[רש"י: (א) אני אל שדי - אני הוא שיש די באלהותי לכל בריה [ש], לפיכך התהלך לפני ואהיה לך לאלוה ולפטרון, וכן כל מקום שהוא במקרא פירושו די יש לו, והכל לפי העניין:
התהלך לפני - כתרגומו:
פלח קדמי, הדבק בעבודתי:
והיה תמים - אף זה צווי אחר צווי, היה שלם בכל ניסיונותיי [ת].
ולפי מדרשו:
התהלך לפני במצוות מילה, ובדבר הזה תהיה תמים, שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני.
דבר אחר: והיה תמים, עכשיו אתה חסר חמישה אברים [א]:
שתי עיניים,
שתי אוזניים,
וראש הגויה [ב] שאוסיף לך אות על שמך ויהיו מנין אותיותיך מאתיים ארבעים ושמונה כמניין אבריך:]

אות ש
פירוש אברהם אמר להקב"ה רבונו של עולם, אם אמול אהיה נמאס בעיני הבריות לכן אמר לו הקב"ה אני הוא שאמרתי לעולמי די וכו' (מהרש"ל).

אות ת
רצונו לומר דהא כתיב התהלך לפני וא"כ והיה תמים למה ליה ומפרש דאף זה פירושו כן דציווי אחר ציווי הוא, כלומר היה שלם בכל נסיונותי.

אות א
הם האיברים המסרסרים העבירה ואין מסורים ביד האדם ומרוב צדקתו מסרם בידו דכתיב רגלי חסידיו ישמור כשאדם מתגבר על יצרו סוף שהקדוש ב"ה מוסרו בידו (הרא"ם).

אות ב
דודאי היה לו אבל אינם ברשותו וכאלו היה חסר מהם דהיינו חמישה איברים וא"ל הקב"ה דהכל יהיה ברשותו וקשה והלא היה חסר ג"כ הלב דהא ערל לב היה ויש לומר דלא חשיב רק איברים הגלוים ועוד יש לומר דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך ואחר כך וכרות עמו הברית וגו' אלמא דאפילו לפני המילה לא היה לו כ"כ ערל לב (מהרש"ל).

[רש"י: (ג) ויפול אברם על פניו - ממורא השכינה, שעד שלא מל לא היה בו כח לעמוד [ג] ורוח הקודש ניצבת עליו, וזהו שנאמר בבלעם (במדבר כד ד) נופל וגלוי עיניים. בברייתא דרבי אליעזר מצאתי כן:]

אות ג
והא דכתיב לעיל וירא ה' אל אברם ולא כתיב שנפל על פניו יש לומר דלעיל נמי היה נופל ומכאן אתה למד והא דלא נכתב הנפילה עד השתא ללמד על ההפרש מקודם שנימול לאחר שנימול שהרי אחר שנימול כתיב ואברהם עודנו עומד לפני ה'.

[רש"י: (ה) כי אב המון גויים - לשון נוטריקון של שמו. ורי"ש שהייתה בו בתחילה, שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם, לא זזה ממקומה, שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה עד [ד] שנתוספה ליהושע, שנאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע:]

אות ד
רצונו לתרץ למה לא נקרא שמו אברם והיה לו להחליף ה' תחת ר' ולמה לא זזה הר' ממקומה ומתרץ כדי שלא תתרעם על הקב"ה שהרי אף יו"ד של שרי נתרעמה. והא דזזה היו"ד משרה אפשר משום דעתיד לינתן בשמו של יהושע מ"ה זזה וק"ל ועוד יש לומר שהיו"ד עכ"פ נתקיימה אף בה שהרי חלקה ונתן חציה לשרה וחציה לאברהם אבל הר' א"א לקיימה בשמם. (מהרש"ל)

[רש"י: (ח) לאחוזת עולם - ושם אהיה להם לאלוהים, אבל הדר בחוצה לארץ [ה] דומה כמי שאין לו אלוה:]

אות ה
(מהר"ן) לפי שא"י נחלת ה' ולקחה לחלקו כמבואר בכמה פסוקים וחוץ לארץ חלק לשרים ולכך כל הדר בחוץ לארץ דומה כאלו הוציא את עצמו מתחת רשותו של הקב"ה כביכול [וכך הם דברי הגור אריה].

[רש"י: (י) ביני וביניכם וגו' - אותם של עכשיו:
ובין זרעך אחריך - העתידין להוולד:
המול - כמו להימול [ו] כמו שאתה אומר עשות, כמו לעשות:]

אות ו
אף על פי שהוא לשון ציווי א"א שהוא ציווי שהרי כתיב אחריו ונמלתם.

[רש"י: (יא) ונמלתם - כמו ומלתם [ז] והנו"ן בו יתירה ליסוד הנופל בו לפרקים, כגון נ' של נושך ונ' של נושא.
ונמלתם, כמו ונשאתם.
אבל ימול לשון יפעל [ח], כמו יעשה [ט], יאכל:]

אות ז
כלומר שאף על פי שמשמעותיו אינו לשון ציווי מכל מקום ציווי הוא.

אות ח
הפ"א בקמ"ץ וכלומר שהוא הנימול עצמו לא המל את אחרים כמו ונמלתם שא"כ יחסר בקרא הפועל.

אות ט
יעשה יאכל בציר"י תחת היו"דין.

[רש"י: (יג) המול ימול יליד ביתך - כאן כפל עליו [י] ולא אמר לשמונה ימים, ללמדך שיש יליד בית נמול לאחר [כ] שמנה ימים [ל], כמו שמפורש במסכת שבת (דף קלח ב):]

אות י
דהא למעלה ג"כ כתיב כל זכר לדורותיכם יליד בית וגו' וכתיב בן ח' ימים וגו' וכאן כפל עוד יליד ביתך ולא כתיב סתם.

אות כ
רצונו לומר יום א' כמו שמפורש שם כשחלקו שנים שפחה מעוברת זה שפחה וזה עוברה.


אות ל
כגון שקנה שפחה משנתעברה וילדה בשבת אינו דוחה את השבת.

[רש"י: (יד) וערל זכר - כאן למד שהמילה באותו מקום [מ] שהוא ניכר בין זכר לנקבה:
אשר לא ימול - משיגיע לכלל עונשין [נ] ונכרתה, אבל אביו אין ענוש עליו כרת אבל עובר בעשה:
ונכרתה הנפש - הולך ערירי ומת קודם זמנו:]

אות מ
([הרא"ם]) דאם לא כן זכר למה ליה. ([נחלת יעקב]) ול"נ דהכי פירושו דהוה ליה למימר וזכר ערל אלא ודאי להכי לא כתוב וזכר ערל משום דהוה משמע דהציווי הוא לזכר ולא לנקבה ואעפ"י שהמצוה שייך גם גבי נקבה ולא להורות מקום הערלה אבל השתא דכתיב וערל זכר משמע דבעי להורות מקום הערלה והכי פירושו שהערלה היא במקום שמבדיל בין זכר לנקבה וע"ש.

אות נ
רצונו לומר והרי עדיין קטן הוא אינו בר עונשין ולמה יתחייב כרת וק"ל.

[רש"י: (טז) וברכתי אותה - ומה הוא הברכה?
שחזרה [ס] לנערותה, שנאמר (לקמן יח יב) אחרי בלותי הייתה לי עדנה:
וברכתיה - בהנקת שדים, כשנצרכה לכך [ע] ביום משתה של יצחק, שהיו מרננים עליהם שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בננו הוא, והביאה כל אחת בנה עמה ומניקתה לא הביאה, והיא היניקה את כולם, הוא שנאמר (כא ז) היניקה בנים שרה. בראשית רבה (נג ט) רמזו במקצת:]

אות ס
דאם לא כן מאי וברכתי אותה ואחר כך וגם נתתי ממנה לך בן אלא ודאי קאי על הברכה שקודם לכן והוא הנערות.

אות ע
דאם לא כן מאי וברכתיה אחר לידת הבן דהא כל יולדת מניקה את בנה וה"ה שרה כשחזרה לנערותיה לכן פירש כשנצרכה לכך וכו'.

[רש"י: (יז) ויפל אברהם על פניו ויצחק - זה תירגם אנקלוס:
וחדי. לשון שמחה.
ושל שרה לשון מחוך.
למדת שאברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה ולגלגה.
וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם:
הלבן - יש תמיהות שהן קיימות [פ]
כמו (ש"א ב כז) הנגלה נגליתי.
(ש"ב טו כז) הרואה אתה.
אף זו היא קיימת, וכך אמר בלבו הנעשה חסד זה לאחר מה שהקב"ה עושה לי:
ואם שרה הבת תשעים שנה - הייתה כדאי לילד. ואף על פי שדורות הראשונים היו מולידין בני חמש מאות שנה, בימי אברהם נתמעטו השנים [צ] כבר ובא תשות כוח לעולם.
וצא ולמד מעשרה דורות שמנח ועד אברהם שמיהרו תולדותיהן [ק] בני שישים ובני שבעים:]

אות פ
כלומר שאין באין להכחיש הענין כלומר יש בכח השם לעשות אף שהוא נגד הטבע אך אין כל אדם זוכה לזה שיתחסד עמו השם כמו שעושה עמי ואף על פי שכתב רש"י אחר זה וכך אמר בלבו הנעשה חסד זה לאחר מה שהקב"ה עושה לי א"כ גם זה מאותן שבא להכחיש יש לומר דאין זה הכחשת הענין שיהא אחת מן הנמנעות אבל היא נתינת שבח להש"י שמתחסד עמו יותר מעם אחר ודו"ק נ"ל ולא כקושית הרא"ם.

אות צ
כתב הרא"ם לא הבינותי דבריו בזה כי אף על פי שנתמעטו השנים בימי אברהם עדיין הקושיא במקומה עומדת שלא היה לו לתמוה על זה כי יחס הק' אל קע"ה שהם שנותיו של אברהם כיחס החמש מאות אל תתק"נ שהם שנותיו של נח בקרוב וכו' והאריך בקושיא ונראה כי עיקר תמיהת אברהם היה על שהיו שניהם זקנים דאפשר שיוליד זקן עם אשתו ילדה אבל אם שניהם זקנים וילדו היה דבר תמוה ובזה יתיישב קושית הרא"ם ודו"ק ועוד הקשה מה פריך רש"י מנח והרי גבי נח ע"פ הגזירה היתה שנסתמה מעיינו כדי שלא יוליד בן שיגיע לעונשין קודם המבול ויש לומר כי לא היה בגזירה אלא שיסתם מעיינו אבל מה שהוליד אחר ת"ק שנה לא בגזירה היה אלא בטבע ודו"ק.

אות ק
פרוש כי המאה שנים בתחלה לא היו ראויין להוליד אלא לאחר ק' שנה כי באותן שנים היה בן מאה נער כבן י"ג עכשיו ואחר כך נתמעטו השנים והתחילו להוליד לשלשים שנה ומה שהוליד אברם בן ק' שנה ל"ק מידי כי עיקר התימא הוא שזקן שנחלש טבעו שיוליד עם זקנה ובזה יתורצו כל תמיהות הר"ם ודו"ק. וכעין זה מצאתי בשם מהרש"ל.

[רש"י: (יח) לו ישמעאל יחיה - הלוואי שיחיה ישמעאל, איני כדאי לקבל [ר] מתן שכר כזה:
יחיה לפניך - יחיה ביראתך [ש], כמו (פסוק א) התהלך לפני, פלח קדמי:]

אות ר
לא שלא היה חפץ בבשורת יצחק.

אות ש
ואם תאמר והיאך יתפלל על יראת שמים הא אמרינן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ויש לומר דהכי פירושו לו ישמעאל יחיה רצונו לומר שהתפלל עליו שיחיה ומ"ש לפניך דהיינו ביראתך לא שהיה מתפלל ע"ז אלא לכך אמר בטיב שיחיה ביראתך ויהיה שני בקשות האחת שיחיה והשנית ביראתך דאם לא כן לפניך למה ליה ([נחלת יעקב]) דה"ק ביראתך באם יהיה צדיק אבל אם יהיה רשע איננו מליץ על הרשעים ואין זו בקשה.

[רש"י: (יט) אבל - לשון אמתת דברים,
וכן (לקמן מב כא) אבל אשמים אנחנו.
(מ"ב ד יד) אבל בן אין לה:
וקראת את שמו יצחק - על שם הצחוק.
ויש אומרים:
על שם י' ניסיונות [ת], וצ' שנה של שרה, וח' ימים שנימול, וק' שנה של אברהם.
והקימותי את בריתי למה נאמר, והרי כבר כתיב (פסוק ט) ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך וגו'?
אלא לפי שאומר (פסוק ז) והקמותי וגו',
יכול בני ישמעאל ובני קטורה בכלל הקיום?
תלמוד לומר: והקמותי את בריתי אתו, ולא עם אחרים.
ואת בריתי אקים את יצחק, למה נאמר?
[אלא למד שהיה קדוש מבטן].
דבר אחר: אמר ר' אבא: מכאן למד קל וחומר בן הגבירה מבן האמה.
כתיב (פסוק כ) כי הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו, זה ישמעאל.
וקל וחומר ואת בריתי אקים את יצחק:
את בריתי - ברית המילה תהא מסורה לזרעו של יצחק: [רש"י:

אות ת
([גור אריה]) צריך לב' הפירושים דאלו משום הצחוק ה"ל למקרי צחוק בלא י' ומה ענין הי' אלא על שם הי' נסיונות ואין לפרש הי' נסיונות רק עם ח' של מילה וצ' וק' של אברהם ושרה, ובהאי טעמא לחוד לא סגי דקאמר בקרא בפירוש צחוק עשה ונראה דמשום צחוק נקרא כן.

[רש"י: (כ) שנים עשר נשיאם - כעננים יכלו [א], כמו (משלי כה יד) נשיאים ורוח:]

אות א
([קיצור מזרחי]) דאם לא כן למה לא קרא אותם שבטים כבני יעקב שהוא לשון גבורה או שרים וראשים אלא נשיאים וכו'.

[רש"י: (כב) מעל אברהם - לשון נקיה הוא כלפי שכינה.
ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של מקום [ב]:]

אות ב
פירוש כל צדיק וצדיק המחזיק במידתו הוא אוחז המרכבה באותה מדה אברהם – חסד יצחק – משפט יעקב – יושב אהלים והולך בתומו וכדומה להן. אבל הגור אריה לא פירש הכי וסבירא ליה שהאבות דוקא המה המרכבה.

[רש"י: (כג) בעצם היום - בו ביום [ג] שנצטווה, ביום ולא בלילה, לא נתיירא לא מן הגויים ולא מן הלצנים, ושלא יהיו אויביו ובני דורו אומרים אילו ראינוהו לא הנחנוהו למול ולקיים מצוותו של מקום:
וימל – לשון [ד] ויפעל:]

אות ג
פירוש מדסמיך ליה כאשר דיבר אתו אלהים, ולא מצינו שציוה ה' שימול ביום אלא הכי פירושו כאשר דבר אתו, אז מיד קיים ועשה המצוה.

אות ד
כלומר שמל את האחרים.

[רש"י: (כד) בהמולו - בהפעלו, כמו [ה] (ב ד) בהבראם:]

אות ה
מבנין נפעל שקיבל המילה כמו בהבראם שקבלו הבריאה והוה גם כן לשון נפעל

[רש"י: (כה) בהמולו את בשר ערלתו - באברהם לא נאמר את, לפי שלא היה חסר אלא חתוך בשר, שכבר נתמעך על ידי תשמיש, אבל ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתוך ערלה ולפרוע המילה, לכך נאמר בו [ו] את:]

אות ו
דכל אתין וגמין רבוין הן ([קיצור מזרחי]) ואף על גב דאמרינן בפרק הערל לא נתנה פריעה לאברהם קיימה הוא מעצמו כמו שקיים כל התורה אבל מילה משום דיודע היה שעתיד להצטוות עליה לא קיים עד שנצטווה ואז יהיה מצווה ועושה.

[רש"י: (כו) בעצם היום הזה - שמלאו לאברהם תשעים ותשע [ז] שנה ולישמעאל שלוש עשרה שנים נמול אברהם וישמעאל בנו.]

אות ז
ואם תאמר והרי לעיל ג"כ כתיב בעצם היום הזה ופרש"י בו ביום שנצטווה וכתיב אחריו ואברם בן תשעים ותשע שנה וגו' ויש לומר דהא עדיין לא כלתה לו שנת צ"ט שנה והא דכתיב ואברהם בן צ"ט שנה היינו דמקצת שנה ככולה לכן צריך למכתב עוד בעצם היום הזה ללמדך שבו ביום מלאו וכו'.