ויקרא יעקב אל בניו
זה שאמר הכתוב: מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח (איוב יב) .ה
כתוב מדבר ביצחק ויעקב, ששניהם בקשו לגלות מסטורין של הקדוש ברוך הוא.
יצחק כתיב בו: ויקרא את עשו בנו הגדול, בקש לגלות לו את הקץ והעלים הקב"ה ממנו.
יעקב בקש לגלות לבניו את הקץ, שנאמר: ויקרא יעקב אל בניו וגו'.

למה הדבר דומה?
לעבד שהאמינו המלך כל מה שבידו, בא העבד למות, קרא לבניו לעשותן בני חורין, ולומר להם היכן דיתיקי שלהן והאוני שלהן. ידע המלך הדבר, עמד לו למעלה הימנו, ראהו אותו המלך והפליג את הדבר שהיה מבקש לגלות להם.
התחיל מדבר העבד לבניו: בבקשה מכם, אתם עבדיו של מלך היו מכבדין אותו כמו שהייתי אני מכבדו כל ימי.
כך, ויקרא יעקב אל בניו לגלות להן את הקץ, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא, אמר ליה: לבניך אתה קורא ולי לאו?!
שכן ישעיה אומר: ולא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל (ישעיה מג).
כיון שראה אותו יעקב, התחיל אומר לבניו: בבקשה מכם, הוו מכבדים להקב"ה כשם שכיבדוהו אני ואבותי, שנאמר: האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו.
אמרו לו: יודעין אנו מה בלבך.
ענו כולם: שמע ישראל וגו' (דברים ו).
כיון ששמע מהם כך, מיד וישתחוו ישראל על ראש המטה.
התחיל אומר בלחש: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
אמר הקדוש ברוך הוא: כבוד אלהים הסתר דבר, כבוד מלכים חקור דבר (משלי כה), אין המידה הזו שלך, הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר (שם יא).

ויקרא יעקב אל בניו
זה שאמר הכתוב: אקרא לאלהים עליון וגו' (תהלים נז).

אמר ר' יהושע בן לוי:
שלושה דברים גזרו ב"ד של מטה ואלו הן:
אחד בימי עזרא
בשעה שעלו מבבל בקש הקב"ה להתיר להם את המעשרות.

מה עשו?
עמדו וגזרו על עצמן שיהו מעשרין, שנאמר: (ירמיה י) ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכוהנים אל לשכות בית אלוהינו ומעשר אדמתינו ללויים.

מה עשו?
כתבו בספר וחתמו אותו ונתנו אותו בהיכל.
למחר נכנסו ומצאו אותו חתום.

ומנין?
שכך כתיב: (שם ) ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום, מכאן שהסכים הקדוש ברוך הוא עימהם.

ואחד בימי מרדכי ואסתר
מה כתיב שם?
קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם (אסתר ט).

ומנין שהסכים הקב"ה עימהם?
דכתיב: וקבל היהודים, קבל רבן של יהודים.

ואחד בימי יהושע
בשעה שנכנסו ישראל לארץ, אמר להם יהושע: והייתה העיר חרם היא וכל אשר בה (יהושע ו).
ואין את מוצא, שנצטוו על כך, אלא יהושע מעצמו אמר.

ומנין שהסכים הקדוש ברוך הוא עימהן?
שכך כתיב: חטא ישראל גם עברו וגו' (שם ), הוי שהסכים הקב"ה עמו, הוי אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי.

דבר אחר:
אקרא לאלהים עליון, מדבר ביעקב בשעה שנכנסו בניו ברכן, התחיל מחלק להן פרוקפאות.

ומנין שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו?
את מוצא כל ברכה וברכה שברך יעקב את השבט, כך ברכן משה, שהסכים הקב"ה עמו על כל ברכה וברכה.

אימתי?
בשעה שהיה מסתלק מן העולם, הוי ויקרא יעקב אל בניו האספו ואגידה לכם.

אמר ר' פנחס הכהן בר חמא ורבי יהודה בר שלום:
מהו האספו הטהרו?
כעניין שנאמר: (במדבר יב) תיסגר שבעת ימים ואחר תיאסף.

דבר אחר:
האספו
מנה מהם זקנים, שנאמר: אספה לי וגו', (שם יא).

למה אמר האספו הקבצו?
הודיעם שהן גולין שני פעמים.
משמנה מהן זקנים התחיל מוכיחן, ראובן בכורי אתה.
ומאותה שעה זכו ישראל להיות קורין שמע.

כיצד?
כשהיה יעקב מסתלק מן העולם הרהר בלבו ואמר: אברהם אבי הוליד יצחק וישמעאל, יצחק אבי הוליד אותי ועשו, שמא אני יש במיטתי פסולת?
כיון ששמעו כך, אמרו כולן בפה אחד: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו), הה"ד: ושמעו אל ישראל אביכם:


ראובן בכורי אתה
אתה בכורי טיפה ראשונה שלי שעשיתי שמונים שנה ואפילו קרי לא ראיתי.

בכורי אתה
דומה לי.

יתר שאת ויתר עז
שלשה כתרים היו בידך:
כהונה,
מלכות,
ובכורה.

שאת
זו כהונה, שנאמר: (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו.

עוז
זו מלכות, שנאמר: (שמואל א ב) ויתן עוז למלכו,

יתר
בכורה שהיא שני חלקים, שנאמר: (דברים כא) לתת לו פי שנים.
ואבדת אותם,

מי גרם לך?
פחז כמים

לפיכך,
אל תותר.

מהו פחז?
נוטריקון.

ר' אליעזר אומר:
פחזת חטאת זנית.

ר' יהושע אומר:
פחזת חסכת עול מצוארך, זעת מן החטא.

ר' יהודה
מסרס את התיבה זעת חרדת פרח חטאתך.

דבר אחר:
פחז פסעת על דת, חללת בכורתך, זר שעשית כמים.

מהו כמים?
אדם אם יש בידו קיתון של מים ונשפך, אין משייר בו כלום, אבל יש בו שמן או דבש, משייר בו, לכך נאמר: כמים אל תותר.

כי עלית משכבי אביך
עילית משכבי אביך.

אימתי?
בשעת דודאים, המעט קחתך את אישי וגו', לכן ישכב עמך (בראשית ל).

אז חללת יצועי עלה
תהיה מרוחק עד שיבוא משה, שכתוב בו: (שמות טו) ומשה עלה אל האלהים ויקרבך ויאמר: לך יחי ראובן ואל ימות (דברים לג).
יצא ראובן ואוזניו מקטפות, התחיל קורא לשמעון וללוי אחים, אחי דינה ולא אחי יוסף, שהם מכרוהו.

אמר ר' שמלאי:
בראובן כתיב: למען הציל אותו מידם (בראשית לו).
הרי אתה למד, שלא היה במכירת יוסף.
ואף יהודה אמר להן: מה בצע כי נהרוג, וארבעה אלו היו גדולים.
נמצאת למד, ששמעון ולוי מכרוהו.
שבשעה שירדו למצרים נתן יוסף עיניו בשמעון, שנאמר: (שם מב) ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו, לכך קרא לשניהם פה אחד.

שמעון ולוי אחים, כלי חמס
אמר להן: כלים שבידכם חמוסין גזולין הן מעשו,שנאמר: (שם כז) ועל חרבך תחיה, כלים של חמס ואין חמס, אלא עשו, שנאמר: (עובדיה א) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה.

מכרותיהם
לשון יוני הוא, שקורין לחרבות מכירין.

ויש אומרים:
מכרותיהם
מגורותיהם כמה דאת אמר: מכורותיך ומולדותיך (יחזקאל טז):


בסודם אל תבא נפשי
כשיעמוד זמרי ויזנה עם כזבי אל יזכר נפשי בהם.
וכן הוא אומר: ושם איש ישראל המכה זמרי בן סלוא (במדבר כה).
כנה שמו ושם אביו ובכל ישראל לא היו שמות אלו.

בקהלם אל תחד כבודי
כשיקהל קרח את כל העדה לחלוק על משה אל תחד כבודי אל תתייחד כבודי עימהן, אלא ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי (שם טז), ולא אמר בן יעקב.

והיכן ייזכר שמי?
על הדוכן דכתיב: (ד"ה א כג), ואלה העומדים ובניהם תימן בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל.

כי באפם הרגו איש
וכי איש אחד הרגו והלא כתיב: ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר (בראשית לד)?!
אלא שנחשבו לפני הקדוש ברוך הוא ולפניהם כאיש אחד.
וכן הוא אומר: והכית את מדין כאיש אחד (שופטים ו).
כיוצא בו, סוס ורוכבו רמה בים (שמות טו).

ארור אפם
לא קלל, אלא לאפם, הוא שאמר בלעם: (במדבר כג) מה אקוב לא קבה אל, ובעת הכעס לא קלל אלא אפם, והאיך אני אוכל לקללם?!
אחלקם ביעקב, כ"ד אלף נפלו משבט שמעון על מעשה זמרי, ואלמנותיהם כ"ד אלף, וחלקם ב' אלפים לכל שבט ושבט, שנאמר: אחלקם ביעקב, וכל מי שמסבב על הפתחים הוא משבט שמעון.
אמר הקב"ה: אף לוי יהא מסבב.

מה עשה?
האכילו פרוסתו בנקיות, ונתקיימה נבואת יעקב שנתן לו אחד מעשרה, והוא מסבב על הגרנות. ואומר: תנו חלקי, לפיכך אמר: אחלקם ביעקב.
הרי שמעון ולוי יצאו פניהם מכורכמות, התחיל קורא:
יהודה אתה יודוך אחיך.
א"ל: אתה הודיתה במעשה תמר.

יודוך אחיך
להיות עליהם מלך.

ידך בעורף אויביך
זה דוד שעמד ממנו ואויבי תתה לי עורף (שמואל ב כב).

וישתחוו לך בני אביך,
ויצחק אמר ליעקב בני אמך, שלא הייתה לו אשה אחרת, אלא רבקה, יעקב שהיו לו נשים הרבה, אמר ליהודה בני אביך.

גור אריה יהודה מטרף בני עלית
מטרף בני יוסף עלית, שאמרת מה בצע כי נהרוג (בראשית לו).

מטרף בני עלית
מטרף תמר הצלת נפשות ארבע מן המיתה:
תמר
ושני בניה
ועצמך.

א"ל הקדוש ברוך הוא: אתה הצלת ארבע נפשות מן השרפה, ומן המיתה, שכך פסקת הוציאוה ותישרף.
אני אציל מבניך ד'
דניאל
חנניה
מישאל
ועזריה
מן הכבשן ומגוב אריות.

קרא ליהודה ד' שמות:
גור,
אריה,
כרע שכב כארי,
וכלביא.

לא יסור שבט
זה כסא מלכות, שנאמר: (תהלים מה) כסאך אלהים עולם ועד שבט מישור שבט מלכותך.

ומחקק מבין רגליו
כשיבוא אותו מלך שהמלכות שלו, שכתוב בו ברגלים תרמסנה עטרת גאות שכורי אפרים (ישעיה כח).

עד כי יבא שילה
שהמלכות שלו.

ולו יקהת עמים
יקהת שני עמים, שנאמר: (מיכה ז) ישימו יד על פה ואזניהם תחרשנה.

דבר אחר:
ולו יקהת
יקהת מי שעתיד מתקהלין עליו, שנאמר: שרש ישי אשר עמד לנס עמים, אליו גויים ידרושו (ישעיה יא).

אוסרי לגפן עירה
גפן,
אלו ישראל, שנאמר: גפן ממצרים תסיע (תהלים פ), יאסור לעירה עיר הקדש.

ולשורקה
אלו ישראל, שנאמר: ואנכי נטעתיך שורק (ירמיה ב).
בני אתונו
יבנו שער האתון.

דבר אחר:
בני אתונו
על עיר בן אתונות.

כבס ביין לבושו
מרוב יין.

ובדם ענבים סותו
אין סותו, אלא טעות, שנאמר: כי יסיתך אחיך (דברים יג), אם יטעו בהלכה תהא מתכבסת בתחומו, אין יין אלא תורה, שנאמר (שיר א) כי טובים דודיך מיין הביאני אל בית היין.

חכלילי עינים מיין
מכאן את למד שהתורה הרבה אצלו, חיך לי, לי מיינה של תורה.

ולבן שנים
בזכות התורה, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א):


זבולן לחוף ימים
קדם זבולן ליששכר.

ולמה?
שזבולן עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, עשו שותפות ביניהם, שיהא פרקמטיא של זבולן ליששכר, שכן משה ברכן, שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך (דברים לג).
שמח זבולן בצאתך לפרקמטיא, משום דיששכר באהליך עוסק בתורה.

למה?
עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי י), לפיכך הקדים זבולן ליששכר, שאלמלא זבולן, לא עסק יששכר בתורה, ומתוך שנתייחד יששכר בתורה ולא עסק בפרקמטיא, ולא היה לו עמל בדבר אחר, לפיכך כתוב בו: מבני יששכר יודעי בינה לעתים (ד"ה א יב).

יששכר חמור גרם
יששכר נותן עצמו על התורה, כחמור למשוי, וזבולן מביא באניות הסחורה.

רובץ בין המשפתים
אלו התלמידים שלו שמרביצין תורה בארץ ישראל לפני חכמים, שנאמר: אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף וגו' (תהלים כה).

וירא מנוחה
זו תורה, שנאמר: (ירמיה מה) יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי.

כי טוב
זו תורה, שנאמר: (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם.

ויט שכמו לסבול
עולה של תורה.

ויהי למס עובד
מס זו הלכה, כשהיו טועין היו שואלין ומבקשין מידן, שנאמר: (שופטים ה) ושרי ביששכר עם דבורה, ויששכר כן ברק בעמק, בעומקה של הלכה שלח ברגליו:


דן ידין עמו כאחד
כיהודה מיוחד שבשבטים.

דבר אחר:
כאחד שבטי ישראל
כיחידו של עולם, שאינו צריך לאחרים במלחמה, שנאמר: (ישעיה סג) פורה דרכתי לבדי וגו', כך שמשון מדן אינו צריך לאחרים, שנאמר: (שופטים טו) בלחי החמור הכיתי אלף איש.

יהי דן נחש עלי דרך
כל החיות מהלכות זוגות ונחש יחידי, כנחש נקמן, כך שמשון ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים.
כיון שראהו יעקב, אמר: לישועתך קויתי ה'.

גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב
כלומר כשהגואל הבא בעקב הוא מגד, זה שהוא בא בעקב, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא (מלאכי ג), שהוא משבט גד, לכך נאמר: יגוד עקב:


מאשר שמנה לחמו
שבנותיו נאות, שנאמר: (בראשית ל) באשרי כי אשרוני בנות.
וכן הוא אומר: ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו (דברים לג), על ידי בנותיו.

והוא יתן מעדני מלך
שבנותיו ראויות למלכות.
וכן הוא אומר: המלבישכן שני עם עדנים (שמואל ב ח).

נפתלי אילה שלוחה
זו בקעת גינוסר המבכרת פירותיה וממהרת כאילה.

הנותן אמרי שפר
לפי שארצו מבורכת, שנאמר: (דברים לג) נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה', שמכבדין מפירותיהם למלכים ומשמירין דבריהם, ואם יש בלבם עליהם מתרצין.

בן פורת יוסף
שעל ידי פרות נתגדל:


בנימין זאב יטרף
זה שאמר הכתוב: כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג).

בראשונה היה הסוד ליראיו, שנאמר: סוד ה' ליראיו (תהלים כה).
חזר ונתנו לישרים, שנאמר: ואת ישרים סודו (משלי ג).
חזר ונתנו לנביאים, שנאמר: כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.

כל מה שהיו הצדיקים עושין ברוח הקדש עושין.
יעקב שבירך יהודה המשילו כאריה, שנאמר: גור אריה יהודה ומזווגו כנגד מלכות בבל שנאמר: בה (דניאל ז) קדמיתא כאריה, ודניאל חנניה מישאל ועזריה מזדווגין לה.

וליוסף מזדווג כנגד מלכות אדום.
אמר ר' שמואל בר נחמן:
מסורת אגדה היא שאין עשו נופל, אלא ביד בני בניה של רחל, שנאמר: (ירמיה מט) אם לא יסחבום צעירי הצאן.

משה זיווג שבט לוי, כנגד מלכות יון.
בני חשמונאי שהן מלוי לוי, שבט שלישי
וזו מלכות שלישית.

לוי שלש אותיות.
יון שלוש אותיות.

זה מקריב פרים
וזו כותבת בקרן השור, אין להם חלק באלהי ישראל.

אלו מרובין
ואלו מעוטין.

משה ראה אותן וברכן, שנאמר: (דברים לג) ברך ה' חילו.
מקיש לבנימין כנגד מלכות מדי.
שמרדכי פורע ממנה שהוא משבט בנימין.

וכתיב במלכות מדי:[ (דניאל ז) וארו חויה אחרי תנינה דמיה לדוב, שהקישה כנגד שבט בנימין שנמשל כזאב, שנאמר: בנימין זאב יטרף.
מה זאב חוטף, כן שבטו של בנימין חוטף, שכן הוא אומר: וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחולות, ויצאתם מן הכרמים וחטפתם (שופטים כא), הרי כשם שהזאב חוטף, כך בנימין.

וכן בשופטים באהוד, ויעש לו אהוד חרב ולה שתי פיות (שם ד), שהיא אוכלת בשני עולמים, שהיה עוסק בתורה שכתוב בה: חרב פיפיות בידם (תהלים קמט), שזוכה בעוה"ז ולעוה"ב. נכנס אצל עגלון א"ל: דבר אלהים לי אליך, ויקם מעל הכסא.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: חלקת לי כבוד ועמדת מעל הכסא, חייך, אני מעמיד מבתך בן שישב על כיסאי.

ואיזו?
זו רות המואביה.
כיון שעמד שלמה וישב שלמה על כסא ה' למלך (דברי הימים א כט).

מה כתיב באהוד?
ויקח את החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו.

בבקר יאכל עד
ויתקעה בבטנו.

ולערב יחלק שלל
מדבר בארצו.

בנימן זאב יטרף
מדבר בארצו, שהיא מבכרת פירותיה, לפיכך בבקר יאכל עד.

ולערב יחלק שלל
זו בית אל המלקשת פירותיה.

בנימן זאב יטרף
מדבר בשאול, בבקר יאכל עד שנאמר: (שמואל א יד) ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל אויביו במואב ובבני עמון וגו'.

ולערב יחלק שלל
וימת שאול ושלשה בניו ונושא כליו (שם לא), הוי ולערב יחלק שלל.

דבר אחר:
בנימין זאב יטרף
מדבר באסתר המלכה.

בבקר יאכל עד
ויבא המלך והמן לשתות (אסתר ג).

ולערב יחלק שלל
ויתלו את המן.

מה כתיב אחריו?
ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר בית המן.

דבר אחר:
בנימין זאב יטרף
מדבר בקרבנות.

בבקר יאכל עד
את הכבש אחד תעשה בבקר (שמות כט).

ולערב יחלק שלל
ואת הכבש השני וגו'.
ומדבר במזבח שהיה אמה אחת מן המזבח בתוך חלקו של בנימן, ואף על פי כן לא הייתה האש זזה מתוך חלקו. לקיים מה שנאמר: (דברים לג) חופף עליו כל היום:


כל אלה שבטי ישראל שנים עשר
אבל להלן כתיב: י"ב נשיאים יוליד (בראשית יז).
ואלו שבטים על סדרו של עולם, י"ב שעות ביום י"ב שעות בלילה.
וכן המזלות והחדשים.
וי"ב אבני האפוד.
לפיכך כל אלה שבטי ישראל שנים עשר.

אמר רבי יוחנן:
וכי י"ב שבטים הן, והלא כבר נאמר: אפרים ומנשה כראובן ושמעון והן י"ד?!
אלא כשלוי נמנה עימהן אינן נמנין עמו, וכשאין לוי נמנה עימהן אפרים ומנשה נמנין שבט אחד.

מנין?
שכן: (במדבר יג) לבני יוסף לאפרים אלישמע למנשה גמליאל, הוי, כל אלה שבטי ישראל שנים עשר לא פחות ולא יותר.
ואף רבקה ראתה אותן י"ב, דכתיב: (בראשית כה) ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך, הרי ב'.
ושני לאומים הרי ד'.
ולאום מלאום יאמץ הרי ו'.
ורב יעבוד צעיר הרי ח'.
והנה תומים, הרי י'.
ויצא הראשון ואח"כ יצא אחיו הרי י"ב.
ואית דמייתי לה מהכא,

למה?
זה בגימטרייה י"ב.
כיון שנתרוצצו הבנים במעיה, אמרה: כך אני מצטערת בי"ב שאמר לי הקב"ה, י"ב עתידין לעמוד ממני, ותאמר אם כן למה זה אנכי:


וזאת אשר דבר להם אביהם וגו'
ברך אותו אין כתיב כאן, אלא ברך אותם.

למה?
לפי שנתן ליהודה גבורתו של ארי,
וליוסף גבורתו של שור,
ולנפתלי קלות איל,
ולדן נשיכתו של נחש,

תאמר שזה גדול מזה, הרי כללן כלם באחרונה, איש אשר כברכתו ברך אותם, לפי שחלק להם את הארץ ונתן ליהודה ארץ שהיא עושה שעורים, ולבנימן ארץ שהיא עושה חטים, אעפ"כ כללן אלו באלו, שיהו אוכלין אלו משל אלו.
הרי וזאת אשר דבר להם אביהם אליהם אין כתיב כאן, אלא להם.

וזאת
עתיד נביא לברך אתכם.
כיוצא בו במקום שפסקתי אני הוא יתחיל לברך אתכם.
וכן עשה משה, שנאמר: (דברים לג) וזאת הברכה אשר ברך משה.
אמר להם: אומר אני לכם אימתי מגיעות לכם הברכות האלו, משעה שתקבלו את התורה, שנאמר: (שם ד) וזאת התורה אשר שם משה וגו'.
ואף במה שחתם להם יעקב פתח משה, אמר משה: מזקנים אתבונן (תהלים קיט).

יצחק כשברך יעקב א"ל: ואל שדי יברך אותך (בראשית כח).
במה חתם בסוף ברכתו?
בקריאה,שנאמר: ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו (שם).
ויעקב במה שפסק אביו משם התחיל,שנאמר: ויקרא יעקב אל בניו.
וחתם: וזאת אשר דבר.

ומשה כשברך את השבטים פתח ממקום שפסק יעקב, שנאמר: וזאת הברכה.
וחתם באשריך ישראל.

ואף דוד כשהתחיל בשירה פתח במקום שפסק משה, באשרי האיש (תהלים א), הוי, מזקנים אתבונן: