[רש"י: (ג) שוב אל ארץ אבותיך - ושם אהיה עמך [ז], אבל בעודך מחובר לטמא אי אפשר [ח] להשרות שכינתי עליך:]

אות ז
לא שהוא תנאי שאם תשוב אהיה עמך, אלא מראה מקום הוא לו מפני שכאן אי אפשר כו'.

אות ח
אבל אין לפרש אהיה עמך לשמרך בדרך, כי כבר הובטח על זה והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו', רצונו לומר שם אשרה שכינתי עליך ויחויב מזה שיובטח שלא יהרג בדרך. ויתורץ בזה מה שפרש"י בפרשת וישלח (לעיל ל"ב י' ד"ה ואלוקי) שתי הבטחות וכו', שנראה משם שאהיה עמך האמור פה רצונו לומר לשמרך בדרך.

[רש"י: (ז) עשרת מנים - אין מונים פחות [ט] מעשרה:
מנים - לשון סכום כלל החשבון, והן עשיריות, למדנו שהחליף תנאו [י] מאה פעמים:]

אות ט
דמונים הוא לשון מנין דהוא עשרה, וכתיב עשרת מונים משמע עשרת פעמים יו"ד דהיינו ק', אבל מונים אין פירושו פעמים.

אות י
הא דנקט רש"י תנאו ולא נקט משכורתו, משום דאין הפסד בזה אם מחליף משכורתו, כגון אם היה חייב ליתן לו מעות ונתן לו מטלטלין אין הפסד בזה, לכך נקט תנאו עיקר התנאי היה מחליף כדפירש רש"י לקמן. ((פמ"א),) היית משנה תנאי שבינינו מנקוד לטלוא וכו'.

[רש"י: (י) והנה העתודים - אף על פי שהבדילם לבן כולם שלא יתעברו הצאן דוגמתן, היו המלאכים מביאין אותן מעדר המסור ביד בני לבן [כ] לעדר שביד יעקב:
וברדים - כתרגומו: ופציחין
פיישי"ד בלע"ז [מנומש], חוט של לבן מקיף את גופו סביב, חברבורות שלו פתוחה ומפולשת מזן אל זן [ל], ואין לי להביא עד מן המקרא:]

אות כ
כלומר מה שכתוב והנה העתודים העולים וגו' ודאי לא קאי על אותן שנולדו לו ליעקב, דאם כן מה אתא לאשמעינן, אלא מוכרח אתה לומר שצאן לבן היו והיאך באו לכאן, ועל זה פירש אף על פי וכו'.

אות ל
רצונו לומר שאין שחור מעכבו אלא אותו חוט של לבן פתוח ומסבב כל גופו.

[רש"י: (טו) הלא נכריות נחשבנו לו - אפילו בשעה שדרך בני אדם לתת נדוניא לבנותיו בשעת נישואין, נהג עמנו כנכריות, כי מכרנו לך בשכר הפעולה:
את כספנו - עיכב דמי שכר [מ] פעולתך:]

אות מ
פירוש של אותן שש שנים שעבדת אותו בשכר, כי על הי"ד שנים כבר אמרו כי מכרנו.

[רש"י: (יז) את בניו ואת נשיו -הקדים זכרים לנקבות [נ], ועשו הקדים נקבות לזכרים, שנאמר (לקמן לו ו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגו':]

אות נ
מפני שהיה שטוף בזימה והיו נשיו עיקר, (רא"ם).

[רש"י: (יח) מקנה קנינו - מה שקנה מצאנו [ס] עבדים ושפחות וגמלים וחמורים:]

אות ס
פירוש המקנה של קנינו שקנאו ע"י מכירת צאנו, ופירוש וינהג את כל מקנהו המקנה שנולד לו בשכרו.

[רש"י: (יט) לגזוז את צאנו - שנתן ביד בניו דרך שלשת ימים [ע] בינו ובין יעקב:
ותגנב רחל את התרפים - להפריש את אביה [פ] מעבודה זרה נתכוונה:]

אות ע
אמר זה משום קרא שאחריו שכתוב ביום השלישי וגו', למה לא נודע לו עד יום השלישי.

אות פ
דאם לא כן אשר לאביה מיותר, אלא להפרישו וכו'.

[רש"י: (כג) את אחיו - קרוביו:
דרך שבעת ימים - כל אותן שלושה ימים שהלך המגיד להגיד ללבן הלך יעקב לדרכו. נמצא יעקב רחוק מלבן שישה ימים, ובשביעי השיגו לבן, למדנו שכל מה שהלך יעקב בשבעה ימים [צ] הלך לבן ביום אחד (שנאמר וירדוף אחריו דרך שבעת ימים, ולא נאמר וירדוף אחריו שבעת ימים):]

אות צ
כלומר אילו היה אצל מקום צאן לבן (היה ז' ימים).

[רש"י: (כד) מטוב ועד רע - כל טובתן [ק] של רשעים רעה היא אצל הצדיקים:]

אות ק
ונראה לי דהכי קאמר שאל תדבר עמו מה שהוא טוב בעיניך, כלומר שישוב עמך לחרן, והוא רעה אצלו כי כל זמן שיהיה מחובר אצל רשע אין השכינה שורה עליו, וק"ל.

[רש"י: (כו) כשביות חרב - כל חיל הבא למלחמה קרוי [ר] חרב:]

אות ר
דהא לא נופל לשון שביה גבי חרב, אלא היה לו לומר כשבויות חיל.

[רש"י: (לג) באהל יעקב - הוא אהל רחל [ש], שהיה יעקב תדיר אצלה, וכן הוא אומר (להלן מו יט) בני רחל אשת יעקב, ובכולן לא נאמר אשת יעקב:
ויבא באהל רחל - כשיצא מאהל לאה חזר לו לאהל רחל [ת] קודם שחיפש באהל האמהות.
וכל כך למה? לפי שהיה מכיר בה שהיא משמשנית:]

אות ש
רצונו לתרץ למה נאמר אהל יעקב, וכי היה חשוד בעיניו לעבוד עבודת אלילים, ובפרט בשובו אל בית אביו שגם הוא עצמו אמר כי נכסוף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי, והלא בית אביו לאו עובדי אלילים הם, לכן פירש הוא אוהל רחל וכו'.

אות ת
רצונו לומר הא אהל יעקב הוא אהל רחל כדפירש רש"י בסמוך, ואם כן למה ליה ויבא באהל רחל הא כבר חפש בו, ועוד קשה היה לו לומר ויצא מאהל שתי האמהות ויבא באהל רחל, דהא כבר יצא מאהל לאה ובא לאהל שתי האמהות, לכן פירש כשיצא וכו'.

[רש"י: (לז) ויוכיחו – ויבררו [א] עם מי הדין, אפרובי"ר בלע"ז [לברר]:]

אות א
מלשון אותה הוכחת לעבדך, לא מלשון והוכיח אברהם את אבימלך, דאם לא כן יוכיחו אותנו מיבעי ליה.

[רש"י: (לח) לא שכלו - לא הפילו עיבורם, כמו:
(הושע ט יד) רחם משכיל.
(איוב כא י) תפלט פרתו ולא תשכל:
ואילי צאנך - מכאן אמרו: איל בן יומו [ב] קרוי איל, שאם לא כן מה שבחו, אילים לא אכל אבל כבשים אכל, אם כן גזלן הוא:]

אות ב
והא דבפרשת שלח פירש רש"י בתוך שנתו קרוי כבש ולי"ג חדשים קרוי איל, היינו לענין קרבן, ועיין בתוס' בבא קמא דף ס'.

[רש"י: (לט) טרפה - על ידי ארי או זאב:
אנכי אחטנה - לשון (שופטים כ טז) קולע באבן אל השערה ולא יחטיא,
(מ"א א כא) אני ובני שלמה חטאים, חסרים.
אנכי אחסרנה, אם חסרה [ג] חסרה לי, שמידי תבקשנה:
אנכי אחטנה - תרגומו: דהות שגיא ממנינא שהיתה נפקדת ומחוסרת, כמו (במדבר לא מט) ולא נפקד ממנו איש.
תרגומו: ולא שגא:
גנבתי יום וגנבתי לילה - גנובת יום או גנובת לילה הכל שלמתי:
גנבתי - כמו: (איכה א א) רבתי בגוים שרתי במדינות.
(ישעיה א כא) מלאתי משפט.
(הושע י יא) אוהבתי לדוש:]

אות ג
הוסיף מלת אם חסרה, שלא תאמר כיון שאמר ועזיך לא שכלו וגו', אם כן מאי זה דכתיב אנכי אחטנה, לכן פירוש אם חסרה, כלומר אם קרה מקרה בשום פעם שחסרה שום בהמה, אנכי אחטנה פירש עלי היה להשלים חסרונה.

[רש"י: (מ) אכלני חרב - לשון (דברים ד כד) אש [ד] אוכלה:
וקרח - כמו (תהילים קמז יז) משליך קרחו,
תרגומו: גלידא:
שנתי - לשון שינה:]

אות ד
שהוא לשון כלייה.

[רש"י: (מב) ופחד יצחק - לא רצונו לומר אלוהי יצחק, שאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם, ואף על פי שאמר לו בצאתו מבאר שבע (לעיל כח יג) אני ה' אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק, בשביל שכהו עיניו והרי הוא כמת, יעקב נתיירא לומר [ה] אלוהי ואמר ופחד:
ויוכח - לשון תוכחה הוא ולא לשון הוכחה:]

אות ה
וקשה והא בפרשת וישלח כתיב ואלהי יצחק, ויש לומר דהכי פירושו שיעקב אמר איך שהקב"ה אמר אלהי יצחק.

[רש"י: (מג) מה אעשה לאלה - איך תעלה על לבי [ו] להרע להן:]

אות ו
לא ששאל ליעקב מה תרצה שאעשה להן, שיעקב לא ביקש זה ממנו.

[רש"י: (מד) והיה לעד – [ז] הקב"ה:]

אות ז
הואיל וכתיב סתמא ודאי קאי אדלמעלה אלהי אבי, ועוד יש לומר דאי קאי אברית והיתה מיבעי ליה.

[רש"י: (מט) והמצפה אשר אמר וגו' - והמצפה אשר בהר הגלעד [ח], כמו שכתוב (שופטים יא כט) ויעבר את מצפה גלעד.
ולמה נקרא שמה מצפה? לפי שאמר כל אחד מהם לחברו יצף ה' ביני ובינך אם תעבור את הברית:
כי נסתר - ולא נראה איש את רעהו:]

אות ח
רצונו לומר דהא דמצינו שהר הגלעד נקרא מצפה כמו שמביא רש"י הפסוק (שופטים יא), ולמה נקרא כן ומפרש הפסוק בעצמו בשביל זה נקרא נמי מצפה לפי שאמר יצף ה' וגו'.

[רש"י: (נב) אם אני - הרי אם משמש בלשון אשר [ט], כמו (לעיל כד לג) עד אם דברתי דברי:
לרעה - לרעה אי אתה עובר, אבל אתה עובר לפרקמטיא:]

אות ט
רצונו לומר דאם משמע לשון ספק וכאן אי אפשר לפרשו כן, לכן פירש אם משמש בלשון אשר, פירוש במקום שי"ן כאילו אמר עדה המצבה שאני לא אעבור וכו'.

[רש"י: (נג) אלוהי אברהם – קדש [י]:
ואלוהי נחור - חול:
אלוהי אביהם - חול:]

אות י
פירוש ואינו רשאו למחקו.

[רש"י: (נד) ויזבח יעקב זבח - שחט בהמות למשתה:
לאחיו – לאוהביו [כ] שעם לבן:
לאכל לחם - כל דבר מאכל קרוי לחם [ל], כמו:
(דניאל ה א) עבד לחם רב.
(ירמיה יא יט) נשחיתה עץ בלחמו.]

אות כ
כאן לא פרש"י כמו גבי ויאמר יעקב לאחיו ופרש"י שם בניו, דכאן אין שייך לומר שעשה משתה לבניו, והא דלא פירש לעיל כמו הכא, יש לומר דלעיל אמר יעקב לקטו אבנים שהוא לשון ציווי, ולא שייך לצוות לאנשים שאינן סרים למשמעתו, לכן פירש על בניו.

אות ל
רצונו לתרץ דהיה לו לאכול בשר שהרי שחט להם בהמות.