[רש"י: (א) ויעל אברם וגו' הנגבה - לבא לדרומה של ארץ ישראל [ה] כמו שאמור למעלה (פסוק ט) הלוך ונסוע הנגבה, להר המוריה, ומכל מקום כשהוא הולך ממצרים לארץ כנען מדרום לצפון הוא מהלך, שארץ מצרים בדרומה של ארץ ישראל, כמו שמוכיח במסעות ובגבולי הארץ:]

אות ה
דקשה לרש"י דהא אברהם בדרום היה דארץ מצרים בדרומו של ארץ ישראל היא ובדרומה של עולם עולה וא"כ היה לו לומר ויעל אברהם צפונה דהא מדרום לצפון היה נוסע ועז"פ לבא לדרום של ארץ ישראל וכו' וק"ל.

[רש"י: (ג) וילך למסעיו - כשחזר ממצרים לארץ כנען היה הולך ולן באכסניות שלן בהם בהליכתו למצרים.
למדך דרך ארץ שלא ישנה אדם מאכסניה שלו [ו].
דבר אחר: בחזרתו פרע הקפותיו:
מנגב - ארץ מצרים [ז] בדרומה של ארץ כנען:]

אות ו
ולפי פירוש זה קשה א"כ הוה ליה למימר במסעיו לכן אמר דבר אחר בחזרתו כו' ולדבר אחר קשה הוה ליה למימר ויחזור למסעיו ומה וילך לכן צריך ג"כ לפירוש הראשון (מהרש"ל).

אות ז
וק"ל והא לעיל כתיב הנגבה וא"כ הכא נמי היה לו לכתוב וילך למסעיו הנגבה ועז"פ ארץ מצרים וכו' כלומר מנגב קאי על מצרים וק"ל.

[רש"י: (ד) אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם - ואשר קרא שם [ח] אברם בשם ה'. וגם יש לומר ויקרא שם עכשיו בשם ה':]

אות ח
רצונו לתרץ שלא תקשה כיון דכבר עשה מזבח וקרא שם א"כ למה נאמר גם כאן ויקרא שם וגו' לכן פירש ואשר קרא שם וכו' וצריך לומר דקרא רוצה להודיעך לאיזה מקום הולך למקום דקרא שם כבר בשם ה'.

[רש"י: (ה) ההולך את אברם - מי גרם שהייתה לו זאת [ט]?
הליכתו עם אברם:]

אות ט
דקשה לרש"י דהא כבר כתוב ויעל אברם וגו' ולוט עמו הנגבה.

[רש"י: (ו) ולא נשא אותם - לא הייתה יכולה להספיק מרעה למקניהם, ולשון קצר הוא.
וצריך להוסיף עליו, כמו ולא נשא אותם מרעה הארץ [י], לפיכך כתוב ולא נשא בלשון זכר:]

אות י
דקשה לרש"י דהרי הארץ על הרוב בלשון נקבה וא"כ לא הוה ליה למימר נשא לשון זכר ועוד קשה וכי אפשר זה שהארץ אינה יכולה לסבול ולישא בני אדם ל"פ להספיק מרעה רצונו לומר דנשא קאי אמרעה ומרעה לשון זכר.

[רש"י: (ז) ויהי ריב - לפי שהיו רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם, ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל, והכתוב אומר [כ] והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה [ל] אברם עדיין:]

אות כ
רוצה לפרש למה היה הריב ולמה נאמר עתה והכנעני יושב בארץ ל"פ שהיו וכו' והכתוב אומר והכנעני פירוש הקב"ה היה משיב זה ואין להקשות היה להם לומר עדיין אברהם מוליד יורש דיש לומר דעדיפא מיניה קאמר דאפילו לדידהו שלא ידעו שסופו להוליד מכל מקום הרי הכנעני וכו'.

אות ל
(גור אריה) דאם לא כן יתן להם אברם רשות לרעות בכל מקום שירצו.

[רש"י: (ח) אנשים אחים – קרובים [מ].
ומדרש אגדה: דומין בקלסתר פנים:]

אות מ
דקשה לרש"י והא לאו אחים הוו אלא קרובים ולפי המדרש צריך לומר דאחים כמו כאחים.

[רש"י: (ט) אם השמאל ואימנה - בכל אשר תשב, לא אתרחק [נ] ממך ואעמוד לך למגן ולעזר.
וסוף דבר הוצרך לו שנאמר (יד יד) וישמע אברם כי נשבה אחיו וגו':
ואימנה - אימין את עצמי, כמו ואשמאילה אשמאיל את עצמי.
ואם תאמר היה לו לינקד ואימינה, כך מצינו במקום אחר (ש"ב יד יט) אם יש להימין ואין נקוד להימין:]

אות נ
דקשה לרש"י דאברהם אמר אנשים אחים ועכשיו אמר אם השמאל ואימנה דמשמע שרצה להתרחק כי יש איזה שנאה ביניהם וקשה מי מוליד השנאה והלא לא היה ריב ביניהם לכן פירש לא אתרחק וכו' (רי"ק). אמר זה לפי שנראה שאלו המלות מיותרות שדי שיאמר הפרד נא מעלי לכ"פ לא אתרחק וכו' וש"ת מה היה צריך להבטיחו על זה לז"א לעמוד למגן וכו' (רש"י) דקשה לרש"י פשיטא אם הוא ילך אל השמאל ישאר הוא בימין לז"א שיהיה לימינו ממש שלא יתרחק וכו'.

[רש"י: (י) כי כלה משקה – ארץ [ס] נחלי מים:
לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה - היה אותו [ע] מישור:
כגן ה' - לאילנות:
כארץ מצרים - לזרעים:
באכה צער - עד צער.
ומדרש אגדה:
דורשה לגנאי, על שהיו שטופי זימה בחר לו לוט בשכונתם במסכת הוריות (י ב):]

אות ס
דקשה לרש"י דמשקה לשון מפעיל הוא ומאי מפעיל שייך הכא ועוד שאין הכוונה פה על ההשק[א]ה רק על הנחלים שבו ועז"פ ארץ נחלי מים וקראם בלשון משקה מפני שמהם תהיה ההשק[א]ה.

אות ע
רצונו לפרש דהאי לפני שחת ה' וגו' הוא דבוק עם כגן ה' כארץ מצרים דאין לומר דלפני שחת דבוק עם כלה משקה דמה בא להודיענו דהא כבר כתוב וישא לוט את עיניו וזה היה לפני שחת ה' אלא על כרחך דבוק הוא למטה, ורש"י דייק מדכתיב בפרשת בראשית ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ וגו' בתוך הגן א"כ שמע מינה היכי דכתיב גן מיירי גן לאילנות. וכארץ מצרים דייק מדכתיב בפרשת עקב לא כארץ מצרים אשר יצאתה משם אשר תזרע את זרעך א"כ שמע מינה שארץ מצרים ארץ זרעים היא (הרא"ם). (רי"ק) לפי שנראה שאלו הדמיונות הם לדבר אחד ואם כן די שיאמר הטוב שבכולם ואם ירצונו לומר שניהם הוה ליה למימר היפה באחרונה כארץ מצרים כגן ה' שאם היא כגן ה' פשיטא שהיא כארץ מצרים לזה אמר שהדמיון הוא בשני דברים וכו'.

[רש"י: (יא) ככר - מישור, כתרגומו:
מקדם - נסע [פ] מאצל אברם והלך לו למערבו של אברם, נמצא נוסע ממזרח למערב.
ומדרש אגדה:
הסיע עצמו מקדמונו [צ]
של עולם אמר אי אפשי לא באברם ולא באלוהיו:]

אות פ
דקשה לרש"י כי בית אל בצפון הוא כדכתיב לעיל ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה שמע מינה דבית אל בצפון היה וא"כ הוה ליה למימר ויסע לוט מצפון לכן פירש וכו', כתב הרא"ם ותימא שמגבולי הארץ נראה שככר הירדן במזרחה של א"י ובית אל תוך א"י נמצא שההולך מבית אל שהיה אברהם דר שם אל ככר הירדן הולך מאצלו למזרחו הוא וצריך עיון ויש לומר כי ככר הירדן היה משור גדול הולך ומתפשט לתוך א"י עד שהיה סמוך לירושלים שהוא רחוק מבית אל והוא תוך א"י כי ככר הירדן היה סמוך לסדום שאינו רחוק כל כך מירושלים ודו"ק נ"ל.

אות צ
(קיצור מזרחי) דאם לא כן ויסע לוט מאברם מבעיא ליה שהרי היו יושבין יחד ונסע לוט ממנו.

[רש"י: (יב) ויאהל - נטה אהלים [ק] לרועיו ולמקנהו עד סדום:]

אות ק
דקשה לרש"י לחמה נאמר ויאהל עד סדום. לכן פירש נטה אהלים לרועים כלומר דהרבה אהלים היה לו ונטה מן הככר עד סדום.

[רש"י: (יג) ואנשי סדום רעים - ואף על פי כן לא נמנע לוט מלשכון עימהם.
ורבותינו למדו [ר] מכאן (משלי י ז) שם רשעים ירקב:
רעים - בגופם:
וחטאים – בממונם [ש]:
לה' מאוד - יודעים ריבונם ומתכוונים למרוד בו:]

אות ר
מדכתיב ואנשי סדום רעים וחטאים ולא צריך למכתב כלל אלא משום דצריך להזכיר אנשי סדום כדכתיב ויאהל עד סדום, כתב נמי ואנשי סדום רעים וחטאים. ומזה למד שלמה ע"ה דשם רשעים ירקב, דצריך לזכור אותם לרעה.

אות ש
ופרוש הפך מתרגום אונקלוס שתרגם בישין בממנהון וחייבין בגויתהון ואם תאמר מנא ליה לרש"י? ויש לומר דגבי יוסף כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת והתם מיירי בגוף וכתיב בפרשת תצא גבי שכיר ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא והתם מיירי בממון.

[רש"י: (יד) אחרי הפרד לוט - כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו:
ולעיל שהיה לוט אצלו וכתיב וירא ה' אל אברם (יב,ז) באותה שעה כשר [ת] היה וק"ל.]

אות ת
כמו שמוכח מתוך פירש רש"י שפירש לעיל על שהיו שטופי זמה בחר לו לוט וזה בא לו מפני שהיה במצרים שהיו שטופי זימה למד מהם ועוד פירש רש"י הסיע עצמו מקדמונו של עולם משמע דקודם לכן צדיק היה.

[רש"י: (יח) ממרא - שם אדם [א].]

אות א
כלומר ולא שם מקום כדכתיב ענר אשכול וממרא.