תנחומא, בראשית, פרק מג
סימן ט
ואל שדי יתן לכם רחמים
ילמדנו רבנו:
עד כמה תפלות חייב אדם להתפלל בכל יום?
כך שנו רבותינו:
אין מתפללין יותר מג' תפלות שתקנו אבות העולם.
אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר: (בראשית כב) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: (תהלים קו)
ויעמוד פנחס ויפלל.
יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר: (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר: (תהלים קב)
תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו.
יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר: (בראשית כח) ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: (ירמיה יח)
ואתה אל תתפלל וגו' ואל תפגע בי.
ואף דניאל כתיב ביה: וזמנין תלתא ביומא הוא בריך על ברכוהי וגו' (דניאל ו), ולא פירש באיזה שעה.
עמד דוד ופירש: ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי (תהלים כה). לפיכך אין אדם רשאי להתפלל יותר משלוש תפלות ביום.
ורבי יוחנן אמר:
ולוואי יתפלל אדם והולך כל היום.
שאל אנטונינוס את רבנו הקדוש מהו להתפלל בכל שעה?
אמר ליה: אסור.
א"ל:
למה?
א"ל: שלא ינהג קלות ראש בגבורה, לא קבל ממנו.
מה עשה רבנו הקדוש?
השכים אצלו, א"ל קירי ברא.
לאחר שעה נכנס אצלו, א"ל: אמפורטור.
ולאחר שעה א"ל: שלום עליך המלך.
א"ל:
מה אתה מבזה במלכות?
א"ל: ישמעו אוזניך מה שפיך אומר, ומה אתה, שאתה בשר ודם השואל בשלומך בכל שעה, אתה אומר מבזה, מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה, שלא יהא אדם מטריחו בכל שעה.
רבי יוסי בר חלפתא אומר:
עתים הם לתפילה, שנאמר: (תהלים סט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון.
אימתי עת רצון?
בשעה שהצבור מתפללין.
לפיכך צריך אדם להשכים לתפלה, שאין לך גדולה מן התפלה.
תדע, שהרי משה נגזר עליו שלא ליכנס לארץ ולא לראותה, ועל שהרבה בתפלה כתיב בו: ויראהו ה' את כל הארץ (דברים לד).
וכן חזקיה נתפלל ובטלה הגזרה.
ואף יעקב כששלח את בניו למצרים נתפלל עליהם, שנאמר: ואל שדי יתן לכם רחמים:
סימן י
ואל שדי,
זה שאמר הכתוב:
על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא (תהלים לב).
מהו לעת מצוא?
אמר ר' אבא:
לעת מצוא, הזקנה.
צריך אדם להתפלל על זקנתו, שתהא עיניו רואות ופיו אוכל ורגליו מהלכות, שבזמן שאדם יזקין הכל מסתלק ממנו.
ביצחק מה כתיב?
ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות (בראשית כז).
ביעקב כתיב: (שם מח) ועיני ישראל כבדו מזוקן.
ופיו אינו אוכל, שכן מצינו ברזילי אומר לדוד: אם יטעם עבדך את כל אשר אוכל, ואת אשר אשתה, אם אשמע עוד בקול שרים ושרות, ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל אדוני המלך! (שמואל ב יט).
דבר אחר:
לעת מצוא, זו מיתה.
דאמר ר' ישמעאל:
תשע מאות ושלושה מיני מיתה הם, שנאמר: (תהלים סח) למות תוצאות.
תוצאות בגימטרייה הכי, הוי קשה שבכולן אסכרה, וטובה שבכולן נשיקה.
דבר אחר:
לעת מצוא, יתפלל על מיצוי הנפש.
דאמר רבי ישמעאל:
אין לך קשה מיציאת הנפש.
היאך יוצאה?
רבי יוחנן אומר:
כקפוטרין יוצאה מתוך הושט, כך הנפש יוצאה מן הגוף.
רבי חנניא אמר:
כציפורן בתוך הושט.
שמואל אמר:
כסולם הפוך כך הנשמה יוצאה מן הגוף.
ראה כמה קשה יציאת הנפש.
דבר אחר:
ואל שדי יתן לכם רחמים
זה שאמר הכתוב:
היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח (איוב לו).
אמר רבי אלעזר:
לא תהא בוסר בשעת הרווחה שלא להתפלל.
אמר הקדוש ברוך הוא: כשם שאני זקוק להוריד גשמים וטללים ולגדל צמחים להחיות הבריות, כך תהא זקוק להתפלל לפני ולברך אותי מעין מעשי, ולא תאמר: אני ברווח מה אני מתפלל, וכשתגיע לך צרה תבוא ותתפלל, אלא עד שלא תבוא לך הצרה הוי מקדים ומתפלל.
אמר רבי אלעזר:
כתוב בספר בן סירא: אוקיר לאסיאך עד שלא תצטרך ליה.
מהו וכל מאמצי כח?
אמר רבי יוחנן:
שכך היו עושין הצדיקים מאמצי כוח הגבורה.
תדע, שהרי יעקב אבינו עדיין היה בנימין אצלו והקדים להתפלל עליו, שנאמר: ואל שדי יתן לכם רחמים.
ואל שדי
מה ראה יעקב לברכם באל שדי?
ללמדך שהרבה ייסורין עברו על יעקב, עד שהיה במעי אמו היה עשו מריב עמו, שנאמר: ויתרוצצו הבנים (בראשית כה).
וכן הוא אומר: (עמוס א) על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו.
ברח מפני עשו ללבן והיה שם עשרים שנה בצרות רבות, שנאמר: (בראשית לא) הייתי ביום אכלני חרב וגו'.
ואחר שיצא, רדף לבן אחריו להרגו, שנאמר: וירדף אחריו דרך שלשת ימים.
נמלט ממנו, בא עשו בקש עוד להרגו והפסיד עליו כל אותו הדורון עזים מאתים וגו'.
יצא מעשו, באה עליו צרת דינה.
יצא מצרת דינה, באה עליו צרת רחל.
אחר כל הצרות בקש לנוח קמעא, באה עליו צרת יוסף, והכתוב צווח לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי (איוב ג).
אחר כך באה עליו צרת שמעון.
אחר כך צרת בנימין.
לפיכך היה מתפלל באל שדי, ואומר: מי שאמר לשמים וארץ די, יאמר לייסורי די, לפי כשברא הקב"ה השמים והארץ היו נמתחין והולכין, עד שאמר להן הקדוש ברוך הוא די, לפיכך כתיב ואל שדי.
כיון שהלכו אחיו אצל יוסף,
וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו שמח בו, שראה בו דמות דיוקנו של אביו, מיד,
ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחות האנשים אכל וגו'.
אמר למנשה:
מלא את אמתחות וגו', ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי וגו'.
הבקר אור והאנשים שולחו
אמר יוסף: אם אני משלח אותם בלילה אין כל בריה יכולה להן, לפי שנמשלו כחיות, שנאמר: (בראשית מט) גור אריה יהודה,
ולדן אמר דן גור אריה (דברים לג)
יהי דן נחש עלי דרך (בראשית מט)
נפתלי אילה שלוחה (שם ).
הם יצאו את העיר לא הרחיקו
אמר יוסף: אם ירחיקו אין כל בריה יכולה להן.
קום רדוף
כל זמן שאימת העיר עליהן.
והשגתם
הוי שוגג אותם בדברים, אחת קשה ואחת רכה.
הלא זה אשר ישתה אדוני בו וגו', ויקרעו שמלותם,
אמר להם הקב"ה: אתם גרמתם לקרוע בגדי אביכם בדבר של חנם, כך תקרעו אתם על דבר של חנם.
אמר רבי יצחק:
השבטים קרעו על בנימין, לפיכך יצא ממנו מרדכי שקרע על ישראל, שנאמר: (אסתר ד) ומרדכי ידע וגו'.
ויעמס איש על חמורו
לא הוצרך אחד מהן לסייע לחברו, והיו עומדין ומחבטין לבנימין על כתפיו ואומרין לו: גנבא ברא דגנבתא ביישתנו בן אמך את, כך ביישה אמך את אבינו, ובשביל אותן המכות שהכוהו בכתפיו, זכה שתשרה שכינה בין כתפיו, שנאמר: (דברים לג) חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן.
ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף
מהו ביתה יוסף והלא כל יום ויום יוצא לדון בבימה?!
אלא אותו היום לא יצא.
אמר: איני מבייש את אחי בפני המצרים.
ויפלו לפניו ארצה וגו' הננו עבדים לאדוני
לקיים מה שנאמר: הנה השמש והירח (בראשית לז).
ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש וגו',
אמר להם: אני אומר לכם מפני מה גנבו הנער הזה לקסום בו ולידע היכן אחיו?
ויאמר יהודה:
מה נאמר לאדני מה נאמר על הכסף הראשון, מה נדבר על הכסף השני.
ומה נצטדק על הגביע האלהים, מצא את עון עבדיך
אל תקרא מצא, אלא מוצא.
לעולם אין שני אחים נכנסין לבית המשתה ביחד ואנו נמצאנו כולנו בערוגה אחת, בעוון אחד שהיה בידינו.
אמר להם: אחיכם זה לא היה עמכם באותה שעה.
א"ל: כל הנתפש נתפש עמו.
אמר להם: ומה אחיכם הראשון שלא גנב ולא צער אתכם אמרתם לאביו טרף טרף, זה שגנב וצער אתכם צאו אמרו לאביו טרף טרף הלך החבל אחר הדלי.
והלא דברים ק"ו, ומה תקלה שבאה על ידי צדיק זה, היה מחיה לכל באי עולם, זכות שהביא הקדוש ברוך הוא על ידיהם, על אחת כמה וכמה!