[רש"י: (ז) וכן לא יעשה - לענות את הבתולות, שהאומות גדרו עצמן מן העריות [נ] על ידי המבול:]

אות נ
והעובר יהא נדון במיתה, כך קיבלו עליהם אף שלא מן הדין כדפירש לעיל בפרשת חיי שרה, וכן דייק הלשון היו גודרין וכו' עשו הגדר, לא שהוא צווי מפי השם ודו"ק, ואם תאמר הא פנויה אינה בכלל עריות, יש לומר כיון שגזל אותה ובא עליה הוה כמו ערוה וחייב עליה הריגה, ((רא"ם). (נחלת יעקב)), הקשה על זה התירוץ ואמר דהפנויות לא נאסרו לבני נח רק ע"י גדר וסייג, ומה שנתחייב שכם מיתה היינו משום גזל אליבא דהרמב"ם, או משום שאר מעשיו הרעים אליבא דרמב"ן, והא דהרב לא הזכיר אחד מאלו הב' טעמים, לפי שהרב לא ביקש למצוא טעם לחיוב מיתתו אלא לפרש לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה אפילו בפנויה, והוקשה לו קושיית הרא"ם, ועל זה תירץ שהאומות גדרו וכו', ועיין שם באריכות.

[רש"י: (טו) נאות לכם - נתרצה [ס] לכם, לשון (מ"ב יב ט) ויאותו:
להמול - להיות נמול [ע], אינו לשון לפעול אלא לשון להפעל:]

אות ס
רצונו לומר אל תפרשנו מלשון נוי או נוה ודירה, דאם כן קשה אך בזאת יאותו לנו, ינאו לנו מיבעי ליה שהוא לשון נוי.

אות ע
פירוש מבנין נפעל ואינו לשון לפעול מגזרת שוב מול, דאם כן היה ראוי להיות הלמ"ד בקמ"ץ ומ"ם במלאפו"ם, ואם שרשו נמול, לנמול או למול בקמ"ץ וחולם מיבעי ליה.

[רש"י: (כג) אך נאותה להם - לדבר זה, ועל ידי כן ישבו [פ] אתנו:]

אות פ
רצונו לתרץ דבקרא משמע שבני יעקב היו מבקשים אותם להניח לישב אתם, והא איפכא הוה.

[רש"י: (כה) שני בני יעקב - בניו היו, ואף על פי כן נהגו עצמן שמעון ולוי, כשאר אנשים [צ] שאינם בניו, שלא נטלו עצה הימנו:
אחי דינה - לפי שמסרו עצמן עליה [ק] נקראו אחיה:
בטח - שהיו כואבים.
ומדרש אגדה:
בטוחים היו על כחו של זקן [ר]:]

אות צ
דהוה ליה למימר שמעון ולוי, שני בני יעקב למה לי, אלא וכו', (מהרש"ל).

אות ק
דאם לא כן אחי דינה למה לי, אלא לומר שמצד האחוה עשו זה ולא מכח שהיו אנשי דמים.

אות ר
רצונו לומר יעקב, אי נמי על תפילתו של אברהם שהתפלל עליהם כדמפרש (סוף) [ריש] פרשת לך לך, (מהרש"ל).

[רש"י: (כט) חילם - ממונם.
וכן: (דברים ח יז) עשה לי את החיל הזה.
(במדבר כד יח) וישראל עושה חיל.
(תהילים מט יא) ועזבו לאחרים חילם:
שבו - לשון שביה [לפיכך [ש] טעמו מלרע]:]

אות ש
ושרשו שבה, אבל אם היה טעמו מלעיל על משקל קמו שבו, היה שרשו שבו, והיה מלשון שובה.

[רש"י: (ל) עכרתם - לשון מים עכורים, אין דעתי צלולה עכשיו.
ואגדה: צלולה הייתה החבית ועכרתם אותה, מסורת הייתה ביד כנענים שיפלו ביד בני יעקב, אלא שהיו אומרים (שמות כג ל) עד אשר תפרה [ת] ונחלת את הארץ, לפיכך היו [א] שותקין:
מתי מספר - אנשים מועטים:]

אות ת
פסוק הוא בפרשת (כי תשא) [משפטים], רוצה לומר לאחר שתפרה ותרבה ונחלת.

אות א
אבל עכשיו יהיו סבורין דהזמן עתה ובאין עלינו.

[רש"י: (לא) הכזונה – הפקר [ב]:
את אחותנו – ית [ג] אחתנא]

אות ב
דקשה לרש"י דלא נקראת זונה אלא מי שמפקרת עצמה לזנות לכל אדם, ואם כן למה כתיב הכזונה יעשה, והיאך יכול הוא לעשותה זונה, כיון שהיא אינה מפקרת עצמה, לכן מפרש הפקר רצונו לומר שעשה כאילו היתה הפקר.

אות ג
דקשה לרש"י דילמא הכי פירושו הכזונה שחסר בי"ת דהוי כאילו נכתב הכבזונה יעשה את אחותנו, ואת פירוש עם, והכי פירושו של הפסוק הכמו שעושין עם הזונה יעשה עם אחותנו, והוה פירוש זונה ממש, לכך מביא התרגום שמתרגם ית, שמע מינה שאין פירושו עם, ועל כרחך פירושו הכזונה הפקר, והמתרגם פירש כן מדלא כתיב הכבזונה.