ויזכור אלוהים את נח
ילמדנו רבנו:
הרואה קשת בענן מה צריך לברך?

כך שנו רבותינו:

הרואה קשת בענן מברך: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם זוכר הברית
ונאמן בבריתו וקיים במאמרו.

הרי מן המשנה.

מן התורה מנין ?
דכתיב: את קשתי נתתי בענן והייתה לאות ברית ואין מעשיו כמעשה בשר ודם.
בשר ודם, כל זמן שאוהבו חי אהבתו קיימת עמו, מת בטלה האהבה. והקב"ה אינו כן.
מת אברהם הייתה אהבתו קיימת ליצחק בנו, שנאמר: ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוהים וגו' (בראשית כה).

בנוהג שבעולם, המלך מכבד אוהבו בכסף וזהב ובגדים ומעשרו. נכנס לספינה עומד עליו סער גדול, מאבד את נפשו וממונו, לפי שאין יכול המלך לשמרו מן הים ומן הליסטין.
והקדוש ברוך הוא נותן לאוהבו מתנה ומשמרו, שנאמר: (במדבר ו) יברכך ה' וישמרך. ברך לאברהם ושמרו, שנאמר: (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל, וכן ליצחק וליעקב.

אדם נכנס בספינה עמד עליו סער, אם יש עמו בהמה וכלים מזרקן לים ומקיימין את האדם, שאין מרחמין על הבהמה וכלים כשם שמרחמין על האדם, אבל הקב"ה כשם שרחמיו על האדם כך רחמיו על הבהמה, שנאמר: (תהלים קמה) ורחמיו על כל מעשיו.
וכן הוא אומר ויזכור אלוהים את נח:


ויזכור אלוהים את נח
זה שאמר הכתוב: יודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב).
יודע צדיקו של עולם, אפילו נפש בהמות, אפילו בשעת כעסו, שאין מידותיו כמידת בשר ודם. מידת בשר ודם, כשמרדה מדינה למלך משלח לגיונותיו עליה והורג הטובים עם הרעים, לפי שאינו יודע מי מרד ומי הוא כשר.
והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו כל הדור מכעיסו ויש בו צדיק אחד, מצילו, הוי אומר: יודע צדיק נפש בהמתו.
וכן הוא אומר: טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו (נחום א).
ורחמי רשעים אכזרי, אלו דור המבול שהיו אכזרים.

אמרו רז"ל:
בשעה שהעלה הקב"ה עליהן את התהומות והיו רואין את המעיינות עולות עליהן.

מה היו עושין?
היו להן בנים הרבה, כמו שכתוב: (איוב כא) זרעם נכון לפניהם עמם, שהייתה האשה מתעברת ויולדת, כמה דאת אמר: והיה נכון לבוקר (שמות יט). וצאצאיהם לעיניהם שהיו רואין לעצמן בנים ובני בנים.
היו בהם בני אדם שהיו נוטלין את בניהם ונותנין אותם על התהום, וכובשין עליהם ואינן מרחמין עליהם, לכך נאמר: ורחמי רשעים אכזרי.

ומנין שהיו עושין כן?
שכן איוב אומר: ישכחהו רחם מתקו רימה עוד לא ייזכר ותשבר כעץ עולה. (איוב כד).
עוד לא ייזכר הרחם שלו שהיו בניו.

מה עשה להם הקדוש ברוך הוא?
הוריד עליהם מבול מלמעלה ושברן, שנאמר: ותשבר כעץ עולה.

אמר רבי ברכיה:
קשים היו מאוד ובעלי קומה, שכך כתיב בהן: (בראשית ו) המה הגיבורים, ואילולי שפרע מהם באש מלמעלן, אין ברייה יכולה להן, שכך איוב אומר: אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש (איוב כב).

כיון שראה הקב"ה שלא נשטפו קומתן בתהומות שלמטן, הוריד עליהם אש מן השמים שנ' ויתרם אכלה אש. ולא עוד, אלא שהפך עליהם העוף והבהמה והחיה והן גוועו אותם, שנאמר: ויגוע כל בשר הרומש וגו'.

במה?
בעוף ובבהמה ובחיה.
כיון שהיו רואין עצמן שהן אובדין, היו מבקשין להפוך את התיבה.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
הקיף את התיבה אריות, שנאמר: ויסגור ה' בעדו, ואין ויסגור אלא אריות, כמה דאת אמר: (דניאל ו) שלח מלאכיה וסגר פום אריותא:


וידבר אלוהים אל נח לאמר צא מן התיבה
ילמדנו רבנו:
מהו ליתן רוק תפל על גבי העין בשבת?

אמר רבי חייא בר אבא בשם רבי לוי:
אסור ליתן רוק על גבי העין בשבת, מפני שהוא כמרפא בשבת.
בוא וראה, שאין מכה בעולם שאין לה רפואה.

ומה היא רפואתו של יצר הרע?
תשובה.

דאמר ר' יהודה ב"ר שלום בשם ר' אלעזר:
ג' דברים מבטלין גזרה קשה, אלו הן:
תשובה,
ותפלה,
וצדקה.

אמר רבי יוסי:
אף שינוי השם ומעשים טובים, לפיכך הקב"ה מקווה לדור המבול שמא יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה, וימח את כל היקום וגו', ושייר לנח בתיבה.
כיון שנחו המים היה צריך נח לצאת מן התיבה, אלא אמר: ברשות הקדוש ברוך הוא נכנסתי, שאמר לי בא אתה וכל ביתך אל התיבה ועכשיו איני יוצא, אלא ברשותו, נגלה עליו הקב"ה,
שנאמר: וידבר אלוהים אל נח לאמר צא מן התיבה אתה ואשתך:


צא מן התבה
זה שאמר הכתוב: הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך, בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי (תהלים קמב). הוציאה ממסגר נפש, שהיה נח סגור בתיבה.

אמר רבי לוי:
כל אותן י"ב חדש לא טעם טעם שינה, לא נח ולא בניו, שהיו זקוקין לזון את הבהמה ואת החיה ואת העופות.

ר' עקיבא אומר:
אפילו שבישתין לפילין וזכוכיות לנעמיות הכניסו בידן לזון אותן.
יש בהמה שאוכלת לב' שעות בלילה, ויש אוכלת לשלשה.
תדע לך, שלא טעמו טעם שינה.

דאמר רבי יוחנן בשם ר' אלעזר ברבי יוסי הגלילי:
פעם אחד שהה נח לזון את הארי הכישו הארי ויצא צולע, שנאמר: ויישאר אך נח, אך שלא היה שלם ולא היה כשר להקריב קרבן והקריב שם בנו תחתיו, ועליו נאמר: הן צדיק בארץ ישולם (משלי יח).

רב הונא בשם רבי יוסי אמר:
יצא גונח וכוהה דם מן הצינה, לפיכך הוא אומר: הוציאה ממסגר נפשי וגו' בי יכתירו צדיקים, שבי נוטל הקדוש ברוך הוא כתר (ס"א נוטלת כתר צדיקים) שאומר: ומה נח שהיה צדיק ולא היה צדיק שלם, כך עשה לו הקב"ה נסים, שנאמר: ימלט אי נקי (איוב כב) ולא נקי, אם היה צדיק גמור על אחת כמה וכמה!

צא מן התבה
זה שאמר הכתוב: אני פי מלך שמור על דברת שבועת אלוהים (קהלת ח).
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: משביע אני עליכם, שאם תגזור עליכם מלכות גזירות קשות, אל תמרדו עליה בכל דבר שהיה גוזר עליכם, אלא פי מלך שמור.
אבל אם תגזור עליכם לבטל התורה ואת המצוות, אל תשמע לה, אלא אמור לה, אני פי מלך שמור, בכל מה שאת צריכה.
אבל על דברת שבועת אלוהים, אל תיבהל מפניו תלך, לפי שאין מבטלין אתכם מן המצוות, אלא שתכפרו בהקב"ה, לפיכך על דברת שבועת אלוהים.

וכן עשה חנניה מישאל ועזריה בשעה שהעמיד נבוכדנצר את הצלם.
אמרו לו: מה אתה סבור, שאם תשליך אותנו לתוך כבשן האש, אין הקדוש ברוך הוא מצילנו, יודעים אנחנו שהקב"ה יכול להציל אותנו, אלא בין מציל ובין שאינו מציל, אין אנו משתחווים לצלם, דכתיב: (דניאל ג) הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכול לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזיב, והן לא ידיע להוא לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד.
אמר להם נבוכדנצר: הצדא שדרך מישך ועבד נגו (שם).

מהו הצדא?
אמר להם: האמת אתם אומרים כך, ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרים למלכא נבוכדנצר: לא חשחין וגו' (שם).
ולא אמרו לו מלכא, אלא אמרו לו נכובדנצר לא חשחין אנחנא על דנא פתגם להתבותך, אם למיסים אם לארנוניות ולכל מה שאתה גוזר, אני פי מלך שמור, ואתה מלך עלינו.
אבל לכפור בהקדוש ברוך הוא אתה נבוכדנצר, לא חשחין אנחנא וגו', שכן אנו מצווין על דברת שבועת אלוהים, אל תבהל מפניו תלך אל תעמוד בדבר רע (קהלת ח).
כיון ששמע מהן כך, באדין נבוכדנצר התמלי חמא וצלם אנפוהי אשתני על שדרך מישך ועבד נגו ענה ואמר: למזא לאתונא חד שבעה על די חזא למזיה (דניאל ג).

כיון שהסיקו את הכבשן, באדין גבריא אילך כפיתו בסרבליהון פטשהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לגוא אתון נורא יקידתא (שם).
מכאן אתה למד שאפילו בשעת הסכנה אל ישנה אדם את עצמו מן כבודו, שהרי יצאו אלו לישרף וקישטו עצמן. וגובריא אילך תלתהון שדרך מישך ועבד נגו נפלו לגוא אתון נורא יקדתא מכפתין (שם).

כיון שירדו לתוך הכבשן תלו עיניהם ואמרו: רבש"ע, גלוי וידוע לפניך שלא בטחנו במעשינו, אלא בשמך הגדול שלא יתחלל לעיני הגויים, לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד וגו' (תהלים קטו) למה יאמרו הגויים איה נא אלוהיהם וגו' כל אותו עניין.

והרי כנס הרשע הזה את כל הלשונות, שנאמר: (דניאל ג) באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטוני מדינתא לחנוכת צלמא די הקים נבוכדנצר. שישה נסים נעשו באותו היום לצדיקים, ואלו הן:
צף הכבשן,
ונפרץ הכבשן,
ונמק יסודו,
ונהפך הצלם על פניו,
ונשרפו ארבע מלכויות,
והחיה יחזקאל את המתים,
וכולן מן המשנה, אלא הללו ד' מלכויות מפורש מן הפסוק, דכתיב: (שם) גובריא אילך די הסיקו לשדרך מישך ועבד נגו קטל המון שביבא די נורא.

ומנין שנשרפו ארבע מלכיות?
דכתיב: (שם) ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא.

והיכן אדרגזריא גדבריא וחבריו?
אלא קטיל המון שביבא די נורא.
באותה שעה בקשו מלאכי השרת לירד להציל חנניה מישראל ועזריה מן הכבשן.
אמר להן הקב"ה: הואיל ולשמי ירדו אני יורד ומצילן ומתירן, שנאמר: (תהלים קמו) עושה משפט לעשוקים ה' מתיר אסורים, מי שהתירן והציף להם את הכבשן, והעלה אותו והשווה אותו לארץ שהיה עמוק.
כיון שראה המלאך, אמר להן צאו לכם מכאן, שהרי כבר התיר אתכם הקדוש ברוך הוא ועשה לכם נסים והשווהו לארץ.
אמר לו: אין אנו יוצאין אלא ברשות המלך, שלא יאמר ברחו להן מן הכבשן, אני פי מלך שמור, ברשותו הושלכנו, ברשותו נצא.
כשבא נבוכדנצר וראה אותן התחיל תמיה ענה ואמר: שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עילאה פוקו ואתו, באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן גוא נורא (שם). פוקו וסקו לא נאמר, אלא פוקו ואתו.
מכאן שנעשה הכבשן שווה לארץ. באדין נפקין ברשותו הושלכו וברשותו יצאו.

ממי למדו?
מנח שנכנס ברשותו של הקב"ה, שנאמר לו: בא אתה וכל ביתך ולבסוף נאמר לו: צא מן התיבה.

בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק (משלי יב).
בפשע שפתים מוקש רע, אלו דור המבול, שאמרו: (איוב כא) מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו.
ולא עוד אלא אמרו: לאל סור ממנו (שם).
יש גר ותושב אומר לבעל הבית פנה את כליך?!
ויצא מצרה צדיק, זה נח שאמר לו: צא מן התיבה:


ד"א: צא מן התבה
אמר דוד: הוציאה ממסגר נפשי (תהלים קמא).
כשהיה נח בתיבה היה מתפלל תמיד הוציאה ממסגר נפשי, שנאמר: (שם לב) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו.
א"ל הקדוש ברוך הוא: נח, גזרה היה מלפני, שלא תצא מן המסגר הזה, עד שתשלימו י"ב חדש.
וכן ישעיה אמר: ה' בעת רצון עניתיך וגו', לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך היגלו (ישעיה מט).
לאמר לאסורים צאו, שהיו אסורים מתשמיש המטה.

למה?
שבשעה שהעולם ניתן בצרה ובחורבן, אסור לאדם להיזקק בפריה ורבייה, שלא יהא הקב"ה עוסק בחורבן העולם והוא בונה.

וכן עשה יוסף, עד שלא באו שני בצורת, נזקק לאשתו, שנאמר (בראשית מא) וליוסף יולד שני בנים.

אימתי?
בטרם תבוא שנת הרעב.

וכן איוב אומר: בחסר ובכפן גלמוד (איוב ל). כשהחסר והכפן בא לעולם, גלמוד, גלה מתשמיש המטה.

וכן עשה נח כשנכנס בתיבה, כתיב בו: ויבא נח ובניו אח"כ ואשתו ונשי בניו, וכשיצא אמר לו: צא מן התבה אתה ואשתך ובניך וגו'.
מכאן אתה למד, שנאסרו נח ובניו מתשמיש המטה, הדא הוא דכתיב: לאמר לאסורים צאו, לאמר לאסורים מתשמיש המטה, צאו מן התיבה.

לאשר בחושך היגלו, אלו הבהמה והחיה והעוף.
מיד אמר להן: ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה.
א"ל נח: ריבון העולם שמא אתה חוזר ומביא מבול?
אמר ליה: לאו, נשבע אני שאיני מביא מבול עוד לעולם, שנאמר: וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' וגו. ואומר: כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח וגו' (ישעיה נ"ד).

אתה מוצא מן אותה שעה, עד שבנה שלמה בית המקדש ארבעים יום היו עושין גשמים כל שנה ושנה לשום מי המבול שהיו מ' יום, וכשבנה שלמה בית המקדש, בקש רחמים עליהם ופסקו מן העולם, שנאמר: (מלכים א ו) ובשנה האחת עשרה בירח בול.

מהו ירח בול?
ירח שבוללין לבהמות מתוך הבית.

דבר אחר:
בירח בול
בזמן שהארץ עושה בולין בולין.

דבר אחר:
ירח שבחרו (ס"א שנחסרו) ארבעים יום של מבול.
ומצינו שאמר לנח: לא יהיה עוד מים למבול ובא ישעיה ופירש שנשבע, דכתיב: אשר נשבעתי וקיים דברי לעולם.

שלש שבועות שנשבע בפירוש לישראל על אחת כמה וכמה, אלו הן:
כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך וגו' (ישעיה נד) זה ראשונה.
והשניה, נשבע אדני ה' בקדשו וגו' (עמוס ד).
והשלישית, נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו (ישעיה סב).

בימינו, זו תורה , שנאמר: מימינו אש דת למו (דברים לג).
ובזרוע עוזו אלו תפילין, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן (תהלים כט), אם אתן את דגנך עוד מאכל לאוביך וגו'
בחצרות קדשי, זו ירושלים.

ומה נשבע?
שהוא בכבודו בונה אותה, שנאמר: בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס (שם קמז).

אמר רבי שמואל בר נחמני:
מסורת אגדה היא, שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות, ואם יאמר לך אדם שכבר נתקבצו הגלויות ולא נבנית ירושלים אל תאמין.

למה?
שכך כתיב: בונה ירושלים ואחר כך נידחי ישראל יכנס.
אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, לא כבר נבנית ירושלים וחרבה?!
אמר להם: על ידי עונותיכם חרבה וגליתם מתוכה, אבל לעתיד לבא, אני בונה אותה ואיני הורס אותה לעולם, שנאמר: כי בנה ה' ציון נראה בכבודו (שם קב):


ויהיו בני נח היוצאים
ילמדנו רבנו:
מי הוא המצווה על פריה ורביה האיש או האשה?

כך שנו רבותינו:

האיש מצווה ולא האשה.

ר' יוחנן אמר:
על שניהם נאמר: ויברך אותם אלוהים ויאמר להם: פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית ב).
וכבשה כתיב, האיש כובש את הארץ ואין האשה כובשת.
והאיש מצווה על פריה ורביה יותר מן האשה.

תדע, שהרי דחק אברהם להשיא אשה ליצחק בנו. ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וגו'.
וכתיב: ואשביעך בה' אלהי השמים וגו'.
וכתיב: כי אם אל ארצי וגו' (שם כד).
הרי אברהם דחק על פריה ורביה.

וכן יצחק אמר ליעקב: קום לך פדנה ארם וגו' (שם כח), לישא אשה ההוגנת לו, ולא כדור המבול שהיו שטופין בזנות והולכין ונזקקין לשאינן מינן.

ראה מה כתיב בהן, ויראו בני האלוהים וגו', ולכך אבדו מן העולם.
ואף הבהמה קלקלו לשאינן מינן, הסוס על החמור, והחמור על הסוס, והנחש על הציפור, שנאמר: כי השחית כל בשר. כל אדם לא נאמר, אלא כל בשר, לפיכך, וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה וגו', ולא נכנסו לתיבה, אלא אותן שלא קלקלו לשאינן מינן, שנ' מכל הבהמה הטהורה, לפי שאין התיבה קולטת, אלא כשרים ומאליהן באו, שנאמר: שנים שנים באו אל נח.

ראה מה כתיב ביציאתן מן התיבה, כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחותם יצאו מן התיבה.

וכי יש משפחה בבהמה?
אלא ממשפחה שלא נדבקה למין אחר, לכך יחסן הכתוב הם ובני נח, ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה, ויהיו בני נח, שעשה להם הקב"ה הוויה בעולם, אבל בעובדי עכו"ם, כתיב בלהות, בלהות אתנך ואינך ותבוקשי ולא תמצאי וגו' (יחזקאל כו).
בלהות אתנך ואינך, עכשיו.
ותבוקשי לעה"ב.
ולא תמצאי, לעתיד לבא.
אבל ישראל היו ועתידין להיות.

ומנין?
דכתיב: זכור עדתך קנית קדם (תהלים עד).
קדם עד שלא נברא העולם והן עכשיו, שנאמר: אתם ניצבים היום (דברים כט)

ואומר: ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום (שם ד).
ועתידים להיות לעתיד לבא, שנאמר: והיו לי אמר ה' צבאות, ליום אשר אני עושה סגלה וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו (מלאכי ג).

היוצאים מן התיבה שם חם ויפת
וכי שם היה הגדול והא כתיב אחי יפת הגדול ולמה הקדים שם?
לפי שהיה כשר ושלם לבוראו.

וחם הוא אבי כנען
זה אחד משלשה ששמשו בתיבה אלה הם:
חם,
וכלב,
ועורב.

ושלשתן לקו.
חם לקה בעורו.
כלב, נקשר.
עורב, מזריע מן הפה.
שלושה אלה בני נח:


ויחל נח איש האדמה
כיון שנזקק לאדמה נעשה חולין.

אמר רבי יהודה ב"ר שלום:
בתחילה איש צדיק תמים, ועכשיו איש האדמה.

ויטע כרם
משנטע כרם נקרא איש האדמה.
שלושה נזקקו לאדמה ונעשו חולין, אלו הן:
קין,
נח,
ועוזיה.

קין, דכתיב: וקין היה עובד אדמה (בראשית ד).

מה כתיב?
נע ונד תהיה בארץ.

נח, דכתיב: ויחל נח איש האדמה ויטע כרם ונתבזה, וישת מן היין.

אמרו חכמים:
בו ביום נטע,
בו ביום עשה פירות,
בו ביום בצר,
בו ביום דרך,
בו ביום שתה,
בו ביום נשתכר,
בו ביום נתגלה קלונו.

ארז"ל:
כשבא נח ליטע כרם, בא שטן ועמד לפניו.
אמר לו: מה אתה נוטע?
אמר לו: כרם.
אמר לו: מה טיבו?
פירותיו מתוקים, בין לחים בין יבשים, ועושין מהן יין המשמח לבבות, דכתיב: ויין ישמח לבב אנוש (תהלים קד).
א"ל שטן: בוא ונשתתף שנינו בכרם זה.
אמר לו: לחיי.

מה עשה שטן?
הביא כבש והרגו תחת הגפן, אח"כ הביא ארי והרגו שם, אחר כך הביא חזיר והרגו שם, ואחר כך הביא קוף והרגו תחת הכרם, והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהן מדמיהן.
רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש, זו שאינה יודעת כלום, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, שתה כהוגן הרי הוא גיבור כארי, ואומר: אין כמותו בעולם.

כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר, מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר.
נשתכר, נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה.

וכל זה אירע לנח הצדיק.
מה נח הצדיק שהקדוש ברוך הוא פירש שבחו, כך שאר בני אדם על אחת כמה וכמה!
ועוד, שקילל זרעו ואמר: ארור כנען וגו'.
וחם על שראה בעיניו ערוות אביו נעשו עיניו אדומות.
ועל שהגיד בפיו נעשו שפתותיו עקומות.
ועל שחזר פניו נתחרך שער ראשו וזקנו.
ועל שלא כסה הערווה הלך ערום ונמשכה לו ערלתו.
לפי שכל מידותיו של הקב"ה מידה כנגד מידה, ואעפ"כ חזר הקדוש ברוך הוא וריחם עליו שרחמיו על כל מעשיו.
אמר הקב"ה הואיל ונמכר עצמו לעבדות, יצא בעין.
שראה ובפה שהגיד, בדין הוא שיצא לחרות בשן ובעין. דכתיב (שמות כא) כי יכה איש את עין עבדו, לחפשי ישלחנו תחת עינו. וכתיב: ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו.

והלא דברים ק"ו.
ומה אם עבדו קניין כספו על שסימא עינו והפיל שינו, יצא מעבדות לחרות, זרע ברוכי ה' שהן מטע ה' להתפאר, כשהן מתין אינו דין שיצאו לחירות מן העונות, דכתיב: במתים חפשי (תהלים כח), שיצאו לחרות ברמ"ח אברים.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעוה"ז ע"י יצה"ר רבו עונות.
אבל לעתיד לבוא, והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל לו).

וכתיב: ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עוון בפנותם אחריהם (שם כט).
וכתיב: בימים ההם ובעת ההוא נאם ה' יבקש את עוון ישראל ואיננו (ירמיה נ).

בעוזיה כתיב: כי אוהב אדמה היה (ד"ה ב כו), שהיה מלך והפקיר עצמו לאדמה ולא נזקק לתורה, יום אחד נזקק לבית הועד.
אמר להם: במה אתם עוסקין ?
אמרו לו: בהזר הקרב יומת (במדבר א) .
אמר להם עוזיה: הקב"ה מלך ואני מלך, נאה למלך לשמש פני מלך ולהקטיר לפניו, מיד ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת, ויבא אחריו עזריה הכהן ועמו כוהנים לה' שמונים בני חיל (ד"ה ב כו) וכולם מפרחי כהונה.
אמרו לו: לא לך עוזיהו להקטיר לה' כי לכוהנים בני אהרן המוקדשים להקטיר, צא מן המקדש כי מעלת (שם), ולזה יצא עליו קצף מלפני ה'.
מיד ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר, ובזעפו עם הכהנים, והצרעת זרחה במצחו (שם). באותה שעה נבקע ההיכל הילך והילך י"ב על י"ב מיל, ויבהילוהו משם וגם הוא נדחף לצאת, כי נגעו ה' (שם).

מי גרם לו זו?
שבטל מן התורה והפקיר עצמו לאדמה:


ויטע כרם
זה אחד מארבעה שהתחילו בד' דברים:
נח התחיל:
בנטיעה, דכתיב: ויטע כרם.
ובארירה ארור כנען.
ובעבדות, עבד עבדים יהיה לאחיו.
בשכרות, וישת מן היין וישכר.

ואברהם התחיל:
בזקנה,
ובייסורין,
ובפונדק,
ובליגטא.

התחיל בזקנה, שהיו האב והבן נכנסים לעיר ולא היו מכירין הזקן לכבדו, והיה אברהם מצטער.
אמר לפניו: רבש"ע, מה הפרש בין אב לבן?
א"ל הקדוש ברוך הוא: חייך, אני מתחיל בך, שנאמר: ואברהם זקן (בראשית כד).

ובייסורים אמר אברהם לפני הקב"ה: רבש"ע, אילולי נתת שלוה לדור המבול, לא היו מכעיסין ומורדין ואומרים: סור ממנו (איוב כא).
אמר לו: ממך אני מתחיל, לפיכך נתייסר בבנו, שנאמר: ויגדל הילד ויגמל (בראשית כא).

רבי אושעיא ור' אבין:
חד אמר: שנגמל מיצר הטוב.
וחד אמר: שנגמל מיצר הרע.

בפונדק, שנאמר: ויטע אשל (שם).

ר' נחמיה אומר:
אילן שאל הן האותיות, שהיה אדם נכנס אצלו והוא אומר לו מה אתה מבקש, שאל ואני נותן לך, ועשה פונדק בפרשת דרכים.

בליגטא, שנאמר: ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וגו' (שם כה).

משה התחיל:
בכהונה,
ובדוכן,
ובקורבנות,
ובתורה.

בכהונה, ששימש בכהונה גדולה בשבעת ימי המילואים.
ובדוכן, שהעמיד אלעזר בן אהרן על הדוכן, שנאמר: ונשיא נשיאי הלוי אלעזר וגו' (במדבר ג), בקורבנות, שנאמר: ויקטר משה את הראש וגו' (ויקרא ח),
בתורה, שנאמר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה (שמות כד).

בלעם התחיל:
בקוביא,
בבלורית,
ובקסמים
ובזנות.
הוי, נח אחד מארבעה שהתחילו בארבעה דברים אלו:


ויטע כרם
מהיכן היו נטיעות?
מחרצנים שהכניס בתיבה.

ויקח שם ויפת,
ויקחו לא נאמר, אלא ויקח.
מלמד ששם נתחזק תחלה במצוות.

וילכו אחורנית
שהיו מהלכין לאחוריהן.

ויכסו את ערוות אביהם
שהיה ביאתן כדרך הליכתן.

מה פרע להם הקדוש ברוך הוא?
לשם פרע לו שכרו:
מצוות תכלת.
תפילין שהיה מכסה בה.

וליפת, נתן לו:
קבורה בארץ ישראל.

ויאמר ארור כנען וגו'
חם ראהו לכנען נתקלל.

רבי יהודה אומר:
אין הקללה שוכנת במקום הברכה, שהרי ברך הקב"ה נח ובניו, שנאמר: ויברך אלוהים את נח ואת בניו, וכנען נתעבר בתיבה.

ר' נחמיה אומר:
כנען ראה והגיד לחם אביו וחזרה קללה לעיקרה, לפיכך, ויאמר ארור כנען.

ורבותינו אמרו:
עד שהיה נח בתיבה, אמר בלבו: הלוואי שיהיו לבני אלו עבדים, שיהיו בני יושבין ועבדים משמשין לפניהם, אלא כשאצא מכאן, מה שאני מוליד אעשה אותן עבדים להם.
מיד אמר לחם: אתה לא הנחת לי להוליד בן רביעי שיהא עבד, לפיכך בן רביעי שאתה מוליד יהיה עבד, ויאמר ארור כנען.
על דעתיה דמן דאמר שחם עמד וסרס את אביו.

אמר ר' שמעון בן לקיש:
והרי אף משל שם היו עבדים, שנאמר: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה (דברים טו), אילו בניו של שם יוצאין לחירות בשש, שנאמר: ובשביעית יצא.
ושל חם אינן יוצאין לחירות, שנאמר: והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך וגו', ולקחת את המרצע והיה לך עבד עולם, הוי עבד עבדים יהיה, שאינו נוטל חירות ויוצא לעולם.

ומי גרם לו כל הארירה הזאת?
על שבזה את כבוד אביו.
כך עתיד הקדוש ברוך הוא ליפרע מבני בניו של חם ולבזותם על ידי מלך אשור, שנאמר: (ישעיה כ) כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש ערום ויחף וגו'.
אבל יפת שכבד אביו. מה פרע לו הקב"ה?
כשיבוא גוג ומגוג על ישראל ומפילן, שנאמר: (יחזקאל לט) והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר וגו'.

ולשם מה פרע לו?
כשנכנסו בני אהרן להקריב ותצא אש מלפני ה' (ויקרא י), ולא היו בגדיהם שרופים אלא שרופי הנשמה ולא הגוף, שנאמר: אותם ולא הגוף, אותם ולא בגדיהם, על שהיו מבני בניו של שם, הרי בצדיקים.

ברשעים מנין?
כשעלה סנחריב מירושלים וחיילותיו נשרפו גופן ולא בגדיהם.

למה?
על שהיו מבני בניו של שם בן נח, שנאמר: בני שם עילם ואשור וארפכשד וגו'.
וכתיב: יפת אלוהים ליפת ואף על פי כן וישכון באוהלי שם: