תנחומא, בראשית, פרק לא

סימן י

ויאמר אלהים אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך
ילמדנו רבנו:

נר שיש עליו צורת עבודת כו"ם מהו שידליק ישראל ממנו את הנר?

כך שנו רבותינו:

נר שיש עליו צורת עבודת כו"ם אסור לישראל להדליק בו, לפי שנאמר (דברים ז) ולא תביא תועבה וגו' שאין השכינה שורה בבית שיש בו צורת עבודת כו"ם שנאמר: (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'.
תדע לך, שכל זמן שהיה אברהם דבוק ללוט לא היה הקדוש ברוך הוא נגלה עליו, כיון שפירש ממנו נגלה עליו.

מנין?

א"ר אלעזר בן פדת משום רבי יוסי בן זמרה:
שנאמר: (בראשית יג) וה' אמר אל אברם.

אימתי?

אחרי הפרד לוט מעמו.

וכן יעקב, כל זמן שהיה בבית לבן לא היה הדבור נגלה עליו, אע"פ שהבטיח ואמר לו: הנה אנכי עמך, אמר הקב"ה: איני יכול לטמא את כבודי בבית לבן הרשע, אלא מה אני עושה? משעה שהוא פורש ממנו אני מקיים את דברי ואהיה עמו, והיה יעקב מהרהר בלבו ואומר: לא כך אמר לי כי לא אעזבך?!
א"ל הקדוש ברוך הוא: מבקש את שאהיה עמך, צא מבית לבן ושוב אל ארץ אבותיך:

סימן יא

שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך וגו'
מה כתיב למעלה מן העניין?
שא נא עיניך וראה כל העתודים.

מה כתיב שם?

וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה וגו' ויאמר להן רואה אני את פני אביכן וגו'.
ללמדך, שלא היה מתעצל, אלא מתייגע בכל כוחו, ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים.

מהו עשרת מונים?

עשרה פעמים אינו אומר, אלא עשרת מונים.

אמר ר' אבא:
עשרת מונים ק' פעמים פעם מן עשר עשר.

רבי חייא אמר:
ק' פעמים מן ק' ק' כך היה מתהפך עליו, אם כה יאמר עקודים יהיה שכרך וילדו וגו', ואם כה יאמר נקודים, כיון שהיה רואה כך, היה מתהפך עליו מן העקודים לנקודים ומן הנקודים לעקודים.
אמר לבן: וכי אלהא או לא, כלומר היה אומר לבן: וכי אלוה עושה או לא!

מה היה לבן עושה?

משהיו הצאן מעוברות היה אומר כך, וכשם שהיה אומר כך היו יולדות, שהיה הקב"ה מחליף את העקודים לנקודים ואת הנקודים לעקודים, שנאמר והחליף את משכורתי עשרת מונים. ובדעת הזו היה מתהפך עליו שלא יהיה בידו כלום, והיה הקדוש ברוך הוא רואה באיזו דעת האחרונה עומדין, והיה אומר למלאך צור אותם כדעת האחרונה, שכך אמר הכתוב: ולא נתנו אלהים להרע עמדי.

כשאמר להן כך, מה אמרו לו?
ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד וגו' הלא נכריות נחשבנו וגו', ויגנב יעקב את לב לבן שלא ירגיש בו לבן, ויקם יעקב וישא את בניו וגו' וינהג את כל מקנהו וגו' ויגד ללבן ביום השלישי ויקח את אחיו עמו, מיד נגלה הקב"ה על לבן וצרם באזנו:

סימן יב

ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה
זה אחד משני מקומות שטמא הטהור כבודו בשביל הצדיקים, כאן, ובמקום אחר, ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (בראשית כ) בשביל שרה.
התחיל לבן אומר ליעקב: ועתה הלך הלכת וגו' למה גנבת את אלוהי?
השיבו: עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה.
באותה שעה נגזר על רחל מיתה, ומשש לבן את כל האהל ולא מצא, ורחל לקחה את התרפים.

למה גנבה אותם?
כדי שלא יהו אומרים ללבן שיעקב בורח עם נשיו ובניו וצאנו.

וכי התרפים מדברים הם?
כן, דכתיב: (זכריה י) כי התרפים דברו און.
ואתה אומר עיניים להם ולא יראו כל אותו עניין?!
אלא תרפים.

למה נקרא תרפים?

לפי שהן מעשה תורדף מעשה טומאה.

וכיצד היו עושין?

מביאין אדם בכור ושוחטים אותו ומולחים אותו במלח ובשמים, וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה ומניחין הציץ במכשפות תחת לשונו, ומניחין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחווים לו, ומדבר עמם בלחש, זה שאמר הכתוב: כי התרפים דברו און, לפיכך גנבה אותן רחל.

ועוד,
כדי לעקור עבודת כו"ם מבית אביה נתכוונה, לפיכך לא ידע יעקב כי רחל גנבתם, וכתיב: ותגנוב רחל:

סימן יג

הישמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע
מכאן אנו למדין, שזכות מלאכה עומדת במקום שאין יכול זכות אבות לעמוד, שנאמר: לולי אלהי אבי אלהי אברהם וגו'. א"כ לא עמדה לו זכות אבותיו, אלא לשמירת ממונו את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש, שהזהירו מהרע לו בזכות יגיע כפיו.

למד, שלא יאמר אדם: אוכל ואשתה ואראה בטוב ולא אטריח עצמי ומן השמים ירחמו, לכך נאמר: ומעשה ידיו ברכת (איוב א), צריך לאדם לעמול ולעשות בשתי ידיו והקדוש ברוך הוא שולח את ברכתו.

ויחר ליעקב וירב בלבן ויאמר מה פשעי ומה חטאתי
אמרו קפדנותם של אבות ולא פיוסין של בנים.
כתיב: ויחר ליעקב וירב בלבן.
ראה מה אמר ליה: בחרות אפו לא אמר לו, אלא מה פשעי ומה חטאתי.
ואילו דוד בפיוסו שלא אבה לשלוח יד בשאול, כתיב: (שמואל א כ"ו) כי אם ה' יגפנו, או יומו יבא ומת, או במלחמה ירד ונספה.

עד הגל הזה
זה שאמר הכתוב: ותלחץ רגל בלעם אל הקיר (במדבר כב).
הגל הוא הקיר, לפי שעבר בלעם את השבועה שנשבע ליעקב, שנאמר אם לא תעבור את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה.
ובלעם זה לבן, שנאמר: ארמי אובד אבי (דברים כו), ועל שבקש לכלות ישראל נקרא ארמי, שנאמר: ולכה זועמה ישראל, לכך נפרע הקיר ממנו, לפי שהוא העד על השבועה כדכתיב: יד העדים תהיה בו בראשונה (דברים יד).

וישבע בפחד אביו יצחק
ח"ו, לא נשבע אותו צדיק בשמו של מלך, אלא בחיי אביו כאדם הרוצה לאמת דבריו ואומר: חי אבא אם אעשה זאת, ואף אותה שבועה לא נשבע לולי הפחד, כדכתיב: בן יכבד אב (מלאכי א):


הפרק הבא    הפרק הקודם