וירא יעקב כי יש שבר
ילמדנו רבנו:
אבל, עד כמה ימים הוא אסור בעשיית מלאכה?

כך שנו רבותינו:

אבל כל שבעת ימי אבלו אסור בעשיית מלאכה, ואם היה עני מדוקדק יעשה מלאכה לאחר שלשה ימים לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו.

ולמה אחר שלשה ימים?
אמר רב כהנא:
אחר שלשה ימים הבשר נסרח ופניו משתנות ונפשו מתאבלת עליו, שנאמר: (איוב יד) אך בשרו עליו יכאב.

בא וראה שהרי אבל התירה לו התורה לעשות מלאכתו ולהתנחם אחר שלשה ימים, ויעקב אבינו לא קבל תנחומים על יוסף, דכתיב: ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וגו' (בראשית לז).

וכל כך למה?
שהעלים הקדוש ברוך הוא לקיים גזירת ידוע תדע.
אילולי כן, לא היה נביא יצחק אביו, והיה קיים אותה שעה, והיה יודע שיוסף חי והיה אומר: הקב"ה העלים ממנו אני אודיענו?!
כיון שנצצה בו רוח הקודש, היו השבטים מהלכין בשוק ולא היו יודעין ולא היו שומעין, ויעקב אבינו יושב בתוך הבית ויודע מה במצרים, שנאמר: וירא יעקב כי יש שבר במצרים:


וירא יעקב כי יש שבר וגו'
זה שאמר הכתוב: אשרי שאל יעקב בעזרו (תהלים קמו).

למה לא נאמר שאל אברהם או שאל יצחק אלא אל יעקב?
את מוצא, שלא ניצב הקדוש ברוך הוא לא על אברהם לא על יצחק, אלא על יעקב, שנאמר: והנה ה' ניצב עליו (בראשית כח).

אמר ר' סימון:
אין המלך עומד על שדהו לא כשנזרעה ולא כשנתחרשה ולא כשנעדרה.
ואימתי עומד עליה?
כשהיא עומדת כרי.
כך אברהם עדר, שנאמר: קום התהלך בארץ (שם יג).
יצחק זרע, שנאמר: ויזרע יצחק (שם כו).
לא עמד המלך עליה, עד שבא יעקב שהיה כרי של תבואה, שנאמר: קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב).
ועמד הקב"ה עליו, שנאמר: והנה ה' נצב עליו, הוי, אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על ה' אלהיו.

אמר ריש לקיש:
זה יוסף סברו של עולם, שהיה במצרים והראה הקדוש ברוך הוא ליעקב שסברו במצרים, שנאמר: וירא יעקב כי יש שבר וגו':


וירא יעקב כי יש שבר במצרים
זה שאמר הכתוב: נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים לז).

אמר רבי שמואל בר נחמן:
פסוק זה שר העולם אמרו.
נער הייתי, מימות אדם.
וגם זקנת, עד ימות המשיח.
ולא ראיתי, שעזב הקב"ה את העולם מן הצדיקים, אלא שבכל דור ודור מעמיד צדיקים.

דאמר רבי תנחום בשם רבי אחא:
אין העולם חסר שלושים צדיקים כאברהם, שנאמר: ואברהם היו יהיה לגוי גדול (בראשית יח). יהיה בגימטרייה שלושים.

דבר אחר:
נער הייתי גם זקנתי, אין הקדוש ברוך הוא עוזב את הצדיקים בשעת הרעב, לא להם ולא לבניהם, אלא בזמן שבצורת באה לעולם הקב"ה מתקין להם מהיכן יחיו.

וכן אתה מוצא באליהו שהתקין לו מהיכן יחיה, שנאמר: קום לך צרפתה אשר לצידון וגו' (מלכים א יז).
וכן את מוצא ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן, והיה מהנחל תשתה ואת העורבים צויתי לכלכלך שם (שם ).

וכן ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וגו' (בראשית יב).
וכן ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון וגו' וילך יצחק וגו' (שם כו).
וכן יעקב כשבא הרעב התקין הקדוש ברוך הוא לו יוסף שיכלכלנו במצרים, שנאמר: ויכלכל יוסף את אביו (שם מז), הוי וירא יעקב כי יש שבר.

מה כתיב למעלה?
וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף, לפי שהוא נתן עצמו, שנאמר: ויצבר יוסף בר.

ותכלינה שבע שני השבע וגו'
ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף.

מהו כאשר אמר יוסף?
אמר רבי יהודה בר שלום:
י"ד שנה של רעב היו ראוין לבוא שכן יוסף אומר: שבע פרות הרקות והרעות שבע שנים הנה, ושבע השבלים הרקות שבע שנים הנה הרי י"ד שנה, אלא שגזר יוסף ונעשו שבע שנים, שנאמר: יהיו שבע שני הרעב, לפיכך כתיב: כאשר אמר יוסף, מיד שמע יעקב שהיה שבר במצרים, ואמר לבניו: רדו שמה ושברו וגו'.

וירדו אחי יוסף עשרה
ולמה עשרה?
שיש בהן כוח לדחות הפורעניות, שכן כשבא הקב"ה להחריב את סדום והיה אברהם אבינו מבקש עליהן רחמים מן השמים, התחיל מספר מן חמישים עד עשרה, שנאמר: אולי ימצאון שם עשרה (שם יח), כי עשרה היא עדה, שנאמר: (במדבר יד) עד מתי לעדה וגו'.
וכתיב: (תהלים פב) אלהים נצב בעדת אל, לכך נאמר: וירדו אחי יוסף עשרה, שכן בסדום אמר עד עשרה.

ויבואו בני ישראל לשבר בתוך הבאים
שלא יכירם אדם.
אמר הקדוש ברוך הוא: אתם אמרתם ונראה מה יהיו חלומותיו, היכן החלום מתקיים, וירא יוסף את אחיו ויכירם, והם לא הכירוהו, שלא רחמו עליו, אבל יוסף ויכירם שרחם עליהם:


וירא יעקב כי יש שבר
זה שאמר הכתוב: מונע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר (משלי יא).
מונע בר יקבהו לאום, זה פרעה, לכך יקבהו לאום, שהיו הבריות מקללין אותו על שגנז את התבואות בשני רעבון.
וברכה לראש משביר, זה יוסף, שזן את העולם בשני רעבון, כרועה הזה שמנהיג את צאנו, עליו אמר דוד: רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה (תהלים פ).

כשהיה רעב בימי דוד בקש רחמים מלפני הקב"ה, ואמר: ריבון העולם נהיג את צאנך כיוסף, שזן את העולם בשני רעבון, כיון שחזק עליהם הרעב בארץ מצרים נתקבצו המצרים ובאו אצל יוסף.
א"ל: תן לנו לחם.
א"ל: אלוהי אינו זן את הערלים, לכו ומולו עצמכם ואתן לכם לחם.
הלכו להם אצל פרעה והיו צועקין ובוכין לפניו, שנאמר: ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם.
ויאמר פרעה לכל מצרים: לכו אל יוסף.
אמרו לו: הלכנו אצלו ומדבר לנו דברים ריקים, שאומר: מולו עצמכם.
אמר להם: שוטים לא כך אמרתי לכם מתחלה עבדוהו, וקנו לעצמכם תבואה, וכי לא היה קורא לכם כל אותן שני השבע וצווח לכם, הוו יודעים שרעב בא לעולם, אם אתם פשעתם בנפשותיכם, מה תצעקו אלי, מפני מה לא הנחתם בבתיכם תבואה של שתים של שלש של ארבעה שנים?
אמרו לו: כל תבואה שהייתה בבתינו כבר הרקיבה.
אמר להם: לא נשתייר לכם קמח מאתמול?
אמרו לו: פת שהיה בכלינו עפשה.
אמר להן: לכו אל יוסף ואשר יאמר לכם תעשו.
ומה אם שגזר על התבואה והרקיבה מתייראין אנו, שאם יגזור עלינו שנמות, כולנו מתים, אלא כל אשר יאמר לכם תעשו.

והרעב היה על כל פני הארץ
ראוי היה למקרא לומר על הארץ, מה ת"ל על כל פני הארץ?

אמר רבי שמואל בר נחמן:
בא ללמדך, שלא התחיל הרעב, אלא בעשירים, שאין פני הארץ אלא עשירים, לכך נאמר: מונע בר:


ויאמר יעקב לבניו למה תתראו
אמר יעקב לבניו: אתם גיבורין, אתם נאים, אל תכנסו בשער אחד ואל תעמדו במקום אחד, שלא ישלוט בכם עין רע.

הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה
מהו רדו?
שראה שירדו שמה וישתעבדו במצרים כמנין רד"ו.

רדו שמה
שכל הלוקח תבואה מן השוק ירידה היא לו.

וירדו אחי יוסף וגו'
היה לו לכתוב בני ישראל, אלא שבתחילה לא נהגו בו אחווה ומכרוהו, ולבסוף היו מתחרטין ואומרים: מתי נרד למצרים ונחזיר את אחינו לאבינו, וכשאמר להם אביהם לירד למצרים נתנו כולם דעה אחת להחזירו.

אמר רבי יהודה בר סימון:
אף יוסף יודע היה שאחיו יורדין למצרים לשבר אכל.

מה עשה?
הושיב שומרים על כל הפתחים, ואמר להן: ראו כל מי שיכנס לשבור אוכל, כתבו שמו ושם אביו ולערב הביאו לי פתקכם, עשו כך, כיון שבאו בני יעקב כל אחד ואחד נכנס בשער שלו, וכתבו את שמותם ושל אביהם.
לערב הביאו פתקם לפני יוסף, זה קורא ראובן בן יעקב, ואחד קורא שמעון בן יעקב, ואחד לוי, וכן השוערים כל אחד ואחד את שלו, מיד אמר להן יוסף: סתמו את האוצרות ופתחו אוצר אחד, ונתן שמותם לבעל האוצר, ואמר לו: ראה כשיבואו אנשים אלו לידך תפוש אותם ושגר אותם לפני.
עברו שלושה ימים ולא באו, מיד נטל יוסף שבעים גיבורים מבית המלך ושגר בשבילם לבקר אותם בשוק, הלכו מצאו אותם בשוק של זונות.

ומה טיבן בשוק של זונות?
אלא אמרו: יוסף אחינו יפה תואר ויפה מראה, שמא הוא בקובה של זונות, מיד תפשו אותם והביאום לפני יוסף.

ויכירם ויתנכר אליהם, וידבר אתם וגו'
מלמד, שנעשה לכם כנכרי, נטל הגביע והקיש בו.
אמר להן: אני רואה בגביע שלי כי מרגלים אתם!
אמרו לו: כנים אנחנו, אלא כך ציונו אבא, אל תכנסו בשער אחד.
אמר להן: בשוק של זונות מה טיבכם, לא הייתם מתיראין מן העין היכן צוואת אביכם?!
אמרו לו: אבידה נאבדה לנו והיינו מבקשין אותה שם.
אמר להן: איזה אבידה?
אני רואה בגביע, ששניים מכם החריבו כרך גדול של שכם.
אמרו לו: ומי הן?
הקיש בגביע, אמר להן: שמעון ולוי שמם.
מיד נזדעזעו ואמרו לו: שנים עשר עבדיך אחים אנחנו.
אמר להן: והיכן השנים?
אמרו לו: הקטן את אבינו היום והאחד איננו.
אמר להן: את אחיכם הקטן הביאו אלי ויאמנו דבריכם.
לקח את שמעון ואסר אותו לעיניהם, ואמר להן: זה יהא חבוש עד שתביאו אחיכם ויאמנו דבריכם, וכיון שהלכו הוציא אותו והאכילהו והשקהו.
מיד, ויצו יוסף וימלאו את הכלים בר וגו'.
הלכו אצל אביהם וספרו לו את כל המאורע.
השיב אביהם ואמר להם: היכן שמעון?
אמרו לו: אותו האיש אדוני הארץ תפשו, בשביל שנביא אחינו הקטן.
אמר להן: אותי שכלתם, יוסף איננו ושמעון וגו'.
ויאמר ראובן אל אביו לאמר: את שני בני תמית וגו'.
א"ל: שוטה, וכי בניך אינן בני?!
אמר להן יהודה: הניחו לו לזקן הזה, עד שתכלה הפת, שנאמר: ויהי כאשר כלו לאכול וגו'. א"ל יהודה: אבא, אם ילך בנימין עמנו, ספק נתפס ספק אינו נתפס, ואם לא ילך עמנו כולנו מתים, מוטב תניח את הספק ותיטול את הודאי, אנכי אערבנו מידי תבקשנו, מיד שלחו עימהם ואמר להם: קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה וגו', לכך כתיב: וירא יעקב כי יש שבר במצרים: