ותצא דינה בת לאה
ילמדנו רבנו:
מהו שתצא אשה בעיר של זהב בשבת?

כך שנו רבותינו:

לא תצא אשה בעיר של זהב ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא במחט שאינה נקובה, ואם יצאה בהן לרשות הרבים חייבת חטאת (בשבת קא מיירי שאינה חייבת) אבל לתוך חצרה פטורה.

רבנן אמרי:

אף בחול אסור לצאת בהן לרשות הרבים, מפני שהעם מסתכלין בה ופגם הוא לאשה, שלא נתנו תכשיטין לאשה, אלא שתהא מתקשטת בהן לתוך ביתה, שאין נותנין פרצה לפני הכשר ביותר לפני הגנב.

אמר רבי שמואל בר נחמני:
ראה מה כתיב באיוב: (ל"א) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה.
ראה צדקתו של איוב, ומה בתולה שאדם רשאי להסתכל בה שמא ישאנה לעצמו, או ישאנה לבנו, או לאחיו, לא נסתכל בה, באשת איש על אחת כמה וכמה, לכך צריכה אשה להיות יושבת בתוך הבית ולא תצא לרחוב שלא תיכשל עצמה ולא תביא מכשול לבני אדם ונמצאו מסתכלין באשת איש.

א"ר יהודה בר שלום:
תדע לך שכך כתיב (בראשית א') ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה, וכבשה כתיב האיש כובש האשה, ואין האשה כובשת האיש.
האיש כובש את הארץ, ואין האשה כובשת את הארץ.
שלא תצא ותגרום תקלה לעצמה, שהרי דינה בת יעקב בשביל שהייתה רגילה פדרנית גרמה תקלה לעצמה.

מנין?
ממה שקראו בעניין ותצא דינה:


ותצא דינה בת לאה
זה שאמר הכתוב: כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מ"ה).

אמר ר' יוסי:
כשהאשה מצנעת את עצמה בתוך הבית ראויה להינשא לכהן גדול ותעמיד כוהנים גדולים, שנאמר: כל כבודה וגו'.
אם תכבד עצמה בתוך הבית, ממשבצות זהב לבושה, תינשא למי שכתוב בהן: ושבצת הכתונת שש.

א"ר פנחס הכהן בר חמא:
בזמן שהיא צנועה בתוך הבית, כשם שהמזבח מכפר, כך היא מכפרת על ביתה, שנאמר: (תהלים קכ"ח) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, ואין ירכתי, אלא מזבח, שנאמר: ושחט אותו על ירך המזבח (ויקרא א').

דבר אחר:
אשתך כגפן פוריה

אימתי היא כגפן פוריה?
בזמן שהיא בירכתי ביתך, ואם עשתה כן, בניך כשתילי זתים, תעמיד בנים נמשחין בשמן המשחה סביב:


ותצא דינה בת לאה
ולא בת יעקב היא?!
תלאה הכתוב באמה, מה לאה יוצאנית אף זו יוצאנית.

ומנין?
דכתיב: ותצא לאה לקראתו (בראשית ל').
אמר יחזקאל: הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה בת אמך את וגו' (יחזקאל ט"ז) לראות ליראות, בקשת לראות ונראה, שנאמר: וירא אותה שכם בן חמור, ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר: קח לי את הילדה.
הלך לו אצל יעקב, א"ל: הרבו עלי מאד מהר ומתן, אני יודע שאברהם זקינה נשיא היה, ואני נשיא הארץ.
א"ל: לא נשיא נקרא, אלא שור, שנאמר: (בראשית י"ח) ואל הבקר רץ אברהם.

ורב תבואות בכוח שור, ואתה חמור, וא"א לחרוש בשור ובחמור, דכתיב: (דברים כב) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, והנביא צווח לרעתך את מבקשה, שנאמר: (מלכים ב יד) החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר, תנה את בתך לבני לאשה, ותעבור חית השדה ותרמוס את החוח. החוח זה חמור.

שלח אל הארז אשר בלבנון, זה יעקב, שנמשל כארז, שנאמר: כארז בלבנון ישגה (תהלים צב). תנה את בתך לבני לאשה, שא"ל שכם: בני חשקה נפשו בבתכם וגו'.

ותעבור חית השדה, אלו בני יעקב שנמשלו כחיות. (בראשית מט): גור אריה יהודה ,דן גור אריה, כלביא שכן, נפתלי אילה וכן כולם.

ותרמוס את החוח, שנאמר: ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר.
כיון ששמעו בני יעקב ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד וגו' ויאמרו לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחותנו וגו' לכו ומולו עצמכם, הלכו ומלו עצמם, שנאמר: וישמעו אל חמור ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים.
הנביא צווח וכחכי איש גדודים חבר כוהנים דרך ירצחו שכמה כי זימה עשו (הושע י).
וכחכי איש גדודים, זה יעקב שנקרא איש תם, שהיה מחכה בניו הבאין מן הגדוד.
חבר כוהנים, זה בניו שנקראו ממלכת כוהנים.
דרך ירצחו שכמה.

למה?
כי זימה עשו כשבאו, התחיל יעקב לומר לשמעון ולוי עכרתם אותי וגו'.
א"ל הקב"ה: אל תירא כי אין בריה מזיקך, שנאמר: ויהי חתת אלהים: