[רש"י: (א) ותכהין – בעשנן [נ] של אלו.
דבר אחר: כשנעקד על גבי המזבח והיה אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו, לפיכך כהו עיניו.
דבר אחר:כדי שיטול יעקב את הברכות:]

אות נ
כמשמעו שעשן קשה לעינים, אבל רבקה היתה רגילה בו כדפרישית. ((מהרש"ל),) ונראה לי דצריך רש"י לג' טעמים אלו, דבתחילה מפרש משום עשן והוא מכח סמיכות, ואחר כך קשה ליה ואיך הביא הקב"ה תקלה לידו, אלא מפני הברכה לא מנעו הקב"ה מן הסיבה, וקשה סוף סוף מאחר שהיה העשן למה רבקה אינה נסמת, לזה פירש שכבר כהו עיניו במקצת ע"י העקידה ובא זה ואיבד את הכל.

[רש"י: (ג) תליך - חרבך שדרך לתלותה:
שא נא - לשון השחזה.
כאותה ששנינו (ביצה כח א): אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חברתה, חדד סכינך ושחוט יפה [ס], שלא תאכילני נבלה:
וצודה לי - מן ההפקר [ע] ולא מן הגזל:]

אות ס
פירוש שלא יהיה בסכין פגומה, כתב הרא"ם ואם תאמר נהי דעשו הוי מהימן לו ליצחק דבחזקת כשר היה בעיניו, סוף סוף כיון דהוה שחיט ליה לעוף בהדי דפרח, ניחוש דילמא עביד ליה חלדה, ותירץ כמו שתירצו בגמרא חולין דף ל'. ((נחלת יעקב),) ואין צורך לאריכת הרא"ם דהא יצחק לא ביקש שיביא לו עופות אלא חיות, וכדפרש"י בסמוך כי טעם הגדי כטעם הצבי, ועוד וכו', ואף על גב דקרא הזכיר גם קשתך דמשמע קצת לירות עופות, מכל מקום איכא למימר דקשת קאי על החיה רצונו לומר שיורה בחיה במקום שאינו עושה טריפה כדי שלא תוכל לברוח ואחר כך ישחטנה בחרב.

אות ע
דאם לא כן לי למה לי, הא כתיב והביאה לי, לכן פירש וכו'.

[רש"י: (ז) לפני ה' - ברשותו [פ] שיסכים על ידי:]

אות פ
דקשה ואיך אמרה רבקה לפני ה' מה שלא אמר יצחק. ((נחלת יעקב),) דהוקשה לרש"י מאחר שעשו היה צדיק בעיני יצחק, למה הוצרך להזהירו היום כ"כ שלא יאכילנו נבלה ושלא יביא מן הגזל, ועל זה תירץ כוונת יצחק היתה שהברכות יהיו ברשות ה' ושיסכים על ידו, לפיכך זרזו היום יותר, ועל זה אמרה רבקה שהלך לצוד ציד להביא ואפילו מן הגזל, וממילא שעשו לא ישגיח בדברי אביו ויאכילנו נבילה, אם כן בוודאי הקב"ה לא יסכים על ידו, לכן אמרה קח לי משם ולא מן הגזל.

[רש"י: (ט) וקח לי - משלי הם ואינם גזל, שכך כתב לה יצחק בכתובתה ליטול שני גדיי עזים בכל יום:
שני גדיי עזים - וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק, אלא האחד הקריב [צ] לפסחו והאחד עשה מטעמים. בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב):
כאשר אהב - כי טעם הגדי כטעם הצבי:]

אות צ
ונראה לי דבפסח נולד יצחק כמו שפירש רש"י בפרשת וירא הקב"ה ממלא ימיהם של צדיקים באותן הימים שנולדין באותן הימים הם מתים, דכתיב גבי משה בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שפירש רש"י היום מלאו ימי, ומדאמר יצחק לא ידעתי יום מותי שמא היום אמות, ודאי פסח היה.

[רש"י: (טו) החמודות - הנקיות.
כתרגומו: דכייתא.
דבר אחר: שחמד אותן מן [ק] נמרוד:
אשר אתה בבית - והלא כמה נשים היו לו והוא מפקיד אצל אמו, אלא שהיה בקי במעשיהן וחושדן:]

אות ק
פירוש שהבגדים היו בהם ציורין של כל מיני חיות, וכשלבשן נמרוד ויצא לשדה היו החיות סוברין שהוא חיה ובאין אצלו, ועשו הרג את נמרוד ולקחן.

[רש"י: (יט) אנכי עשו בכורך - אנכי המביא לך [ר], ועשו הוא בכורך:
עשיתי - כמה דברים כאשר דברת אלי:
שבה - לשון מיסב על השולחן.
לכך מתורגם: אסתחר:]

אות ר
דאם לא כן היה יעקב מדבר שקר ח"ו, ואם תאמר והלא עדיין היה משקר כיון שעשו מכר לו הבכורה ואיך אמר עשו הוא בכורך, ויש לומר דהוא לא לקחה מעשו אלא לענין עבודה, אבל הבכורה נשארה עדיין לעשו לענין נחלת פי שנים, ועוד יש לומר דעשו היה בכור ללידה וק"ל.

[רש"י: (כא) גשה נא ואמשך - אמר יצחק בלבו: אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו [ש], וזה אמר (פסוק כ) כי הקרה ה' אלוהיך:]

אות ש
ואם תאמר והא יצחק היה מחזיק את עשו לצדיק גמור, ויש לומר דהיא הנותנת כיון שצדיק גמור הוא, לכך אינו מוציא שם שמים לבטלה, ואף על פי דכ"ש הוא ביעקב דהא היה מחזיקו יותר צדיק מעשו כדפרישית לעיל, מכל מקום סבר כיון שעשו אינו יכול ליזהר שלא ילך במקום טנופת מיזהר זהיר שלא להזכיר שם שמים יותר מיעקב, מפני שיעקב יושב אוהלים ולא בא למקום מטונף.

[רש"י: (כב) קול יעקב - שמדבר בלשון תחנונים (פסוק יט) קום נא [ת], אבל עשו בלשון קנטוריא דבר (פסוק לא) יקום אבי [א]:]

אות ת
דאי כמשמעות אטביעות עינא דקלא קאי, מיד הוה ליה למימר כשאמר לו אנכי עשו בכורך, ועוד לעיל כשאמר לאמו אולי ימשני אבי, למה לא פחד שיכירו בטביעת קולו, אלא קולם היו שוים, לכן פירש שקאי על דברי תחנונים.

אות א
ואף על פי שהיה מחזיקו כצדיק גמור, מכל מקום אין זה מורה על רשעתו, כי יש הרבה בני אדם שדבריהם בלשון קנטוריא אף על פי שהם כשרים.

[רש"י: (כז) וירח וגו' - והלא אין ריח רע יותר משטף העזים, אלא מלמד שנכנסה עמו [ב] ריח גן עדן:
כריח שדה אשר ברכו ה' -
שנתן בו ריח טוב, וזה שדה [ג] תפוחים, כן דרשו רבותינו ז"ל:]

אות ב
לפי שעשו חמד הבגדים האלו מנמרוד, ונמרוד ירשן מאדם הראשון, ואדם היה לובשן בגן עדן.

אות ג
ואשר ברכו ה', שב אל השדה, כאילו אמר כריח השדה אשר נתן בו ה' ריח טוב והוא שדה של תפוחים.

[רש"י: (כח) ויתן לך - יתן ויחזור ויתן [ד].
ולפי פשוטו מוסב לענין הראשון ראה ריח בני, שנתן לו הקב"ה, כריח שדה וגו' ועוד יתן לך מטל השמים וגו':
מטל השמים - כמשמעו, ומדרש אגדה יש להרבה פנים:
האלוהים - מהו האלוהים?
בדין, אם ראוי לך יתן לך, ואם לאו לא יתן לך, אבל לעשו אמר משמני הארץ יהיה מושבך, בין צדיק בין רשע יתן לך, וממנו למד שלמה כשעשה הבית וסידר תפלתו, ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו את הדין לא יקרא עליך תגר, לפיכך (מ"א ח לט) ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, אבל נוכרי מחוסר אמנה, לפיכך אמר (שם שם מג) ואתה תשמע השמים וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו, כדי שלא יקרא עליך תגר:]

אות ד
דקשה לרש"י למה כתיב ויתן בוי"ו, אלא פירושו ויתן לך, ואם יפסוק הברכה מפני החטא אפילו הכי יחזור ויתן, ופירוש זה היינו לפי מדרשם ז"ל, דלפי פשוטו מוסיף על ענין ראשון, רצונו לומר נתן לך ברכה אחת, לכן קאמר ויתן לך עוד ברכה זו, והיכן מצינו לעיל שברכו, יש לומר מדכתיב אשר ברכו ה' שנתן לו הקב"ה ברכה, כי אשר ברכו ה' שב אל בני הכתוב למעלה כאילו אמר ראה ריח בני אשר ברכו ה' כריח השדה שנתן לו הקב"ה ריח טוב.

[רש"י: (כט) בני אמך - ויעקב אמר ליהודה (להלן מט ח) בני אביך, לפי שהיו לו בנים מכמה אמהות, וכאן שלא נשא אלא אשה אחת [ה] אמר בני אמך:
ארריך ארור ומברכיך ברוך - ובבלעם הוא אומר (במדבר כד ט) מברכיך ברוך ואורריך ארור.
הצדיקים תחילתם ייסורים וסופן שלוה, ואורריהם ומצעריהם קודמים למברכיהם [ו], לפיכך יצחק הקדים קללת אוררים לברכת מברכים.
והרשעים תחילתן שלוה וסופן ייסורין, לפיכך בלעם הקדים ברכה לקללה:]

אות ה
((גור אריה),) שלא רצה לתלות הקללה בעצמו לומר שבניו יהיו עבדים.

אות ו
כלומר יסורין וצרות שלהם באין תחילה, לפיכך יצחק הקדים קללות אוררים וכו'. והרמב"ן טען למה כתיב בפרשת לך ואברכה מברכיך ומקללך אאר, ותירץ שהרי כתיב אחריו ונברכו וגו' הרי גם קללות אוררים קודם לברכת מברכים, ואף על פי שבלעם אמר לישראל מברכיך ברוך וגו', לא אמר זה אלא למה שהורגל לדבר עם הרשעים, אי נמי שהיה מברך אותם שיגיע להם כמעשה הרשעים שיהיה להם ג"כ תחילה שלוה כו' וק"ל.

[רש"י: (ל) יצא יצא - זה יוצא [ז] וזה בא:]

אות ז
דאם לא כן שתי יציאות למה לי, אלא שזה יצא מאהל אביו, וזה יצא מן השדה ובא אל הבית. והרא"ם פירש דאך מיעט היציאה.

[רש"י: (לג) ויחרד - כתרגומו: ותוה לשון תימה.
ומדרשו: ראה [ח] גיהנם פתוחה [ט] מתחתיו:
מי אפוא - לשון לעצמו, משמש עם כמה [י] דברים. איפוא, איה פה.
מי הוא ואיפוא הוא הצד ציד:
ואכל מכל - כל טעמים [כ] שבקשתי לטעום טעמתי בו:
גם ברוך יהיה - שלא תאמר אילולי שרימה יעקב לאביו לא נטל את [ל] הברכות, לכך הסכים וברכו מדעתו [מ]:]

אות ח
ואם כן לפי מדרש רז"ל יהיה פירוש של ויחרד אינו כמשמעו לשון תמיהה אלא פחד על פתיחת גיהנם, ואף על פי דלפי פשוטו נמי ויחרדו אינו לשון תמיהה אלא לשון חרדה, אלא רצונו לומר דהחרדה היה כמשמעו על דבר המתמיה של מי איפוא, ולאפוקי לפי המדרש החרדה הוא הגיהנם.

אות ט
((גור אריה),) פירוש מתחתיו תחת עשו כי עם יעקב נכנס גן עדן ועם זה גיהנם.

אות י
פירוש שאינה מלה מורכבת מאיה ואיפה, רק הוא לשון בפני עצמו והוא משמש לכמה ענינים וכו'.

אות כ
דאם לא כן מכל למה לי.

אות ל
וקשה והלא קרא דויעקבני הוא אחר פסוק גם ברוך יהיה, ונראה לי דבודאי עשו צעק מיד בקול רם מה עשה לי האח הזה, ויעקבני זה פעמים, ושמע אביו ואמר גם ברוך יהיה, והנה כשמוע עשו דברי אביו שאמר גם ברוך יהיה אחר שאמר ויעקבני זה פעמים ולא השגיח בו, אז אמר לו הכי קרא שמו יעקב, כלומר אני משיג שאהוב בעיניך עקיבתו ורמאותו, ומשום הכי קראתו יעקב לשון עתיד ולא עקב, שיעקבני פעמים, (מהרש"ל).

אות מ
דאם לא כן גם ברוך יהיה למה לי, הלא כבר ברכו.

[רש"י: (לה) במרמה – בחכמה [נ]:]

אות נ
דאם לא כן מאי ברוך יהיה.

[רש"י: (לו) הכי קרא שמו - לשון תימה הוא, כמו (לקמן כט טו) הכי אחי [ס] אתה, שמא לכך נקרא שמו יעקב על שם סופו שהוא עתיד לעקבני. תנחומא (תנחומא ישן כג).
למה חרד יצחק?
אמר: שמא עוון יש בי שברכתי הקטן לפני הגדול, ושניתי סדר היחס.
התחיל עשו מצעק ויעקבני זה פעמים.
אמר לו אביו: מה עשה לך?
אמר לו: את בכורתי לקח.
אמר: בכך הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין, עכשיו לבכור ברכתי, גם ברוך יהיה:
ויעקבני - כתרגומו: וכמני, ארבני. וארב, וכמן.
ויש מתרגמין: וחכמני נתחכם לי:
אצלת - לשון הפרשה, כמו (במדבר יא כה) ויאצל:]

אות ס
שהוא מבואר ממה שכתוב אחריו ועבדתני חנם הגידה לי וגו'.

[רש"י: (לט) משמני הארץ וגו' - זו איטליאה [ע] של יון:]

אות ע
לאפוקי ממה שנאמר לעיל מטל השמים ומשמני הארץ, דלעיל קאי אפירות הארץ, שהתבואה והפירות שבארצך יהיו שמנים וטובים, אבל כאן נאמר על המקום שיהיה המקום ממקום השמן שבארץ, וזה שנאמר מושבך ולא במושבך על כרחך שמורה על המקום שיושב שם, דאם לא כן קשה הא בירך את יעקב בברכת משמני הארץ.

[רש"י: (מ) ועל חרבך - כמו בחרבך, יש על שהוא במקום אות ב', כמו:
(יחזקאל לג כו) עמדתם על חרבכם בחרבכם.
(שמות ו כו) על צבאותם בצבאותם:
והיה כאשר תריד - לשון צער, כמו (תהילים נה ג) אריד בשיחי, כלומר כשיעברו ישראל את התורה, ויהיה לך פתחון פה [פ] להצטער על הברכות שנטל, ופרקת עלו וגו':]

אות פ
((מהר"ן),) ואם תאמר שלא נמצא שנתן יצחק ליעקב הברכות על תנאי, ויש לומר דכתיב ויתן לך האלהים, מלת האלהים משמע בדין שאם אתה ראוי וכו'.

[רש"י: (מא) יקרבו ימי אבל אבי - כמשמעו, שלא אצער את אבא [צ].
ומדרש אגדה לכמה פנים יש:]

אות צ
אף על פי שהיה רשע, את זה לא עשה שיהא מצער את אביו, כי היה נוהג בו כבוד באביו, והא ראיה ממה שנאמר וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וגו'.

[רש"י: (מב) ויגד לרבקה - ברוח הקודש הוגד לה מה שעשו מהרהר בלבו:
מתנחם לך - חם על האחווה לחשוב מחשבה אחרת להתנכר לך ולהרגך.
ומדרש אגדה:
כבר אתה מת בעיניו ושתה עליך כוס של תנחומים.
ולפי פשוטו לשון תנחומים [ק], מתנחם הוא על הברכות בהריגתך:]

אות ק
ואם תאמר והלא גם לפי המדרש הוא לשון תנחומין, יש לומר דהכי פירושו אם באנו לפרש מלשון המדרש שהוא לשון תנחומין ואינו לשון מחשבה, אז תוכל לפרשו שמתנחם על הברכות בהריגתך, ואין צריך לפרשו על כוס תנחומין.