אמר רבי שמואל בר נחמן:
לסכנה גדולה ירד יוסף, שאם הרגוהו אחיו אין בריה בעולם מכירו.

ולמה אמר הוציאו כל איש מעלי?
אלא כך אמר יוסף בלבו: מוטב שאהרג ולא אבייש את אחי בפני המצרים.
אמר ליה יהודה ליוסף: תדע, שמתחלה לא באת עלינו אלא בעלילות.
בתחילה אמרת לנו מרגלים אתם.
שניה אמרת: לראות את ערות הארץ באתם.
שלישית גביע גנבתם.

אני נשבע בחיי אבי הצדיק ואתה נשבעת בחיי פרעה הרשע, אם אני אוציא חרבי מנרתיקה אמלא כל מצרים הרוגים.
א"ל יוסף: אם תוציא חרב מנרתיקו אני כורכו על צווארך.
אמר ליה יהודה: אם אפתח את פי אבלע אותך.
אמר ליה יוסף: אם תפתח פיך אני סותמו באבן.
אמר יהודה ליוסף: מה נאמר לאבא?
א"ל: אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי.
א"ל יהודה: דין שקר אתה דן אותנו.
א"ל יוסף: אין לך דין שקר כמכירת אחיכם.
א"ל יהודה: נורא דשכם דליק בלבי.
א"ל יוסף: נורא דתמר כלתך אנא מטפי.
א"ל יהודה: רתח אנא ולית דמהימן לי.
א"ל יוסף: רתחא דידך אנא מתבר.
א"ל יהודה: עכשיו אני אצא ואצבע כל שווקים שבמצרים בדם.
א"ל יוסף: צבעים הייתם מימיכם, שצבעתם כתונת אחיכם בדם ואמרתם לאביכם טרף טרף.

כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים, אמר יוסף בלבו: מוטב שאתוודע להן ואל יחריבו את מצרים.
אמר להן יוסף: לא כך אמרתם שאחיו של זה מת, אני קניתיו אקראנו ויבא אצלכם.
התחיל קורא יוסף בן יעקב בא אצלי, יוסף בן יעקב בא אצלי ודבר עם אחיך שמכרוך, והיו נושאין עיניהם בארבע פינות הבית.
א"ל יוסף: למה אתם מסתכלין לכאן ולכאן, אני יוסף אחיכם!
מיד פרחה נשמתן ולא יכלו לענות אותו.

אמר ר' יוחנן:
ווי לנו מיום הדין, ווי לנו מיום תוכחה, ומה יוסף כשאמר לאחיו אני יוסף פרחה נשמתן, כשעומד הקב"ה לדין, דכתיב ביה: (מלאכי ג) ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו שכתוב בו כי לא יראני האדם וחי (שמות לג), על אחת כמה וכמה!
ומה זה נבהלו אחיו מפניו, כשיבוא הקדוש ברוך הוא לתבוע עלבון המצוות ופשעה של תורה על אחת כמה וכמה!
עשה הקב"ה להם נס וחזרה נשמתן.
אמר להם יוסף: הנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי בלשון הקודש אני מדבר, ולא היו מאמינים בו, עד שפרע את עצמו והראה להם חותם ברית.

וכל כך למה?
מפני שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו היה עומד למלך בחתימת זקן.
כיון שהכירוהו בקשו להרגו, ירד מלאך ופזרם בארבע פינות הבית.
באותה שעה צווח יהודה בקול גדול ונפלו כל חומות שבמצרים והפילו כל החיות שבמצרים ונפל יוסף מכיסאו וירד פרעה מכיסאו ונפלו שיניהם, וכל הגיבורים שהיו עומדין לפני יוסף נהפכו פניהם לאחוריהם ולא החזירו עד יום מותן, שנאמר: (איוב ד) שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו.
לפיכך הוא אומר: והקול נשמע בית פרעה ואין קול זה, אלא קול יהודה שנאמר: (דברים לג) שמע ה' קול יהודה.

כיון שראה יוסף שהייתה להם בושה גדולה, אמר להן: גשו נא אלי ויגשו וכל אחד ואחד היה מנשקו ובוכה עליו, שנאמר: וינשק לכל אחיו ויבך עליהם, וכשם שלא פייס יוסף את אחיו, אלא מתוך בכיה, כך כשיגאל הקדוש ברוך הוא את ישראל מתוך בכיה הוא גואלם, שנאמר: (ירמיה לא) בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא: