ויהי כל הארץ שפה אחת
ילמדנו רבנו:
בית שנותנים בו עירוב, מהו שהוא צריך לעירוב?

כך שנו רבותינו,
ר' יעקב בר אחא שאל את רבי אבהו:
בית שנותנין בו עירוב מהו שיהא צריך עירוב?

אמר ליה: בית שמאי אומרים צריך.
ובית הלל אומרים אין צריך, והלכה כבית הלל.

אמר רבי יהושוע בן לוי:
לא התקינו עירובי חצרות, אלא מפני דרכי שלום.

כיצד?
אשה משלחת בנה לחברתה והיא גוחנת עליו ונושקתו ואמו אומרת: הרי אוהבת אותו. והיה בלבה עליה, ונמצאו עושות שלום ע"י העירוב.
אמר הקדוש ברוך הוא: אני עושה שלום בעולמי, ורשעים אלו עומדים לתת מחלוקת בעולם.

ומנין שחלקו על הקב"ה?
ממה שקראו בעניין, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים:


ויהי כל הארץ שפה אחת
זה שאמר הכתוב: אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו (תהלים נט).
פסוק זה דוד אמרו כנגד אחיתופל ודואג.
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, אל תהרגם כשאר בני אדם, פן ישכחו נסים שעשית עימי, אלא הניעמו בחילך, שיהיו מטולטלים בעולם והורידם מגדולתן.

למה?
כי מרו בך.

חטאת פימו (שם) שיהיו חוטאין בפיהם ומדברים בשפתותיהם.
דואג אמר: ראיתי את בן ישי בא נובה אל אחימלך בן אחיטוב (שמואל כב).
אחיתופל אמר: אל אבשלום בא אל פלגשי אביך אשר הניח וגו' (שמואל לד טז).

דבר אחר:
אמר דוד כנגד דור הפלגה.
אל תהרגם, פן ישכחו בהריגה שהרגת דור המבול, אלא הניעמו בחילך, טלטל אותם בעולם, כמו שכתוב: ויפץ ה' אותם משם, והורידמו, על שאמרו הבה נבנה לנו עיר.
למה?
כי מרו בך:


ויהי כל הארץ שפה אחת
מה כתיב למעלה מן הענין?
אלה משפחות בני נח ומאלה נפרדו הגויים וגו', אחרי כן ויהי כל הארץ שפה אחת.
אמר שלמה: אם תכתוש את האוויל במכתש בתוך הריפות בעלי, לא תסור מעליו איוולתו (משלי כז).
מי שהוא מכה את האוויל, עד שהוא מעלה את השבט לשנות לו, שוכח את הראשונות.

בתוך הריפות בעלי
עד שהוא עולה הוא שוכח את השניה, אף על פי כן לא תסור מעליו איוולתו.

נחמן בנו של רבי שמואל בר נחמני אמר:
למה הדבר דומה?
לצנצנת מליאה חגבים, עלה הראשון ונפל, עלה השני ונפל, והשלישי ונפל, שלישי לא למד מן השני, השני לא למד מן הראשון.
כך עמדו דורו של אנוש, קראו שמו של הקב"ה לעבודת עכו"ם, שנאמר: אז הוחל לקרוא בשם וגו' (בראשית ד), והקדוש ברוך הוא קרא ים אוקיינוס והציף שלישו של עולם, שנאמר: הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו (עמוס ה).
ואומר: אבנים שחקו מים, תשטוף ספיחיה עפר ארץ ותקוות אנוש האבדת (איוב יד).

דור המבול אמרו לאל: סור ממנו, ולא למדו מדור אנוש, עד שמחה זכרם.
דור הפלגה לא למדו מדורות הראשונות, הוי, אם תכתוש את האוויל במכתש.

מהו בתוך הריפות?
אלו דור הפלגה שהיו מחרפין בפיהם אחר יחידו של עולם,

שפה אחת
שי"ן כתיב, ששפו פורעניות לעולם.
אמרו: לא כל הימנו שיבור לו העליונים ויתן לנו התחתונים, נעלה לרקיע ונכהו בקרדומות, ונחלקו לג' כתות:
אחת אומרת נעלה ונשב שם.
ואחת אומרת נעשה עמו מלחמה.
ואחת אומרת נעלה ונעבוד שם עבודת כו"ם.

זו שאמרו נעלה ונשב שם, משם הפיצם ה'.
וזו שאמרו נעלה ונעשה עמו מלחמה, נעשו קופין, רוחין ושדין.
וזו שאומרת נעבוד שם עבודת עכו"ם, בלע ה' פילג לשונם, שנאמר: ויפץ ה' אותם משם.

רבי איבו בשם רבי יוסי הגלילי אומר:
בשלשה מקומות חלקו באי עולם על הקדוש ב"ה:
אחת כאן.
ואחת בימי יהושע, שנאמר: (יהושע ט) ויקבצו יחדיו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד.
ואחת בימי גוג ומגוג, שנאמר: יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד וגו' (תהלים ב).

וכאן ויאמרו איש אל רעהו: כוש לפוט, ופוט לכנען, הבה נלבנה לבנים.
אמר הקב"ה: רשעים בהבה פשעכם, בהבה אבלבל אתכם, שנאמר: הבה נרדה ונבלה שם שפתם.

אמר רבי חייא בר אבא:
מגדל שעשו, שליש נשרף, שליש נבלע, שליש קיים.
מי שעולה לראשו, רואה דקלים אשר ביריחו כחגבים.
אתה מוצא מעשה דור המבול נתפרשו מעשיהם, ומעשה דור הפלגה לא נתפרשו מעשיהם, דור המבול בא איוב ופרשן, שנאמר:
גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו (איוב כד), שהיו נכנסין זה בגבולו של זה.
עדר גזלו וירעו שהיו גוזלין זה צאנו של זה.
חמור יתומים ינהגו (שם), שהיו רואין חמור של יתום, באים ונוטלין אותו ממנו.
יחבלו שור אלמנה (שם), אלמנה שמת בעלה והניח לה שור, באין ונוטלין אותו ממנה.

כיון שרואים שאר בני אדם כך, מפשיטין בגדיהם והולכין ערומים, שנאמר: ערום הלכו בלא לבוש (שם), ואין כסות בקרה (שם) על שאמרו: לאל סור ממנו מה שדי כי נעבדנו (שם כב) .

למה היו דומין דור המבול ודור הפלגה?
לשני בני מלכים, האחד אומר למלך, איני יכול לעמוד בך ולא בטרחותך.
והשני אומר: לא כל כימנך, אלא אומר הבה נבנה לנו עיר, ירד הוא למטה ואנו נעלה לשמים, ואם לאו, נעשה עמו מלחמה.
ואעפ"כ הניחם ואמר להם: עשו, שנאמר: ועתה לא יבצר מהם יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו (תהלים ב), שאילולי לא בנו, היו אומרים: אילו בנינו היינו עולין לשמים והיינו נלחמים כנגדו, והצליח להם ועשו, הביט בהם והפיצם, שנאמר: ויפץ ה' אותם משם.
אמר להם: אתם אומרים: פן נפוץ, תהיו נפוצים על פני כל הארץ, הדא הוא דכתיב: מגורת רשע היא תבואנו (משלי י).

וירד ה' לראות
וכי הוא צריך לרדת ולראות והלא הכל צפוי וגלוי לפניו, שנאמר: ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא (דניאל ב), אלא ללמד לבריות, שלא לגמור את הדין ושלא לומר דבר מה שלא רואין.

ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר מהן.
מהו ועתה?
אע"פ שמרדו בו ובעטו ועשו מגדל, פשט להם הקדוש ברוך הוא ימינו לעשות תשובה, כמו שכתוב: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה וגו' (דברים י').
והן אומרים: לא יבצר מהן, אפילו אותן אנשים נבצרים מן העולם, אינן עושין תשובה, כדאמר: כבוצר על סלסלות (ירמיה ו'):


הבה נרדה ונבלה שם שפתם
בלבל לשונותם ולא יבין אחד מהן לשון של חברו, שהלשון הראשון היו מדברים בלשון הקודש, ובו בלשון נברא העולם.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה על ידי יצה"ר חלקו בריותי ונחלקו לשבעים לשון, אבל לעוה"ב משווין כולן כתף אחד לקרוא בשמי ועובדין אותי, שנאמר: כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד (צפניה ג). ויבטל שעבוד העכו"ם מישראל ויהיו עובדים אותו בשמחה. שנאמר: עבדו את ה' בשמחה (תהלים ק).

אבל העכו"ם יהיו עובדין אותו ברעדה, כגון: אדם שבנו משרת לפניו, משרת בשמחה.
אומר: אם אקלקל מעט לפני אבי, אינו כועס עלי שהוא אוהב אותי, לכך עובד בשמחה. אבל העבד הנכרי משרת ביראה, אומר: אם אקלקל לפניו, כועס עלי, לכך עובדו ביראה.
כך העכו"ם, מה כתיב עליהם?
למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק (שם ב). כל המזמור מדבר על העכו"ם.

מה כתיב בסוף המזמור?
עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה נשקו בר.
אמר להם דוד: היזהרו בעצמיכם, לא תסלפו הדרך, פן יאנף ותאבדו דרך כלומר, בדבר מועט הוא כועס עליכם.

אבל על ישראל מה כתיב?
עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה (שם ק).
ואותו המזמור על ישראל נאמר, שהרי יסדו דוד על התודה, כדכתיב: מזמור לתודה( שם שם).