וישב
כל מקום שהוא צער אומר וישב, לשון צער הוא:
וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן וגו' ויקרבו ימי ישראל למות (בראשית מז).
וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק וגו' ויפול מן העם ביום ההוא (שמות לב).
וישבו לאכול לחם והנה ארחת ישמעאלים (בראשית לז).
וישב יהודה וישראל לבטח (מלכים א ה), ויקם ה' שטן לשלמה (מלכים א יא).
וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות (במדבר כה).

וכן אתה פותר את כולם ברעה הזו, ואף כאן וישב יעקב ויבא יוסף את דבתם רעה,

מה כתיב למעלה מן העניין?
אלה אלופי בני עשו אלוף מגדיאל אלוף עירם.
כיון שראה יעקב אלופי בני עשו נתיירא, אמר: מי יוכל לעמוד כנגד אלופים אלו.

משל למה הדבר דומה?
לגמלים הרבה שהיו טעונין פשתן, היה עומד הנפח ותמה ואמר:

היכן יכנס כל הפשתן הזה?
פקח אחד היה שם, א"ל: מה לך לתמוה ניצוץ אחד יצא ממפוח שלך ויכלה אותו.
אף כך, כשראה יעקב אבינו עשו ואלופיו נתיירא, אמר:

מי יוכל לעמוד לי כנגד אלו?
א"ל הקדוש ברוך הוא: גץ שלך יכלה אותם וזה יוסף, דכתיב: (עובדיה א) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם וגו', לכך כתיב: וישב יעקב וגו' אלה תולדות יעקב יוסף.

דבר אחר:
למה נתעסק הכתוב לכתוב ייחוסיהם וכי לא היה לו להקב"ה מה שיכתוב, אלא אלוף תמנע אלוף לוטן?!
אלא ללמדך, שמתחילת ברייתו של עולם היה הקדוש ברוך הוא מתעסק ומתייחס ביחוסיהון של העכו"ם שלא יהיה להן פתחון פה להודיע לבריות עקריהן ונווליהם.

כיצד?
כשבא ליחס את בני חם ובני חם כוש ומצרים וכוש ילד את נמרוד עמד להכעיס, שנאמר: (בראשית ט) הוא החל להיות גיבור.
וכן הוא אומר: ומצרים ילד את לודים וגו' אשר יצאו משם וגו' אינו אומר אשר הולידו, אלא אשר יצאו להודיע שהן כולן בני זימה.
וכן נתעסק בייחוס בני עשו ואלה תולדות עשו להודיע ניוולן, שאת מוצא שהן בני זימה שכן הוא אומר: בני אליפז תימן.
ואומר: צפו וגעתם קנז ותמנע ועמלק (ד"ה א א), ותמנע הייתה פילגש לאליפז (בראשית לו), מלמד, שנשא את בתו.

כיצד?
היה בא אל אשתו של שעיר ועברה וילדה ממנו תמנע ונשאה כנושא בתו של שעיר, והייתה בתו.
וכן הוא אומר: אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן וגו', ואחות לוטן תמנע, מן האם ולא מן האב שהייתה מן אליפז ותמנע הייתה פילגש לאליפז בן עשו.

וכן את מוצא שוב שאין קלקלה, אלא בני שעיר, דכתיב: אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה (שם ), ולהלן עושה ענה בן צבעון הוא ענה אשר מצא וגו' (שם ).
מלמד, שבא צבעון על אמו וילדה ממנו את ענה, נמצא שהיה אחיו ובנו, שוב בא אל כלתו אשת ענה ויצתה אהליבמה מבין שניהם, שנאמר: (שם ) ואלה היו בני אהליבמה בת ענה בת צבעון אשת עשו, ונשאה עשו לאשה.
ולפי שהיו כלם בני זימה פירשם הכתוב להודיע ניוולם, אבל ישראל קרבן הקב"ה וקראן חבל ונחלה וחלק שנאמר: (דברים לג) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.
וכתיב: (שמות יט) והייתם לי סגולה מכל העמים.
וכתיב: (ירמיה ב) ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת.

ולמה נתעסק הקדוש ברוך הוא מתחילה בייחוסיהן של אומות העולם?
משל למלך שהיה לו מרגלית מושלכת בתוך העפר ובתוך הצרורות הוצרך המלך לפשפש בעפר ובצרורות להוציא את המרגלית מתוכן, כשהגיע המלך למרגלית הניח את העפר ואת הצרורות ונתעסק במרגלית.
כך נתעסק הקב"ה בדורות לשעבר וכללן ומניחן אדם שת אנוש קינן מהללאל ירד וגו' (ד"ה א א) וכן בעשרה דורות השניים שם ארפכשד שלח וגו'.
והתינוק נוטל את הספר וקורא עשרה דורות מאדם עד נח בבת אחת, כשהגיע לעשרה דורות שמנח ועד אברהם כמו כן קוראם בבת אחת, כשהגיע למרגליות אברהם יצחק ויעקב התחיל מתעסק בהן, לכך נסמכה פרשת אלופי בני עשו לפרשה זו.

דבר אחר:
אלה תולדות יעקב יוסף
והלא ראובן הוא הבכור?!
אלא (ד"ה א ה) ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתייחס לבכורה (ולו להתייחס לבכורה).

דבר אחר:
אלה תולדות יעקב יוסף
אתה מוצא שהיה יוסף דומה לאביו בכל דבר, וכל מה שעבר על יעקב כך עבר על יוסף.
יעקב קנא בו עשו אחיו.
ויוסף קנאו בו אחיו.

יעקב גלה לחרן
יוסף גלה למצרים,

יעקב אמר גנובתי יום וגנובתי לילה.
ויוסף אמר כי גנב גנבתי:


וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים
בן איקונים שהיה דומה לו.

ר' ישמעאל אמר:
לכך נקרא בן זקונים על שם ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו (בראשית מו).
בן זקנתו של אביו, ולפי שראה בחלומו שעתיד למלוך והגיד לאביו קנאו בו אחיו.

ויבא יוסף את דבתם רעה
אמר לאביו: אחי אוכלין אבר מן החי.
א"ל הקדוש ברוך הוא: חייך, בדבר שיצא מפיך, בו אתה נחשד.
וישימו לו לבדו ולהם לבדם (שם מג) , ולפי שספר עליהם לה"ר, ולפיכך קנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים ונשתעבדו שם ארבע מאות שנה.
אמר יעקב ליוסף: לך נא ראה את שלום אחיך וגו'.

ויבא שכמה
מקום מזומן לפורענות:
בשכם ענו את דינה.
בשכם מכרו את יוסף.
בשכם נחלקה מלכות בית דוד ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים (מלכים א יב).

וימצאהו איש
אין איש האמור כאן, אלא גבריאל, שנאמר: והאיש גבריאל (דניאל ט).

ויראו אותו מרחוק וגו' ויקחהו וישליכו אותו הבורה וגו'
מים אין בו נחשים ועקרבים היו בו.

מה עשה ראובן?
הלך וישב באחד מן ההרים לירד בלילה להעלות את יוסף, ותשעה אחיו יושבין במקום אחד כאיש אחד בעצה אחד להמיתו, עברו עליהם ישמעאלים, אמרו:
לכו ונמכרנו לישמעאלים
הן מוליכין אותו לקצוות המדבר עמדו מכרוהו בעשרים כסף, לכל אחד מהם שני כסף לקנות מנעלים לרגליהם.
וכי תעלה על דעתך שנער יפה כמותו נמכר בעשרים כסף?!
אלא כיון שהושלך לבור מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו נשתנה זיו פניו, וברח ממנו דמו ונעשו פניו ירוקות, לפיכך מכרוהו בעשרים כסף בעבור נעלים, אמרו: נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו.
אמר להם יהודה: ראובן אינו כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה.

מה עשו?
שתפו להקב"ה באותו החרם שלא יגיד לאביהם.
כיון שירד ראובן בלילה לאותו הבור להעלותו ולא מצאו קרע את בגדיו ובכה, חזר לאחיו אמר להם: הילד איננו ואני אנה אני בא!
הגידו לו את המעשה ואת החרם ושתק, ואף הקדוש ברוך הוא, אף על פי שכתוב בו: מגיד דבריו ליעקב (תהלים קמז), דבר זה לא הגיד מפני החרם, לפיכך אמר יעקב: טרף טורף יוסף.

ר' מנא אומר:
במכירת יוסף לקו השבטים ולא נתכפר להם עוונם עד שמתו, ועליהם הכתוב אומר: אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון (ישעיה כב), ולפיכך בא רעב בארץ כנען שבע שנים, וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים ומצאו יוסף חי והתירו את החרם, ושמע יעקב שהוא חי.
וכתיב בו: ותחי רוח יעקב אביהם. וכי מתה הייתה?!
אלא שחייתה מן החרם ושרתה בו רוח הקודש שנסתלקה הימנו.

אמר ר' עקיבא:
החרם היא השבועה והשבועה היא החרם.
צא ולמד מיהושע, שהחרים את יריחו ונשרף עכן על שפשט ידו בחרם ולקח את האדרת ואת לשון הזהב שהיה באותן תרפים של יריחו ושם טומאה חקוק עליו, והלך והטמינם בתוך אוהלו, ועל שמעל בחרם נפל מישראל שלושים וששה איש, וקרע יהושע את בגדיו ונפל על פניו ארצה לפני הארון, ויאמר ה' אל יהושע קום לך וגו' חטא ישראל וגם עברו את בריתי אשר ציוויתי אותם וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם (יהושע ז).

למה כתיב כאן גם חמש פעמים?
ללמדך, שכל העובר על החרם כעובר על חמשה חומשי תורה, וכל עבירות נפרעין ממנו, וחרם נפרעין ממנו ומכל הבריות, שנאמר: (הושע ד) אלה וכחש וגו' על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה וגו'.
ואומר: (ישעיה כד) על כן אלה אבלה ארץ ויאשמו יושבי בה על כן וגו'.

וכן את מוצא, בעכן נאמר: (יהושע כד) הלוא עכן בן זרח מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גווע בעוונו כיון שאמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל.
א"ל יהושע: מי חטא?
א"ל: וכי דלטור אני?
הטיל גורלות ותדע, הלך והטיל גורלות נפל הגורל על עכן.
א"ל עכן: בגורל אתה בא עלי, הטיל הגורל בינך ובין אלעזר הכהן ויפול על אחד מכם, באותה שעה נסתכל יהושע בי"ב אבנים שבאבני אפוד, שהיו על לבו של כהן גדול וראה אבן שבט יהודה שכהה אורה, שכך היה משפט החושן, כל שבט שעושה מצווה מגיה אבנו ומבהיק אורה וכל שבט שעובר עבירה אבנו כהה.
כיון שראה יהושע כך, א"ל: בני, שים נא כבוד לה' אלוהי ישראל (שם).
מיד אמר עכן: אנכי חטאתי.
א"ל יהושע: מה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה, היום הזה אתה עכור ויש לך חלק לעה"ב.

תדע לך, כוח החרם שהרי השבטים שקינאו על פילגש בגבעה ולא קנאו על פסל מיכה, הרגו בהן בני בנימין פעם ראשונה ושניה ושלישית כמה אלפים, ולבסוף עשו תשובה ונפלו לפני הארון ונתרצה להן הקדוש ברוך הוא, והחרימו שיבואו כל ישראל מקטן ועד גדול, שנאמר: (שופטים כא) כי השבועה הגדולה הייתה לאשר לא עלה אל ה' המצפה לאמר מות יומת.
וכי שבועה הייתה שם?!
אלא ללמדך שהחרם היא השבועה, אנשי יבש גלעד לא עלו ונתחייבו מיתה.

ועוד למוד הוא משאול בן קיש, שאמר: ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב ונקמתי מאויבי ולא טעם כל העם לחם, ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם, וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש וגו' (שמואל א יד).
ראה שאול פלשתים מתגברין על ישראל וידע שמעלו בחרם, הגיש האפוד וראה שאבן שבט בנימין מכהה אורה, הפיל גורל בינו ובין יונתן בנו ונלכד יונתן, נטל עליו חרב להרגו, שנאמר: ויאמר שאול כה יעשה אלהים וכה יוסיף כי מות תמות יונתן.
ויאמר העם אל שאול: היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל וגו'.

הכותיים לא נחשבו משבעים לשון, אלא מיתר חמשה גויים ששבה מלך אשור, שנאמר: (מלכים ב יז) ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת וספרוים וישב בערי שומרון.

רבי יוסי אומר:
הוסיף עליהן ארבעה ונעשו תשעה דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא ארכוי בבליא שושנכיא דהוא עלמיא (עזרא ד).
כשגלו ישראל משומרון שלח סנחריב את עבדיו והושיבן בשומרון להעלות מס למלכות, שלח הקב"ה בהן את האריות, שנאמר: (מלכים ב יז) ויהי בתחילת שבתם שם לא יראו את ה' וישלח ה' בהם את האריות.
שלחו ואמרו לו: הגויים אשר הגלית וגו', וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם וגו', שלח וקרא לכל זקני ישראל, אמר להם: כל השנים שהייתם בארצכם לא שכלה אתכם חית השדה ומה עסקה עכשיו?
אמרו: נאמר לו דבר אחד, אולי ישיב אותנו לארצנו.
א"ל: הארץ אינה מקבלת עכו"ם שאינו עוסק בתורה ולא נמול.
אמר להן: תנו לי שנים מכם שילכו לשם וילמדו אותם, ודבר המלך אין להשיב.
מיד שלחו לשם את ר' דוסתאי בר ינאי ואת רבי סבייא ולמדו אותם בכתב ס"ת נוטריקון ובוכין, ואעפ"כ את ה' היו יראים ואת אלוהיהם היו עובדים, עד שעלה עזרא מבבל וזרובבל ויהושע בן יהוצדק והתחילו בונין בהיכל, שנאמר: (עזרא ה) באדין קמו זרובבל בר שאלתיאל וישוע בר יוצדק ושריו למבנא בית אלהא וגו'.
באותה שעה באו עליהן השומרונים למלחמה ק"פ אלף וכי שמרונים היו והלא כותיים היו?! אלא על שם העיר שומרון נקראו שומרונים.

ועוד, בקשו להרוג את נחמיה במרמה, שנאמר: (נחמיה ו) לכה ונועדה יחדו בכפרים בבקעת אונו וגו', ובטלו מלאכת בית ה' ב' שנים שנאמר: (עזרא ד) באדין בטלת עבידת בית אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך פרס.

מה עשה עזרא וזרובבל ויהושע?
קבצו את כל הקהל אל היכל ה' והביאו שלוש מאות כוהנים ושלש מאות שופרות ושלש מאות ספרי תורה ושלש מאות תינוקות והיו תוקעין והלווים היו משוררים ומזמרין ומחרימין ומשמתין ומנדין את הכותיים בסוד שם המפורש ובכתב הנכתב על הלוחות ובחרם ב"ד העליון ובחרם ב"ד התחתון שלא יאכל אדם מישראל פת כותי.
מכאן אמרו: האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר, ואל יתגייר כותי בישראל ואל יהא להם חלק בתחיית המתים שנאמר: (שם ד) לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו.
וכתיב: (נחמיה ב) ולכם אין חלק וצדקה וזיכרון בירושלים, וכתבו וחתמו ושלחו את החרם לכל ישראל שבבבל, והם הוסיפו עליהם חרם על חרם והמלך כורש קבע עליהם חרם עולם שנאמר: (עזרא ו) ואלהא די שכן שמה תמה ימגר כל מלך ועם די ישלח ידה להשניא וגו':