ויהי אברם בן תשעים וגו'
ילמדנו רבנו:
מהו שיהא מותר לאדם לרפאות מכתו בשבת?

כך שנו רבותינו:

כל ספק נפשות דוחה את השבת.
מילה ורפואתה דוחה את השבת.

אמר רבי יוסי:
ראה כמה חביבה מצות מילה שהיא דוחה את השבת, דכתיב: וביום השמיני ימול (ויקרא יב), אפילו בשבת, ומילה סכנת נפש היא, לפיכך הותר לרפאותה בשבת.
וכשאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם התהלך לפני והיה תמים, התחיל תמה.
אמר: עד עכשיו אני תמים, אם אני מל אהיה חסר?!
חמש ערלות הן:
ארבע באדם, ואחד באילן.
ערלת האזן, כתיב בה: (ירמיה י)הנה ערלה אזנם.
ערלת הלב, דכתיב: (דברים י) ומלתם את ערלת לבבכם.
ערלת לשון, דכתיב: (שמות ו) ערל שפתים.
ערלת בשר, דכתיב: ומלתם את בשר ערלתכם (בראשית יז) .
אם אמול אחד מאלו נמצאתי חסר מאברי.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אתה סבור שאתה תמים שלם?!
אתה חסר מחמשה אברים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שלא תמול היה שמך אברם.
א' אחד, ב' שנים, ר' מאתים, מ' ארבעים, הרי מאתים וארבעים ושלושה.

ומנין אברים שבאדם רמ"ח?
מול והיה תמים.
כשמל, א"ל הקדוש ברוך הוא: לא יקרא עוד שמך אברם, והיה שמך אברהם, הוסיף לו ה' חמישה, מנין רמ"ח אברים.
לפיכך, והיה תמים:


התהלך לפני והיה תמים
זה שאמר הכתוב: האל תמים דרכו (תהלים י-ח).

מהו תמים?
שחיבב את המילה.

אמר רבי ישמעאל:
גדולה מצות מילה, ששלוש עשרה בריתות נכרתו עליה מן הפסוקין המפורשין, והיה יושב אברהם ותמה.

היאך ימול?
כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא: ואתנה בריתי ביני ובינך.

מה כתיב אחריו?
ויפל אברהם על פניו.
כיון שנפל על פניו, רמז הקדוש ברוך הוא לאותו מקום, ועקצו עקרב ונמצא מהול.

מנין?
מן מה שכתוב: וידבר אתו אלוהים לאמר: אני הנה בריתי אתך, הרי אתה מהול.
וכתיב: בעצם היום הזה נמול אברהם, מל לא נאמר, אלא נמול.

משל למה הדבר דומה?
לאוהב של מלך שהיה רוצה לשדך בתו של מלך והיה מתבייש ולא היה יודע היאך יוכל לספר, אם לספר בלשונו אם ע"י אחר, הבין המלך מה בלבו.
אמר ליה: ידעתי מה אתה רוצה, הרי ביתי לתוך ביתך.
כך אברהם, כשאמר לו הקדוש ברוך הוא: ואתנה בריתי ביני ובינך, נתבייש ונפל על פניו,
בנפילתו נמצא שהוא מהול.
אמר לו: הנה בריתי אתך. הדא הוא דכתיב: אמרת ה' צרופה (שם), שצרף את זרעו בברית מילה, לפיכך, מגן הוא לישראל שהן חוסין בו.

למה לא נמול אלא בן צ"ט שנה?
ללמד שאם בקש אדם להתגייר, לא יהא אומר זקן אני והיאך אני מתגייר, ילמוד מאברהם, שמל בן צ"ט שנה.
לכך לא מל אלא בן צ"ט שנה:


ויהי אברם
בן צ"ט שנים, זה שאמר הכתוב: יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלוהים לעולם, חגור חרבך על ידיך גבור הודך והדרך (שם סח).

כנגד מי אמרוהו בני קרח המזמור הזה?
לא אמרוהו, אלא כנגד אברהם.
יפיפית מבניו של אדם הראשון.

ומי היו בניו של אדם הראשון?
שת, קין, מהללאל, ירד, חנוך, משותלח, למך, נח ובניו.

ומנין שנקראו בני נח, בני אדם?
שנאמר: אשר בנו בני האדם (בראשית יא).

הוצק חן בשפתותיך, כשאמרת למלך סדום אם מחוט וגו'.
על כן ברכך אלוהים לעולם. הנה לי גלוי וידוע לפני כל אשר עשית, וכל מה שנשתבחת,
שירדת על קדושת שמי לתוך הכבשן, ונתנסית בעשרה ניסיונות, ורדפת אחר המלכים, ונשתבחת בעולם.
מכאן ואילך, אם אתה מבקש להודיע גבורתך בעולם, חגור חרבך על ירך גבור,
תן את המילה בין ירכיך, והוא הודך והדרך.

ואתנה בריתי ביני ובינך
ולא היה יודע מהיכן ימול?
רמז לו הקדוש ברוך הוא רמז.
אמר לו: וארבה אותך במאד מאד, ממקום שאתה פרה ורבה אתה צריך לימול.

בר קפרא אמר:
אברהם דרש מקל וחומר.
אמר: האילנות מהיכן חייבין בערלה?
ממקום שעושין פירות.
אף אני ממקום שאני עושה פירות, אני צריך לימול:


ואתנה בריתי ביני ובינך
זה שאמר הכתוב: סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם (תהלים כ"ה).

אי זה הוא סוד שגילה ליראיו?
זו המילה.
שלא גילה הקדוש ברוך הוא מסטורין של מילה, אלא לאברהם.

סוד ה' ליראיו, זה אברהם, שנאמר לו: כי ירא אלוהים אתה.

מהו סוד?
ס' ששים,
ו' ששה,
ד' ארבעה,
הרי שבעים.
א"ל הקדוש ברוך הוא: אני מעמיד ממך שבעים, שנאמר: בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דברים י). ואני מעמיד מהם שבעים זקנים, שנאמר: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל (במדבר יב).
ואני מעמיד ממך משה, שיהגה את התורה בשבעים לשון, לפיכך כתיב: סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם.
א"ל הקדוש ברוך הוא לאברהם: כשבראתי עולמי הייתי מגלגל בעשרים דור בשבילך,
עד שתבוא ותיטול את המילה, עכשיו, אם אין אתה נוטל המילה, אני אל שדי, אני אומר לעולם די, עד כאן ואני מחזירו לתוהו ובוהו.


ויפול אברהם על פניו
עד שלא מל, כל זמן שהייתה השכינה מדברת עמו, היה נופל.
משמל, היה מסיח עמו והיה עומד, שנאמר: ואברהם עודנו עומד לפני ה'.
ולא עוד, אלא היה נגלה עליו והוא יושב, שנאמר: וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו',
חביבה המילה, שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מי שהוא מהול, אינו יורד לגיהינום.
שנאמר: ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר.

ומי יורד לשם?
ראה מה כתיב אחריו: את הקני ואת הקנזי וגו'.

למה?
שכולם ערלים.
וכן יחזקאל ראה את הערלים יורדין בה. שנאמר: (יחזקאל לב) בן אדם נהה על המון מצרים, והורידהו אותה ובנות גוים אדירים אל ארץ תחתיות את יורדי בור, ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים וגו'. שם אשור וכל קהלה סביבותיו, קברותיו כולם חללים הנופלים בחרב, אשר נתנו קברותיה וגו' שם משך תובל וכל המונה סביבותיו, קברותיה כולם ערלים וגו' שמה נסיכי צפון וגו'.
וכן ישעיה אומר: לכן הרחיבה שאול נפשה, ופערה פיה לבלי חק (ישעיה ה), למי שאין בו חוק ברית מילה.

ומנין שהיא נקראת חק?
שנאמר: (תהלים קה) ויעמידה ליעקב לחוק, לישראל ברית עולם.
אבל הכופרים ופושעי ישראל שכפרו בהקדוש ברוך הוא, והלכו בחוקות הגויים והן מולין,
הקדוש ברוך הוא מושך להן ערלה, ונופלין לגיהינום, שנאמר: (שם כה) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו.

שאל אגריפס המלך את ר' אליעזר :
וכי מאחר שהקדוש ברוך הוא חבב את המילה, למה לא נתנה בעשרת הדברות?
אמר ליה: קודם עשרת הדברות הזהיר עליה, שנאמר: (שמות יט) ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וגו'.
וכן הוא אומר: אם לא בריתי יומם ולילה (ישעיה לג) זו ברית מילה.

מה כתיב למעלה מן העניין?
הלא ראית מה העם הזה דברו לאמר, שתי המשפחות אשר בחר ה' בהם וימאסם.
ואת עמי ינאצון מהיות עוד גוי לפניהם.

מהו?
כך ראה היאך היו מכעיסין אנשי ירושלים לפני הקדוש ברוך הוא, שאף הכוהנים המקריבים את הקורבנות היו ערלים, שנאמר: בהביאכם בני נכר, ערלי לב, וערלי בשר, להיות במקדשי לחלל את ביתי, בהקריבכם את לחמי, חלב ודם. ויפרו את בריתי, אל כל תועבותיכם (יחזקאל לד).
וכתיב: כה אמר אדני ה', כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי.
לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל (שם ).

ואף מלכי בית דוד בטלו את המילה.
שהרי יהויקים משך לו ערלה, שנאמר: ויתר דברי יהויקים וכל תועבותיו אשר עשה והנמצא עליו (מלכים כד).

מה נמצא עליו?
שמשך לו ערלה.
ויש אומר: שכתב כתובת קעקע בבשרו.
הרי למדנו שהכהנים והמלכים בטלו את המילה.
אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי לאהרן ולדוד, שזרעם קיים לפני לעולם (ד"ה ב יג),
הלא לכם לדעת, כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח,
וכן לאהרן נשבעתי: ברית מלח עולם היא לפני ה' (במדבר יח), והן מבטלין ברית מילה?!
אמר ליה הקדוש ברוך הוא לנביא: לך אמור להן: כה אמר ה': אם תפרו את בריתי היום,
ואת בריתי הלילה, ולבלתי היות יומם ולילה בעתם, גם בריתי תופר את דוד עבדי, מהיות לו בן מולך על כסאו. ואת הלויים הכהנים משרתי (ירמיה לג),

כיון ששמעו ישראל כך, אמרו: הרי שתי המשפחות אשר בחר ה' בהם וימאסם (שם)
א"ל הקדוש ברוך הוא: הלא ראית מה העם הזה דברו לאמור, שתי המשפחות וגו'
אמר: אימתי מאסתם?
בשעה שבטלו פסוק שלאחריו, כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה וגו'.
ונאמר: (ישעיה נב) עורי עורי לבשי עזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלים, עיר הקודש,
אמן וכן יהי רצון: