וירא ה' כי רבה רעת האדם
שנו רבותינו:
בעוון זימה אנדרלמוסיה באה לעולם וספה הטובים והרעים.

ור' עזריה אומר:
הכל הקב"ה מותר חוץ מן הזימה.
ראה עד שלא נצטוו עליה מה כתיב: ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובת הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו.

מה כתיב אחריו?
וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי.
וכן בסדומיים (בראשית יט) טרם ישכבו וכל אותו העניין ויאמרו האנשים אל לוט וגו', כי משחיתים אנחנו את המקום הזה, כי גדלה צעקתם את פני ה' וישלחנו ה' לשחתה.

למה ה' ה' ב' פעמים?
אמר הקדוש ברוך הוא אני הוא שפרעתי מזמרי ומשמשון ומאמנון, ואני עתיד לתת שכר טוב למי שהוא גודר עצמו מן העבירה, כשם שנתתי ליוסף וליעל ולפלטי.

ר' שמעון אומר:
יוסף משלו נתנו לו, הפה שלא נשק בזימה, נאמר לו: ועל פי ישק כל עמי.
צוואר שלא הרכין לעברה, וישם רביד זהב על צווארו.
היד שלא נגעה בעבירה, (שם) ויסר פרעה את טבעתו וגו'.
הגוף שלא נדבק בעבירה (שם) וילבש אותו בגדי שש.
רגל שלא עלה עליה, (שם) וירכב אותו במרכבת המשנה.
המחשבה שלא חשב, נקרא נבון וחכם.
לב שלא הרהר, ויקראו לפניו אברך וצפנת פענח.
אבל הסדומיים המטיר עליהן אש וגפרית, שנאמר: (שם יט) וה' המטיר על סדום וגו' ויהפוך את הערים האל וגו'.
נאמר כאן אמחה את האדם וגו', הנפילים היו בארץ בימים ההם המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם.
מלמד שהיו רואין חמה ולבנה ועושין כשפים, עליהם הוא שאמר: (איוב כד) המה היו במורדי אור המה הגיבורים שהיו קשין ומורדין ומכשפין, (שם כא) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו.

אמר ר' יוחנן:
למה היו מורדין?
שהיו זורעין שנה אחת ועושין מזון לארבעים שנה.
א"ל הקב"ה: וכך אתם עושים?
עוד כל ימי הארץ זרע וקציר.

ור' שמואל בר אבא אמר:
למה היו מורדין?
שהיו רואין לעצמן בנים ובני בנים חמשה וששה דורות ולא היו מתין.
אמר הקדוש ברוך הוא: וכך אתם מורדין?!
מכאן ואילך, עוד כל ימי הארץ זרע קציר שתהיו מולידין וקוברין.
וקר וחם שתהיו מתייסרין בשחפת ובקדחת.
וקיץ וחורף, שתהיו מתקייצין ופניכם מתחרפין והייסורין אינן פוסקין ותהיו מצטערין בגופיכם אין אתם שובתין יומם ולילה ותהיו נדונין באש ובשלג:


מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שנאמר לו בחלום, באדר אתה מת וניסן אינך רואה, ומה שזרעת לא תקצור, והיה מיצר על החלום הרבה, וספר חלומו לפני ר' עקיבא.
אמר לו: באדר אתה מת, בהידורה של תורה אתה מת.
וניסן אין אתה רואה, שוב אין אתה בא לידי ניסיון.
ומה שזרעת אין אתה קוצר, בניך אין אתה קובר.

ותו ר' יונתן בן עכסאי ור"י בן גרים
הוו תנו פרשת נדרים, קמיה רשב"י, אפטרו מיניה באורתא. בצפרא אתו וקא מפטרו מיניה.
אמר להו: מי לא אפטריתו מקמאי מאתמול.
אמרו לו: למדתנו רבנו, תלמיד הנפטר מרבו ולן רבו באותו העיר צריכין להיפטר ממנו, דכתיב: (מלאכים א ט) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וגו'.
אמר לו רשב"י לברה: הללו בני אדם של צורה, זיל לגבייהו כי היכי דלברכוך.
אזל אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי, כתיב: (משלי ד) פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו. וכתיב: (שם ה) אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע?!
לא קשיא, כאן במצוות שאפשר לעשותם ע"י אחרים, כאן במצוות שאי אפשר לעשותם על ידי אחרים. הדור יתבי וקא מיבעיא להו, כתיב: (שם ג) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, הא חפצי שמים ישוו בה. וכתיב וכל חפצים (שם ח) ואפילו חפצי שמים?!
לא קשיא, כאן במצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים וכאן במצווה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים.
אמרו לה: מאי בעית הכא?
אמר להו, אמר לי אבא: זיל לגבייהו כי היכי דלברכוך.
אמר לו: יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תעיל ולא תפיק, תפיק ולא תעיל, ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, לבלבל פתורך, ולא תחזי שתא חדתי, כי אתא לגבי אבוה אמר לו: לא מיבעיא דברוכי לא מברכינן אלא צעורי קא מצערי לן.
אמר לו אבוה: מאי אמרו לך?
אמר לו: הכי והכי אמרו לי.
אמר לו: הני ברכתא מעליתא נינהו. תזרע ולא תחצד תוליד בנין ולא ימותון, תעיל ולא תפיק, תעיל כלתא ולא ימותו בנה, תפיק ולא תעיל תפיק בנתך ולא ימותון גברייהו, ליחרוב ביתך, ביתא דהאי עלמא, וליתוב אושפיזך, ביתא דהאי עלמא, דכתיב קברם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור (תהילים מט) אל תקרי קרבם אלא קברם, לבלבל פתורך בבני ובבנתא, ולא תחזי שתא חדתי לא תמות אתתך ותנסב אתתא אחריתי.

ר"ש בן חלפתא אפטר מיניה דרבי:
א"ל לבריה: זיל לגביה כי היכי דליברכך.
אזל. אמר לו: יהא רעוא דלא תבוש ולא תתבייש.
כי אתא לגבי אבוה א"ל: מלתא בעלמא הוא דאמר לי.
א"ל: ברכך ברכתא דברכינהו קב"ה לישראל ושנה בה, דכתיב: (יואל ב) ואכלתם אכול ושבוע וגו', וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' כן יהי רצון ונאמר אמן:


ילמדנו רבנו:
על כמה עבירות נשים מתות בשעת לדתן?

כך שנו רבותינו:

על שלשה וכו' ושלשתן מן התורה.
נדה, דכתיב (ויקרא טו) ואשה כי יזוב.
חלה, (במדבר טו) ראשית עריסותיכם.
הדלקת הנר, דכתיב (ישעיה נח) וקראת לשבת עונג זו הדלקת הנר בשבת.
ואם תאמר לישב בחושך אין זה עונג שאין יורדי גיהינום נדונין, אלא בחושך, שנאמר (איוב י) ארץ עפתה כמו אופל (איוב י).

ומה ראו נשים להצטוות על שלוש מצות האלו?
אמר הקב"ה: אדם הראשון תחילת בריותיי היה ונצטווה על עץ הדעת, וכתיב בחוה: (בראשית ג) ותרא האשה וגו' ותתן גם לאישה עמה ויאכל (בראשית ג), וגרמה לו מיתה ושפכה את דמו. וכתיב בתורה: (שם ט) שופך דם האדם באדם דמו ישפך.
תשפוך דמה ותשמור נידתה כדי על דם האדם ששפכה.

מצות חלה מנין?
היא טמאה חלתו של עולם.

דאמר רבי יוסי בן דוסמקא (נ"א קצרתא):
כשם שהאשה מקשקשת עיסתה במים ואח"כ היא מגבהת חלתה, כך עשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, דכתיב: (שם ג) ואד יעלה מן הארץ והשקה (שם ב).
ואחר כך: וייצר ה' אלוהים את האדם עפר וגו'.

הדלקת הנר מנין?
היא כבתה נרו של אדם, דכתיב: (משלי ה) נר אלוהים נשמת אדם.
לפיכך תשמור הדלקת הנר:


אלה תולדות נח
כך פתח רבי תנחומא בר אבא ואמר:
(משלי יא) פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם.

אמר רבי יהודה הלוי:
בשעה שהאדם מסתלק מן העולם בלא בנים הוא מיצר ובוכה.
אומר לו הקב"ה: למה אתה בוכה, מפני שלא עמדת פרי בעולם הזה, יש לך פרי יפה מן הבנים.
אמר לפניו: ריבונו של עולם! אי זה פרי שהעמדתי?
אומר לו הקדוש ברוך הוא: התורה, שכתוב בה פרי צדיק עץ חיים, בנים אינו אומר, אלא פרי צדיק, וכן תולדותיו של אדם אלו מעשיו הטובים.
וכן הוא אומר: אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים.

אמר רבי אבהו:
מצינו שהקב"ה עושה לאחרונים בזכות הראשונים.

ומנין שאף לראשונים בזכות האחרונים?
נאמר: ונח מצא חן בעיני ה'.

ובאיזה זכות?
בזכות תולדותיו, שנאמר: אלה תולדות נח נח,
ולוקח נפשות חכם, זה הזן ומפרנס העני, כך דרש רבי תנחומא.

אמרו רבותינו:
לא מת נח, עד שראה העולם ביישובו, ועד שראה שבעים אומות יוצאים מחלציו ומשם לא נזכר אלא צדקו.
ולוקח נפשות חכם זה נח, שזן ומפרנס את הבהמה.

ומה היה מאכילן?
אמר רבי עקיבא:
דבילה היו כולן אוכלין, כמו שנאמר: והיה לך ולהם לאכלה.

ורבותינו אמרו:
לא, אלא כל אחד ואחד מכל מין ומין האכיל מה שלמד.
הגמל תבן, והחמור שעורים, וכן כולם מה שלמד היה אוכל, הוי ולוקח נפשות חכם.
יש בהמה שהיא אוכלת בשעה אחד ביום, ויש בשתים, ויש בשלוש, ויש בשליש הלילה, ויש באמצעו, ויש בקרות הגבר.

אמרו רבותינו:
י"ב חדש שהיה נח בתיבה לא ראה שינה לא ביום ולא בלילה, שהיה עוסק וזן הבריות שעמו, הרי, ולוקח נפשות חכם:


אלה תולדות נח נח
יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שבחר בישראל משבעים אומות, כמו שכתוב: כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים ל"ב).
ונתן לנו את התורה בכתב רישומו ברמז צפונות וסתומות, ופרשום בתורה שבע"פ, וגלה אותם לישראל, ולא עוד, אלא שתורה שבכתב כללות ותורה שבע"פ פרטות.
ותורה שבע"פ הרבה ותורה שבכתב מעט.
ועל שבע"פ נאמר: ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים (איוב י"א),
וכתיב: ולא תמצא בארץ החיים (שם כ"ח).
ומאי לא תמצא בארץ החיים וכי בארץ המתים תמצא?!
אלא שלא תמצא תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם תאווה וכבוד וגדולה בעולם הזה, אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר: זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר י"ט).

וכך דרכה של תורה:
פת במלח תאכל,
ומים במשורה תשתה,
ועל הארץ תישן,
וחיי צער תחיה,
ובתורה אתה עמל.
לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל, אלא על התורה שבע"פ, שנאמר: כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות ל"ד).

ואמרו חז"ל:
לא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה למען הדברים האלה, ולא בעבור הדברים האלה, ולא בגלל הדברים, אלא ע"פ הדברים, וזו היא תורה שבע"פ, שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחושך, שנאמר: העם ההולכים בחושך ראו אור גדול (ישעיה ט), אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול, שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר, בטמא ובטהור, ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה).
ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקדוש ברוך הוא את ההר כגיגית, שנאמר: ויתייצבו בתחתית ההר (שמות י"ט).

ואמר רב דימי בר חמא:
א"ל הקב"ה לישראל: אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם.
ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר, והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כולם ואמרו: נעשה ונשמע, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט, אלא אמר להן על התורה שבע"פ, שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות, והיא עזה כמוות קשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו. שנאמר: ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים ו').

ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד:
ראה מה כתיב אחריו: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך.

ואי זה?
זה תלמוד שהוא על הלב, הוי אומר: ושננתם לבניך, זו תלמוד שצריך שנון.
ללמדך שפרשה ראשונה שבקריאת שמע מתן שכרה בעוה"ז. כמו שכתוב: בפרשה שנייה והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם, זה מתן שכר עוסקי מצות (ס"א תורה שבכתב) שאין עוסקין בתלמוד.

ובפ' שנייה כתיב בה: בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתב בכל מאדכם.
ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה. לפיכך מתן שכרה לעולם הבא. שנאמר: העם ההולכים בחושך ראו אור גדול אור שנברא ביום ראשון, שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבעל פה ביום ובלילה, שבזכותן העולם עומד.
שנאמר: (ירמיה נ"ג) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג).

אי זה ברית שנוהג ביום ובלילה?
זו תלמוד.
וכן הוא אומר: כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה גם בריתי תופר את דוד עבדי וג'ו (שם יט).
ואומר: (תהלים א) כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה.
ואף הקדוש ברוך הוא כרת ברית עם ישראל שלא תשכח תורה שבע"פ מפיהם ומפי זרעם עד סוף כל הדורות, שנאמר: (ישעיה נט) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו וגו' ולא כתיב ממך, אלא מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, ולפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה ומתקבצין שתי פעמים בשנה באדר ובאלול מכל המקומות ונושאין ונותנין במלחמתה של תורה, עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה לאמיתה ומביאין ראיה מן המקרא ומן המשנה ומן התלמוד, כדי שלא ייכשלו ישראל בדברי תורה, שנאמר: (תהלים קיט) שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, (שם כ"ט), ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

ואותן ב' ישיבות, לא ראו שבי ולא שמד ולא שלל, ולא שלט בהן לא יון ולא אדום, והוציאן הקדוש ברוך הוא י"ב שנה קודם חורבן ירושלים, בתורתן ובתלמודן, שכך כתיב והגלה את כל ירושלים ואת כל השרים ואת כל גיבורי החיל עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר ולא נשאר זולת דלת עם הארץ (מלכים ב כד).

וכי מה גבורה יש בבני אדם ההולכים בגולה?
אלא אלו גיבורי תורה שכך נאמר בה: על כן יאמר בספר מלחמות ה' (במדבר כ"א), ומתוכן החרש והמסגר.
חרש שבשעה שאחד מהן מדבר נעשו הכל כחרשין.
מסגר, כיון שאחד מהן סוגר דברי טומאה וטהרה או איסור והתר אין בעולם שיכול לפתוח לטהר ולהתיר, לקיים מה שנאמר: (ישעיה כב) ונתתי מפתח בית דוד על שכמו ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח, ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל יז). אלו חורי יהודה ובנימין שעליהן נאמר: (ירמיה כד) כה אמר ה' וגו' כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובה.

וכתיב: (דניאל ט) וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו.
וכי משום דצדיק ה' אלוהינו וישקד ה' על הרעה ויבא את הרעה?!
אלא צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים והגלה את גלות יכניה לגלות צדקיה, כדי שלא תשתכח מהן תורה שבע"פ וישבו בתורתן בבבל מן אותה שעה עד היום ולא שלט בהן לא אדום ולא יון ולא גזרו עליהם שמד.
ואף לימות המשיח אין רואים חבלו של משיח , שנאמר: (זכריה ב) הוי ציון המלטי, מאדום ומיון מגזרותיהן.

וכתיב (מיכה ד) חולי וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה.
ושכנתי כתיב, בשדה, שאע"פ שאדם גולה בשדה שכינתי לא זזה ממך.
ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך ה' מכף אויביך (שם)
שם, ללמדך שמשם מתחילת הגאולה משם עולין לירושלים, שנאמר: ועלו מושיעים בהר ציון וגו' (עובדיה א') אותה שעה והייתה לה' המלוכה, וכן יהי רצון.


שאלתא:

דאסיר להון לבית ישראל למגזל ולמחטף מידי חד מן חבריה, דאין לך חמור בכל האסורין שבתורה מעונש הגזל.

דאמר רבי אליעזר:
כל עבירות שבתורה עברו דור המבול עליהן, ולא נחתם עליהם גזר דינן למחות את זכרם במי המבול, עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר: כי מלאה הארץ חמס.
וכתיב: (יחזקאל ז) החמס קם למטה רשע וגו'.

אמר רבי אליעזר:
מלמד, שזקף החמס ועמד כמקל לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: רבש"ע! אני לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם.

אמר רבי אבהו:
ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם:
אונאה,
וגזל,
ועכו"ם.

אונאה, דכתיב בה: (עמוס ז) כה הראני והנה ה' ניצב על חומת אנך ובידו אנך.
גזל דכתיב: (ירמיה ז) חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד.
עכו"ם, דכתיב: (ישעיה כא) העם המכעיסים אותי על פני תמיד זבחים בגנות וגו'.

ואמר רבי יוחנן:
כל הגוזל שווה פרוטה מחברו כאלו נוטל נשמתו הימנו, שנאמר: (משלי א) כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח, ומאן דגזל ועבד תשובה ומהדר גזילה למריה, מכפר ליה.
ואי מאית נגזל, מהדר ליורשיו ומכפר ליה.
וכי מהדר לנגזל, מבעי ליה לאחולי על גביה, כי היכי דלא למנע מלמעבד תשובה.

דתנו רבנן:
הגזלנין ומלוי ריבית שהחזירו, אין מקבלין מהן, וכל המקבל מהן, אין רוח חכמים נוחה הימנו. הני מילי, שאין גזלה חוזרת בעינה, אבל חוזרת בעינה מקבלין.

אמר רבי יוחנן:
בימי רבי נשנית משנה זו.
מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה.
א"ל אשתו: ריקה, אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט שאתה חוגר אינו שלך ונמנע ולא עשה תשובה.
באותה שעה אמרו הגזלנים: ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן, והמקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו.

שאלו תלמידיו את רבי יוחנן בן זכאי:
מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מן הגזלן?
שהגנב משלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה', והגזלן כתיב ביה והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה וגו' (ויקרא ה').
אמר להן: זה השווה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השווה כבוד עבד לכבוד קונו, כביכול עשה עין של מעלה כאילו אינו רואה ואוזן כאילו אין שומעת, שנאמר: (ישעיה כט) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו'.
וכתיב: (תהלים צד) ויאמרו לא יראה יה וגו'.
וכתיב: (יחזקאל ח) עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה.

תניא, אמר רבי מאיר:
משלו משל משום רבן גמליאל.
למה הדבר דומה?
לשני בני אדם שהיו בעיר ועשו משתה. אחד זימן כל בני העיר ולא זימן את בני המלך, ואחד לא זימן לא את בני העיר ולא את בני המלך.

איזה מהן עונשו מרובה?
הוי אומר, זה שזימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך.

אמר רבי מאיר:
בא וראה כמה גדולה כוחה של מלאכה.
שור שביטלו ממלאכתו, חמישה.
שה שלא בטלו ממלאכתו, ארבעה.

ורבן יוחנן בן זכאי אומר:
בא וראה, שחס הקב"ה על כבוד הבריות אפילו על גנב, שור שהלך ברגליו ה', ושה שהרכיבו על כתפו ד', והיכא דגזל ואמר: אישקול השתא דצריך לי והדר אשלם, רשע מקרי, דכתיב: (שם ל"ג) חבול ישיב רשע גזלה ישלם, אף על פי שמשיב, רשע הוא.

ברם צריך את למילף, הני מלי, היכא דקא גזיל אדעתא למישקליה לנפשיה, אבל היכא דקא בעי למיתן מתנה לההוא נגזל ולא בעי לקבולי ואמר אגנוב מניה כי היכי דאהני ליה ואשלם ליה תשלומי כפל, אי נמי שבק מאני בדוכתא דלא מנטר או זוזי ופשע, ואשכחינהו איניש אחרינא ואמר אקניטנו עד דיתבעהו ויזדהר במאניה זימנא אחרינא ולא ליפשע, מאי, כיון דלהנאתו קא מכוין ושרי, או דלמא כיון דעד דמהדר ליה אית ליה צערא, מאי.

תא שמע, דתניא לא תגנוב ע"מ למיקט לא תגנוב ע"מ לשלם תשלומי כפל.

מאי טעמא?
קרא יתירא הוא, דכתיב: לא תגזול וכן הלכה:


אלה תולדות נח נח וגו' את האלוהים התהלך נח
ג"פ בפסוק למה?
זה אחד משלושה שראו ג' עולמות:
נח,
ודניאל,
ואיוב.

נח ראה עולם ביישובו וראהו בחורבנו וחזר וראהו ביישובו.
דניאל ראה בנין בית ראשון וראהו חרב וחזר וראהו בנוי בבניין בית שני.
איוב ראה בנין ביתו וחורבנו וחזר וראה ביישובו.

איש צדיק
על שזן בריותיו של הקדוש ברוך הוא נקרא צדיק.
שני בני אדם נקראו צדיקים על שזנו את הבריות:
נח,
ויוסף.
שכך כתיב בו: על מכרם בכסף צדיק (עמוס ב).
וכתיב בו: ויכלכל יוסף (בראשית מז).

אמר רבי אחוה ב"ר זעירא:
אף בני נח שנכנסו בתיבה והבהמה והחיה ועופות כולן צדיקים היו, לפי שדור המבול השחית כל בשר את דרכו על הארץ כתיב בהן, שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל, לפיכך כתיב בהן: הנני משחיתם את הארץ.

ומנין שממעשה בראשית נצטוו הבהמות והחיות והעופות ורמש שלא להידבק עם שאינו מינו?
דכתיב: ויעש אלוהים את חית הארץ למינה וגו' (שם א).
אמר להן הקב"ה: כל מין ומין ידבק במינו ושאין מינו אסור.

תמים
זה אחד משבעה מהולים שנולדו בעולם:
אדם הראשון נברא מהול.
ושת בנו נולד מהול, דכתיב: (שם ה) ויולד בדמותו כצלמו.
נח נולד מהול, דכתיב: תמים היה בדורותיו.
יעקב נולד מהול, דכתיב: (שם כה) ויעקב איש תם.
ויוסף נולד מהול, דכתיב: (שם לז) אלה תולדות יעקב יוסף, שהיה דומה לאביו.
משה נולד מהול, שנאמר: (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא.
ואיוב נולד מהול, דכתיב: (איוב א) איש תם וישר בדורותיו ולא בדורות אחרים.

רבי יהודה ורבי נחמיה:
חד אמר:
תמים היה בדור המבול ובדור הפלגה, שאלו היה בדורו של אברהם אבינו לא מצא ידיו ורגליו.
משל לחבית של אפרסמון שהייתה מונחת במקום המטונף במקומה ריחה נודף, שלא במקומה אין ריחה נודף.

וחד אמר:
תמים היה בדורותיו, כל שכן בדורות אחרים.
משל לצלוחית של פלייטון שהייתה מונחת במקום הטינופת ריחה נודף, כל שכן אם הייתה מונחת במקום הבושם.

את האלוהים התהלך נח
שהיה הקדוש ברוך הוא סומכו שלא ישתקע במעשה דור המבול.
משל למלך שהיה לו בן והיה הולך בשליחות אביו, והיה לפניו דרך משוקע בטיט, והיה המלך סומכו שלא ישקע בטיט, אבל אברהם כתיב בו: התהלך לפני.
ובאבות כתיב: האלוהים אשר התהלכו אבותי לפניו, שהיו מרווחין (ס"א מדיחין) לשכינה והיו מקדימין והולכין לפניו לעשות רצונו.

עשה לך תבת עצי גופר
אמר רבי הונא בשם רבי יוסי:
ק"כ שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול, שמא יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה, אמר לנח: עשה לך תיבת עצי גופר.
עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים והיו אומרין לו:

ארזים אלו למה?
אמר להן: הקדוש ברוך הוא מבקש להביא מבול לעולם ואמר לי לעשות תיבה, כדי שאמלט בה אני וביתי, והיו משחקין ממנו ומלעיגין בדבריו, והיה משקה אותן ארזין והן גדילין, והיו אומרים לו:

מה אתה עושה?
ומשיב להן כעניין הזה, והיו מלעיגין עליו.
לסוף ימים קצצן והיה מנסרן והיו אומרים לו:

מה אתה עושה?
ואומר להן כך, והיה מתרה בהן, כיון שלא עשו תשובה, מיד הביא עליהן מבול, שנאמר: וימח את כל היקום: