[רש"י: (א) אחר הדברים האלה - לפי שהרגילה אותה ארורה את הצדיק בפי כולם לדבר בו ולגנותו, הביא להם הקב"ה סורחנם של אלו שיפנו אליהם ולא אליו, ועוד שתבוא הרווחה לצדיק על ידיהם:
חטאו - זה נמצא זבוב בפיילי פוטירין [ט] שלו, וזה נמצא צרור [י] בגלוסקין שלו:
והאופה - את פת המלך ואין לשון אפייה אלא בפת, ובלע"ז פיסטו"ר [אופה]:]

אות ט
פיילי כוס בלשון תרגום, ואחר כך פירש מלת פיילי בלשון יון כוס פוטירין.

אות י
ואם תאמר דילמא איפכא היה, יש לומר דעל כרחך צריך להיות דכך הוה המעשה, דאי איפכא היה המעשה אם כן הוה קשה למה נתלה זה וזה לא נתלה, בשלמא אי נמצא לשר המשקים זבוב אתי שפיר דלא נתלה דאנוס הוא דאינו יכול לשמור את עצמו מזבוב שנפל לכוס פתאום, אבל לאופה שנמצא צרור בגלוסקין שלו פושע הוא, דהיה לו לכבד התנור יפה שלא ישאר בו צרור.

[רש"י: (ד) ויפקד שר הטבחים את יוסף – להיות [כ] אתם:
ויהיו ימים במשמר - שנים עשר חדש [ל]:]

אות כ
רוצה לפרש דמקרא משמע ויפקד שר הטבחים את יוסף אתם, שהיה ממנה אותן גם כן על דבר, ואי הוה כתיב בתחילה שהיה ממנה שר המשקים ושר האופה על דבר היה נופל ויפקד שר הטבחים את יוסף אתם, אבל השתא שאינו כן מאי אתם, לכן פירש להיות אתם וכו'.

אות ל
דייק מדכתיב בפרשת בהר ימים תהיה גאולתו, ימים ימים לגזרה שוה. ואין לומר דילמא שני ימים ממש היו במשמר ובליל שני חלמו החלום, אם כן למה ליה ליוסף לומר בעוד שלשת ימים, לא הוה ליה למימר רק אחר שלשה ימים.

[רש"י: (ה) ויחלמו חלום שניהם - ויחלמו שניהם חלום [מ], זה פשוטו.
ומדרשו:
כל אחד חלם חלום שניהם [נ], שחלם את חלומו ופתרון חברו, וזו שנאמר (פסוק טז) וירא שר האופים כי טוב פתר:
איש כפתרון חלומו - כל אחד חלם חלום הדומה לפתרון העתיד לבא עליהם:]

אות מ
פירוש שכל אחד משניהם ראה חלום, ולא שכל אחד ראה חלום של שניהם, דהיינו חלומו וחלום חבירו.

אות נ
חלום של שניהם, אך במקום שהיה להם לומר שחלם חלום חבירו, אמרו פתרון חלום חבירו, ואין להקשות מנא ליה דקאי אפתרון, דילמא כמשמעו דכל אחד חלם חלום שלו וחלום חבירו, יש לומר מדכתיב בתריה איש חלומו בלילה אחד ולעיל כתיב חלום שניהם, ששני חלומות חלמו להם, אם כן סתרי קראי אהדדי, אלא על כרחך צריך לומר חלום שלו ופתרון חבירו, וזהו שכתב איש חלומו כפתרון חלום חבירו, פירוש חלום הדומה לדבר העתיד לבא עליהם, ולא כפי המובן שגם הפתרון ראה בחלום, אם כן מה פתר יוסף.

[רש"י: (י) שריגים - זמורות ארוכות שקורין וידי"ץ בלע"ז [ענף גפן]:
והיא כפרחת - דומה לפורחת [ס]. והיא כפורחת נדמה לי בחלומי כאלו היא פורחת [ע], ואחר הפרח עלתה נצה [פ] ונעשה סמדר, אישפני"ר בלע"ז [להנץ] ואחר כך הבשילו,
והיא כד אפרחת אפיקת לבלבין, עד כאן תרגום של פורחת.
נץ גדול מפרח.
כדכתיב (ישעיה יח ה) ובוסר גומל יהיה נצה.
וכתיב (במדבר יז כג) ויוצא פרח, והדר ויצץ ציץ:]

אות ס
פירוש כ"ף של כפורחת היא כ"ף הדמיון ולא כ"ף כאשר, כי לא תמצא כ"ף כזאת כי אם על המקור ולא על הפעול, ופירוש ויהי כמשיב ידו, כדמות משיב ידו, ופירוש שלא היתה לו כוונה בזה רק מפני שהוציא ידו, ואחר כך קשרו בחוט השני והכניסה מיד ונראה כאילו היה זה בכוונה, כינה הוצאת היד בשם נתינה והכנסה בשם השבה, והתרגום שתרגם כד אפרחת תרגם הענין ולא המלות, והראיה שתרגם פורחת בינוני אפרחת שהוא לשון פועל עבר, עד כאן לשון הרא"ם.

אות ע
כלומר שנראה לו בחלומו שהיתה פורחת ממש כפריחת הגפן, בלי שום שינוי ודמיון.

אות פ
כלומר ולא שראה הכל ביחד כמובן מן הכתוב, דאין מראין לו לאדם פיל דקאי בקופא דמחטא.

[רש"י: (יב) שלשת ימים הם - סימן הם לך [צ] לשלשת ימים.
ויש מדרשי אגדה הרבה:]

אות צ
לא שהם עצמם שלשת ימים, כמובן מן הקרא.

[רש"י: (יד) כי אם זכרתני אתך - [אשר אם זכרתני אתך [ק]] מאחר שייטב לך [כפתרוני]:
ועשית נא עמדי חסד - אין נא אלא לשון בקשה:]

אות ק
רצונו לומר שפרעה ישא את ראשך והיית כל כך חשוב עד אשר אם זכרתני תוכל אתה להוציאני, ויהיה מלת כי במקום כאשר, משום דכי משמש בד' לשונות והאחד מהם אם, והוא אשר, והוסיף הרב מאחר שייטב לך מפני שאין מדרך המוסר שיזכירהו מיד בעת שייטיב לו רק אחר כך בעת שעומד ומשרת לפניו.

[רש"י: (כ) יום הלדת את פרעה - יום לידתו, וקורין לו יום גינוסיא [ר]. ולשון הולדת, לפי שאין הולד נולד אלא על ידי אחרים שהחיה מילדת את האשה, ועל כן החיה נקראת מילדת.
וכן (יחזקאל טז ד) ומולדותיך ביום הולדת אותך.
וכן (ויקרא יג נה) אחרי הוכבס את הנגע, שכיבוסו על ידי אחרים:
וישא את ראש וגו' - מנאם עם שאר עבדיו, שהיה מונה המשרתים שישרתו לו בסעודתו, וזכר את אלו בתוכם, כמו (במדבר א ב) שאו את ראש, לשון מנין:]

אות ר
פירוש יום הלידה בלשון יון.

[רש"י: (כג) ולא זכר שר המשקים - בו ביום:
וישכחהו - לאחר מכן. מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו [ש], הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים, שנאמר (תהילים מ ה) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים, ולא בטח על מצרים הקרוים (ישעיה ל ז) רהב.]

אות ש
((קיצור מזרחי),) דאם לא כן מאי נפקא מינה דכתיב ולא זכר, אם בא לומר שלא עשה חסד, זה נכתב כבר ויהי מקץ שנתים, אלא לומר שסיבה היתה מאת השם יתברך שלא הזכירו עד אחר שתי שנים, מפני שתלה בטחונו בשר המשקים. ((נחלת יעקב),) מבואר הוא בשמות רבה אתה מוצא שלא היה יוסף ראוי להיות בבית האסורים אלא עשר שנים מפני שהוציא דבה על עשרה אחיו, ועל ידי שאמר לשר המשקים וכו'.