פרק א, א
יש במדרש (ב"ר א, יד) שלכך פתח בבי"ת ולא באל"ף לפי שבי"ת היא לשון ברכה ואל"ף לשון ארורה. אמר הקב"ה אפתח בבי"ת, בלשון ברכה, ולואי שיוכל להתקיים.

דבר אחר:
על שם שני עולמות שברא: העולם זה והעולם הבא.

דבר אחר:
על שם שתי תורות: תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ללמדך שבזכות התורה ולומדיה נברא העולם.
בראשית. אותיות בית ראש כלומר: בית המקדש ראשון, שנאמר (ירמיה יז, יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.

דבר אחר:
אותיות א' בתשרי נברא העולם.

דבר אחר:
אותיות ברא שתי, שברא שתי תורות.

דבר אחר:
אותיות ירא שבת, לומר לך שבזכות שבת נברא העולם.

דבר אחר:
אותיות ברית אש, שבזכות הברית שהיא המילה ובזכות האש שהיא התורה, ניצולין מדינה של גיהנם.

דבר אחר:
אותיות בראת יש, שברא י"ש עולמות לכל צדיק.
בראשית ברא. בגימטריא בראש השנה נברא העולם.

דבר אחר:
בראשית בגימטריא בתורה יצר, שבשביל התורה שנקראת ראשית נברא העולם.

דבר אחר:
בגימטריא שש סדרים.

דבר אחר:
בגימטריא ישראל בחר בעמים, ובגימטריא תרי"ג יצר שברא העולם בשביל ישראל שיקיימו תרי"ג מצות. בראשית ב'רא ר'קיע א'רץ ש'מים י'ם ת'הומות.

דבר אחר:
בראשית ב'ראשונה ר'אה א'להים ש'יקבלו י'שראל ת'ורה.
בראשית. שלשה ראשי פסוקים. הכא: בראשית ברא אלהים, בראשית ממלכת יהויקים (ירמיה כז, א). והתם בראשית ממלכת צדקיה (שם כח, א). וזהו בסוף פרק יש בערכין (יז, א) בקש הקב"ה להחזיר העולם לתוהו ובהו בשביל חטאת יהויקים, כיון שנסתכל בצדקיהו ובדורו נתיישבה דעתו.
בראשית ברא אלהים סופי תיבות: אמת. מלמד שברא הקב"ה העולם באמת, כמו שנאמר (תהלים קיט, קס) ראש דברך אמת.
ברא אלהים את (פסוק א) סופי תיבות: אמת.
וירא אלהים את (פסוק ד) סופי תיבות: אמת.
ויברא אלהים את (פסוק כא) סופי תיבות: אמת.
וירא אלהים את (פסוק לא) סופי תיבות: אמת.
ברא אלהים לעשות (להלן ב, ג) סופי תיבות: אמת.
ולכך תיקנו ו' פעמים אמת באמת ויציב.
אמת מארץ תצמח (תהלים פה, יב) ראשי תיבות אמת.
אתי מלבנון תבואי (שה"ש ד, ח) ראשי תיבות אמת.
אבל כשהיה האמת נעדרת ותשלך אמת ארצה (דניאל ח, יב).
תשורי מראש אמנה (שה"ש ד, ח) ראשי תיבות אמת. ולכך, ממעונות אריות (שם).
ברא אלהים. ב' דסמיכי. הכא. אשר ברא אלהים לעשות ואידך: למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ (דברים ד, לב). כי מתחלה צפה הקב"ה באברהם, שנקרא אדם, שנאמר (יהושע יד, טו) האדם הגדול בענקים הוא, וברא העולם.
אלהים בגימטריא הכסא שהכסא ברא תחלה.
בפסוק של בראשית יש ז' תיבות כנגד ז' ימי השבוע. וז' שנים בשמיטה וז' שמיטין ביובל וז' רקיעים וז' ארצות וז' ימים וז' משרתים, שצ"ם חנכ"ל. וכנגדם אמר דוד שבע ביום הללתיך (תהלים קיט, קסד). ולכך תקנו "יהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא", שהם ז' תיבות, ואומרים אותו ז' פעמים ביום. ויש בפסוק בראשית כ"ח אותיות וכן ביהא שמיה רבא כ"ח. וכנגדן אמר שלמה ז' פסוקים זהו מעת ללדת עד עת שלום (קהלת ג, ב ח) שיש בהם כ"ח עתים. כי עתים ד' משתנים בכל יום ולילה.
מהבקר עד חצי היום עת אחד
ומחצי היום עד הלילה עת שני,
ומתחלת הלילה עד חצי הלילה עת ג',
ומחצי הלילה עד הבקר עת רביעי,
וכן בפסוק וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ, א), יש בו ז' תיבות וכ"ח אותיות. זהו שאמרו ז"ל כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, וכאילו קבל תורה בהר סיני. וכן בכל יום, הרי כ"ח עתים.
בפסוק בראשית יש ו' פעמים אלף כנגד ששת אלפים שנה שהעולם הווה. וכן בפסוק אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא (ישעיה מא, ד) ששה אלפי"ן.
ובפסוק והארץ היתה תהו ובהו ב' אלפי"ן, כנגד ב' אלפים תהו.
ובפסוק ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח, כב) יש שני אלפי"ן, כנגד ב' אלפים תורה.
ובפסוק ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור (פסוק ג) ד' אלפי"ן, כנגד ד' אלפים ימי תורה וימי משיח, שהם ימי אורה.

פרק א, ב
תהו ובהו. ב' הכא. ואידך: ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו (ירמיה ד, כג). מלמד שצפה הקב"ה בבריאת העולם בחרבן הבית, שנחרב בשנת "תהו", שעמד ת"י שנה ונחרב בשנת תי"א. ובית שני עמד כמנין "היתה" וזהו "והארץ היתה" ואח"כ חשך, רמז לגליות. וכן דורש בבראשית רבה.

דבר אחר:
והארץ היתה תהו ובהו. בגימטריא אלפים שנה בלי תורה.

וחשך על פני תהום. ב' במסורה. הכא. ואידך: וחשך אי זה מקומו (איוב לח, יט). זה הוא שאמרו (חגיגה יא, ב) שאין לשאול מה לפנים מה לאחור. וחשך אי זה מקומו, פירוש שאין לשאול אי זה היה מקום החשך תחלה.
ורוח אלהים מרחפת. בגימטריא זו היא רוחו של מלך המשיח.
ורוח אלהים. ב' דסמיכי. הכא: ואידך:: ורוח אלהים לבשה את זכריה (דה"י ב' כד, כ). קרי ביה הכא נמי ורוח אלהים לבשה, פירוש שעל ידי לבושו אמר "ויהי אור", דכתיב בתריה ויאמר אלהים יהי אור וזהו שדרשו רז"ל (ב"ר ג, ד) ממעטה לבושו נבראת האור.

פרק א, ד
את האור. בגימטריא בתורה, ועולה כמנין תרי"ג.
את האור כי טוב סופי אותיות ברית, כדכתיב (שמות לד, כז): כי על פי הדברים האלה וגו' ועל פי היינו התורה שבעל פה.
וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל. רמז למה שאמרו (ירושלמי ברכות פ"ח ה"ו) אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. וכמנין ויבד"ל מבדילין בשנה במוצאי שבתות.
ויבדל ג' במסורה. הכא: ובפס' ז', ויבדל דוד (דבהי"א כח, א) רמז למה שאמרו (פסחים קג, ב) הפוחת לא יפחות משלש הבדלות.

פרק א, ה
לאור יום. בגימטריא זה יעקב אבינו.
קרא לילה. בגימטריא עשו.
ה' פעמים אור כתוב בפרשה, כנגד חמשה חומשי תורה שנקראו אור. וכנגדן חמשה סימנין באור לענין קרית שמע, כדאיתא בפרקא קמא דברכות (ט, ב) משיכיר בין תכלת ללבן. בין זאב לכלב. בין תכלת לכרתי. בין חמור לערוד. ושיכיר חבירו ברחוק ארבע אמות. ושלשה חשך בפרשה, וכנגדן שלשה סימנין במס' שבת (לד, ב) הכסיפו פניה. הערב שמש. ב' כוכבים וכן שלשה כוכבים לילה (שם לה, ב).
ולחשך קרא לילה. ולא אמר קרא אלהים לילה, כמו שאמר גבי אור, שאין מייחד שמו על הרעה.

פרק א, ז
מעל לרקיע. ב' במסורה. הכא: ואידך:: המים אשר מעל לרקיע. ויהי קול מעל לרקיע במרכבה דיחזקאל (א, כה). וכמו שאין דורשין במעשה בראשית ברבים, כן אין דורשין במעשה מרכבה.

פרק א, ט
יקוו המים אל מקום אחד ותראה. סופי תיבות: מדה. זה הוא שנאמר (איוב כח, כה) ומים תכן במדה. היבשה. ב' במסורה. ותראה היבשה. ושפכת היבשה (שמות ד, ט). מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית שישתנו ותראה היבשה מלפני משה.

פרק א, יא
עץ פרי. ב' דסמיכי. הכא: עץ פרי. ואידך: עץ פרי וכל ארזים (תהלים קמח, ט). איכא מאן דאמר בבראשית רבא (ה, ט) שהקב"ה צוה שאפילו ארזים שהם אילני סרק יעשו פרי, והיא עברה על הצווי. והיינו עץ פרי וכל ארזים. ואיכא למאן דאמר נמי התם שהוסיפה על הצווי, שהקב"ה אמר לה עץ, שהיא רגיל לעשות פרי, ולא ארזים ושאר אילני סרק, והיא הוציאה באותה שעה בכל האילנות פרי, כדכתיב (פסוק יב) עץ עושה פרי, כלומר: כל עץ עשה פרי. והיינו עץ פרי וכל ארזים.

פרק א, יב
ותוצא. ג' במסורה. הכא: ואידך: ותוצא הארץ. ותוצא את עמך את ישראל מארץ מצרים (ירמיה לב, כא). ותוצא ותתן לה (רות ב, יח). וזהו שאמרו (פסחים קיח, א) קשין הם מזונותיו
של אדם כקריעת ים סוף, וכל הכופר ביציאת מצרים כאילו כופר במעשה בראשית.
ותוצא הארץ.
בצווי נאמר "תדשא",
ובעשיה נאמר "ותוצא", לפי שבתחלה יצאו ירקרקות דקין ולבסוף הוציאה אחד במהירות.

בצווי לא נאמר "למינהו",
ובעשייה נאמר "למינהו" לפי שמתחלה היו דקין ולא היו ניכרים מחמת קוטנן.

בצווי נאמר "עץ פרי עושה פרי",
ובעשייה נאמר "ועץ עושה פרי", הוסיף וי"ו, לומר ו' מיני מאכל הוציאה.

בצווי כתיב "למינה" משמע דוקא הדומה לו ממש,
ובעשייה כתיב "למינהו", לומר אפילו הדומה לדומה לא הוציאה בערבוביא אלא שורות לבנים לבד ושורות שחורות לבד.
מזריע זרע למינהו ראשי תיבות מזל שאין לך עשב שאין לו מזל מלמעלה.

פרק א, יד
יהי מארת. סמך מאורות לדשאים לפי שצריכין לו, כדכתיב (דברים לג, יד): וממגד תבואת שמש.
מארת חסר, שלא נברא להאיר אלא השמש, וירח לא נברא אלא כדי שלא יעבדו לחמה אם תהיה יחידה.
מארת בגימטריא שמש.
אלהים יהי מארת ברקיע. סופי תיבות: עתים למפרע. רמז שעל ידי מאורות מונים העתים.
לאותות. ב' במסורה. הכא: לאותות ולמועדים. ואידך: והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים (ישעיה ח, יח) והילדים היינו תלמידים ותלמידים הלומדים תורה דומים למאורות, כמו שאמרו (בבא בתרא עה, א) פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה.
ולמועדים. ב' במסורה. הכא: והיו לאותות ולמועדים. ואידך: והיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים (זכריה ח, יט) בב"ר (ו, א) לא נברא לבנה אלא לקדש ר"ח, ור"ח נמי איקרי מועד ואסור בהספד ובתענית.

פרק א, יח
ולהבדיל. ב' במסורה. הכא: ולהבדיל בין האור. ואידך: ולהבדיל בין הקדש (ויקרא י, י). לומר כשמבדילין בין קודש לחול צריך לברך ג"כ על האור.

פרק א, כ
יעופף. ב' במסורה. הכא: ועוף יעופף, ואידך: ובשתים יעופף (ישעיה ו, ב). והוא שאמרו (ברכות ד, ב) גבריאל בשתים.

פרק א, כא
את התנינם. חסר יו"ד, רמז למה שאמרו רז"ל (בבא בתרא עד, ב) שהרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא.

פרק א, כב
והעוף ירב בארץ. ולא אמר יפרה וירבה, שלא אמר כן אלא באדם ובדגים שמזונותיהם מצויין ופנויים לפרות ולרבות, אבל העופות, וכן בהמה וחיה, אין מזונותיהם מצויין להם. ורמז לדבר וברך את לחמך ואת מימיך וגו' לא תהיה משכלה (שמות כג, כה). והפריתי אתכם והרביתי אתכם (ויקרא כו, ט) וסמיך ליה ואכלתם ישן נושן.
והעוף. ג' במסורה. והעוף ירב. והעוף אוכל אותם מעל הסל (להלן מ, יז). זאת תורת הבהמה והעוף (ויקרא יא, מו). רמז למה שאמרו (חולין סג, ב) שעופות טהורין מרובין על הטמאין. וזהו והעוף ירב, פירוש שהן מרובין, ואיזה מרובה?
והעוף אוכל אותם, פירוש אותם טהורין שהם אוכל. וכן זאת תורת הבהמה והעוף איירי בטהורים.

פרק א, כו
אדם. נוטריקון א'פר. ד'ם. מ'רה.

פרק א, כז
ויברא אלהים את האדם. אותיות אדמה שבראו מן האדמה.
זכר בגימטריא ברכה, ונקבה בגימטריא קללה.

פרק א, כח
ורדו בדגת הים. ב' במסורה: הכא. ואידך: ורדו גת פלשתים (עמוס ו, ב). לומר לך אלו זכיתם תרדו אף בדגת הים, ואם לאו ירדו גת, כלומר: תשתעבדו לפלשתים.

פרק א, כט
פרי עץ. ב' במסורה. הכא: אשר בו פרי עץ. ואידך: פרי עץ הדר (ויקרא כג, מ). רמז למאן דאמר (ב"ר טו, ח) אילן שאכל ממנו אדם הראשון אתרוג היה.

פרק א, לא
יום הששי. ויכלו השמים. ראשי תיבות שם בן ד' אותיות, שחתם בו מעשה בראשית. וכן י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ (תהלים צו, יא) ראשי תיבות שם בן ד' אותיות, שחתם העולם בשם בן ד' אותיות.