ויהי בימי אמרפל
ילמדנו רבנו:
גר שנתגייר ערב פסח כיצד אוכל פסחו?

כך שנו רבותינו:

בית שמאי אומרים: טובל ואוכל פסחו לערב.
בית הלל אומרים: הפורש מן העורלה כפורש מן הקבר.

א"ל ר"ש בן לקיש:
חביב הגר לפני הקדוש ברוך הוא, מן אותן אוכלוסין שעמדו על הר סיני.

למה?
שכל אותן אוכלוסין אילולי שראו הקולות והלפידים, וברקים וההרים רועשים, וקול שופרות, לא קבלו עליהם מלכות שמים.
וזה לא ראה אחד מכולם, ובא ומשלים עצמו להקדוש ברוך הוא, וקבל עליו עול מלכות שמים.

יש חביב מזה?
מעשה באונקלוס הגר ששאל לזקן:

מה חביב הגר לפני הקדוש ברוך הוא שכל חיבתו כתב בו?
שנאמר: ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה (דברים י).
אמר לו יעקב אבינו: לא תבע מן הקדוש ב"ה, אלא ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש (בראשית כח).

ורבותינו אמרו:
חביב הגר, שהכתיב הקדוש ברוך הוא כבודו על ידי הנביא, שנאמר: למה תהיה כגר בארץ (ירמיה יד).
אמר הקדוש ברוך הוא: אני מחבב את הגרים והרשעים הללו באים להזדווג לאברהם אבי הגרים, אוי להם שסופם ליפול לפניו, הדא הוא דכתיב: ויהי בימי אמרפל.

ומי היה זה?
נמרוד.

ולמה נקרא שמו אמרפל?
על שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש:


ויהי בימי אמרפל
כך פתח ר' תנחומא בר אבא:
חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם, להפיל עני ואביון לטבח ישרי דרך, חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה (תהלים לז),

חרב פתחו רשעים, זה קין שפתח בהריגת הבל אחיו, קודם שנהרג אדם בעולם.
חרבם תבא בלבם, זה למך שהרגו.

דבר אחר:
חרב פתחו רשעים, זה חנון בן נחש.

כיצד?
כיון שמת אביו, וישלח דוד לנחמו ביד עבדיו וגו' (שמואל ב י), ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם, ויכרות את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם (שם).
מיד שלח חנון לארם נהריים, וישכור מהם שלושים ושנים אלף רכב, חוץ מן ריבי רבבות אוכלוסין שהיו לו ובאו וחנו כלם במקום אחד.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: רשע בחרב פתחת, חרבך תבוא בלבך.
עמדו יואב ואבישי והרגו כולם, שנאמר: ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה בארם וינוסו מפניו (שם).

דבר אחר:
חרב פתחו רשעים, אלו ארבעה מלכים, אמרפל וחבריו שעדיין לא הייתה מלחמה בעולם,
באו אלו ופתחו בחרב ועשו מלחמה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם פתחתם בחרב, להפיל עני ואביון, חרבם תבוא בלבם.
עמד אברהם והרגם:


ויהי בימי אמרפל
ילמדנו רבנו:
הכותב כל נכסיו לעבדו במתנה מהו שיצא לחירות?

כך שנו רבותינו:

הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות, ואם שייר קרקע כל שהוא, לא יצא לחירות.

רבי שמעון אומר:
לעולם הוא בר חורין, עד שיאמר כל נכסי נתונין לפלוני עבדי, חוץ מחפץ אחד שבהן.

מעשה באחד שהלך למדינת הים, והיה לו בן אחד יושב ועוסק בתורה בארץ ישראל, כיון שהגיע זמן מיתתו, כתב כל נכסיו במתנה לעבדו, וכתב לבנו שיהא בורר לו חפץ אחד מכל נכסיו שנתן במתנה לעבדו. כיון שמת, כנס העבד את כל הממון ונטל אותו עם כתב המתנה ובא לו לארץ ישראל ואמר לו: מת אביך וכתב לי דיאתיקי מכל נכסיו, בלבד שתברור לך חפץ אחד מן הכל.

מה עשה הבן?
הלך אצל רבו וספר לו המעשה.
אמר לו רבו: אביך חכם גדול היה ובקי בדינין, אמר: אם אניח כל נכסי ביד עבדי, הרי הוא גונב אותן ומפסידן, אלא אני כותבן לו במתנה, כדי שיזהר בהן, ויהיה בני בורר לעצמו חפץ אחד מן הכל, ועכשיו, לכשתלך עמו לבית דין, ויוציא אותו דאיתיקי, אמור לפני בית דין, רבותיי, כך ציוה אבי, שאני בורר לעצמי חפץ אחד מכל, איני חפץ בעולם אלא עבד זה, ותקנה את הנכסים ואת העבד.
עשה כך, מסרו בית דין בידו את הנכסים ואת העבד, שעבד שקנה נכסים, העבד והנכסים של רבו.
ושלמה אמר:(קהלת ב), כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת, זה האב.
ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס, זה העבד.
לתת לטוב לפני האלוהים זה הבן.
לפי שהקדוש ב"ה משמר ממונן של רשעים לצדיקים.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: הריני משים תחרות בין המלכים, כדי שיבוא אברהם ויטול ממונן

מנין?
ממה שקראו בעניין ויהי בימי אמרפל, עשו מלחמה את:
ברע, שהיה רע לשמים ולבריות.
ברשע שנעשה רשע.
שנאב, שהיה שונא לאב שבשמים.
שמאבר שאמר: אעלה באבר על במתי עב,
כל אלה חברו אל עמק השדים, שהייתה מניקה אותן כשם ששדים מניקין את התינוק.
הוא ים המלח, שבעוונם נעשה אותו עמק, למים מלוחים.
וכן הוא אומר (תהלים קז) ארץ פרי למלחה.

למה?
מרעת יושבי בה.
וישובו ויבואו אל עין משפט.
יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו, מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו), על ידי שעתיד משה ליטול משפטו בקדש ע"י המים, לפיכך נקרא מקדם עין משפט.
ויכו את כל שדה העמלקי
לכמה דורות נולד עמלק:


ויהי בימי אמרפל
זה שאמר הכתוב: בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו (תהלים מד).

אמר רבי יצחק:
ב' שנים,
כ' עשרים,
אלו כ"ב אותיות שבהם נתנה התורה.
אמר אברהם: ריבונו של עולם, אילולי ששיתפת כבודך עמי ועזרתני.

מה אדם אחד כנגד תשעה מלכים וחיילותיהם?
אלא אתה נותן ליעף כח. אלה ברכב ואלה בסוסים, ואני בשמך תרום קרני,

מנין שכך כתיב?
ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו.
ויכם וירדפם עד חובה
אשר משמאל לדמשק.

רבותינו אמרו:
הלילה נחלק מאליו.

רבי בנימין אמר:
הקדוש ברוך הוא שהיה יודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה הוא חלקו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: אתה עשית הרג בשונאי מחצי הלילה עד הבקר,
חייך אני אעשה הרג בשונאי בניך, מחצי לילה עד הבוקר ובמידה זו אני פורע להם, הדא הוא דכתיב: ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כיסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור, וכל בכור בהמה (שמות יב).
לכך נאמר: ויהי בימי אמרפל.

אמר רבי יהושע דסכנין:
סימן נתן לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מה שאירע לו אירע לבניו.

כיצד?
בחר באברהם מכל בית אביו, שנאמר: אתה הוא ה' האלוהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם (נחמיה ט).
ובחר בבניו משבעים אומות, שנאמר: כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים, אשר על פני האדמה (דברים יד).

לאברהם נאמר: לך לך.
ולבניו נאמר: אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש (שמות ג).

לאברהם נאמר: ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ואברכה מברכיך.
ולבניו נאמר: יברכך ה' (במדבר ו).

לאברהם נאמר: ואעשך לגוי גדול.
ולבניו נאמר: ומי גוי גדול (דברים ד).

אברהם כתיב בו, אחד היה אברהם (יחזקאל לג).
וישראל ומי כעמך ישראל וגו' (ד"ה א יז).

לאברהם נאמר: ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם.
כי כבד הרעב בארץ,
ולבניו, כיון ששבו למצרים, והרעב היה בארץ (בראשית מג).

אברהם על ידי הרעב ירד למצרים.
ואף בניו על ידי הרעב ירדו למצרים, שנאמר: וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים (שם מב).

אברהם, כשירד נזדווגו לו המצרים, ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד.
אף לבניו, הבה נתחכמה לו פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה, ונוסף גם הוא על שונאינו, ונלחם בנו ועלה מן הארץ (שמות א).

אברהם נזדווגו לו ארבעה מלכים, אף לישראל עתידין כל המלכים להתרגש עליהם, שנאמר: (תהלים ב) למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק.
ואומר: יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו.
מה אברהם, יצא הקדוש ברוך הוא ונלחם בשונאיו, שנאמר: (ישעיה מא) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו ייתן לפניו גויים ומלכים ירד ייתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו.
אף כך עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לבניו. שנאמר: ויצא ה' ונלחם בגויים ההם לחמו ביום קרב (זכריה יד):


(סדר הפסקאות הוא לפי הסדר בדפוסים, כנראה שיש בלבול בסדר הפסקאות)
מה כתיב למעלה מן העניין?
וישמע אברהם כי נשבה אחיו.

וכי אחיו היה?
אלא ראה ענוותנותו של אברהם, אחר אותה מריבה. שכתוב: ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, אף על פי כן היה קורא אותו אחיו, דכתיב: כי אנשים אחים אנחנו, וירק את חניכיו, שנטל כסף וזהב וחפה אותן.
אמר להן: היו יודעין שלמלחמה אנו יוצאין אל תתנו עיניכם בכסף וזהב, הרי כל זאת שלכם, ואין וירק, אלא זהב .כמה דאת אמר: ואברותיה בירקרק חרוץ (תהלים סח).

דבר אחר:
וירק
מלמד, שהוריקן בדבריו.
אמר להן: מי האיש הירא (דברים כ') מן העונות, ורך הלבב (שם) מן מעשים רעים שעשה,
ילך וישוב לביתו ולא ימס וגו' (שם).
כיון שאמר להן כך, הריקן אחד אחד, ראשון ראשון, ולא נשתייר עמו, אלא אליעזר.

מנין אתה למד?
א' אחד,
ל' שלשים,
י' עשרה,
ע' שבעים,
ז' שבעה,
ר' מאתים,
הרי שמונה עשר ושלש מאות.

מה כתיב אחריו?
וירדף ולא כתיב וירדפו עד דן.
כיון שהגיע אותו צדיק לדן, תשש כוחו. ראה שעתידין בני בניו לעבוד עבודה זרה בדן, שנאמר:
וישם את האחד בבית אל, ואת האחד נתן בדן (מלכים א י"ב).

שנו רבותינו:

שני דברים מכין לפניהם ולאחריהם, ואלו הן: עבודת זרה. והנוטע ערב שביעית חייב, ומוצאי שביעית חייב. כך עובדי עבודה זרה, מכה לפניה ולאחריה.

היאך?
עד עכשיו לא עמד ירבעם שעשה את העגל והעמידו בדן, ויכם וירדפם עד חובה, חזרנו על כל המקומות, ולא מצינו שום מקום ששמו חובה. ללמדך שדן נקרא חובה מראש, על העגל שעתידה לעמוד שם.

וישב את כל הרכוש, וגם את לוט אחיו ורכושו השיב וגם את הנשים
וגם לרבות כל כלי תשמישו אפילו שווה פרוטה.

ויצא מלך סדום לקראתו וגו' הוא עמק המלך
מן אותה שעה נקרא עמק המלך.

ואי זה מלך?
זה אברהם. שנצח את כל המלכים וחיילותיהם. ועליו נאמר: נאם ה' לאדוני, שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך (תהלים ק"ו) .
כיון שיצא מלך סדום, אמר לו: תן לי הנפש, שאתה הצלתני מן הריגת אותן מלכים, שאילו הרגו אותי, היו נוטלין נפשי ואת ממוני, טול לך את ממוני שהצלתני.
באותה שעה נשבע אברהם ואמר: הרמותי ידי אל ה', ואין הרמה אלא לשון שבועה.
וירם ימינו ושמאלו אל השמים, וישבע בחי העולם (דניאל י"ב).

אם מחוט ועד שרוך נעל
למה שהבטיחני הקדוש ברוך הוא, שהוא יעשרני שכך, אמר לי: ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה, אם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר אני העשרתי את אברם. ואתמהה?!
אמר ליה הקדוש ברוך הוא:
אתה אמרת אם מחוט אני מטהר את בניך, במזבח שתהא מוקפת בחוט של סיקרא, כמו ששנינו: המזבח הייתה מוקף בחוט של סיקרא, ועוד בשכר שאמרת אם מחוט אני אתן לבניך מצות חוטין של מצות פתיל תכלת.

אמרת עד שרוך נעל, אני נותן לבניך מצות יבמה וחליצה וחלצה נעלו.

ובזכות שאמרת נעל, אני נותן לבניך מצות אכילת פסח, שכתוב בו: וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם וגו' (שמות י"ב) ,

ועוד, אני נפרע מעשו. שנאמר: על אדום אשליך נעלי (תהלים ס').

ועוד, אני משבח בניך בו בלשון, שנאמר: מה יפו פעמיך בנעלים (שיר ז').

אתה מאסת שכר בשר ודם, שכרך הרבה מאד מכאן ולהבא: