עם לבן גרתי
אמר: אף על פי שישבתי עם לבן שהוא אב הרמאים זה עשרים שנה, יש לי שור וחמור ועושר גדול, לכך הודיעו כדי שיהרהר בלבו.
ויאמר, יעקב לא עבר כי אם במקלו ועשה עמו עשרים שנה, ולבן אב הרמאין הוא, וזה נתעשר אצלו ושב בשלום, ואני אוכל לו.

ויהי לי שור
אין לי לירא ממך, שהרי נולד יוסף שנקרא שור, שנאמר: (דברים לג) בכור שורו הדר לו.

וחמור
זה משיח בן דוד, שנאמר: (זכריה ט) עני ורוכב על חמור.

צאן
אלו זכותן של שבטים, שנקראו בניהם צאן, שנאמר: (יחזקאל לו) ואתנה צאני צאן וגו', גם יהודה שטנו של עשו, שנאמר: (ישעיה י) ואריה כבקר יאכל תבן, פירש אריה שהוא יהודה, שנאמר: (בראשית מט) גור אריה יהודה.
כבקר, זה יוסף, יאכל תבן, כלומר זה יוסף שידין עשו שהוא תבן, שנאמר: (עובדיה א) ובית עשו לקש.

ומנין שאף כלם ידינוהו?
שנאמר: (יחזקאל יט) מה אמך לביאה, מכאן שכולם ידינוהו.

ועבד
זה משה, שנאמר (דברים לד) משה עבד ה'.

ושפחה
זו רות, שעתיד דוד לצאת ממנה וכתוב עליו: אני עבדך בן אמתך (תהלים קיט), בן אותה שהניחה להיות גברת ומלכה, לבוא ולחסות תחת כנפי השכינה:


וישלח יעקב מלאכים
זה שאמר הכתוב: וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד וגו' (יואל ב').
הכתוב מדבר במתן תורה, כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל ירדו עמו רכב רבותים שנאמר: (תהלים ס"ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן.

רבי אבדימי אמר:
כ"ב אלף מרכבות מלאכים ירדו עמו לסיני.

ומה נתן תחלה?
קולו, שנאמר: ויהי קולות וברקים וגו', (שמות יט).
משנתן את הקולות נתן את התורה הוי, וה' נתן קולו לפני חילו.

דבר אחר:
וה' נתן קולו, אלו הרעמים, שקולן הולך לפני חילו של הקדוש ברוך הוא, שכיון שהרעם יוצא הוא מרעים והבריות יודעים שהגשמים יורדין, וכשהרעם יוצא הברק בא אחריו.

דבר אחר:
ה' נתן קולו, זה ראש השנה שבו תקיעת שופר.
לפני חילו, אלו ישראל, שהן מזדעזעין וחרדין מקול השופר וחוזרין בתשובה, כדי לזכות בדין ביוה"כ, כי גדול יום ה' ונורא מאד.
ומי יכילנו, זה יום הכיפורים שבו ספרי חיים וספרי מתים נחתמים.

ומנין אתה אומר שבהללו עשרת ימים שבין ר"ה לי"כ שבהן הכתוב מדבר?
שכן ישעיה מזהיר את ישראל ואומר להן: (ישעיה א') רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וגו', למדו היטב דרשו משפט וגו' הרי תשובה, ואח"כ לכו נא ונוכחה זה יום העשור, שהוא יום תוכחה שבו הקב"ה מלבין עונותיהם של ישראל, שנאמר: (שם א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, כי רב מאד מחנהו, אלו המלאכים שמלמדין זכות וחובה, כי עצום עושה דברו.

מי עצום מהם?
עושה דברו.

אמר רבי הונא בשם רבי חייא:
אלו ישראל שהקדימו עשיה לשמיעה ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד),
בא ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת.
תדע לך שבשעה שאמר ישעיה: כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, (ישעיה ו).
א"ל הקדוש ברוך הוא: ישעיה בעצמך אתה רשאי לומר איש טמא שפתים, אבל לישראל אתה אומר: בתוך עם טמא שפתים, שהם הקדימו עשיה לשמיעה, ומייחדין את שמי פעמים בכל יום, ואת קורא אותן עם טמא שפתים?!

מה כתיב שם?
ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה

מהו רצפה?
רוץ פה, של מי שאומר לשון הרע על בני.

במלקחיים מהו?
מלמד שהיו שתי מלקחות הלך המלאך ליטול את הגחלת ונכוה, נטל מלקחת אחת ליטול את הגחלת ונכוה, חזר והביא מלקחת שניה ונתן מלקחת אחת לתוך מלקחת אחת, ונטל את הגחלת ונתנה על פי ישעיה, שנאמר: ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר (שם ), על שאמר בתוך עם טמא שפתים.
נטל במלקחיים גחלת שלא יכול השרף ליטול בידו, אלא בשתי מלקחות, נתן על פי ישעיה ולא נכוה, הוי אומר: כי רב מאד מחנהו.

ומי עצום מהן?
עושי דברו, אלו הצדיקים.

וכן אתה מוצא במשה כשירדה אש במתאוננים, שנאמר: (במדבר יא) ותבער בם אש ה' ותאכל.

אמר ר' יצחק:
היה עומד משה רבנו ומשקיע ציפי צמר באותה האש והיא משתקעת בארץ, שנאמר: ותשקע האש.
ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת.

וכן יעקב נטל לשר הגדול ורפשו, שנאמר: ויאבק איש עמו, וכשהוצרך נטל מחנות של מלאכים ושלחן בשליחותו אצל עשו, שנאמר: וישלח יעקב מלאכים לפניו:


ויצו אותם לאמר
רבי יהודה בר סימון פתח:
מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע (משלי כה).
כמעין נרפש וכמקור משחת, כן צדיק כשמט לפני רשע.

כה תאמרון לאדוני לעשו
יעקב קורא לעשו אדוני.
למדה תורה דרך ארץ לחלוק כבוד למלכות.

אמר ר' ישמעאל:
ראה מה כתיב: וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה (שמות ו), למדם לחלוק כבוד למלכות.

וכן רבנו הקדוש היה כותב לאנטונינוס, יהודה עבדך שואל בשלומך, לחלוק כבוד למלכות.
וכך עשה יעקב, שנאמר: כה תאמרון לאדוני לעשו, ויעקב היה ישן והקב"ה והמלאכים משמרין אותו, שנאמר והנה מלאכי אלהים עולים וגו', (בראשית כח).
וכתיב: והנה ה' נצב, והוא היה משלח, כה תאמרון לאדוני לעשו, הוי אומר: מעין נרפש וגו'.

ומהיכן היו המלאכים?
ראה מה כתיב למעלה: ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה.

מהו מחנים?
שתי מחנות, שבשעה שהלך יעקב לארם נהריים היו מלאכי א"י משמרין אותו ומלוין אותו, כיון שהגיעו לחו"ל נסתלקו וירדו אחרים ונתלוו לו.
כיון שחזר מן לבן היו אותן מלאכים שנמסרו לו מלוין אותו עד ארץ ישראל, כשהרגישו מלאכי ארץ ישראל שיעקב בא, יצאו לקראתו להתלוות לו, שנאמר: ויפגעו בו מלאכי אלהים,. התחילו שתי מחנות עומדין אצל יעקב שנאמר: מחנים.

מה עשה?
שלח מהן בשליחותו, מיד הלכו וקדמו לעשו ועשו עצמן כשני ראשי גייסות.
פגעה בו כת ראשונה, שהיו בה ד' כתות נפלו עליו הכוהו ושברוהו.
אמר להם: הניחוני שאני בן בנו של אברהם, הוסיפו להכותו.
אמר להם: הניחוני שאני בנו של יצחק שנעקד על גבי המזבח, הוסיפו להכותו.
אמר להם: הניחוני שאני אחיו של יעקב שבא מפדן ארם, התחיל מבקש מהם ולומר להם: יעקב אחי בא לכלל עשרים שנה ואני מבקש לראותו, כיון שהזכיר להם יעקב הניחוהו.
אמרו לו: אתה הוא אחיו של יעקב אוהבנו, הרי אנו מניחין אותך לכבודו ולאהבתו, שאל לנו בשלומו, כשפירש מהם כת ראשונה פגעה בו הכת השנייה ועשו בו כמו שעשתה הכת הראשונה וכן השלישית וכן הרביעית.

ומנין?
שכן עשו אומר ליעקב: מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי?!
כשהלכו המלאכים, מה עשה יעקב?
אמר להם, שיאמרו לעשו: ויהי לי שור וחמור, וכי לא היה לו אלא שור וחמור בלבד?!
מן דורון שלו אתה יודע מה היה אצלו, עזים מאתים ותישים עשרים וגו', אלא שהצדיקים ממעטין את עצמן והרשעים מרוממים את עצמן, שכן עשו אומר: יש לי רב, עליהן נאמר: יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב (משלי יג):


וישובו המלאכים אל יעקב לאמר
מיד,
ויירא יעקב מאד ויצר.

למה שני פעמים?
ויירא, שלא יהרוג
ויצר, שלא ייהרג.
שהיה יעקב גיבור תדע שלשר הגדול רפש שנאמר: (הושע יב) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו, באותה שעה התחיל מבקש רחמים, שנאמר: הצילני נא מיד אחי.

ראה גבורתו של יעקב, מה כתיב בו: ויקח יעקב אבן וירימה מצבה.

וכמה שעורה?
אמר ר' יוחנן:
שעורה כשינה של טבריה.

התחיל לבן אומר ליעקב: ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך וגו' יש לאל ידי.
אמר לו יעקב: אילולי שאמר לך הישמר יש לאל ידך שתהרגני, בא אתה וכל אוכלוסיך אם יש בהן כוח יתגוששו עם אבן הזו, וירימה, והוא הרימה מצבה, כאדם שמעביר פקק צלוחית מן הצלוחית.
ואף בני יעקב גיבורים כמותו היו, שכן הוא אומר להם: ויאמר יעקב לאחיו: לקטו.

וכי אחיו היו?
חד הוה ליה ולוי קבריה, אלא בניו היו והיו גיבורין כמותו, כיון שפגע בעשו, מה כתיב בו: וירץ עשו לקראתו ויחבקהו.
בקש עשו לנשכו ונעשה צווארו של שיש, לכך נקוד וישקהו, שלא הייתה נשיקה של אמת.

ויבכו
למה בכו?

משל למה הדבר דומה?
לזאב שבא לחטוף את האיל התחיל האיל לנגחו, נכנסו שיני הזאב בקרני האיל, זה בוכה וזה בוכה. הזאב בוכה שלא יכול לעשות לו כלום, והאיל בוכה שלא יחזור ויהרגנו.
אף כך עשו ויעקב, עשו בוכה על שנעשה צוואר יעקב כשיש, ויעקב בוכה שמא יחזור עשו וינשכנו.
על יעקב הכתוב אומר: צווארך כמגדל השן (שיר ו).
ועל עשו נאמר: שני רשעים שברת (תהלים ג).
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה הפלתי שונאיכם, ולעתיד, ואתן אדם תחתיך (ישעיה מג):