[רש"י: (א) וירא יעקב כי יש שבר במצרים - ומהיכן ראה, והלא לא ראה אלא שמע, שנאמר (להלן מב ב) הנה שמעתי וגו', ומהו וירא?
ראה באספקלריא של קדש שעדיין יש לו שבר במצרים. ולא הייתה נבואה ממש להודיעו בפירוש שזה יוסף:
למה תתראו - למה תראו עצמכם בפני בני ישמעאל ובני עשו [כ] כאלו אתם שבעים, שבאותה שעה עדיין היה להם תבואה.
[ולי נראה פשוטו למה תתראו, למה יהיו הכל מסתכלין בכם ומתמיהים בכם שאין אתם מבקשים לכם אוכל בטרם שיכלה מה שבידכם].
ומפי אחרים שמעתי שהוא לשון כחישה, למה תהיו כחושים ברעב. ודומה לו (משלי יא כה) ומרוה [ל] גם הוא יורה:]

אות כ
דאי אתם מראים עצמיכם בפניהם שאתם שבעים ויש לכם תבואה, כיון שהם קרובים שלנו אזי יבואו אלינו לבקש ליתן להם אוכל, לכך לכו וקנו אוכל כדי שיסברו שאין לנו אוכל, אבל באמת בזמן הזה היה להם אוכל וכו', ולפי זה תתראו הוא לשון שביעה.

אות ל
ויתחלף האל"ף במלת תתראו לוי"ו שבשרש רוה, וכמוהו רבים, ופירוש הקרא כן הוא מרוה תלמידו בעולם הזה גם הוא יורה בעולם הבא. ואם תאמר מאי ראייה זה לפירוש אחרון שפירש שהוא לשון כחישה, אדרבה הא מייתי ראיה שהוא לשון שביעה, ויש לומר דגם לפירוש האחרון הוא ראיה ויהיה תתראו כמו תתרוו, והוא מלשון בלא שביעה, כמו הולך ערירי ומפרש רש"י בלא בנים, אף על פי שפירוש יורשים היינו שיש לו בנים, וכן ודשנו את המזבח דכתיב בפרשת במדבר שפירושו דשן, ואפילו הכי מפרש רש"י ויטלו את הדשן, ואם כן הכי נמי כן הוא, והוה כאילו כתב תתרוו דאל"ף מתחלף בוי"ו דאותיות אהו"י מתחלפין זה עם זה, ואפשר דמרוה גם כן יש לפרש מלשון בלא שביעה ויהיה דומה ממש לתתראו, ויהיה פירוש הפסוק ומרוה, כלומר מי שהוא בלא שביעה בעולם הזה גם הוא יהיה שבע לעולם הבא וק"ל.

[רש"י: (ב) רדו שמה - ולא אמר לכו [מ], רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו למצרים, כמנין רד"ו:]

אות מ
לא גרסינן ולא אמר לכו, דמרדו לא שמעינן מידי, דצריך לכתוב רדו כיון שארץ ישראל גבוה מכל הארצות, וההולך מארץ ישראל למצרים שייך לכתוב רדו וכמו שכתב הרא"ם, וכן כתוב בכל הפרשה כולה לשון ירידה, אלא לא גרסינן ליה, והכי קשה לרש"י למה צריך למכתב שמה, דהא אחר כך כתיב משם, ואם כן הוה ליה למימר רדו ושברו לנו משם וגו', אלא לכך כתיב שמה רוצה לפרש רד"ו שנים יהיו שמה, אבל בלא מלת שמה לא מצינן למדרש מידי, ועוד יש לומר דגרסינן ליה והכי פירושו דקשה לרש"י למה כתיב רדו שהוא לשון ירידה, היה לו לומר לשון מעליא לכו, אף על פי שארץ ישראל גבוה מכל הארצות, אפילו הכי במדבר לנוכח לא היה לו לומר לשון ירידה, אלא רמז וכו'.

[רש"י: (ז) ויתנכר אליהם - נעשה להם כנכרי [נ] בדברים, לדבר קשות:]

אות נ
פירוש ויתנכר, הראה עצמו נכרי.

[רש"י: (ט) אשר חלם להם - עליהם, וידע שנתקיימו, שהרי השתחוו לו:
ערות הארץ - גלוי הארץ, מהיכן היא נוחה ליכבש, כמו:
(ויקרא כ יח) את מקורה הערה.
וכמו (יחזקאל טז ז) ערום ועריה.
וכן כל ערוה שבמקרא לשון גילוי.
ותרגום אונקלוס: בדקא דארעא,
כמו (מלכים ב' יב ו) בדק הבית [ס], רעוע הבית, אבל לא דקדק לפרשו אחר לשון המקרא:]

אות ס
פירוש סדק של קיר.

[רש"י: (י) לא אדני - לא תאמר כן [ע], שהרי עבדיך באו [פ] לשבר אוכל:]

אות ע
הוצרך להוסיף מלות תאמר כן, כיון שפסק עליהם שהם מרגלים לא תפול על זה כי אם מלת אל, כמו שמצינו גבי חנה, שחשבה עלי לשכורה והשיבה לו אל תתן אמתך לפני בת בליעל, אבל מלת לא, תפול כשהיא תשובה על שאלה או בקשה.

אות פ
אין זה הוכחה, כי יוסף אמר לא כי אלא לרגל הארץ באתם, אלא הכי פירושו לא תאמר כן אלא הרי עבדיך וכו', והוא כמו אבל עבדיך כו'.

[רש"י: (יב) כי ערות הארץ באתם לראות - שהרי נכנסתם בעשרה שערי העיר [צ], למה לא נכנסתם בשער אחד:]

אות צ
שיוסף היה יודע שאחיו באין לשבר אוכל, והיה מצוה לשומרי השער שכל מי שיבא לעיר יכתוב שמו ושם אביו ויבאו ויראו לו, ועשרה שומרי השער באו, ובכל מקום היה מוצא, בזה ראובן בן יעקב, ובזה שמעון בן יעקב, ובזה היה יודע שבעשר שערים נכנסו. ואם תאמר למה לא פירש רש"י זה לעיל גבי לראות את ערות הארץ וגו', ויש לומר דבכאן מוכח שפיר מדכתיב אחר כך ויאמרו שנים עשר עבדיך וגו', מה ענין תשובה זו על מה שאמר להם מרגלים אתם, אלא על כרחך צריך לומר שיוסף מתחילה אמר להם שהרי נכנסתם בי' שערי העיר, והם השיבו לו לא, כי אלא כולנו בני איש אחד וגו' והאחד איננו, ובשביל אותו אחד נתפזרנו.

[רש"י: (יד) הוא אשר דברתי - הדבר אשר דברתי שאתם מרגלים [ק] הוא האמת והנכון, זהו לפי פשוטו.
ומדרשו:
אמר להם: ואלו מצאתם אותו ויפסקו עליכם ממון הרבה תפדוהו.
אמרו לו הן.
אמר להם: ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון מה תעשו?
אמרו לו: לכך באנו, להרוג או ליהרג.
אמר להם: הוא אשר דברתי אליכם להרוג בני העיר באתם, מנחש אני בגביע שלי ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם:]

אות ק
דקשה לרש"י הוא אשר דברתי משמע דהם נמי אמרו שמרגלים הם, ולכך קאמר יוסף הוא אשר דברתי, ואין זה אמת כי הם אמרו לא מרגלים אנחנו, ומתרץ דהוא היה ראוי לכתוב בסוף, כלומר אשר דברתי וגו' מרגלים אתם הוא האמת. יש מקשין במה תפש אותם יוסף שהם מרגלים עד שאמר להם הוא הדבר וגו', ועוד קשה במאי יתאמת זה שאם יביאו את בנימין שאינם מרגלים, ונראה לי דהכי פירושו מתחילה אמר להם מרגלים אתם שהרי נכנסתם בי' שערי העיר, כדפירש רש"י ספק מכל הטענות שיש לטעון כאשר הזכרתי, ובזה יתיישבו כל הקושיות ודו"ק, וקצת כעין זה מצאתי בשם מהרש"ל.

[רש"י: (טו) חי פרעה - אם יחיה [ר] פרעה. שהיה נשבע לשקר, היה נשבע בחיי פרעה:
אם תצאו מזה - מן המקום הזה:]

אות ר
פירוש לפי פשוטו של קרא אין לו הבנה, משום הכי הוסיף מלת אם, ויהיה טעמו אם חי פרעה לא תצאו מזה, ויהיה אם דקרא במקום לא, כמו אם לדוד אכזב, שרצונו לומר לא אכזב, ויחוייב מזה שאם תצאו לא יחיה, ובאמת יצאו אלא כשהיה נשבע לשקר וכו'.

[רש"י: (טז) האמת אתכם - אם אמת [ש] אתכם.
לפיכך ה"א נקוד פתח שהוא כמו בלשון תימה.
ואם לא תביאוהו, חי פרעה [ת] כי מרגלים אתם:]

אות ש
דקשה לרש"י דמלת האמת מורה שהוא הודה להם שהאמת אתם, והוא סותר למאמר תבחנו שמורה שהוא מסופק בהם, לפיכך הוצרך לומר שזה הוא ה"א התימה, כמו האם כן הוא.

אות ת
שאי אפשר לומר ואם לא תבחנו חי פרעה וכו', שאף אם לא יבחנו לא יתחייב שהם מרגלים.

[רש"י: (יז) משמר - בית [א] האסורים:]

אות א
פירוש ולא ששם שומרים עליהם, דהא כתיב אחריו יאסר בבית משמרכם, והא דלא פירש רש"י זה לעיל בפרשת וישב שהמשמר הוא בית האסורים, משום דלעיל כתיב בהדיא שהיא בית הסוהר דכתיב ויתן אותם במשמר וגו'.

[רש"י: (יט) בבית משמרכם - שאתם אסורים בו [ב] עכשיו:
ואתם לכו הביאו - לבית אביכם:
שבר רעבון בתיכם - מה שקניתם לרעבון [ג] אנשי בתיכם:]

אות ב
שלא נחשב שהכינוי מורה שמתחילה נעשה בשבילם.

אות ג
ומלת שבר פה מורה על קנייה לא על מכר, ומפני שהרעבון אינו לבתיהם הוצרך להוסיף אנשי בתיכם.

[רש"י: (כ) ויאמנו דבריכם - יתאמתו ויתקיימו, כמו (במדבר ה כב) אמן אמן [ד], וכמו (מ"א ח כו) יאמן נא דבריך:]

אות ד
אין ויאמנו מלשון אמונה, כמו ואמרה האשה אמן וכו', שפירושו אמת שאמר הכהן יתן ה' וגו', ועליו כתיב ואמרה האשה אמן, ולא יפול בו לשון אמונה רק אמת יהיה זה שתהיה ירכה נופלת וכו'.

[רש"י: (כג) והם לא ידעו כי שומע יוסף - מבין לשונם ובפניו היו מדברים כן:
כי המליץ בינותם - כי כשהיו מדברים עמו היה המליץ [ה] ביניהם, היודע לשון עברי ולשון מצרי, והיה מליץ דבריהם ליוסף ודברי יוסף להם, לכך היו סבורים שאין יוסף מכיר בלשון עברי:
המליץ - זה מנשה:]

אות ה
רצונו לומר דבכל פעם כשדברו עמו קודם לכן היה מליץ ביניהם, ועתה לא היה המליץ ביניהם והיו סבורים שיוסף אינו מבין לשון הקודש.

[רש"י: (כד) ויסב מעליהם - נתרחק מעליהם שלא יראוהו בוכה:
ויבך - לפי ששמע שהיו [ו] מתחרטין:
את שמעון - הוא השליכו לבור, הוא שאמר [ז] ללוי (לעיל לז יט) הנה בעל החלומות הלזה בא.
דבר אחר:
נתכוין יוסף להפרידו מלוי שמא יתייעצו שניהם להרוג אותו:
ויאסור אותו לעיניהם - לא אסרו אלא לעיניהם [ח], וכיון שיצאו הוציאו והאכילו והשקהו:]

אות ו
דקשה לרש"י למה בכה היה לו לרגז עליהם כששמע שהם עצמם מתודים איך שלא טוב עשו, לכן פירש משום הכי בכה משום ששמע שהיו מתחרטים, (מהרש"ל).

אות ז
דייק מדכתיב בפרשת וישב ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות וגו', וכתיב שמעון ולוי אחים. ((רא"ם),) והא דכתיב לעיל ויקחהו דמשמע רבים, ויש לומר ויקחהו חסר וי"ו האמצעי כתיב, וקרינן ויקחהו בציר"י תחת החי"ת שהוא לשון יחיד.

אות ח
דאם לא כן לעיניהם למה לי.

[רש"י: (כז) ויפתח האחד - הוא לוי שנשאר יחיד [ט] משמעון בן זוגו:
במלון - במקום שלנו [י] בלילה:
אמתחתו – הוא [כ] שק:]

אות ט
דאם לא כן מאי האחד בה"א.

אות י
ולא תפרש במלון במקום המיוחד למלון לכל העוברים ושבים, כיון דכתיב במלון בפת"ח, דאם לא כן היה לו לכתוב תחילה ויבואו למלון ואחר כך ויפתח וגו' במלון.

אות כ
והא דנקט רש"י הוא שק ולא נקט השק, משום דקשה לרש"י דבראש הפסוק כתיב ויפתח האחד את שקו, ואחר כך כתיב והנה הוא בפי אמתחתו, משמע דלא היה שק ועל זה פירש הוא השק, רוצה לפרש אמתחתו דהכא היינו שק דלעיל.

[רש"י: (כח) וגם הנה באמתחתי - גם הכסף בו עם התבואה:
מה זאת עשה אלוהים לנו - להביאנו לידי עלילה זו [ל] שלא הושב אלא להתעולל עלינו:]

אות ל
ופירוש מה זאת, מה רעה היא זאת ולא טובה שהביאם להשבת הכסף, דאם לא כן מאי ויחרדו.

[רש"י: (לד) ואת הארץ תסחרו – תסובבו [מ].
וכל לשון סוחרים וסחורה על שם שמחזרים וסובבים אחר פרקמטיא:]

אות מ
ואם תאמר והיכן מצינו שאמר להם יוסף כן, ויש לומר דכיון שיוסף אמר להם שהם מרגלים בודאי לא היה מניחן לילך בעיר כדי שלא ירגלו, לכך אם יביאו את בנימין ולא יהיו חשודין בעיניו כמרגלים אז יהיו רשאין לילך ולסבב בעיר, וזהו ויאמנו דבריכם ותסחרו מלשון סיבוב, ולא מלשון סחורה, דאם לא כן מה זה לכאן.

[רש"י: (לו) אתי שכלתם - מלמד שחשדן שמא הרגוהו או מכרוהו [נ] כיוסף:
שכלתם - כל מי שבניו אבודים קרוי שכול:]

אות נ
((רא"ם),) תימה דהכא משמע שיעקב אבינו נודע לו עכשיו בעת שהיו מבקשים שירד בנימין עמהם שמכרו את יוסף, ואם כן איך אמר להם אחר כך אתם ידעתם וגו', ואומר אך טרוף וגו'. ((צד"ל),) הקושיא מעיקרא ליתא, כי לא מצינו שיעקב אמר לבניו אתם ידעתם וגו' רק יהודה אמר כן ליוסף בשם אביו, ואפשר לומר שיהודה בדה זאת מלבו כדי שיכמרו רחמי יוסף עליו כשם שאמר ואחיו מת, ופירש רש"י מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו, הכי נמי באמרו אך טרוף טורף יוסף ולא ראיתיו וגו', שהרי יעקב אמר עכשיו לא ירד בני עמכם כי אחיו מת, ולא אמר טורף כן נראה לי.

[רש"י: (לח) לא ירד בני עמכם - לא קבל דבריו [ס] של ראובן.
אמר בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית בניו, וכי בניו הם ולא בני?!]

אות ס
לא משום שמא יקראהו אסון בדרך לא רצה שילך בנימין עמהם כמו שמפורש בקרא, דאם כן כשאמר יהודה אנכי אערבנו וגו' למה לא טען הפחד של וקראהו אסון, אלא ודאי טענת וקראהו אסון אינו אלא דחייה בעלמא שלא רצה לביישו מה שאינו מקבל דבריו, ומה שלא קיבל דבריו של ראובן, יש לומר שירא שיקח אותו אדוני הארץ במאסר כמו שלקח את שמעון ואין מידו מציל, אבל כשלקח אותו יהודה על ידיו נתן אותו לילך, כי ידע יעקב כיון שיהודה מבפנים ימסור את עצמו עליו עד שיציל אותו מידו.