ויזכור אלהים את רחל
ילמדנו רבנו:
הרואה אדם נאה כיצד הוא מברך?

כך שנו רבותינו:

הרואה בריות טובות ואילנות טובות אומר: ברוך שככה לו בעולמו.

אין לך נאה מן רחל ובשביל נויה בקש יעקב לישא אותה והיה משלח סבלונות ליתנם לרחל ולבן נותנן ללאה, והייתה רחל שותקת.

א"ר שמעון בן גמליאל:
כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב, אלא שתיקה.
רחל תפשה בשתיקה עמדה זרעה בשתיקה ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה.
בנימין בנה האבן שלו מן האפוד ישפה יודע במכירת יוסף ושותק, וזהו ישפה יש לו פה ושותק.
שאול בן בנה ואת דבר המלוכה לא הגיד לו (שמואל א).
אסתר אין אסתר מגדת מולדתה (אסתר ג).

לאה תפשה בהודיה עמדה זרעה בהודיה אחריה.
היא אמרה: הפעם אודה את ה'.
יהודה בנה אחריה יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מט).
דוד הודו לה' כי טוב (תהלים קיח).
דניאל מצלי ומודה (דניאל ו).

א"ר יהודה:
גדולה שתיקה, שבזכות שתיקתה של רחל זכתה והעמידה שני שבטים בישראל, אפרים ומנשה יתר על השבטים.

ולמה שתקה?
אמר רשב"י:
אמרה אם משלחת אני ומודעת ליעקב שאבא נותן לאחותי מה שהוא משלח לי, אינו נוטל אותי, ואבא אין משיאני לו, ואני מתרחקת מן הגוף הצדיק הזה.
אמר לה הקב"ה: את שתקת, חייך, בזכות אותה שתיקה זוכרך אני, שנאמר: ויזכור אלוהים את רחל:


ויזכור אלהים
זה שאמר הכתוב:
עושה משפט לעשוקים (תהלים קמו) אלו ישראל.

א"ר פנחס הכהן בר חמא:
מלמד שהיו במצרים משבעים אומות ולא היו משתעבדין, אלא בישראל.

ומי עשה דינן?
עושה משפט לעשוקים.

דבר אחר:
עושה משפט לעשוקים, זה יוסף הצדיק, שעשקתו אדונתו ואמרה: בא אלי העבד העברי (בראשית לט).
אמרה לו: אם אין את שומע לי אני פוסקת בלאדין (=פרנסה) שלך.
אמר לה: נותן לחם לרעבים יאכילני.
אמרה לו: אני מכניסך בכבלים.
אמר לה: ה' מתיר אסורים.
אמרה לו: עיניך היפות אני מעוורתן.
אמר לה: ה' פוקח עיורים.
אמרה לו: אני מגלה אותך.
אמר לה: ה' שומר את גרים.

דבר אחר:
עושה משפט לעשוקים, זו רחל, שהייתה עשוקה, שהושיבה אביה באפריון, והכניס את לאה וכיבה את הפנסין והוציא בידו את רחל, יש עושק גדול מזה?!

ומי עשה דינה?
נותן לחם לרעבים, שהייתה רעבה מבנים.
ה' מתיר אסורים, שנאמר: ויזכור אלהים את רחל וגו'.

ויזכור אלהים את רחל
למה נתעקרו האמהות?

רבי הונא בשם רבי חייא בר אבא אמר:
כדי שיצאו השנים בלא שעבוד:


ויזכור אלהים את רחל
ילמדנו רבנו:
אם הייתה אשתו מעוברת מהו שיתפלל יה"ר שתלד אשתי זכר?

כך שנו רבותינו:

הייתה אשתו מעוברת ואמר: יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זו תפילת שווא.

רב הונא בשם רבי יוסי אומר:
אף על פי ששנינו, הייתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שווא אינו כן, אלא אפילו עד שעה שתשב על המשבר יתפלל שתלד זכר, לפי שאין קשה לפני הקדוש ברוך הוא לעשות את הנקבות זכרים, ואת הזכרים נקבות, וכן מפורש על ידי ירמיה: (ירמיה יב) וארד בית היוצר והנהו עושה מלאכה על האבנים ונשחת הכלי אשר הוא עושה וגו, ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות.
מה הקב"ה אומר לירמיה?
הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם ה'.

וכן אתה מוצא בלאה אחר שילדה ששה בנים, והייתה רואה בנבואה שי"ב שבטים עתידין לעמוד מיעקב וכבר ילדה ששה ונתעברה מן השביעי, ומן שתי שפחות שנים שנים הרי עשרה, עמדה לאה והייתה מתרעמת לפני הקדוש ברוך הוא, ואמרה: רבש"ע, י"ב שבטים עתידין לעמוד מיעקב, הרי כבר בידי ששה ומעוברת משביעי, וביד השפחות שנים שנים הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת מן השפחות?!
מיד שמע הקב"ה תפילתה ונהפך העובר שבמעיה לנקבה, שנאמר: ואחר ילדה בת ותקרא שמה דינה, ואחרת אין כתיב כאן, אלא ואחר.
ולמה קראה לאה דינה?
לפי שעמדה לאה הצדקת בדין לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לה הקב"ה: את רחמנית ואף אני מרחם עליה, מיד ויזכור אלהים את רחל:


ויזכור אלהים את רחל
זה שאמר הכתוב: עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו כל שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם גואלם חזק ה' צבאות שמו ריב יריב את ריבם (ירמיה נ).
הקדוש ברוך הוא עושה משפט לעשוקים.

א"ר פנחס הכהן בר חמא:
היו במצרים משבעים ל' ולא היו משעבדין, אלא בישראל, שנאמר: וימררו את חייהם בעבודה קשה.

מהו ובכל עבודה בשדה?
אלא לאחר שהיו עושין מלאכתן בטיט ובלבנים ובאין לנוח לערב לבתיהן, בא המצרי ואומר לו: צא לקט לי ירק מן הגנה, בקע לי את העץ הזה, מלא לי חבית זו מן המים, הוי ובכל עבודה בשדה.

מהו את כל עבודתם וגו'?
שהיו נותנין עבודת האיש על האשה ועבודת האשה על האיש.
אומר לאיש: קום לוש ואפה.
אומר לאשה: מלאי חבית זו, בקעי העץ הזה, לכי לגנה הביאי ירקות.

ומי עשה דינם?
עושה משפט לעשוקים, נותן לחם לרעבים שהיו רעבים לגאולה.
ה' מתיר אסורים, שהתיר אסוריהן וגואלן, שנאמר: מוצא אסירים בכושרות (תהלים סח), הוי אומר: עושה משפט לעשוקים, אלו ישראל.

ויזכור אלהים
מה כתיב למעלה מן העניין?
ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה'.

למה לא אמרה בראובן ושמעון ולוי ובכולם הודיה, אלא ביהודה?
משל לכהן שיצא לגורן ליטול תרומה ומעשר, ובא בעל הגורן נתן לו תרומה ולא החזיק לו טובה, נתן לו מעשר ולא החזיק לו טובה, לאחר שנתן לו כל מה שהיה ראוי לכהן ליטול, עמד בעל הגורן והוסיף לו מידה אחת של חולין, החזיק לו טובה ונתפלל עליו.

אמרו לו: למה כשנתן לך בעל הגורן התרומה והמעשר לא החזקת לו טובה, ועכשיו על מעט מידה אחת של חולין החזקת לו טובה?
אמר להן: הראשונות, התרומה והמעשר שלי הן ושלי לקחתי, אבל אותה המידה שהוסיף לי משלו, לפיכך אני מחזיק לו טובה.
וכך אמרה לאה: שנים עשר שבטים עתידין לעמוד מיעקב, והרי אנו ארבע נשים אנו ראויות לילד שלוש לכל אחת ואחת, שלוש שילדתי כבר חלקי הן, עכשיו כשהוסיף לי בן רביעי על חלקי בודאי הפעם אודה את ה', לפיכך קנאה רחל באחותה.
אמר הקב"ה: עד מתי תהא הצדקת הזו מצטערת, בדין היא שתפקד לא תהא כאחת מן השפחות, מיד ויזכור אלהים את רחל: