פרק ב, ב
ויכל אלהים. תרגום ירושלמי "וחמד". זהו שאמרו חמדת ימים אותו קראת. בפרשת ויכלו שלש פעמים מלאכתו כנגד מלאכות ששבת בהם שהם שמים וארץ וים. ולא כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום שביעי, לפי שמוסיפין מחול על הקודש.
וישבות. ב' במסורה. הכא. ואידך: וישבות המן (יהושע ה, יב). והיינו דכתיב בפרשת המן (שמות טז, כג) הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קדש, ולא מצינו שאמר להם משה זה מקודם. אלא נרמז בששת ימי בראשית, וישבות ביום השביעי, וישבות המן.

דבר אחר:
מלמד שהמן פסק מלירד בשבת, כדמוכח בקידושין.

דבר אחר:
רמז למה שדרשו (ב"ר יא, ב) ברכו במן וקדשו במן.

פרק ב, ג
ויברך אלהים. ג' דסמיכי. הכא. ואידך: ויברך אלהים את נח (להלן ט, א). ואידך: ויברך אלהים את יצחק (להלן כה, יא). בשעה שברא הקב"ה העולם בירך השבת והעולם. ובימי נח שאבדו כל הראשונים, והיה עולם חדש, הוצרך לברך פעם שנית. ובירך את אברהם, כמו שיש במדרש עד עתה הייתי זקוק לברך את בריותי, מכאן ואילך הברכות יהיו מסורים בידך.

פרק ב, ד
בהבראם. אותיות באברהם, כי בזכות אברהם נבראו שמים וארץ.
ארץ ושמים. ב' במסורה. הכא. ואידך: הודו על ארץ ושמים (תהלים קמח, יג). למה הודו על ארץ ושמים, בשביל שעשה ארץ ושמים.

פרק ב, ו
ואיד. ב' במסורה. הכא. ואידך: ואיד נכון לצלעו (איוב יח, יב).
רמז למה שאמרו חכמים (ירושלמי תענית פ"ב ה"א) למה נקרא שמו איד?
שהבריות משברים לבם כדי שיתן להם הקב"ה מטר.

פרק ב, ז
וייצר. ב'. חד מלא וחד חסר. וייצר ה' אלהים את האדם, מלא שיש לו שני יצרים, יצר טוב ויצר הרע. ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה (פסוק יט) חסר, שאין להם אלא יצר אחד.
ויפח באפיו נשמת חיים. סופי תיבות: חותם.
נשמת. ד' במסורה. ויפח באפיו נשמת. כל אשר נשמת רוח חיים באפיו (להלן ז, כב). נר ה' נשמת אדם (משלי כ, כז). עשה רצון יוצרו נר אלהים נשמת אדם ואם לאו נשמת ה' כנחל גפרית בוערה (ישעיה ל, לג).
האדם לנפש חיה. ראשי תיבות חלה, שהיה חלתו של עולם.

פרק ב, י
יפרד. ב' במסורה. הכא. ואידך: ודל מרעהו יפרד (משלי יט, ד). לומר לך כשנעשה אדם הראשון דל מן המצות נפרד מן הגן.

פרק ב, יב
הבדולח. ב' במסורה. הכא. ואידך: ועינו כעין הבדולח (במדבר יא, ז). מלמד שאבנים טובות ומרגליות ירדו עם המן.

פרק ב, כ
ולאדם לא מצא עזר. ג' במסורה. הכא. ואידך: ולאדם אמר כי שמעתי לקול אשתך (להלן ג, יז). ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (קהלת ב, כא). כלומר: לאדם לא מצא עזר כנגדו וה' עשה עמו טובה וברא האשה לעזר, וחטא על ידה. וזהו, ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וחטאת על ידי העזר, על כן ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו, שנקנסה עליו מיתה.

פרק ב, כא
ויפל ה' אלהים. ג' במסורה. הכא. ואידך: ויפל עליו וימות (במדבר לה, כג). ויפל בקרב מחנהו (תהלים עח, כח) זהו שדרז"ל (מכות י, ב) באחד שהרג שוגג ואחד מזיד שהקב"ה מזמנן בפונדק אחד ועולה בסולם וכו'. וזהו ויפל בקרב מחנהו, שהקב"ה מזמנן במחנהו.
ויסגור. ב' במסורה. הכא: ויסגור בשר תחתנה. ואידך: ויסגור ה' בעדו (להלן ז, טז). רמז לסגירת בשר, שהיו אסור בתשמיש המטה בתיבה, כשסגר ה' בעדו, אז ויסגור בשר תחתנה.

פרק ב, כב
ויבאה. כתיב חסר והוא עולה כ"ד, שהקב"ה קשטה בכ"ד קשוטין והביאה לו.
ויביאה. ד' במסורה. ויביאה אל האדם. ויביאה יצחק האהלה (להלן כד, סז). ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד (מ"א ג, א). וישקוד ה' על הרעה ויביאה (דניאל ט, יד). וקודם שנשא בת פרעה משל בעליונים לאחר שנשאה משל בתחתונים. וזהו דוגמת אדם הראשון, שנטרד מן העליונים ע"י חוה. וביצחק היה ההפך כי היא היתה במקום שרה, כדאיתא במדרש (ב"ר ס, טו).

פרק ב, כג
לזאת. ב' במסורה. הכא: לזאת יקרא אשה. ואידך: אף לזאת יחרד לבי (איוב לז, א). לומר שחוה היתה לחרדת אדם.

פרק ב, כד-כה
והיו לבשר אחד. וסמיך ליה ויהיו שניהם ערומים. רמז למה שאמרו (כתובות מח, א) הוא בבגדו והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה.