המשך סימן קסא

[נ, ה]
בקברי אשר כריתי לי -
אמר רבי: כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה.

[נ, ז-ט]
ויעל יוסף לקבור את אביו -
יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו, שנאמר: ויעל יוסף לקבור את אביו.
ומי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה, מאי שנא מעיקרא דכתיב: ויעל יוסף וגו' ויעלו אתו כל עבדי פרעה והדר וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו, מאי שנא לבסוף, דכתיב: וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העולים אתו?

אמר רבי יוחנן:
בתחלה עד שלא ראו כבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד, ולבסוף שראו כבודן של ישראל נהגו בהן כבוד, שנאמר: ויבואו עד גרן האטד.
וכי יש גורן לאטד?

אמר רבי אבהו:
מלמד שהקיפו כתרים לארונו של יעקב, כגורן זה שמוקף לו אטד. שבאו בני ישמעאל ובני עשו ובני קטורה למלחמה, וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, נטלו כולן כתריהם ותלאום בארונו של יעקב.

תנא:
ל"ו כתרים נתלו בארונו של יעקב.

[נ, י]
ויספדו שם מספד גדול -
מאלו ומאלו.

רבי אליעזר אמר:
התירו אזורי מתניהם וחלקו כבוד ליעקב.

רבי שמואל אמרי [אמר]:
בתרי כתפותיהם התירו.

ורבנן אמרי:
באצבע הראו ארונו, ואמרו: אבל כבד זה למצרים, לפיכך נתן להם הקב"ה גורן.

ויעש לאביו אבל שבעת ימים -
ומנין שאבל שבעת ימים?
(ב) דכתיב: ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים.
ולמה שבעת ימים?
כנגד שבעת ימי המשתה, כל עומת שבא כן ילך.
אמר להם: בעולם הזה נצטערתם עם הצדיק ועשיתם לו אבל שבעת ימים, לעולם הבא אני מחזיר אותו אבל לשמחה, שנאמר: והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם.

סימן קסב

כיון שהגיע למערת המכפלה, אתא עשו וקא מעכב.
אמר: ממרא קרית ארבע זוגות:
אדם וחוה,
אברהם ושרה,
יצחק ורבקה,
איהו קברה ללאה בדידיה, האי דפש דידי הוא.
אמרי ליה: זבינתיה.
אמר להו: נהי דזבינית בכירותי, פשיטותאי מי זבינית?
אין, דכתיב: בקברי אשר כריתי לי - אין כירה אלא לשון מכירה.
א"ל: הבו לי איגרתא.
א"ל: איגרתא בארעא דמצרים.
ומאן ניזל?
ליזל נפתלי דקליל, דכתיב: נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר, אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר.
וחושים בריה דדן הוו יקירן ליה אודניה.
א"ל: מאי האי?
א"ל: קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים.
א"ל: עד דאתי איגרתא מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון, שקל קולפא מחייה ארישיה, נתרן עיניה נפלה אכרעיה דיעקב, פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך. והיינו דכתיב: ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע.
באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה, דכתיב: למה אשכל גם שניכם יום אחד.

אית דאמרי:
יהודה הרג את עשו.
אימתי?
בשעה שמת אבינו יצחק והלכו יעקב ועשו וכל השבטים לקבור אותו, דכתיב: ויקברו אותו עשו ויעקב בניו. היו כולם במערה עומדים ובוכין, והשבטים עומדים וחולקין כבוד ליעקב. יצאו חוץ למערה כדי שלא יהא יעקב בוכה ומתבזה לפניהם. התחיל עשו נכנס למערה, נסתכל יהודה וראה שנכנס עשו אחריו, אמר: שמא הורג את אבא בפנים.
נכנס ומצא את עשו שהוא מבקש להרוג את אביו. מיד עמד והרגו מאחוריו. הוא שאביו מברכו ידך בעורף אויביך.
ולמה לא הרגו בפניו?
מפני שהיה קלסתר פניו דומה לו, לכך חלק לו כבוד והרגו מאחוריו.
ולמה ברכו בעורף?
כמה נתחבט יהושע לפני הקב"ה שינתן לו העורף ולא ניתן.
מנין?
שכן הוא אומר: בי אדני, מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו. אף על פי כן לא הועיל לו כלום.
ולמי ניתן עורף?
לשבטו של יהודה, שנאמר: ידך בעורף אויביך.

וכן דוד הוא אומר: ואויבי תתה לי עורף.
אמר דוד: פוזמיקין שלי הוא, שנאמר: וזאת ליהודה.
ממי את למד?
מגלית, שנאמר: ותטבע האבן במצחו ויפל על פניו, לא הוה צריך לומר אלא לאחוריו, והמלאך דחפו על פניו, לקיים מה שנאמר: ואויבי תתה לי עורף.

ואי לא עסק ביה יוסף אחיו מי לא הוו עסקי ביה, והכתיב: וישאו אותו בניו ארצה כנען?
אמרו: הניחו, כבודו במלכים יותר מבהדיוטות.

[נ, יב]
ויעשו בניו לו -
(כתוב ברמז תרפ"ה):

[נ, טו]
ויראו אחי יוסף כי מת אביהם -
מה ראו?
כל ימים שהיה יעקב קיים היה סועד עמהם והיו אוכלין על שלחנו, וכיון שמת יעקב לא אכלו על שלחנו.
אמרו: יש רעה טמונה בלבו של יוסף, והשב ישיב לנו וגו'.

[נ, טז]
ויצוו אל יוסף –
למי צוו?
לבלהה.

[נ, יז]
אנא שא נא -
אמר הקב"ה: אתם אמרתם בלשון אנא (ג) עתיד כוהן גדול יכנס לבית קודש הקדשים, ומלמד סניגוריא על בניכם בלשון הזה, אנא השם.

ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך -
אלהי קיים.

ויבך יוסף -
על שחשדוהו.

כה תאמרו ליוסף -
אמר רבי יוסי בר חנינא:
כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלשה פעמים, שנאמר: כה תאמרו ליוסף, אנא, שא נא וגו'.

אמר רבי אלעאי:
מותר לשנות בדבר השלום, שנאמר: כה תאמרו ליוסף, אנא, שא נא.

רבי נתן אומר:
מצווה, שנאמר: ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר לו ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי.

תנא דבי רבי ישמעאל אמרי:
גדול השלום שאפילו הקב"ה שינה בו.
כתיב: ואדוני זקן וכתב לבסוף ואני זקנתי.

[נ, כא]
וינחם אותם וידבר על לבם -
מלמד שאמר להם דברים המתקבלים על הלב.
ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד, היאך יכול נר אחד לכבות עשרה נרות?!

דבר אחר:
וידבר על לבם -
אמר רבי שמלאי:
אמר להון: אתון רישא ואנא גופא, אין אזל רישא מה גופא טב.

דבר אחר:
אמר להם: נמשלתם כעפר הארץ וכחול ימים וככוכבי השמים, הרי אני הולך ועושה מלחמה עמהן אם יכולתי להם הרי אני יכול לכם, ואם לא יכולתי להם איני יכול לכם.

דבר אחר:
א":ל מה אעשה אנטידיקוס של אבא?
אבא מוליד ואנא קובר?!

דבר אחר:
א"ל: מה אעשה אנטידיקוס של הקב"ה?
[הקב"ה] מברך ואנא מוסיף [ממעט]?

דבר אחר:
אמר להם: אתם מנהג סדורו של עולם, י"ב שעות ביום, י"ב שעות בלילה, י"ב חודשים, י"ב מזלות, י"ב שבטים, יכול אני לבטל מנהג סדורו של עולם?

דבר אחר:
א"ל: עד שלא ירדתם לכאן היו המצרים נוהגין בי עבדות, משירדתם לכאן הודעתם גינוסיא לי. ואם אני הורג אתכם, יהו המצרים אומרים: כת של בחורים ראה ואמר אלו אחי הם, תדע לך שהוא כן, שלאחר זמן עלה עליהם והרגן.

דבר אחר:
אמר להם: אם אני הורג אתכם עכשיו, יהו המצריים אומרים: עם אחיו לא משמר אמנה, עמנו על אחת כמה וכמה, לפיכך: וינחם אותם וידבר על לבם.
והלא דברים קל וחומר: ומה יוסף שהיה מדבר על לבם של אחיו דברים טובים דברים נחומים, נחמם, כשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלים, כדבתיב: דברו על לב ירושלים על אחת כמה וכמה. הוי: נחמו נחמו עמי.
וכתיב: כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה.

שבח לאל ראשית. שסיימתי ספר בראשית.