ויהי מקץ ימים ויבא קין וגו'
יש מקץ שנה, ויש שנתיים, ויש ימים, ויש ארבעים שנה.
אמרו חז"ל:
בני ארבעים שנה היו קין והבל.

ויבא קין מפרי האדמה
מהו?
מן מותר מאכלו.

ורבנן אמרי: זרע פשתן היה.

והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן
לפיכך נאסר צמר ופשתים, שנאמר: (דברים כב) לא תלבש שעטנז וגו'.
ואמר הקב"ה: אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת זכאי, לפיכך נאסר.

ויאמר קין אל הבל אחיו
מה אמר לו?
נחלק העולם ואני בכור ואטול פי שנים.
אמר לו הבל: אפשר.
אמר לו קין: אם כן אני נוטל יתר חלק על חלקי מקום שנתקבל בו קורבנך.
אמר לו הבל: לא תיטול.
ועל דבר זה נפלה קטטה ביניהם, שנאמר: ויהי בהיותם בשדה.
ולהלן כתיב: (ירמיה כו) ציון שדה תחרש.

ויש אומרים:
שאמר קין להבל נחלק העולם.
אמר לו: הן.
נטל הבל צאנו וקין אדמה לעבוד, והתנו ביניהם שלא יהא לזה על זה כלום.
כשנטל הבל את צאנו התחיל לרעות את הצאן וקין רודף אחריו מהר לבקעה ומבקעה להר עד שנתאחזו זה בזה, ונצח הבל אל קין ונפל תחתיו.
וכשראה קין כך התחיל צווח הבל אחי אל תעשה בי רעה, ורחם עליו והניחו ועמד והרגו, שנאמר: ויקם קין מכלל שנפל.
כיון שהרגו אמר: אברח מפני אבי ואמי שאין מבקשין אותו אלא ממני, שאין אחד בעולם אלא אני והוא.
מיד נגלה עליו הקדוש ברוך הוא, אמר לו: מפני אבותיך אתה יכול לברוח, מפני אין אתה יכול לברוח, שנאמר: (שם כו) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו?!
אמר לו: אי הבל אחיך?
אמר לו: ווי לו שריחם עליך ולא הרגך כשנפלת תחתיו, ואתה עמדת והרגת אותו.
והאיך הרגו?
עשה לו פציעות פציעות חבורות חבורות באבן בידיו וברגליו, שלא היה יודע מהיכן נשמתו יוצאת עד שהגיע לצווארו, כיון שאמר לו הקב"ה אי הבל אחיך?
אמר לו: לא ידעתי, השומר אחי אנכי?! אתה הוא שומר כל הבריות ואתה מבקשו מידי?!

משל למה הדבר דומה?
לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש, לבקר תפשו השוער.
אמר לו: למה גנבת את הכלים?
אמר לו: אני גנב ולא הנחתי אומנתי אבל אתה אמונתך בשער לשמור למה הנחת אומנתך, ועכשיו אתה אומר לי כך?!
ואף קין כך אמר: אני הרגתי אותו, בראת בי יצר הרע, אתה שומר את הכל ולי הנחת אותו להרגו, אתה הוא שהרגתו שנקראת אנכי, שאלו קבלת קרבני כמותו לא הייתי מתקנא בו.
מיד השיבו.

מה עשית קול דמי אחיך צועקים.
מכאן אתה למד, שעשה בו פציעות פציעות וחבורות חבורות.

צועקים אלי
צועקים עלי.
משל לשנים שעשו מריבה הרג אחד מהן את חברו, היה בהן שלישי ולא הפריש ביניהם.

על מי הכל משיחין לא על השלישי?
לכך כתיב: צועקים אלי, צועקים עלי.

א"ל קין: ריבונו של עולם! לא ידעתי ולא ראיתי הרוג מימי, וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת?
והשיבו מיד.
ארור אתה מן האדמה וגו'.

כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך.
אמר לפניו: ריבונו של עולם! יש לפניך דלטורין שמלשינין את האדם לפניך?
אבי ואמי הרי הן בארץ ואינן יודעין שאני הרגתיו, ואתה בשמים מנין אתה יודע?

אמר לו: שוטה, כל העולם כולו אני סובל, שנאמר: (ישעיה מו) אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט.
אמר לו: כל העולם כולו אתה סובל ועוני אינך יכול לסבול?!

גדול עוני מנשוא.
אמר לו: הואיל ועשית תשובה, צא וגלה מן המקום הזה, שנאמר; ויצא קין מלפני ה' וישב

בארץ נוד.
כשיצא, כל מקום שהיה הולך הייתה הארץ מזדעזעת מתחתיו, והיו חיות ובהמות מזדעזעות ואומרות: מהו זה?
אומרות זו לזו קין הרג את הבל אחיו, גזר הקדוש ברוך הוא עליו נע ונד תהיה. והן אומרות נלך אצלו ונאכלנו, והיו מתכנסות ובאות אצלו.
באותה שעה זלגו עיניו דמעות ואמר: (תהלים קלט) אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח, אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים, גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך:


הן גרשת אותי וגו' ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין וגו'
יש אומרים:
שבת נעל בפניו כמו שנאמר: (שמות לא) ביני ובין ישראל אות היא לעולם, כשם שלימד שבת זכות על אדם הראשון, כך למד על קין.

ויש אומרים:
קרן קבע במצחו.
בשעה שהרג קין את הבל, היה מושלך ולא היה יודע קין מה לעשות, זימן לו הקב"ה שני עופות טהורים והרג אחד מהן את חברו וחפר בידו וקברו, וממנו למד קין וחפר וקבר את הבל, לפיכך זכו העופות לכסות את דמן:


ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין
אמר לו: ארבע משפחות עתידות לצאת מהבל ובטלת מן העולם, כך תפתח הארץ את פיה ותבלע לך ארבע משפחות, אלו הן:
חנוך
עירד
ומחויאל
ומתושאל.

וכיצד נהרג קין?
נעשה מלאך המוות מאה ושלושים שנה והוא נע ונד בקללה.
למך בן בנו היה שביעי לדורות וסומא, היה יוצא לצוד והיה בנו אוחזו בידו, כשהיה רואה אותו תינוק חיה, היה אומר לו.
אמר לו: כמין חיה אני רואה. מתח את הקשת כנגדו והרג את קין.
ראה אותו תינוק מרחוק הרוג וקרן במצחו.
אמר לו ללמך: אבי, הרי דמות אדם הרוג, וקרן במצחו.
אמר לו למך: ווי לי, זקני הוא.
טפח שתי ידיו בחרטה, ונגע בראש התינוק והרגו בשוגג, שנאמר: כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי. נשארו שלשתן במקום אחד: קין הרוג ואותו תינוק הרוג ולמך סומא.
לערב יצאו נשיו אחריו, מצאו זקנם הרוג, ותובל קין בנם הרוג ולמך.
באותה שעה פתחה הארץ פיה ובלעה ד' משפחות: חנוך ועירד ומחויאל ומתושאל, ונעשה למך מלאך המוות, לקיים מה שנאמר: כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה.
כיון שבאו לבית, אמר להם למך לנשיו: עלו למיטה.
אמרו לו: הרגת את קין זקנינו ותובל קין בננו לא נעלה.
אמר להן: כבר נטלו חלקו קין שבעה דורות, אבל אני שבעים ושבעה.
אמרו לו: לא נשמע לך. מה אנו מולידות למארה?!
אמר להן: נלך לבית דין.
הלכו להם אצל אדם הראשון.
אמרו לו עדה וצלה: אדונינו, למך זה בעלנו הרג את זקנינו.
אמר להן: אי זקנינו לפי תומו הרגו.
אמר להן אדם: נשי למך האזינה אמרתי, למך אומר: וכי איש הרגתי לפצעי, בתמיהה.
אמר להן: לכו תשמעו לבעליכן.
אמרו לו: אסיא - אסי חגרתך, אתה פרשת ממטתך מאה ושלושים שנה ואתה מלמד אותנו?!

מה כתיב אחריו?
ויחי אדם שלושים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו. ויחי למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה, ויולד בן שממנו נברא העולם, ויקרא את שמו נח, לאמר זה ינחמנו.

מנין היה יודע לומר זה ינחמנו ממעשינו וגו' וכי נביא היה?
אמר ר' שמעון בן יהוצדק:
למודין היו, שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאדם ארורה האדמה בעבורך בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך.
אמר אדם: ריבונו של עולם עד מתי?
אמר לו: עד שיולד אדם מהול.
כיון שנולד נח מהול, מיד ידע למך, ואמר: ודאי זה ינחמנו וגו'.

ומהו 'ממעשינו ומעיצבון ידינו'?
קודם שנולד נח, לא כשהיו זורעין היו קוצרין, אלא היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים. כיון שנולד נח חזר העולם לישובו, קצרו מה שזרעו. זורעין חיטין וקוצרין חטים, שעורים וקוצרין שעורים.
ולא עוד, אלא עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם, לכך כתיב ומעיצבון ידינו.
נולד נח, התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה: