ויבאו שני המלאכים סדומה
מה כתיב למעלה מן הענין?
ויגש אברהם ויאמר: האף תספה?!

אמר רבי פנחס הכהן בר חמא:
אין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב כל בריה, שנאמר: (שם יח) כי לא אחפוץ במות המת.
וכן הוא אומר: כי לא אל חפץ רשע אתה.
ואומר: חי אני נאם אדני ה' אם אחפץ במות הרשע (שם לג).

ובמה חפץ להצדיק בריותיו?
שנאמר: ה' חפץ למען צדקו (ישעיה מב), תדע לך שבזמן שהבריות חוטאין ומכעיסין לפניו והוא כועס עליהן.

מה הקדוש ברוך הוא עושה?
חוזר ומבקש להן סניגור, שילמוד עליהן זכות, ונותן שביל לפני הסניגור.
וכן אתה מוצא בימי ירמיה, שאמר: שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה,
אם תמצאו איש אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה (ירמיה ה).

וכן, כשחטאו הסדומים, גלה לאברהם ללמד עליהן זכות, שנאמר: וה' אמר המכסה אני,
מיד התחיל אברהם ללמד עליהן סניגוריה. שנאמר: ויגש אברהם ויאמר: האף תספה צדיק עם רשע, ואין ויגש אלא תפלה, שנאמר: (מלכים א יח) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא
ויאמר: ה' אלהי אברהם יצחק וישראל וגו'.

האף תספה צדיק עם רשע מהו?
א"ל דבר קשה.
בשר ודם האף סופה אותו, שמא אף אתה כן, תספה צדיק עם רשע?!
כשם שאתה דן את הרשע, כך אתה דן את הצדיק?!

תם ורשע אתה מכלה?
חלילה לך מעשות, חללה כתיב, כמה דאת אמרת: אשה זונה וחללה (ויקרא כא).
לא חול הוא לך, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה, אתמהה?!
אין דרך זו שלך, מעשות הדבר הזה, אין אומר כן, אלא כדבר. לא זה ולא כמוהו. השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!

אולי יש חמשים וגו' ויאמר ה': אם אמצא בסדום
פתח והלך מחמשים ועד עשרה, שעשרה יש כח בהן לכלות את הפורעניות.
כיון שלא מצא, וילך ה' כאשר כלה וגו'

מה כתיב אחריו?
ויבאו שני המלאכים סדומה.
ראה ענוותנותו של הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי ברכיה:
בנוהג שבעולם שני בני אדם עומדין ומסיחין, בקשו להתפרש זה מזה, הקטן נוטל רשות מן הגדול, והקדוש ברוך הוא, כשדבר עם אברהם, ובקש להתפרש ממנו, כביכול הוא נטל רשות מן אברהם, שנאמר: וילך ה' אימתי כאשר כלה לדבר.
ואח"כ ואברהם שב למקומו.
מיד ויבאו שני המלאכים סדומה בערב.

והשלישי היכן הלך?
לא כך כתיב: וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים?!
אלא בא ללמדך ששלושתן בשלוש שליחויות נשתלחו:
האחד בא לבשר את שרה, ואמר לה: שוב אשוב אליך, כעת חיה והנה בן לשרה אשתך,
עשה שליחותו ונסתלק.
השני הלך להפוך את סדום, שנאמר: ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה וגו'.
נשאנו פניך, הפכנו אינו אומר כן.
ואחד: להציל את לוט מתוך ההפכה.
וכל אחד ואחד עשה שליחותו ונסתלק:


ויבואו שני המלאכים
ילמדנו רבינו:
כמה מיתות נמסרו לב"ד?

כך שנו רבותינו:

ארבע מיתות נמסרו לב"ד: סקילה, שריפה, הרג וחנק.

ואיזו היא החמורה?
רבנן אמרי:
סקילה חמורה, שכן נתנה למגדף ולעובדי עבודה זרה.

רשב"י אומר:
שריפה חמורה, שכן נתנה לבת כהן שזנתה.
ראה כמה קשה הזנות שהיא בשריפה.

אמר רבי יהושע בר לוי בשם בר קפרא:
על הכל הקדוש ברוך הוא מוותר חוץ מן הזנות.

אמר רבי יהודה בר נחמיה:
אף בסדום.
לפי שנפרצו מעשיהם בזנות, המטיר עליהן אש וגפרית מן השמים ושרפן, שנאמר: וה' המטיר על סדום וגו'. כיון שנתחייבו, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: צאו ושחתוה!
עמדו ועשו שליחות בוראן, שנאמר: ויבאו שני המלאכים סדומה, זה שאמר הכתוב: ישלח בם חרון אפו עברה וגו' (תהלים עח).

מהו חרון אפו?
אמר רשב":
אף יש בו חמש מכות, שנאמר: אף כי ארבעת שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר (יחזקאל יד)

והיכן החמישית?
זו עצירת גשמים.

מנין?
אמר רשב"י:
שכן כתיב: וחרה אף ה' בכם ועצר (דברים יד).
עברה, שנתמלא עליהם עברה כאשה עוברה.
וזעם, שאררן, כמה דאת אמרת: מה אזעם לא זעם ה' (במדבר כו), אפילו בחמתו של הקדוש ברוך הוא. יש רחמים לפניו שנזכר ללוט והצילו בזכות אברהם, שנאמר: ויהי בשחת אלוהים את ערי הכיכר, ויזכור אלוהים את אברהם וישלח את לוט.

התם תניא:

מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין.

ללמדך, אשריהן הצדיקים ואשרי דבקיהם.

וכן הוא אומר: ויזכור אלוהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתיבה (בראשית ח). כולן בזכות נח.
וכן ויזכור אלוהים את אברהם וישלח את לוט.

ווי להן לרשעים, ווי להן לדובקיהן, שנאמר: וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו' (שם ז), וכן אמחה את האדם אשר בראתי וגו'.
משלחת מלאכי רעים, שבאו בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, לשחת את סדום.


ויבאו שני המלאכים סדומה
זה שאמר הכתוב: והמה מרו ועצבו רוח קדשו, ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם (ישעיה סג).

אמר רבי ירמיה בר אלעזר:
חמישים ושתים שנה הקדוש ברוך הוא מעיד באנשי סדום, ומזעזע עליהם את ההרים כדי שיעשו תשובה.

אמר רשב"י:
מקרא מפורש הוא, המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכו בבכי (איוב ט).
כיון שלא עשו תשובה, הפכם.

במה?
פרע מהם מן השמים.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
המולייר הזה, אם בקש מהם אדם להוציא ממנו חמין מוציא, צנון מוציא, וכשבקש הקדוש ברוך הוא, הוציא מן לישראל מן השמים, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות יז).
וכשבקש וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים:


ויבאו שני המלאכים סדומה ויאמר: הנה נא אדוני, סורו נא אל בית עבדכם.
מתלא אמר: קרב לגבי דיהנא ואידהן, ולפי שנתחבר לוט לאברהם, למד הכנסת אורחין.
ויאמרו לא!

מכאן אמרו חכמים: שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול.
שבאברהם כתיב: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם.
ויאמרו: כן תעשה.

אבל בלוט כתיב: ויפצר בם מאד ויסורו אליו.

ומצות אפה ויאכלו
והלא אין אכילה למלאכי השרת?
אלא ללמדך דרך ארץ. שלא ישנה אדם ממנהג המדינה.
אתה למד ממשה, שהרי משה שעלה למרום, כתיב בו: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה (שמות לד). אלמלא היה שם אכילה ושתיה היה אוכל ושותה.
והמלאכים שבאו לבקר את אברהם ושבאו לשחת את סדום להציל את לוט, כתיב בהן: ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו:


טרם ישכבו ואנשי העיר וגו' ויקראו אל לוט, ויאמרו לו: איה האנשים
מכאן אתה למד שבשעה שנתפרש מן אברהם וכתיב בו: ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן, זה סדום. ראה לוט שהיו אנשי סדום שטופין בזימה, בחר בסדום להיות עושה כמעשיהן.

מנין?
שכן הוא אומר להם לאנשי סדום: הנה נא לי שתי בנות וגו'.
בנוהג שבעולם אדם מוסר עצמו ליהרג על בנותיו, ועל אשתו והורג או נהרג, וזה מוסר בנותיו להתעולל בהם.
א"ל הקדוש ברוך הוא: חייך, לעצמך את משמרן, ולבסוף תינוקות של בית רבן משחקין וקורין, ותהרין שתי בנות לוט מאביהן.

אמר רבי נחמן:
מנין שכל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עבירה סוף מאכילין אותו מבשרו?
- מלוט.

ויאמרו: גש הלאה! עתה נרע לך מהם.
מה שאנו רוצין לעשות באותן אנשים, נרע לך, לשון מטונף.

ויפצרו באיש
מיד, וישלחו האנשים את ידם וגו' , ואת האנשים אשר פתח הבית וגו':