ויהי כי זקן יצחק
ילמדנו רבנו:
סומא מהו שיעבור לפני התיבה להוציא את הצבור?

כך שנו רבותינו:

סומא פורס על שמע ומתרגם, אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו קורא בתורה
ואינו נושא את כפיו.

רבי יהודה אומר:
כל מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע, מפני שנראה כמעיד עדות שקר, שהוא אומר: ברוך יוצר המאורות והוא לא ראה מאורות מימיו.
אתה מוצא, כל מי שנתייסם בעיניו, כאלו הוא מת.

כיצד?
אמר רשב"י:
אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הצדיקים בחייהן, אלא לאחר מיתתן, שנאמר: (תהלים טז) לקדושים אשר בארץ המה וגו'.

אימתי הן קדושים?
כשהן קבורים בארץ, שכל זמן שהן חיין אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו עליהן.

כל כך למה?
שאין הקדוש ברוך הוא מאמין בהן, שלא יטעה אותן היצר הרע, וכיון שמתים, הקדוש ברוך הוא מיחד שמו עליהן.
והרי מצינו שיחד הקדוש ברוך הוא שמו על יצחק הצדיק בחייו, שכן הוא אומר ליעקב: (בראשית כה) אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק.

רבי ברכיה ורבנן
רבנן אמרי:
רואה את אפרו כאלו הוא צבור על גבי המזבח.

ורבי ברכיה אמר:
הואיל ונתייסם בעיניו, כאלו הוא מת, לפי שהיה גנוז לתוך הבית ויצר הרע פסק הימנו, לכך כתיב: ויהי כי זקן יצחק:


ויהי כי זקן יצחק
זה שאמר הכתוב: (משלי יז) אבן חן השוחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל השוחד.

למה הדבר דומה?
לאבן בכל מקום שנופלת שוברת, מדבר ביצחק, שנאמר: ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו.
מהו כי ציד בפיו?
היה צד את יצחק הצדיק בפיו.

אתה מוצא, כל עבירות שהקדוש ברוך הוא שונא, כלן היו בעשו, (שם ו) שש הנה, שנאמר: ה' ושבע תועבת נפשו.
עיניים רמות
ל' שקר
ידים שופכות דם נקי
לב חורש מחשבות און
רגלים ממהרות לרוץ לרעה וגו'.

כשהיה בא עשו מן החוץ היה אומר לאביו: אבא המלח מהו שתהא חייבת במעשר?
והיה תמה יצחק ואומר: ראה בני זה, כמה דקדק במצוות.
והיה אומר לו אביו: בני, היכן היית היום הזה?
והוא אומר לו: בבית התלמוד, לא כך הוא הלכה מן כך וכך, לא כך איסורו, לא כך התירו, ומתוך דברים אלו הווה צדו בפיו, על כן אהבו.
ורוח הקודש צווחת: (שם כו) כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו.

ולמה כהו עיניו של יצחק?
מפני שנסתכל בדמות עשו הרשע.
ועוד, על שהיה מביא ציד ומאכלו.
וכתיב: (דברים יז) כי השוחד יעוור פקחים.

ותכהין עיניו
מה כתיב למעלה?
ותהיין מרת רוח ליצחק, ואח"כ ותכהין עיניו, מפני הכעס שהיה מכעיסו, לפי שהשכינה הייתה שרויה בביתו של יצחק, עמד עשו ונטל מבנות כנען והיו נשיו מעשנות ומקטרות לעבודה זרה שלהם, ונסתלקה הימנו שכינה מיצחק, והיה רואה יצחק ומיצר.
אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מכהה את עיניו, שלא יראה ויוסיף צער, לפיכך ותכהין עיניו.

וא"כ למה לא כהו עיני רבקה?
אמר רבי אבוה:
משל למה הדבר דומה?
למי שהיה טעון כלי עצים וכלי חרס, הקיש כלי עצים לכלי עצים לא נשבר, הקיש כלי עצים לכלי חרס נשבר כלי חרס.
אף רבקה, לפי שהקישה לה נשי עשו שנבראו מן העצם כמותה לא הזיקוה, אבל יצחק שהיה מן העפר הזיקוהו, שנאמר: וייצר ה' אלוהים את האדם עפר (בראשית ב), הזקין מהרה וכהו עיניו.

ותכהין עיניו
למה כהו עיניו?
לפי שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שיצחק יברך לעשו, אמר הקדוש ברוך הוא: יכהו עיניו ויבא יעקב ויטול את הברכות ולא יהא יודע יצחק למי הוא מברך.

ודוד צווח רבות, עשית אתה ה' אלהי נפלאותך, ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך (תהלים ס) כל נפלאותך ומחשבותיך אלינו בשבילנו.

ויקרא את עשו בנו הגדול
ולמה קורא לו בנו הגדול?
אלא למדנו שמחניפין לרשעים בשעתן.
לפי שראה שהעולם הזה בידו, קרא לו בנו הגדול.
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה לפי שהשעה ביד עשו אתם מחניפים לו, וכביכול אף מלכותי אינה מתבוססת.
אבל לעתיד לבא, אני פורע ממנו ומלכותי מתבוססת, שנאמר: (עובדיה א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, אותה שעה והייתה לה' המלוכה:


ויהי כי זקן יצחק
זה שאמר הכתוב: (תהלים מה) תחת אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ.

אמר רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:
עתיד כל אחד ואחד מישראל שיהיו לו בנים כיוצאי מצרים, שנאמר: תחת אבותיך יהיו בניך, מדבר ביצחק אבינו ובאברהם אבינו.

אברהם נתברך, שנאמר: (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל.
יצחק נתברך, דכתיב: (שם כו) ויברכהו ה'.

אברהם הוליד צדיק ורשע יצחק וישמעאל.
יצחק הוליד צדיק ורשע יעקב ועשו.

אברהם אשתו עקרה.
ויצחק אשתו עקרה.

ולמה נתעקרו האמהות?
אמר רבי לוי בשם רבי שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם ר' יוחנן:
שהיה הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפלתם.
אמר הקדוש ברוך הוא: עשירות הן, נאות הן, אם אני נותן להם בנים אינן מתפללות לפני.

אתה מוצא, כל מה שהגיע לאברהם הגיע ליצחק.
אברהם כתיב בו זקנה, שנאמר: (שם כד) ואברהם זקן.
וביצחק כתיב בו: ויהי כי זקן יצחק:


ויחרד יצחק חרדה
ילמדנו רבנו:
מי שטעם טעם שמן כיצד צריך לברך?

כך שנו רבותינו:

הטועם טעם שמן מברך בורא פרי העץ.

אמר רבי יוסי בר זביד, ומתניתא אמרה:

חוץ מן היין, שעל היין מברך בורא פרי הגפן.

ומה ראה היין שתהא ברכתו משונה מכל המשקין?
שהיה מתנסך על גבי המזבח.
ולא עוד, אלא שהוא גרם ליעקב ליטול את הברכות.

בשעה ששלח יצחק את עשו לצוד ציד שיאכילנו, נאמר לרבקה ברוח הקודש, שנאמר: ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו, ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר: הנה שמעתי וגו' לך נא אל הצאן וגו'.

רבי ברכיה בשם רבי חלבו אומר:
אמרה לו: טובים לך טובים לבניך, שהן מתכפרין עליהן ביום הכיפורים.
הכניס לאביו יין ובשר האכילהו והשקהו התחיל מברכו, שנאמר: ויתן לך האלוהים מטל השמים וגו' יעבדוך עמים וגו'.

ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו
התחיל אומר: יקום אבי ויאכל.
א"ל: מי אתה?
אמר: אני בנך בכורך עשו.
באותה שעה ויחרד יצחק חרדה:


ויחרד יצחק חרדה גדולה
מה כתיב למעלה מן העניין?

ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק
זה יצא וזה נכנס, היאך היה הדבר הזה?
אלא מי שנתון באורה, אינו רואה למי שנתון בחשיכה, אבל מי שהוא נתון בחשיכה רואה למי שנתון באורה. עשו בא מן השוק ולא ראה ליעקב שהיה לפנים מן הבית, אבל יעקב ראה אותו מבפנים ונטמן אחורי הדלת.

כיון שנכנס עשו יצא יעקב, שנאמר: ויהי אך יצוא יצא יעקב ועשו אחיו בא מצידו, כך שיער את השעות שלא יבוא עשו ויטול את הברכות, אלא כיון שיצא עשו לצוד, שלח הקדוש ברוך הוא עליו שטן ולא הניחו לצוד עד שיבוא יעקב ויטול את הברכות, ועל עשו נאמר: (תהלים קט) הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו.

כיצד?
היה עשו רץ וצד צבי וקושרו ומניחו, ורץ ותופס אחר וקושרו ומניחו, והשטן מתירן ומבריחן, והיה עשו בא ולא היה מוצא אחד מהן, וכך עשה ב' או ג' פעמים.
וכן הוא אומר: (משלי יב) לא יחרך רמיה צידו, והיה מגלגל בשעות, עד שבא יעקב ונטל את הברכות.

וכן הוא אומר: אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו, וכיון שנכנס הרשע התחיל קורא לאביו בזדון יקום אבי ויאכל מציד בנו, והכתוב אומר עליו: (שם יח) בבא רשע בוא גם בוז.

יקום אבי
היה גוזר עליו, אבל יעקב לא אמר כן, אלא נא בלשון בקשה, קום נא שבה ואכלה, שלושתן לשון בקשה, לשון שפלות וענוותנות, ואותו רשע אמר: יקום אבי ויאכל.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא ליעקב:
אתה אמרת קום נא.
הרי בן בנך משה יאמר לי: קומה ה' ויפוצו (במדבר י).

אתה אמרת שבה.
בן בנך יאמר: (שם ) שובה ה' רבבות וגו'.

אבל עשו שאמר: יקום אבי, בו בלשון אני מעורר עליו מדת הדין, שנאמר: (תהלים סח) יקום אלוהים יפוצו אויביו.

יקום אבי
באותה שעה הכיר את קולו והתחיל חרד.
א"ל: מי אתה?
לפי שבשעה שנכנס יעקב נכנסה עמו ריח גן עדן, ריח ניחוח ונתיישבה דעתו של אותו צדיק, שנאמר: ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' התחיל לברכו.
אבל כשנכנס עשו, נפתח לו גיהינום, לפיכך ויחרד יצחק חרדה גדולה, והיה תמיה יצחק בלבו ואומר: אני רואה גיהינום ועשו מסיק אותו, הוא הצד ציד.

למה שני פעמים?
אלא אמר יצחק לעשו: את הלכת לצוד ואתה נוצדת.
א"ל עשו: מה לך אתה תמיה?
א"ל: ואוכל מכל, מכל מה שברא הקדוש ברוך הוא מששת ימי בראשית היה באותן תבשילין, בטרם תבוא ואברכהו בקש ליטול את הברכות ולומר גם ארור יהיה.
א"ל הקדוש ברוך הוא: מה אתה עושה לעצמך, אתה מקלל?!
שאתה אמרת לו: אורריך ארור ומברכיך ברוך, חזר וקיים את הברכות ואומר גם ברוך יהיה:


ויחרד יצחק חרדה
זה שאמר הכתוב: (משלי כ) אזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם.
וכי לא עשה הקדוש ברוך הוא אלא עין ואזן בלבד, והלא כל האברים הוא גלפן באדם, אלא
מהו אזן שומעת וגו'?
את מוצא ג' דברים ברא הקדוש ברוך הוא ברשותו של אדם, ושלשה אינן ברשותו.
הללו שהן ברשותו:
הידיים,
והפה,
והרגלים.

כיצד?
הידיים רצה לעסוק בהם מלאכת שמים: סוכה, לולב, שופר וציצית, לכתוב תפילין ומזוזות עושה.
רצה לגנוב, לשפוך דם נקי, לקפח את העוברים והשבים, לעבור בהן עבירות הרבה עושה.

הפה בקש לעסוק בתורה, לספר לשון טוב, להלל, לשבח, להתפלל, לומר שירות אומר.
בקש לספר לשון הרע, לחרף, לגדף ולהשבע על שקר, אומר.

הרגלים בקש לילך לדבר מצווה, לבקר חולים, ולנחם אבלים, לקבור מתים, ולגמילות חסדים הולך.
בקש לילך לדבר עבירה, לנאוף, ולרצוח, ולגנוב, הולך.

הללו שאינן ברשותו:
העיניים,
והאוזניים,
והחוטם.

העיניים כיצד?
היה עובר בשוק, ראה עבירה, או דבר שהוא מאוס בעיניו, או אדם שאין לו בו חפץ לראות, או שלטון שלא היה רצונו לראותו.

מה יעשה?
רואה הוא שלא בטובתו.

האוזניים שומעות חרופין וגדופין, או דבר שאין לו בו חפץ.

מה יעשה?
שומע שלא בטובתו.

החוטם עבר בדרך והריח תבשילין טמאין, או ריח של קטורת עבודת עובדי עבודה זרה, לא היה רצונו להריח.

מה יעשה?
הריח בהם שלא בטובתו.

וכשהקדוש ברוך הוא חפץ, אף אלו שהן ברשותו אינן ברשותו.
מנין?
ממשה,
ובלעם,
ויונה,
וירמיה,
וירבעם.

משה מנין?
דאמר רבי שמואל בר נחמן:
שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה בסנה, שנאמר: (שמות ג) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוא משיבו: לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז.
תמול מתמול שלשום משלשום גם מאז הרי שבעה ימים, והוא אומר לו: שלח נא ביד תשלח. א"ל הקדוש ברוך הוא: מה אתה סבור שרגליך ברשותך?!
עמד והלך שלא בטובתו.

יונה א"ל הקדוש ברוך הוא: (יונה א) קום לך אל נינוה העיר הגדולה, כל אותו העניין ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' וירד יפו, לסוף הראהו בים כל אותן הצרות ובלעו הדג ויקרא אל ה' ממעי הדגה, ולבסוף נמרט שער ראשו וזקנו מן אותו חום שהיה לו במעי הדגה, ואחר כך הלך שלא בטובתו.

ירמיה א"ל הקדוש ברוך הוא: בטרם אצרך בבטן ידעתיך ואומר: אהה ה' אלוהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמיה א).
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך, ואת כל אשר אצווך תדבר, בעל כורחך תלך ובעל כורחך תדבר.

וכשהקדוש ברוך הוא חפץ אף הידיים אינן ברשותו של אדם.
אימתי?
כשבא עידו הנביא אצל ירבעם: (מלאכים א יג) והנה איש אלוהים בא מיהודה בדבר ה' אל בית אל, וירבעם עומד על המזבח להקטיר, ויקרא על המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח, כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו, וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך.

ולמה מזבח מזבח שני פעמים?
מזבח שבבית אל ומזבח שבדן שבהן היו אלו שני עגלים.

ועצמות אדם, עצמות ירבעם אין כתיב כאן, אלא אדם, מכאן שחלק כבוד למלכות.
מיד אמר ירבעם: שוטה הוא זה.
א"ל: זה האות הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר עליו, והמזבח נקרע ונשפך הדשן מן המזבח, כמופת אשר נתן. ויהי כשמע המלך את דבר איש האלוהים אשר קרא על המזבח בבית אל, וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשוהו, ותיבש ידו אשר שלח עליו ולא יכול להשיבה אליו, כשהיה עומד ומקטיר לעובדי עבודה זרה לא יבשה ידו, וכיון שפשט אותה כנגד הנביא יבשה.
מכאן אתה למד שחס הקדוש ברוך הוא על כבוד אותו צדיק יותר מכבודו.
א"ל: מה אתה סבור שידך ברשותך?!
מיד ויען המלך אל איש האלוהים חל נא את פני ה' אלהיך והתפלל בעדי ותשב ידי אלי, ויחל איש האלוהים את פני ה' ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה.

ואף הרגלים אינן ברשותו, פסוק מלא (משלי כ) מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו, ואדם הולך ואינו יודע להיכן הולך, אם לטוב אם לרע, אם למות אם לחיים.
וכן אמר אלישע לגדודי ארם: (מלכים ב ו) לא זה הדרך ולא זה העיר.

ואף הפה אינו ברשותו של אדם.
מנא לן?
מבלעם,
ומיצחק.

בלעם, שנאמר: (דברים כו) ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך וגו'.
יצחק, בשעה שנכנס עשו, התחיל מזדעזע ולומר: גם ארור יהיה.
א"ל הקדוש ברוך הוא: מה אתה מבקש, ואתה סבור שפיך ברשותך?!
חזר ואמר: גם ברוך יהיה, לכך נאמר: אזן שומעת ועין רואה:


ויחרד יצחק חרדה גדולה
זה שאמר הכתוב: (משלי כט) חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב.
חרדה שהחריד יעקב ליצחק, ראוי היה שיקללנו.

ומי גרם לו שברכו?
בוטח בה' ישוגב.

אמר רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא:
שתי חרדות חרד יצחק:
אחת ע"ג המזבח,
ואחת כשנכנס עשו ואין אתה יודע איזה מהן גדולה, אלא ממה שאת קורא כאן, גדולה עד מאד אתה יודע שזו גדולה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה ע"י יצר הרע, אין אתם הולכין בדרכי.
אבל לעתיד לבא, ונתתי לכם לב אחר ורוח חדשה אתם בקרבכם, והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל יא):


שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וגו' (תהלים קכא).
זה שאמר הכתוב:
(זכריה ד) מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור, זה משיח בן דוד.

ולמה נקרא שמו הר הגדול?
שהוא גדול מן האבות, שנאמר: (ישעיה נב) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד.
ירום מאברהם.
ונשא מיצחק.
וגבה מיעקב.

ירום מאברהם. שנאמר: (בראשית יד) הרמותי יד אל ה'.
ונשא ממשה, שאמר (במדבר יא) כי תאמר אלי שאהו בחיקך,
וגבה כמלאכי השרת, שנאמר: (יחזקאל א) וגבותם מלאות עיניים.
לכך נאמר: מי אתה הר הגדול, וממי הוא יוצא מזרובבל.

ולמה נקרא שמו זרובבל?
מפני שנולד בבבל.

ומי הוא מדוד?
שנאמר: (ד"ה א ג) ובן שלמה רחבעם אביה בנו וגו', עד ודליה וענני שבעה (ס"א ע"כ דברי הימים).

ומהו ענני?
זה משיח (זכריה ד) כי מי בז ליום קטנות שבעה אלה, שנאמר: (דניאל ז) הזה הווית בחזוי ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא.
וענני שבעה מהו?
שבעה מה שכתוב במלך המשיח: כי כי בז ליום קטנות שבעה אלה, לכך נאמר: מי אתה הר הגדול זה, שכתוב בו (ישעיה יא) ושפט בצדק דלים וגו'. (זכריה ד) והוציא את האבן הראשה וגו'.

מה כתיב אחריו?
באדין דקו כחדה וגו'.
וכתיב: ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא (דניאל ב), לכך נאמר: מי אתה הר הגדול.

והיכן הוא בא?
דרך ההרים, שנאמר: (ישעיה נב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו'.
באותה שעה יהיו ישראל מסתכלין ואומרים: אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ אמן כן יהי רצון: