[רש"י: (א) ויוסף הורד - חוזר לענין ראשון, אלא שהפסיק בו כדי לסמוך [ק] ירידתו של יהודה למכירתו של יוסף לומר לך שבשבילו הורידוהו מגדולתו.
ועוד, כדי לסמוך מעשה אשתו של פוטיפר למעשה תמר [ר], לומר לך מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים, שראתה באצטרולוגין שלה שעתידה להעמיד בנים ממנו ואינה יודעת אם ממנה אם מבתה:]

אות ק
((גור אריה),) דאם לא כן הרי כבר כתיב והמדנים מכרו אותו, אלא שהפסיק וכו'.

אות ר
ואם תאמר למה לא פירש זה הטעם לעיל נמי בתחילת הפרשה למה הפסיק בפרשתו של יהודה, ולא פירש שם אלא שהורידוהו מגדולתו, ולא פירש ועוד כדי לסמוך וכו', ויש לומר דלעיל הוה אמינא מנליה דתמר היתה כוונתה לשם שמים, אבל עכשיו שהוכיח רש"י מן הפסוק צדקה ממני, שכוונתה היתה לשם שמים, לכך מפרש פה הטעם. ((קיצור מזרחי),) דאי מטעם ראשון לחוד לא הוה ליה להפסיק אלא עד וירבו הימים שזהו מעשה אחר, ושם היה לו להשלים ענינו של יוסף, ותירץ כדי לסמוך מעשה אשתו וכו', ואי מטעם זה לחוד היה לו להתחיל וירבו הימים ותמת וגו' אשת יהודה וגו', ולמה התחיל בוירד יהודה אלא שהורידוהו, לכך שם שלא בא ליתן טעם אלא על סמיכת וירד למכירה, כתב ההוא טעמא לחוד, אבל כאן בא ליתן טעם על ההפסקות כולן לכל אחד ב' הטעמים.

[רש"י: (ו - ז) ולא ידע אתו מאומה - לא היה נותן לבו לכלום:
כי אם הלחם - היא אשתו [ש], אלא שדבר בלשון נקיה:
ויהי יוסף יפה תואר - כיון שראה עצמו [ת] מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך, אני מגרה בך את [א] הדוב, מיד ותשא אשת אדוניו וגו' - כל מקום שנאמר אחר סמוך:]

אות ש
ואם תאמר דילמא לחם ממש הוא, ויש לומר דרש"י דייק מדכתיב בדבריו של יוסף ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך, משמע דכל דבר הפקיד בידו חוץ מאשתו, לכך צריך לומר דלחם הוא אשתו.

אות ת
דאם לא כן מה ענין זה לכאן. ((נחלת יעקב),) קשה לרש"י דבכל מקום ויהי פירושו שנתהוה עכשיו לא קודם לכן, ויוסף משעת לידתו היה יפה תואר ומסתמא גם יפה מראה, ועל זה תירץ כיון שראה עצמו מושל ולא עשה זה קודם לכן.

אות א
מדכתיב לעיל חיה רעה אכלתהו, והיינו דקאי על אשתו של פוטיפרע כדפירש רש"י לעיל, לכך קרי לה בלשון חיה, ומה שכינה אותה בשם דוב כי מה הדוב הזה אין לו מנוחה כי תמיד מנענע את עצמו, כך אשת פוטיפרע לא היתה לה מנוחה כי היתה מחזרת אחר יוסף להבעל לו.

[רש"י: (י) לשכב אצלה – אפילו [ב] בלא תשמיש:
להיות עמה - לעולם הבא:]

אות ב
דאם לא כן למה לא כתיב לשכב עמה כמאמר שכבה עמי. ((נחלת יעקב),) קשה דאם לשכב אצלה אפילו בלא תשמיש, מאי זה דקאמר להיות עמה לעולם הבא על מה יענש, ואפשר דהכי קאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה אפילו בלא תשמיש, שהיה מתיירא שמא יתגבר יצרו עליו לשמש עמה וירד בגיהנם.

[רש"י: (יא) ויהי כהיום הזה - כלומר ויהי כאשר הגיע יום מיוחד, יום צחוק, יום איד שלהם שהלכו כולם לבית עבודה זרה, אמרה אין לי יום הגון להזקק ליוסף כהיום הזה. אמרה להם חולה אני ואיני יכולה לילך:
לעשות מלאכתו - רב ושמואל,
חד אמר: מלאכתו ממש.
וחד אמר: לעשות צרכיו עמה [ג].
אלא שנראית לו דמות דיוקנו [ד] של אביו וכו', כדאיתא במסכת סוטה (דף לו ב):]

אות ג
פירש שם בתוספות מדכתיב ויבא הביתה שהוא מלשון ביאה, דהוה ליה למימר ויהי כהיום הזה ואין איש וגו'.

אות ד
תוספות בשם רבי משה הדרשן מדכתיב ואין איש מאנשי הבית שם בבית, משמע דאיש מאנשי הבית לא היה בבית, אבל איש אחר היה בבית, ועל כן צריך לומר דיעקב היה, כדמשמע בפרשת ויחי בפירוש רש"י וק"ל.

[רש"י: (יד) ראו הביא לנו - הרי זה לשון קצרה, הביא לנו ולא פירש מי הביאו, ועל בעלה אומרת כן:
עברי - מעבר הנהר [ה], מבני עבר:]

אות ה
((גור אריה),) אף על גב דלעיל פרשת לך לך בפסוק ויגד לאברם העברי, פירש רש"י שבא מעבר הנהר לבד, ולא פירש מבני בניו של עבר, יש לומר כיון שאברהם עצמו בא משם די לו במה שבא מעבר הנהר, אבל בזרעו לא די זה, שהם לא באו מעבר הנהר איצטריכו שניהם, וכן במה שהם מבני עבר לא די דלמה יתייחסו לעבר ולא לשם.

[רש"י: (יז) בא אלי - לצחק בי העבד העברי [ו] אשר הבאת לנו:]

אות ו
רוצה לפרש דרש"י מהפך הפסוק, דכתיב בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי, דאי כדכתיב אינו מיושב דהוא לא הביא אותו כדי לצחק בה.

[רש"י: (כב) הוא היה עושה - כתרגומו: במימריה [ז] הוה מתעביד:]

אות ז
רוצה לפרש שהיה לו עבדים תחתיו והוא היה אומר להם שיעשו, והיינו במימריה הוה מתעביד, לא שהיה עושה מה שהיו הם צריכין לעשות, דאם כן היה משרת שלהם ומאי ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר.

[רש"י: (כג) באשר ה' אתו – בשביל [ח] שה' אתו.]

אות ח
שלא יתכן לפרש הבי"ת כמשמעו כי אחריו כתיב ואשר הוא עושה ה' מצליח בידו, שפירושו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח, לא שיש מהן שה' אתו ויש מהן שאין ה' אתו.