בראשית ברא אלוהים.
זה שאמר הכתוב: ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג') וכשברא הקב"ה את עולמו נתייעץ בתורה וברא את העולם. שנאמר: לי עצה ותושייה אני בינה לי גבורה (שם ח').
והתורה במה הייתה כתובה, על גבי אש לבנה באש שחורה. שנאמר: קווצותיו תלתלים שחורות כעורב (שיר ה').

מהו קוצותיו תלתלים?
על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות.

כיצד?
כתוב בה: ולא תחללו את שם קדשי (ויקרא כ"ב) אם אתה עושה חי"ת ה"א אתה מחריב את העולם.
כל הנשמה תהלל יה (תהלים ק"נ) אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב את העולם.
וכן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ז') אם אתה עושה דל"ת רי"ש אתה מחריב את העולם. שנאמר: כי לא תשתחווה לאל אחר (שמות ל"ד).
כחשו בה' (ירמיה ה') אם אתה עושה בי"ת כ"ף תחריב את העולם.
אין קדוש כה' (שמואל א' ב') אם אתה עושה כ"ף בי"ת תחריב את העולם.
ואם אות אחת כך כל שכן התיבה כולה, לכך נאמר: קוצותיו תלתלים.
לפיכך דוד מקלס ואומר: רחבה מצוותך מאד (תהלים קי"ט), ואומר: ארוכה מארץ מידה וגו' (איוב י"א).

והיא הייתה אומנת לכל מעשה בראשית.
שנאמר: ואהיה אצלו אמון (משלי ח') אל תקרי אמון אלא אומן.

ובה נטה שמים ויסד ארץ.
שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה וגו' (ירמיה לג).

ובה חתם ים אוקיינוס שלא יצא וישטוף את העולם.
שנאמר: האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו וגו' (שם ה').

ובה חתם את התהום שלא יציף את העולם.
שנאמר: בחקו חוג על פני תהום (משלי ח').

ובה ברא חמה ולבנה.
שנאמר: כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו (ירמיה ל"א).

הא למדת, שהעולם לא נתייסד אלא על התורה. והקדוש ברוך הוא נתנה לישראל שיתעסקו בה ובמצוותיה יומם ולילה. שנאמר: והגית בו יומם ולילה (יהושע א).
ואומר: כי אם בתורת ה' חפצו וגו' והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו' (תהלים א'), שבשביל שומרי התורה העולם עומד שכן אמרה חנה כי לה' מצוקי ארץ (שמואל א' ב').

ומי הם מצוקי ארץ?
אלו שומרי התורה שבזכותם הושתת התורה, שנאמר: וישת עליהם תבל.

ותניא אמר ר' שמעון בן לקיש:
למה נאמר במעשה בראשית יום אחד יום שני יום שלישי יום רביעי יום חמישי, יום הששי -ה"א יתירה למה?
שהרי בכולן לא נאמר אלא יום אחד יום שני וכן לכולם.
מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה שיש בה ה' ספרים מוטב, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.

וכן בני קרח אמרו: נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי וגו' (תהלים ע"ה) זו התורה שפתח הקדוש ברוך הוא. וזכה משה רבנו וקבלה, לפי שהתורה סולייתה ענווה וכתרה יראה.
סולייתה ענווה, - שנאמר: עקב ענווה יראת ה' (משלי כב),
וכתרה יראה - שנאמר: ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא).
ושניהם במשה רבנו, שנאמר: והאיש משה ענו מאד (במדבר יב).
יראה - דכתיב: כי ירא מהביט אל האלוהים (שמות ג').

ואמרו רבותינו:
בשכר שלשה זכה לשלשה.
בשכר ויסתר משה פניו, זכה לקלסתר פנים.
בשכר כי ירא, וייראו מגשת אליו (שם לג).
בשכר מהביט, זכה ותמונת ה' יביט (במדבר יב).

ואין מתן שכרה של תורה בעולם הזה אלא לעולם הבא, שנאמר: אשר אנכי מצווך היום לעשותם (דברים ז') ולא לעולם הבא היום לעשותם ולא היום לטול שכרם.

וכן אמר שלמה: עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון (משלי ל"א).
בוא ולמד מפרעה על שאמר ליוסף אני פרעה נגדל מאד, שנאמר: ויסר פרעה וגו' (בראשית מא), הקב"ה על כל מצווה אני ה' על אחת כמה וכמה!
מזה נלמוד שאין קצבה על מתן שכרה!

צפה דוד ואמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (תהלים לא).
בכל מעשה בראשית לא כתיב פעולה ובמתן שכרה כתיב פעולה, דכתיב: פעלת לחוסים בך (שם).
אתה מוצא שהקדוש ברוך הוא מראה בשעת פטירתן של עוסקי תורה מתן שכרן.

מעשה בר' אבהו כשהיה מסתלק מן העולם הראה לו הקב"ה שלש עשרה נהרי אפרסמון התחיל לומר בשעת מיתה לתלמידיו אשריכם עוסקי התורה.
אמרו לו: רבנו, מה ראית?
אמר להם: שלוש עשרה נהרי אפרסמון נתן לי הקדוש ברוך הוא בשכר תורתי, התחיל לומר ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כוחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי (ישעיה מט),

וכן ישעיה אמר: אשריכם זורעי על כל מים (שם לב) אלו עוסקי תורה שנמשלה למים. שנאמר: הוי כל צמא לכו למים (שם נה).
משלחי רגל השור, זה משיח בן יוסף שנמשל לשור.
וחמור זה משיח בן דוד, שנאמר: עני ורוכב על חמור.
(זכריה ט) כשיבואו על אותה שעה הוא אומר: ומעולם לא שמעו ולא האזינו, עין לא ראתה אלוהים זולתך וגו' (ישעיה סד).
ואומר: אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' (תהלים קי"ט), כלומר אשרי מכבדי בעלי תורה.
ואומר: עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר (משלי ג').

וכך משה אמר: כי אם שמור תשמרון (דברים יב) אם שמרת בני תורה תשמרון וכן הוא אומר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו (שמואל א' ב') זה המכבד בני תורה.

ותניא:
את ה' אלהיך תירא, את לרבות בני תורה, לפי שאין מידה אחרת כיוצא בה. שנאמר: יקרה היא מפנינים (משלי ג') יקרה היא מכהן גדול המשמש לפני ולפנים.
והתורה צווחת אשרי אדם שומע לי וגו' (שם ח).
כל השומע אל התורה אינו ניזק. שנאמר: ושומע לי ישכון בטח ושאנן וגו' (שם א).
ואומר: בהתהלכך תנחה אותך וגו' (שם ו).


שאילתא:
דמחייבין בית ישראל למינח ביומא דשבתא.
דכד ברייה הקדוש ברוך הוא לעלמיה, ברייה בשיתא יומין ונח ביומא דשבתא, ברכה וקדשה, כמאן דבנא ביתא וגמר לעבדתה ועביד יומא טבא.
כך אמרי אינשי, כילול בתי, דכתיב: ויכל אלוהים ביום השביעי.

ואומר רחמנא: נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא, דכתיב: וינח ביום השביעי על כן ברך ה' וגו'.
ואסור לישב בתענית, ומחייבינן לענוגי ביה במאכל ובמשתה ולקרויה בכסות נקיה, שנאמר: אם תשיב משבת רגלך וגו' (ישעיה נח).

ואמרו: וקראת לשבת עונג שלא תהא אכילתך בשבת כבחול. אלא ענגהו, שבשכרו כתיב: אז תתענג על ה', ולקדוש ה' מכובד (שם), שלא תתנהג בו מנהג קלות ראש, אלא קדשהו וכבדהו בכל דבר.
וכבדתו (שם) בבגדים נאים ובכסות נקי, שלא תעשהו כחול.
כהא דר' יוחנן קרי למאניה מכבדותיה.

ואמר רב הונא:
מי שיש לו להחליף, יחליף. ואם לאו, ישלשל בגדיו.

מעשות דרכיך (שם) שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחול.
ודבר דבר (שם) כי האי דאימה דר' שמעון בר יוחאי הויא משתעיא מילי סגי בשבת.
אמר לה: יומא שבתא היא, והיא שתקה.

אמר רבי חנינא:
מדוחק התירו שאלת שלום בשבת. ברם צריך למילף מאן דבעי למיזל לדבר מצווה או לתפלה או לבי מדרשא.

מי שרי לפסוע פסיעה גסה בשבת?
מצווה עדיף או דלמא כבוד שבת עדיף.
תא שמע דאמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי:
לעולם ירוץ אדם לדבר מצווה ואפי' בשבת.

ואמר ר' זירא:
מריש כי חזינא לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבת, אמינא קא מחללי רבנן שבתא.
כיון דשמעית להא דאמר ר' תנחום, אנא נמי רהיטנא, ומסיקנא בשמעתא, אגרא דפרקא, רהטא.
אי נמי אמרי ממצוא חפצך, חפצך אסורין.

חפצי שמים אסורין או לא?
תא שמע דאמר רבי אלעזר:
פוסקין צדקה לעניים בשבת.

ואמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן:
הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות בשבת לפקוח על עסקי הרבים.

ואמר רבי יוחנן:
מפקחין פקוח נפש בשבת.

ואמר רבי שמעון בר רב נחמן אמר רבי יוחנן:
הולכין לאסטרטיאות ולקרקיסאות לפקח על עסקי רבים בשבת.

ותנא ר' מנשה:
משדכין על התינוקות ליארס, ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות בשבת.

ודבר דבר, דבור אסור, הרהור מותר.
וכן אמרי: אסור לענויי עינוי הרשות, אבל חזא חלמא ובעי למיתב בתענית משום בטולי חלמא, שפיר דמי.

דאמר רבא בר מחסיא, אמר רבי חמא בר גוריא, אמר רב:
יפה תענית לחלום כאש לנעורת.

ואמר רב יוסף:
ובו ביום.

ואמר רב חסדא:
ואפילו בשבת.
אי נמי ברם צריך למילף, האי דיתיב בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי, כיון דקא עייל לשבת כשהוא מעונה אסור.

או דלמא כיון דאשלומי תענית, שבת הוא דקא עביד ובשבת גופא לא מעני שפיר דמי?
תא שמע דאמר רבא:
כי הוינן בי רב נחמן איבעיא לן, הני בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא.

מהו לאשלומי מי אסור ליכנס בשבת כשהוא מעונה או לא?
לא הוה בידן.
כי אתאן בבי רב יהודה בעינן מיניה ולא הוה בידיה.

אמר רבא:
נחזי אנן תשעה באב שחל להיות בערב שבת, מביאין לו ביצה מגולגלת בלא מלח ואוכלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא בתאווה, דברי רבי יהודא שאמר בשם רבי עקיבא.

אמר רבי יהודה:
מעשה היה והיינו יושבין לפני ר' עקיבא בתשעה באב שחל להיות ערב שבת, והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח, ולא מפני שתאב לה, אלא להראות בה הלכה לתלמידיו.

רבי יוסי אומר:
מתענה ומשלים.

ואמר עולא:
הלכה מתענה ומשלים.


ותשובת שאלה זו ממתיבתא:
שאלו הא דתנן: מגילה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלשה עשר, בארבעה עשר, בחמשה עשר לא פחות ולא יותר.

ואמר רבי יהודה:
אימתי?
בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה הואיל ומסתמא בקיאין הן, אין קורין אותה, אלא בזמנה.

והלכה כת"ק או הלכה כרבי יהודה?
השיבו בין לרבי יהודה בין לת"ק, מגילה אינה נקראת, אלא בזמנה.

והכי קאמר ת"ק:
כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון, קורין אותה בחמשה עשר, כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.

והא דתנן:
מגלה נקראת בי"א, בי"ב, בי"ג, וכו' ליושב בתענית שכבר פירש בסוף המשנה, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.

ומאי יום הכניסה?
יום הקהילה.
דאמר מר: שלושה עשר יום קהילה לכל היא, דכתיב: ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלשה עשר יום בו וגו', נקהלו היהודים בעריהם וגו'.
נקהלו וגזרו תענית בשלשה עשר באדר, אבל ארבעה עשר יו"ט הוא, דכתיב: ונוח בארבעה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה. ובשושן הבירה לא נחו, אלא בחמשה עשר, לפיכך שושן וכל המוקפין קורין בט"ו ועושין יום טוב זה ששנינו מגילה נקראת וכו'.

ליושב בתענית, שאסור לישב בתענית בשבת, שאם חל י"ד להיות באחד בשבת, אסור להתענות בשבת.
ובערב שבת נמי אסור, מפני טורח שבת, אלא מקדימין ומתענין בחמישי שהוא אחד עשר באדר.

ואם חל ארבעה עשר בשבת, אסור להתענות בע"ש, מפני טורח שבת, שעיקר תענית, סליחות ורחמים הוא, ואתי לאימנועי מכבוד שבת, וכבוד שבת עדיף מאלף תעניות, דכבוד שבת דאורייתא, ותענית דרבנן.
ואתי כבוד שבת דאורייתא ודחי תענית דרבנן, אלא מקדימין ומתענין בחמישי בשבת שהוא י"ב.
ואם חל י"ד בע"ש, מתענין בחמישי שהוא שלשה עשר. וכן פי' במשנה.

כיצד?
חל להיות בשני, כפרים ועירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר.
חל להיות בשבת, או באחד בשבת, כפרים מקדימים ליום הכניסה וכו'.
אבל ט' באב שחל להיות בשבת, מאחרין לאחר שבת מפני שהוא פורעניות, לכך מאחרין ולא מקדימין.
ומהני שמעתתא ילפינן דלא יתבינן בתענית בע"ש בעינוי הרשות, לא צבור ולא יחיד כלל, וכן הלכתא:


בראשית ברא אלוהים
ילמדנו רבנו הבונה בית חדש כיצד צריך לברך?

כך שנו רבותינו ז"ל:
הבונה בית חדש, מברך שהחיינו, כדי שיעשה נחת רוח ליוצרו.

וכן אתה מוצא, שלא נתנו המועדות לישראל אלא להנאת עצמן.
אמר הקב"ה: אתם ההניתם עצמכם תהיו שונין לשנה הבאה, שנאמר: ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה (שמות יג) תהיו שונין מימים ימימה. הוי אומר: שכשם שהאדם מברך להקדוש ברוך הוא כך ה' מברכו.

אמר רבי חנינא:
יש לנו ללמוד ממקום אחר, אלה תעשו לה' במועדיכם (במדבר כט) אלה עשיתם לא נאמר, אלא תעשו. תעשו כן לשנה הבאה, לפיכך הבונה בית חדש והקונה כלי חדשים צריך לברך.

שכשברא הקב"ה עולמו מה כתיב שם?
ויברך אלוהים את יום השביעי (בראשית ב), וכן כשברא את החיות ואת העופות ויברך אותם אלוהים (שם א) וכן באדם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם (שם ה) וכן בשרצים וכן לעניין מזון.

אמר רבי חנינא בן גמליאל:
בנוהג שבעולם חיטין מלמטה ומים מלמעלן, והקדוש ברוך הוא אינו עושה כן, אלא חיטין מלמעלה, שנאמר: (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
ומים מלמטה, שנאמר: (במדבר כא) עלי באר ענו לה.

אמר רבי ברכיה:
בנוהג שבעולם ספוג בידו, עצרו, ירדו המים. פתח, עמדו המים. והקב"ה אינה כן. עצר, עמדו המים, שנאמר: הן יעצור במים ויבשו (איוב יב).
פתח, ירדו מים, שנאמר: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' (דברים כח).

אמר רבי יצחק:
בשר ודם בונה פלטין, בונה התחתון ואח"כ בונה העליון. והקדוש ברוך הוא בתחילה ברא עליונים ואחר כך ברא התחתונים, שנאמר: בראשית ברא אלוהים את השמים ואח"כ ואת הארץ:


בראשית ברא אלוהים
זה שאמר הכתוב: ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס (משלי י).

למה פתח בברייתו של עולם בבי"ת ולא באל"ף והלא א' ראש לכל האותיות?
אלא לפי שהאל"ף לשון ארור וב' לשון ברוך, אמר הקב"ה: אברא את העולם בלשון ברוך. ומה כשנברא בלשון ברוך, בני אדם מכעיסין ליוצרם, בלשון ארור על אחת כמה וכמה.

ועוד למה נברא בבי"ת?
ללמד לבריות שהן שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא. מי שעסק בטובה בעולם הזה, טובה יאכל בזה ובבא. והצדוקין כופרין ואומרים, כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (איוב ז). אמר הקדוש ברוך הוא: ופי רשעים יכסה חמס.

שאל אדריאנוס לעקילס על מה העולם עומד?
אמר לו: על הרוח. רצונך לידע, הבא גמל. והביא גמל ונתן משאו עליו.
אמר לו: עמוד, ועמד. שב, וישב, נתן עליו יותר ממשאו ונתן חבל על צווארו.
אמר לו למשוך, משך. זה מכאן וזה מכאן חנקו את הגמל.
אמר לו: אמור לגמל שיעמוד.
אמר לו אדריאנוס אתה חנקתו והוא יעמוד?!
אמר לו: ומה הרגתי אותו, או שמא חסר אחד מאיבריו?!
אמר לו: הוצאת את רוחו.
אמר לו: ומה אם הגמל לא היה סובלו ולא סבל את משאו אלא הרוח שבו, מלך מלכי המלכים הקב"ה אין רוחו סובל את העולם כולו?!
שתק אדריאנוס.

ראה שבחו של הקדוש ברוך הוא מן הארץ לשמים, אדם בונה טרקלין כחצי ארכו וכחצי רחבו רומו, גובהן של שמים כחצי ארכו וכחצי רחבו גובהו של רקיע, שנאמר: הלא אלוה גובה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו (שם כב).

החמה הזו שעה אחת נכנסת לישוב, ואין ברייה בעולם שאינו רואה אותה על ראשו, ואינה נראית בשמים, אלא מלא הזרת, שהשמים גבוהים, וכשהחמה עולה היא רחבה, וכן כשהיא שוקעת, אבל כשהיא ממצעת בכפת הרקיע אתה רואה אותה מלא הזרת, מפני גובהו של שמים, ולא תאמר על החמה שהיא עודפת על הישוב.

כוכב אחד אנו מוצאין שהוא נותן כל הבריות תחתיו, עבר הכוכב בא חברו ונותן הכל תחתיו, וכשם שאתה רואה אותו למעלה מראשך, כך כל באי עולם רואין אותו למעלה מראשם, ואינו נראה אלא כנר, שנאמר: הלוא אלוה גובה שמים, ועוביו של רקיע כמן הארץ עד לשמים.

מן הכוכבים שירדו על סיסרא אתה יודע עוביו של רקיע, שהיה נשמט מן הרקיע וירד ועשה מלחמה בארץ כמסמרים הקבועים בדלת, אם נשמט מן הדלת תדע עובי הדלת, כך הכוכב קבוע בשמים ויורד ועושה מלחמה בארץ, ללמדך עוביו של רקיע כמן הארץ לשמים, ואם בריותיו כך הוא, הקב"ה על אחת כמה וכמה.

וכן הוא אומר: גדול ה' ומהולל מאד (תהלים קמה), גדול מבריותיו.
מלך בשר ודם יושב על כסא גבוה גיבור, ואין רגליו מגיעות לרפסודות שתחת רגליו, והקדוש ברוך הוא השמים כיסאו והארץ הדום רגליו.

מלך בשר ודם יושב על ספסל, אחרים יושבין מימינו ומשמאלו.
והקב"ה כמלך יושב על קתדרא וממלא אותה, והעולם כמוס תחת רגליו, שנאמר: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמיה כד).

מלך בשר ודם יושבין מימינו ומשמאלו, שכבודם כיוצא בו.
והקדוש ברוך הוא יושב על כיסאו והכל עומדין לפניו, שנאמר: ראיתי את ה' יושב על כיסאו וכל צבא השמים וגו' (מלכים א כב).

וכן הוא אומר: ורבו רבון קדמוהי יקומון (דניאל ז), וכן שרפים עומדים וגו' (ישעיה ו), וכן קרבת על חד מן קאמיא (דניאל ז).
מלך בשר ודם גבוה קומה ויש במשרתיו כיוצא בו גבוה, והקב"ה גדול ה' ומהולל מאד (תהלים קמה).

מלך בשר ודם חכם ויש במשרתיו גיבור וחכם כיוצא בו. והקדוש ברוך הוא מאין כמוך ה' וגו' (ירמיה י'). ואומר: כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך (שם). גדולים מלאכיו, אבל לא כיוצא בו.

בוא וראה מלאך שלח ידו מן הרקיע ואחז ליחזקאל בציצית ראשו, שנאמר: וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי (יחזקאל ח). משמע אחר הכתוב, שאין מן הרקיע לארץ, אלא מלא פיסת ידו של מלאך, שנאמר: באדין מן קדמוהי שלח פסא די ידא וכתבא דנא רשים (דניאל ה), להודיעך שאין קצבה לשמשיו. ואם לשמשיו כך, הקב"ה על אחת כמה וכמה! לכך נאמר: גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר.

ואומר: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וגו' (ישעיה מח), מן ישיבתו של הקדוש ברוך הוא אתה יודע מה הוא.
השמים האלו פרושים על הים ועל הישוב ועל המדבר ואינם ממלאים את הכסא. מן שעלו אתה יודע מי הוא, שנאמר: מי מדד בשעלו מים (שם מ).

ומן אצבעו אתה מבין מי הוא, שנאמר: וכל בשליש עפר הארץ (שם). אוי לבשר ודם החוטא לפני מי הוא חוטא. ואשרי מי שהוא זוכה, לפני מי הוא זוכה. ווי לו למי שעתיד ליתן דין וחשבון, ואשרי למי שעתיד ליתן שכרו, שנאמר: הנה ה' באש יבוא וגו' (שם סו):