פרק כח, י
ויצא יעקב. יש אומרים שפרשה זו סתומה, והטעם לפי שיצא בסתר וברח בהחבא. לעיל מיניה כתיב לו לאשה וסמיך ליה ויצא יעקב. שיצא לישא אשה.
ויצא יעקב מבאר שבע. בגימטריא פנה זיוה פנה הדרה.
יעקב מבאר שבע. סופי תיבות: עבר. שנטמן בבית עבר.
ויצא יעקב מבאר שבע. סופי תיבות: ארבע.
מבאר שבע ושי"ן של ש'בע עשר, שי"ד שנים נטמן בבית עבר.
מ'באר ש'בע ראשי תיבות שם שגם נטמן בבית שם.
וילך. בגימטריא בו ביום.

פרק כח, יא
ויפגע במקום. שלש פעמים כתיב מקום בפסוק. רמז לשלש רגלים שיעלו בניו למקום ההוא.
כי בא השמש. ראשי תיבות כבה. שכבה מאור השמש שלא בעונתו: .

פרק כח, יב
חלום. בגימטריא זהו בנבואה.
סלם. בגימטריא זה כסא הכבוד.
סולם. בגימטריא קול, שקול תפלת הצדיקים הוא סלם למלאכים לעלות בו. וכן עלה המלאך בלהב הקרבן והתפלה היא העבודה. לכך כל מי שמתכוין בתפלתו הסלם שלם בשליבותיו ויכולים לעלות בו.
סולם. בגימטריא ממון ובגימטריא עוני כי זה ישפיל וזה ירים.
סלם אותיות סמל שהראהו האיך בניו עובדים עבודה זרה.
והנה סלם. בגימטריא וקץ שהראהו קיצי הגליות.
סלם. בגימטריא סיני שהראהו מעמד הר סיני.
סולם מצב. בגימטריא מרכבו.
מצב. ג' במסורה. הכא. ואידך: אלון מוצב אשר בשכם (שופטים ט, ו). וצרתי עליך מוצב (ישעיה כט, ג). שהראהו ביאת הארץ, היינו מוצב אשר בשכם, שאותו מקום כבשו תחלה. והגלות ממנה, היינו וצרתי עליך מוצב.
סלם. אותיות למס. שרמז לו הגלות. ורמז לו הקרבנות.
והנה סלם מצב. בגימטריא הכבש.
ארצה. רמז למזבח אדמה.
וראשו מגיע השמימה. רמז לריח הקרבנות שעולה לשמים.

דבר אחר:
והנה סלם. בגימטריא וזהו מזבח העולה. והנה מלאכי אותיות אלו הכהנים שעולין ויורדין בכבש.
מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. רמז למי שמושלך לארץ לפי שעה יעלה השמימה.
מלאכי אלהים. ב' דסמיכי. הכא. ואידך: ויפגעו בו מלאכי אלהים (להלן לב, ב). זהו שאמרו במדרש (ב"ר סח, יח):

מלאכים שליווהו בארץ לא ליווהו חוצה לארץ. זהו מלאכי אלהים עולים, אותם שליווהו בארץ. ויפגעו בו מלאכי אלהים, היינו מלאכי אלהים שעלו אז פגעו בו עתה ללוותו בארץ.

עלים ויורדים בו. בגימטריא בבל ומדי ויון ורומי:

פרק כח, יג
והנה ה'. ד' במסורה. והנה ה' נצב עליו. והנה אדני נצב על חומת אנך (עמוס ז, ז). והנה ה' עושה ארובות בשמים (מ"ב ז, יט) והכא נמי כתיב וזה שער השמים. וכן והנה ה' עובר (מ"א יט, יא) דאיירי במרכבה אף הכא: והנה סולם מוצב ארצה במעשה מרכבה.

ואלהי יצחק. תימה למה לא אמר יצחק אביך כמו באברהם.

ויש אומרים:
לפי שאמר באברהם "אני ה'" אמר "אלהי אברהם אביך" וביצחק שלא אמר אני ה' לא אמר אלהי אביך.

פרק כח, יד
ופרצת ימה. בגימטריא קריעת ים. וזהו וירא ישראל (שמות יד, לא) ישראל סבא.

פרק כח, טו
והשיבותיך אל האדמה. בגימטריא זה מארבע מלכיות.

פרק כח, טז
וייקץ יעקב משנתו ויאמר. סופי תיבות: צבור. לומר שאין תפלתו של אדם נשמעת אלא בצבור.
משנתו. קרי ביה ממשנתו. מתוך שהיה הוגה בתורה ביום גם בלילה לא שכב לבו מלהגות בה בחלומו.

פרק כח, יז
וזה שער השמים. וישכם. לומר שבעלות השחר פותחין שער השמים והוא זמן טוב לתפלה.

פרק כח, כ
וידר. ג' במסורה. וידר יעקב. וידר ישראל (במדבר כא, ב). וידר יפתח (שופטים יא, ל). לומר שהצדיקים היו נודרים והראשון שנדר היה יעקב. וזהו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב (תהלים קלב, ב) למה אמר אביר יעקב, לפי שהוא פתח בנדרים תחלה.
ללבש. ב' במסורה. הכא. ואידך: ללבוש את הבגדים (ויקרא כא, י). מלמד שיעקב היה כהן גדול, כדאיתא בב"ר.

אמר הקב"ה למיכאל אתה עשית יעקב כהן גדול שלי בעל מום שהוא צולע על יריכו. חייך שאתה צריך להיות כהן גדול למעלה במקומו. זהו שאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, שתתקיים לי הכהונה שקניתי מעשו שהעבודה היתה בבכורות.

פרק כח, כב
עשר אעשרנו. בגימטריא זה כל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש.