכתוב: כי גרים אנחנו לפניך וגו' כצל ימינו על הארץ - הלואי כצל כותל או כצל אילן! אלא כצל עובר - כצלו של עוף שהוא עובר וצלו עמו.
ואין מקווה - אין מי שיקוה שלא ימות, הכל יודעין ואומרים בפיהם שימותו.
אברהם אמר: ואנכי הולך ערירי.
יצחק אמר: בטרם אמות
ואף יעקב אמר: ושכבתי עם אבותי.
אימתי?
בשעה שנטה למות.
סימן קנו
ויקרבו ימי ישראל -
זה שאמר הכתוב: אין אדם שליט ברוח.
חצוצרות שעשה משה במדבר, כיון שנטה למות גנזן הקב"ה שלא תהא תוקע בהן שום אדם והן באים אצלו, שנאמר: הקהילו אלי וכו', לקיים מה שנאמר: ואין שלטון ביום המות.
וכיון שעשה זמרי אותו מעשה ויבוא אחר איש ישראל וגו' והיכן היה משה?
ופנחס מדבר לפני משה?!
אלא לקיים מה שנאמר: אין שלטון ביום המות. ונתנה הישועה לפנחס והשפיל את משה.
ואף דוד כתיב: והמלך דוד זקן וכיון שנטה למות, כתיב: ויקרבו ימי דוד וגו'.
המלך אין כתיב כאן אלא דוד.
ואף יעקב כיון שנטה למות, היה משפיל עצמו אצל יוסף.
וא"ל: אם נא מצאתי חן בעיניך.
אימתי?
כשקרב למיתה. ויקרבו ימי ישראל למות.
א"ל הקב"ה: חייך, נטמן אתה ואין אתה מת.
מהו ויקרבו?
א"ל הקב"ה: היום קובל עליך כאדם שאומר לחבירו: פלוני קבל על חבירו.
אמרו רבותינו: כל מי שנאמר בו: קריבה [למות] לא הגיע לימי אבותיו.
דוד - כתיב בו: ויקרבו ימי דוד למות לא הגיע לימי אבותיו.
בועז עובד ישי - אמרו רבותינו: יתר מארבע מאות שנה חיו ודוד לא חיה אלא ע' שנה.
עמרם חי קל"ז שנה ומשה לא חי אלא ק"כ שנה, לפיכך כתיב בו: קריבה הן קרבו ימיך למות. יעקב כתיב בו קריבה, לא הגיע לימי אבותיו.
אברהם חי קע"ה,
יצחק חי ק"פ,
ויעקב חי קמ"ז, לפיכך נאמר בו קריבה: ויקרבו ימי ישראל.
ויקרא לבנו ליוסף -
ולמה לא קרא לראובן וליהודה, שראובן היה בכור ויהודה היה מלך, וקרא ליוסף?
לפי שהיה ספק בידו לעשות, לפיכך: ויקרא לבנו וגו'.
ועשית עמדי חסד ואמת -
וכי יש חסד שהוא של שקר?
אלא משל הדיוט אומר: מת בריה דרחמך - טעון. מת רחמך - פרוק.
א"ל: אם תעשה לי חסד אחרי מותי, הוא חסד של אמת.
אל נא תקברני במצרים -
למה?
שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים, ויהיו מרחשות תחת גופי.
דבר אחר:
שלא יעשוני עבודה זרה, שכשם שנפרעין מעובדי אלילים כך נפרעין ממנה, שנאמר: ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים.
וכן אתה מוצא בדניאל, בשעה שפתר החלום לנבוכדנצר מה כתיב?
באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה.
אבל דניאל לא קבל, שאמר כשם שנפרעין מעובדי עבודה זרה כך נפרעים מעצמה.
וכן אתה מוצא בחירם מלך צור, כיון שעשה עצמו עבודה זרה, מה כתיב בו?
יען (כי) גבה לבך ותאמר אל אני.
א"ל הקב"ה: הנה חכם אתה מדניאל שנבוכדנצר בקש להקריב לו והוא לא רצה, ואת עושה עצמך אלוה!
ומה היה סופו?
על ארץ השלכתיך.
דבר אחר:
אמר יעקב: שלא יפדו בי המצריים.
כתיב בהם: אשר בשר חמורים בשרם ואני נמשלתי כשה, שנאמר: שה פזורה ישראל.
וכתיב: ופטר חמור תפדה בשה.
ולמה האבות תובעין ארץ ישראל ומחבבין אותה?
א"ר אלעזר:
איכא דברים בגו.
מהו דברים בגו?
אתהלך לפני ה' בארצות החיים.
אמר קרנא: יודע היה יעקב בעצמו שצדיק גמור הוא, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את בניו?
שלא קבל עליו צער מחילות.
כיוצא בו את אומר: וישבע יוסף וגו'.
א"ר חנינא:
דברים בגו, יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור הוא, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את אחיו?
שלא קבל עליו צער מחילות.
שנו רבותינו:
המוצא מת נוטלו ואת תפוסתו.
[מז, לא]
אמר ר' יהודה, דאמר קרא:
ונשאתני ממצרים - מקרקע מצרים טול עמי.
וכמה שיעור תפיסה?
נוטל עפר תיחוח וחופר בבתולה שלוש אצבעות.
וישתחו ישראל על ראש המטה -
כתיב: וילכו גם אחיו ויפלו לפניו - היינו דאמרי אינשי: תעלא בעדניה סגיד ליה.
מאי בצירותיה מאחוה?
אלא מהכא: וישתחו ישראל וגו' (כתוב ברמז תתל"ג).