פרק כד, א
ואברהם זקן. וסמיך ליה וה' ברך. כשהזקין ולא יכול עוד לצאת ולבוא לישא וליתן אז הוצרך לברכה, וה' ברכו.
בא בימים. כשבא כמנין ימי"ם שנים ברכו בבן, שנולד יצחק.

פרק כד, ב
המושל. ב' במסורה. הכא: המושל בכל אשר לו. אם רוח המושל תעלה עליך (קהלת י, ד). שא"ל אברהם אפילו אם רוח המושל או שום אונס יעלה עליך, מקומך אל תנח אלא לך לארצי.
נא ידך. בגימטריא מילה שהשביעו במילה.

פרק כד, ז
ישלח מלאכו. המיוחד לו כדכתיב (שמות לב, לד): הנה מלאכי ילך לפניך. אבל לא אותו שכתוב בו מלאך, ושלחתי לפניך מלאך (שם לג, ב). ושני פעמים כתיב מלאכו בפרשה (הכא: ובפסוק מ'), שבקש על שנים, אחד בהליכה ואחד בחזרה.

פרק כד, י
וכל טוב. ב' במסורה. הכא. ואידך: וכל טוב דמשק (מ"ב ח, ט). על שם דמשק אליעזר לקח גם מטוב דמשק.

פרק כד, יב
עם אדני אברהם. סופי תיבות: מים. לומר בשכר יוקח נא מעט מים (לעיל יח, ד) ענני על המים. וכשתוסיף דלי"ת של חסד יהיה סופי תיבות: דמים. שאמר, בזכות דמו שנשפך בפחד העקידה ענני.

פרק כד, יד
ובה. ג' במסורה. הכא: ובה אדע כי עשית חסד. ואידך: ובה יחסו עניי עמו (ישעיה יד, לב). ובה אבן יקרה (דה"י א' כ, ב). פירוש ובה אדע כי עשית חסד, אם תהיה צדקת וגומלת חסדים. ובה אבן יקרה שנתן לה. והכי איתא בב"ר (ס, ז) רב הונא בשם ר' יוסף אומר אבן יקרה היתה בה ומשקלה בקע.

פרק כד, טז
לא ידעה. ב' במסורה. הכא: בתולה ואיש לא ידעה. והמלך לא ידעה (מלכים א' א, ד). מה להלן לא ידעה בין כדרכה ובין שלא כדרכה, אף הכא נמי: ואיש לא ידעה בין כדרכה ובין שלא כדרכה.

פרק כד, יט
ותכל. ב' במסורה. הכא: ותכל להשקותו. ואידך: ותכל דוד וגו' לצאת אל אבשלום כי נחם על אמנון כי מת (שמואל ב' יג, לט). פירוש ותכל דוד לצאת, למה ותכל להשקותו. כי שתה כוס תנחומין על אמנון.

פרק כד, כב
בקע. ב' במסורה. הכא: בקע משקלו. ואידך: בקע לגולגולת (שמות לח, כו). שרמז לה זכות השקלים.

פרק כד, כט
ולרבקה. ב' במסורה. חד ריש פסוק ולרבקה אח. וחד סוף פסוק (להלן כו, לה) ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה. שיצחק כהו עיניו מעשן עבודה זרה של עשו. אבל לרבקה לא הזיק, לפי שהיא ראתה כן בבית אביה, שהיה כומר לע"ז. ועל כן הקדים הכתוב שם יצחק, לומר שלא היו מורת רוח לרבקה כמו ליצחק. אי נמי רמז למה שאמרו (בבא בתרא קי, א) הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, שרוב בנים דומין לאחי האם, ובשביל שהיה אחיה רשע ילדה עשו הרשע. וזהו ולרבקה אח ושמו לבן ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה.

פרק כד, לא
ומקום. ב' במסורה. הכא: ומקום לגמלים. ואידך: ומקום לזהב יזוקו (איוב כח, א). בשביל ומקום לזהב, שראה מה שנתן לאחותו, פינה מקום לגמלים.

פרק כד, לב
ויפתח. ב' במסורה. ויפתח הגמלים. ויפתח על הלוחות ידותיה (מלכים א' ז, לו) בבנין הבית. מה התם לשון ציור אף הכא: היו הגמלים של אברהם מצויירין ומסומנין וניכרין לכל שהיו שלו, שהגמלים לא היו רועים בשדות אחרים.

פרק כד, לג
ויושם. קרי, ויישם כתיב (כלומר: ויסם) מלמד שנתנו לו סם המות בקערה ומיהרו עליו לאכול כדי שלא ירגיש.
ויישם. ב' דסמיכי הכא. ואידך: ויישם בארון (להלן נ, כו). רמז שרצו להמיתו וליתנו בארון והוא הרגיש ואמר לא אוכל עד אם דברתי דברי כי עבד אברהם אנכי ונהגתי בביתו שלא לאכול עד שאדבר דברי, ברכת נטילת ידים וברכת המוציא. ובזה חשב כי ינצל כי כוס של ברכה לטובה מצטרף ולא לרעה. וכן היה לו שבא מלאך והחזיר סם המות לצד בתואל ואכל ומת. ויש מפרשים שנתנו לו דבר איסור ואמר לא אוכל עד אם דברתי דברי, עבד אברהם אנכי ואיני אוכל דבר איסור.

פרק כד, מא
אז תנקה מאלתי. ואברהם אמר (פסוק ח) משבועתי. שהוא החמיר עליהם לומר שהביאו באלה, שהיא חמורה יותר, כדי שיתרצו.
כי תבא אל משפחתי. ולא אמר "אל בית אבי", לומר שאם לא ימצא מבית אב יקח מבית אם.

פרק כד, מז
ואשם הנזם. חסר יו"ד. לומר שלא נגע בבשרה מחמת צניעות.

פרק כד, מט
על ימין או על שמאל. ראשי תיבות בגימטריא ישמעאל. על ימין או בגימטריא בעמון ומואב.

פרק כד, נו
אל תאחרו אותי. וה'. סופי תיבות: לויה שילווהו.

פרק כד, נח
עם האיש הזה. סופי תיבות: משה. הלך כדת משה וישראל.

פרק כד, ס
את היי. היי בגימטריא כ"ה. כלומר: תזכי למה שנאמר (לעיל טו, ה) כה יהיה זרעך.
רבבה. ד' במסורה. היי לאלפי רבבה. ואידך: ושנים יניסו רבבה (דברים לב, ל). ומאה מכם רבבה ירדופו (ויקרא כו, ח). רבבה כצמח השדה נתתיך (יחזקאל טז, ז). שאמרו לה שתהיי מאותם ששנים יניסו רבבה ורבבה כצמח השדה.

פרק כד, סב-סג
והוא יושב בארץ הנגב. וסמיך ליה ויצא יצחק לשוח בשדה. רמז למה שאמרו (בבא בתרא כה, ב) הרוצה שיחכים ידרים.
לשוח בשדה. היינו שיצחק תקן תפלת המנחה ואז נזדמנה לו רבקה. והיינו דכתיב (תהלים לב, ו) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, דהיינו אשה, דכתיב (משלי יח, כב) מצא אשה מצא טוב.
לפנות ערב. ב' במסורה. לשוח בשדה לפנות ערב. ואידך: והיה לפנות ערב ירחץ במים (דברים כג, יב) רמז למה שאמרו חז"ל טובלים מן המנחה ולמעלה, דמה הכא: מנחה, שיצחק תקן תפלת מנחה אף התם נמי מנחה.

פרק כד, סז
ויבאה. ד' במסורה. בפ' בראשית, וכתיב חסר ועולה כ"ד מלמד שקשטה בכ"ד קישוטין. (הכא. לעיל יח, ו. שמות יח, ז. לג, ח. ט. במדבר יא, כו. יהושע ז, כב. שופטים ד, יח).
האהלה. ח' במסורה. רמז שבשמונה מקומות שרתה שכינה משכן. גלגל. שילה. נוב. גבעון. בית ראשון. בית שני. לעתיד לבא.
ותהי לו לאשה. ויוסף אברהם. דרך ארץ שמי שמתה אשתו והניחה לו בנים, ישיאם קודם שישא אחרת.

דבר אחר:
זהו שאמרו (בבא קמא צב, ב) שתין תכליא מטו לככה, דקל חבריה שמע ואיהו לא אכיל.
ויאהבה. ב' במסורה. ותהי לו לאשה ויאהבה. ויאהבה אמנון (ש"ב יג, א). התם היתה אהבה התלויה בדבר ע"כ בטלה, אבל הכא: אינה תלויה בדבר על כן לא בטלה.

וינחם. ב' במסורה. וינחם יצחק. וינחם כרב חסדיו (תהלים קו, מה). וינחם יצחק, למה, כרב חסדיו, פירוש שהיתה צדקת וחסידה כשרה אמו.