ואת יהודה שלח לפניו
ילמדנו רבנו:
אימתי מברכין על הנר במוצאי שבת?

כך שנו רבותינו:

אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו.

ומנין למדו?
מן הקב"ה, שנאמר: (בראשית א) וירא אלהים את האור כי טוב, ואח"כ ויבדל אלהים בין האור ובין החשך.

ר' זעירא בר אבהו אמר:
מכאן שמברכין על הנר במוצאי שבת משיאותו לאורו.

אמר רשב"י:
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: היו מכבדין את המצוות, שהן שלוחי ושלוחו של אדם כמותו, אם כבדת אותן כאילו לי כבדתני, ואם בזית אותן כאילו לכבודי בזית, אין לך אדם שכבד את המצות ועשה את התורה כיעקב, שנאמר: (שם כה) ויעקב איש תם יושב אהלים ונתייסר בבנו. א"ל הקב"ה: חייך, אבדת אחד תמצא ג': יוסף, מנשה ואפרים.
כיון שבאו בשרו אותו שיוסף חי, שלח יהודה פרוזבטים אצלו, ואת יהודה שלח לפניו, זה שאמר הכתוב: המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כה).
המשל, זה מיכאל.
ופחד, זה גבריאל.
מיכאל מן המים וגבריאל מן האש, והן עומדין לפני השכינה ואינן מזיקין זה את זה, הוי אומר: עושה שלום במרומיו.

אמר ר' שמעון:
כל הרקיע של מים והמלאכים של אש, ומשרתיו אש לוהט, ואין המים מכבין את האש ולא האש שורף את המים.
יהודה ויוסף, זה ארי וזה שור אתמול מתנגחין זה עם זה, ועכשיו הוא משלחו אצלו, שנאמר: ואת יהודה שלח לפניו הוי, עושה שלום במרומיו:


ויאסור יוסף מרכבתו
אמר ר' יודן בשם ר' איבו:
שני בני אדם ראו כבוד גדול, מה שלא ראה בריה בעולם, ואלו הן:
יתרו,
ויעקב.

יתרו כשבא אצל משה, כתיב בו: ויצא משה לקראת חותנו (שמות יח).
מי היה רואה משה יוצא ואינו יוצא?!
שרי אלפים ושרי מאות יוצאין ולא היה יוצא?!
שבעים זקנים יוצאין ולא היה יוצא?!
אהרן כהן גדול יוצא ולא היה יוצא?!
התחילו כל ישראל יוצאין לקראת יתרו.

ואף יעקב כשבא אצל יוסף, מה כתיב בו?
ויאסור יוסף מרכבתו ויעל
מי היה רואה ליוסף יוצא ולא היה יוצא לקראת אביו?!
עבדי פרעה וזקני ביתו יוצאין ולא היה יוצא?!
זקני ארץ מצרים יוצאין ולא היה יוצא?!
לקיים מה שנאמר: (משלי ג) כבוד חכמים ינחלו.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה חלקתי כבוד לזקנים, ולעתיד לבא נגד זקניו כבוד (ישעיה כח):


ואת יהודה שלח
זה שאמר הכתוב: זאב וטלה ירעו כאחד (שם).

בא וראה, כל מה שהכה הקב"ה בעולם הזה הוא מרפא אותו לעולם הבא.
העיוורים, שכתוב אז תפקחנה עיני עיוורים ואזני חרשים תפתחנה, ואומר: אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם (ישעיה לה). הכל מתרפאין, וכשם שאדם הולך כך הוא בא.
הולך חגר בא חגר,
חרש ובא חרש,
עיור ובא עיור.
וכך הן חוזרין כולם, כשם שהוא הולך מלובש, כך הוא חוזר, שנאמר: תתהפך כחומר חותם ויתייצבו כמו לבוש (איוב לח).

צא ולמד משמואל, כשהעלה אותו שאול.
מה שאול אומר לאשה, מה תארו?
ותאמר: איש זקן עולה והוא עוטה מעיל (שמואל א כח).
וכן הוא אומר: ומעיל קטן תעשה לו אמו (שם ג).

ללמדך, שכשם שהולך כך הוא בא, שלא יאמרו הרשעים אחרים המית ואחרים החיה.
אמר הקדוש ברוך הוא: יעמדו כמו שהלכו ואחר כך אני מרפא אותן.

למה?
שכתוב לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה (ישעיה מג), ואח"כ החיות מתרפאות, שנאמר: (שם סה) זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו שאינו מתרפא.

למה?
שהוא הוריד הבריות לעפר.

דבר אחר:
זאב וטלה
זאב, זה בנימין, שנאמר (בראשית מט) בנימין זאב יטרף.
וטלה, אלו השבטים, שנאמר: (ירמיה כ) שה פזורה ישראל.
ירעו כאחד.

אימתי?
כשירד בנימין עם אחיו והיה יעקב אומר: לא ירד בני עמכם, כיון שהגיע השעה, וירד עימהם היו ממצעין אותו ומשמרין אותו.
וכן יוסף, וישא את עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו.

ואריה כבקר יאכל תבן, זה יהודה, שנאמר: גור אריה יהודה.
כבקר, זה יוסף, שנאמר: בכור שורו (דברים לג).
נמצאו אוכלין כאחד, שנאמר: וישבו לפניו הבכור כבכורתו.
כתיב: וישא משאת מאת פניו, הוי אומר: ואריה כבקר יאכל תבן:


ואת יהודה וגו'
זה שאמר הכתוב: וסרה קנאת אפרים (ישעיה יא).
לפי שהיה יעקב אבינו סבור שיהודה הרג את יוסף בשעה שהביאו לו את הכתונת, שנאמר: ויכירה, ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו (בראשית לז), ואין חיה אלא יהודה, שנאמר: (שם מט) גור אריה יהודה, והיה אומר יעקב ליהודה: אתה הוא שטרפת אותו, לפיכך ויקרע יעקב שמלותיו ויקומו כל בניו וכל בנותיו וגו'.

מהו כי ארד אל בני אבל שאולה?
אמר: אני מת עם מיתת הרשעים, לעולם הבא שהבטיחני הקב"ה על שנים עשר שבטים, והרי נטרף אחד מהן, שמא לא זכיתי בהן ואני מת בשני עולמות?!
לכך אמר: כי ארד אל בני אבל שאולה.
רצונך לידע, לך כיון שראה אותו חי, אמר ליה: אמותה הפעם.

למה אמר אמותה הפעם?
אמר: כשבאו בני ואמרו לי יוסף מת, הייתי אומר: שאני מת שני פעמים, עכשיו שראיתי אותך חי, מבושר אני שאיני מת אלא עכשיו בלבד, לכך אמר: אמותה הפעם.

ויבך אותו אביו
מה כתיב אחריו?
והמדנים מכרו וגו'.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא ליהודה: אין לך בנים עד עכשיו, ואין אתה יודע צער בנים, אתה טגנת את אביך והטעית אותו בטרף טרף יוסף, חייך תשא אשה ותקבור את בניך, ותדע צער בנים.

מה כתיב אחריו?
ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו.
מלמד, שנתנדה מאחיו, שבשעה שאמר להם לכו ונמכרנו, אם אמר להם לכו ונחזירנו היו שומעין לו, לפיכך ירד יהודה וגו', שהורידוהו מגדולתו, וירא שם יהודה וגו' וילדה ער ואונן וימת ער ואונן.
וכל אותן השנים שהיה יוסף חוץ לאביו, היה בלבו של יעקב שיהודה הרגו.

מנין אתה למד?
מבנימן, שכך אמר יהודה ליוסף: כי עבדך ערב את הנער.
כיון שנתן נפשו על בנימן ונתוודע יוסף, נמצא יהודה נקי מכל אותן הדברים, הוי וסרה קנאת אפרים, לכך כתיב: ואת יהודה שלח לפניו:


ואת יהודה שלח
זה שאמר הכתוב: הנני שולח מלאכי ופנה וגו' (מלאכי ג).

בא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון.
ביוסף כתיב: וישראל אהב את יוסף.
בציון כתיב: (תהלים פ) אוהב ה' שערי ציון.

ביוסף כתיב: וישנאו אותו.
בציון, נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה יב).

ביוסף, והנה אנחנו מאלמים אלומים.
בציון, בא יבא ברנה נושא אלמותיו (תהלים קכו).

ביוסף, המלוך תמלוך עלינו.
בציון, אומר לציון מלך אלהיך (ישעיה נב).

ביוסף, ויחלום יוסף חלום.
בציון, בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכו).

ביוסף, הבא נבא אני ואמך וגו'.
בציון, אפים ארץ ישתחוו לך (ישעיה מט).

ביוסף, ויקנאו בו אחיו.
בציון, קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ח).

ביוסף, לך ראה נא את שלום אחיך.
בציון, ודרשו את שלום העיר (ירמיה כט).

ביוסף, ויראו אותו מרחוק.
בציון, זכרו מרחוק את ה' (יחזקאל כג).

ביוסף, ויתנכלו אותו.
בציון, על עמך יערימו סוד (תהלים פג).

ביוסף, ויפשיטו את כתונת הפסים.
בציון, והפשיטוך את בגדיך (יחזקאל כג).

ביוסף, וישליכו אותו הבורה.
בציון, צמתו בבור חיי (איכה ג).

ביוסף, והבור רק אין בו מים.
בציון, ובבור אין מים כי אם טיט (ירמיה לח).

ביוסף, וישבו לאכול לחם.
בציון, אשור לשבוע לחם (איכה ה).

ביוסף, וימשכו ויעלו את יוסף.
בציון, וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור (ירמיה לח).

ביוסף, ויקרע יעקב שמלותיו.
בציון, לבכי ומספד (ישעיה כב).

ביוסף, וימאן להתנחם.
ובציון, אל תאיצו לנחמני (שם ).

ביוסף, והמדנים מכרו אותו אל מצרים.
ובציון, ובני יהודה ובני ישראל מכרתם לבני היונים (יואל ד).

ומה שאירע ליוסף טובות אירע לציון טובות
ביוסף, ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה.
וציון יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח).

ביוסף, איננו גדול בבית הזה ממני.
בציון, גדול יהיה כבוד הבית הזה (חגי ב).

ביוסף, ויהי ה' את יוסף.
בציון, והיו עיני ולבי שם (ד"ה ב ז).

ביוסף, ויט אליו חסד.
ובציון, זכרתי לך חסד (ירמיה ב).

ביוסף, ויגלח ויחלף שמלותיו.
ובציון, אם רחץ ה' את צואת בנות ציון (ישעיה ד).

ביוסף, רק הכסא אגדל ממך.
ובציון, בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמיה ג).

ביוסף כתיב: וילבש אותו בגדי שש.
ובציון, עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך (ישעיה נב).

ביוסף כתיב: ואת יהודה שלח לפניו.
ובציון, הנני שולח מלאכי (מלאכי ג):


ואת יהודה שלח לפניו.
להתקין לו בית תלמוד, שיהא מורה שם הוראה שיהא מלמד את השבטים.

תדע לך שהוא כן, כיון שהלך יוסף מאצלו היה יודע באיזה פרק פירש ממנו שהיה משנה אותו, כיון שבאו אחי יוסף, ואמרו לו: עוד יוסף חי ויפג לבו כי לא האמין לה, נזכר יעקב באיזה פרק פירש ממנו, ואמר בלבו: יודע אני שבפרק עגלה ערופה פירש יוסף ממני, ואמר להן: יתן לכם סימן באיזה פרק פירש ממני, ואני מאמין לכם.
ואף יוסף נזכר באיזה פרק פירש מאביו.

מה עשה יוסף?
נתן להם עגלות.
כיון שראה יעקב את העגלות, מיד ותחי רוח יעקב אביהם.

ללמדך, שבכל מקום שהיה הולך היה עוסק בתורה כשם שעשו אבותיו, ועד עכשיו לא נתנה התורה?!
והרי כתיב באברהם: עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי (בראשית כו).

ומהיכן למד אברהם את התורה?
רשב"י אומר:
נעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה, שנאמר: אף לילות יסרוני כליותי (תהלים טז).

ר' לוי אמר:
מעצמו למד את התורה, שנאמר: (משלי יד) מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב.
והיה מלמד לבניו תורה, שנאמר: (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצווה.
אמר ליה הקב"ה: אתה למדת בניך תורה בעוה"ז, אבל לעוה"ב אני מלמדם תורה, שנאמר: (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך: